מסע בהר סיני

איך היה נראה העולם שבו יש רק חיידר אחד ללא מתחרים? מסע קצר בעיירה לייקווד

תארו לכם שמצאתם חן בעיני עשיר מופלג, שמוכן לתת לכם כל סכום שיידרש עבור פרויקט של צדקה וחסד, איזה שתבחרו. על מה הייתם הולכים?

אם מותר לי לבחור, הייתי רוצה משהו אחד שיש בו הכל: להקים עיר חדשה בצפון או בנגב, עיר תורה מיוחדת ושונה. זה יהיה יישוב מטופח ויפה, מלא בירק ובמגרשי שעשועים. לכל בית תהיה כניסה פרטית והחלונות לא יהיו מכוונים זה מול זה. במרכז העיר יתנוססו מוסדות החינוך, שלושה בתי כנסת לשלושת הנוסחים, כולל אברכים אחד מפואר, תלמוד תורה אחד, בית יעקב אחד, ישיבה קטנה וגדולה אחת ורב אחד ויחיד לכל העיר.

בעיר הזאת יהיה מרכז מסחרי גדול, ולצידו מרכז תעסוקה עבור הנשים ועבור כל מי שיוצא לעבוד. הדירות יהיו בבעלות התורם, ויינתנו במחיר שכירות זול לטווח ארוך, לכל משפחה שמחויבת לשמירת תורה ולמידות טובות (צבע כיפה, אורך חליפה, השתייכות פוליטית – לא מעניין).

למושב הזה יקראו: הר סיני. ממש כמו בסיני, גם כאן התורה תהיה 'מדבר', וכל הרוצה ללמוד ולהתעלות יוכל לעשות זאת בשלווה ובנחת. מצד שני, כמו בהר סיני, לעטיפה של התורה תהיה הרבה משמעות. כל בני העיר יראו בלומדי התורה נסיכי העיר. מבני הישיבות והכוללים לא יהיו חרבים ומטים לנפול, כמו בהרבה מהמסגרות שאני פוגש כיום, אלא מבנים מרווחים ומפוארים, שכל מי שנכנס לשם ירגיש גאווה וכבוד ללמוד שם.

דבר שלישי שיצדיק את שם המושב: ביישוב שלנו לא יהיו מחנות ועדות. בני התורה יקרבו את חבריהם בעלי הבתים, שמצידם יחזירו הערכה וגם תמיכה ללומדי התורה. האחדות והפרגון יאפשרו גם חינוך רגוע בתוך הבתים ולא פחות חשוב בתוך המוסדות, שיעסקו בחינוך ולא בחשש ולחץ מתחרות עם המוסד המתחרה.

נשמע לכם חלום מופרע? אתם מוזמנים לבוא ללייקווד.

תמיד חשבתי שלייקווד זה משהו כמו שכונת גאולה בירושלים. בפועל, מדובר בעיירה חרדית יפה ומטופחת, אבל הסיפור הגדול של המקום – שנחשב מרכז התורה של אמריקה – הם לומדי התורה. לייקווד של השנים האחרונות שואבת לתוכה הרבה מאוד עשירים חרדים, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, אומרים לך: "הגענו לכאן רק בגלל בני התורה. הם הקמע של המקום הזה".

יש שם הערצה וחיבה אמיתית לאלפי האברכים ובני הישיבות, 'היהלומים של לייקווד'. כל העיר נעה סביב היכלי התורה שבמרכז העיירה. פקקי התנועה בעיר הם השעון המדויק ביותר לתחילת הסדר ולסיומו. ליד כל כולל קיים חניון ענק לרכבים של האברכים, כשאתה נכנס פנימה לתוך בתי המדרש אתה פוגש מראות שלא ייאמנו: רעש אדיר של אלפי בני תורה ששוקדים על לימודם. חשוב לציין שבשעות הבוקר אותם בתי מדרש מלאים בבעלי בתים שמתחילים את יומם בסדר לימוד.

ושוב, אני מתבונן הרבה על הסדר והניקיון. לא סתם חז"ל עשו עניין מתלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו, ולא סתם גדולי עולם מהסבא מסלבודקה ועד המהר"ם מלובלין הבינו שלעטיפה של התורה יש חשיבות אדירה. גם ליחס של תלמיד חכם כלפי עצמו, וגם ליחס של הסובבים אותו שרואים בו מלך אמיתי.

במהלך הביקור שלנו פגשנו את הרב אברהם ישעיהו אפל, אברך צדיק בן 35 בסך הכל, שהרים בתוך לייקווד אימפריה בתוך אימפריה – כולל לתלמידי חכמים שרף הכניסה אליו הוא מבחן בעל פה על מאות דפים בעיון. חלק מהאברכים מתחילים את סדר היום בשעות הקטנות של הלילה, ולא פלא שכל אברך שני שם בקי בש"ס ופוסקים.

ליד הכולל המפואר הוא הקים גנים ומעונות, שבהם עובדות נשות האברכים, שחוץ ממשכורת יפה מקבלות גם חינוך חינם לילדיהן – וזה לפני שדיברנו על הארוחות שהכולל מספק לאברכים, על דירת המנוחה לשעות הצהריים, ועל הדירות שהוא בונה מסביב עבור משפחות האברכים. ואל תתבלבלו, כל הטוב הזה נמשך רק שבע שנים. לאחר מכן הם צריכים לעזוב את הכולל ולצאת לתפקידים תורניים – להשפיע על כלל ישראל.

לא רחוק משם פגשנו את אחד מתלמודי התורה המרכזיים בעיר שהקים הרב ינקי מנדלבוים, שהוא דוגמה לתופעה רווחת באמריקה של אנשי עסקים מבוססים, שפותחים תלמוד תורה לא למטרות רווח, אלא מתוך מניעים אידאליסטיים-חינוכיים בלבד. הת"ת שלו משתרע על שטח ענק, רק מגרשי המשחק והחצרות יכולים להכיל כמה תלמודי תורה כאן בארץ.

המחנכים מקבלים משכורת מספיק טובה שנותנת להם שקט ורוגע להתמסר לתלמידים. כולם בחליפות ועניבות, והרבה הרבה רוגע על הפנים. "זה לא פייר", אני פולט כמה פעמים במהלך הסיור הזה. "יש לכם נתוני פתיחה כלכליים, שיכולנו רק לחלום עליהם בארץ. איפה אתה רואה היום בארץ כיתה שלכל ילד יש שולחן וכיסא פרטיים? שיש לו תא פרטי מהודר? שיש בית מדרש מפואר לתפילות? שיש עשרות כיתות קטנות מקדמות, חדרי טיפול ותרפיה, שכל בוקר, כשמאות התלמידים נכנסים בשער, הם עוברים דרך שולחנות מלאים בחטיפי בוקר ובפירות ושתייה חמה וקרה – כי ילד חייב להתחיל את היום כשהוא שבע?"

יש פה רב'ה שתפקידו להעביר שיעורים חווייתיים בל"ט מלאכות שבת. חוץ מטרקטור אמיתי, יש לו שם כל מה שצריך כדי להמחיש. "מה הקווים האדומים?" אני שואל את המנהל את שאלת השאלות. "מתי מעיפים אצלכם מהת"ת?!"

המנהל לא מבין את השאלה. "אין כזה דבר. אנחנו לא מוציאים בשום מקרה. לכל בעיה יש פתרון בתוך המוסד". רגע לפני שאני תולש את שערות ראשי מתסכול אני שואל: "ואם יבואו הורים שיתלוננו שילד פלוני מקלקל את הילד שלהם?" המנהל צוחק: "אני אומר להם שזו באמת בעיה ולכן אני ממליץ להם לקחת את הילד שלהם, כדי שלא יתקלקל".

כדי לסקר את לייקווד יש צורך בכתבה שלמה. עוד לא נגענו בכמות החסד והעזרה ההדדית שקיימת שם, גם לא בבעיות של הנוער המתמודד שם. אז נכון, בסופו של דבר אין כמו תורת ארץ ישראל, אבל האם לייקווד היא הר סיני? לא יודע. אייחל שכמותה ירבו בישראל.