מסע השומרון

איך נער בן 18 יכול לחיות בסכנת מוות? כיצד מפקדים על 700 צעירים? ומה עושים במקרה טעות?

אליעזר שולמן הצטרף אל מפקד סיירת הנח"ל שאחראי על גזרת השומרון וחזר עם תיעוד

700 חיילים בני 21-18 שמשרתים בשירות סדיר בצה"ל נמצאים בפיקודו של סגן אלוף פז גדיה, מפקד סיירת הנח"ל, שבימים אלה אחראי על כל גזרת השומרון. יישובים כמו תפוח, נופי נחמיה, רחלים, מגדלים, שבי שומרון, קדומים וחוות גלעד הם באחריותו.

לפני המלחמה הגדולה, שעל פי ההערכות של צה"ל תהיה בלבנון וכוחות היבשה של צה"ל נערכים אליה בתרגילים רבים, המשימה הנוכחית של כוחות הביטחון היא להגן על גבולות ישראל. בעוד שבצפון (לבנון וסוריה) ובדרום (עזה) הגבולות ידועים וברורים, הרי שביהודה ושומרון הגבולות מטושטשים ולא ברורים. כוחות צה"ל פועלים באזור במטרה למנוע פיגועים ולהגן על היישובים היהודיים, והאתגרים שניצבים בפניהם מצריכים שיקול דעת רב. כל פיזור הפגנה בכפר ערבי יכול להפוך לתקרית מדינית שראשי מדינות העולם, כולל ארה"ב, מעורבים בה ומבקשים להבין מדוע ננקטו פעולות כאלה ואחרות.

סמוך לצומת תפוח בשומרון שוכן המאחז אביתר שמעורר אמוציות רבות ובימים הקרובים אמורה הממשלה להחליט מה יעלה בגורלו. תקציב המדינה עבר בכנסת רק לאחר שסיעות מרצ והעבודה קיבלו הבטחות מראש הממשלה נפתלי בנט שהמקום לא ייושב לפני ביצוע סקר קרקעות באזור שיבחן אם המקום יכול להיות מוכרז כאדמות מדינה.

בכל יום שישי יש בסמוך אליו הפגנות אלימות של תושבי הכפרים הערביים הסמוכים, שניתן להגדיר אותם ככפרים עוינים, במטרה למנוע את ההתיישבות היהודית במקום. ביום שישי לפני שבוע שרפו פלסטינים חדר ששימש את חיילי צה"ל וכן ציוד נוסף וביצעו ירי לעבר המקום.

אביתר הוקם בתוך חמישה שבועות בלבד. חמישים מבנים אכלסו חמישים משפחות. ברשימת ההמתנה רשומים עוד שבעים משפחות. יוזמת הקמתו של המאחז עלתה לאחר רצח יהודה גואטה הי"ד, תלמיד ישיבת איתמר, בסוף חודש אייר תשפ"א בצומת תפוח. כמעט מייד אחרי הפיגוע פרץ מבצע 'שומר החומות', בתגובה לירי הטילים מעזה לירושלים. במקביל פרצו במלוא זעמן התפרעויות אלימות שכללו מעשי השחתה חמורים בערים כמו לוד, עכו, יפו ועוד, וכן בנגב ובגליל. בהתיישבות החליטו להגיב. אביתר הייתה הזדמנות. שלושים משפחות היו כוח החלוץ. בתוך יום הגיעו קרוואנים.

המתיישבים לא הסתפקו בקרוואנים משומשים ובמבנים יבילים, אלא ביקשו להיאחז בקרקע באופן יסודי יותר. כבר בימים הראשונים הועמדו שם מבני בלוקים צרים, שבכל אחד מהם השתכנו שתי משפחות. כאמור, בסופו של דבר הם נאלצו לעזוב עד להסדרת היישוב.

בשיח הישראלי מבדילים בין מאחז – התנחלות לא מוסדרת, לבין יישוב – התנחלות מוסדרת. "למעשה זאת התנחלות לא חוקית. בפועל זה יישוב לכל דבר", אומר לי סא"ל גדיה שאיתו נפגשתי השבוע כדי לחוות מעט את האתגרים שהוא מתמודד איתם. "הבתים פה כוללים אינסטלציה, ויש פה גני שעשועים לילדים. כיום אסור למתיישבים להיות כאן, אבל המקום מעורר הרבה מהומות. הפלסטינים מנהלים נגדו מאבק נוקשה. לא אחת נעשו ניסיונות ירי לעבר כוחות צה"ל במקום ואנחנו הגבנו. זה איחד המוקדים החמים ביותר בשומרון. אלוף הפיקוד יהודה פוקס נמצא פה לא מעט".

המאחז פונה מיושביו בהסכמה בין המתיישבים לממשלה, עד שתתקבל החלטה על גורלו. זאת, כאמור, צפויה להתקבל בקרוב. בינתיים חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב הם שמאיישים את המקום ושולטים בו. המקום נראה כמו יישוב שננטש לתקופה קצרה על ידי יושביו. יש בו שלטים עם שמות הרחובות שכבר יצוקים לקרקע: "רחוב כרמל", "רחוב ציון", "רחוב נחלה".

המרחק ממרכז הארץ עד למקום הוא 54 ק"מ בלבד. כמו נסיעה לירושלים. כאשר אני מגיע למקום מבקשים ממני להחנות את הרכב בחניון סמוך לצומת דרכים, ואת הדרך אנחנו עושים בג'יפ של סא"ל גדיה. מדובר בצומת המחבר בין כמה כבישים מרכזיים המובילים ליישובים יהודיים.

כבר בכניסה ל'אביתר', השוכנת על הגבעות, אני לומד על המתיחות הרבה שבה מצויים חיילי צה"ל. המ"פ מספר למפקד שלו כי הוקפץ לילד פלסטיני שהסתובב חסר מעש ועורר חשד. כדי להרגיע את הילד שנבהל מהחיילים הם הביאו לו ממתקים שפייסו אותו.

"להגיב בצורה מדויקת"

"למטה עובר כביש 585, הציר הכי חם באיו"ש", מתאר לי סא"ל גדיה תוך כדי נסיעה בין היישובים השונים. "יש כאן כפרים ערביים עוינים שפועלים נגד 'אביתר' כי היא פוגעת להם ברצף ההתיישבות שלהם. באמצע הרצף הפלסטיני הקימו יישוב יהודי. היהודים טוענים שזאת קרקע ששייכת ליהודים והיא המשך לרצף של יישובים יהודיים. זה מייצר חיכוך. אנחנו כאן באמצע מקיימים את הוראות הממשלה".

מי צודק?

(צוחק) "אין לי מושג. לא בדקתי את הדברים. עד לפני שישה חודשים כלל לא היו פה לוחמים. כיום יש פה לוחמים ומוצב צבאי לכל דבר עם עמדות ירי ולוחמים. כוח קבוע שומר על המקום. בגלל ההתפרעויות בכל יום שישי אני כאן. יש לי מפקדה בשומרון, אבל כאן ב'אביתר' הקמתי מפקדת שטח נוספת עם כל האמצעים שיש בהם צורך כדי להוביל את הכוחות. יש לי פה מכשיר קשר שבאמצעותו אני יכול לשוחח עם הכוחות שעל הציר, יש כאן את המפות של הכוחות השונים שנמצאים במקום. אני מקיים כאן ישיבות עם דרגי הפיקוד מתחתיי, ומסומנים לי כאן כל הכוחות השונים".

יש ניסיונות לפגוע בכם?

"בוודאי. העימות על 'אביתר' הפך את המקום למוקד משמעותי של פעילות, דבר שלא היה בשנים קודמות. הניסיונות לפגוע הם לא רק בנו. יש כוונה לפגוע ביהודים שנוסעים בכביש 585, כפי שהוא מכונה, ואנחנו מונעים זאת. זה ציר אדום שמותר בנסיעה לישראלים ופלסטינים. מדובר בכביש ראשי שיהודים נוסעים עליו עד תל אביב ולכל מקום אחר. ההגנה על הנסיעה בכביש הזה היא דבר מורכב. צריך להבטיח שהנסיעה תהיה בלי שיזרקו אבנים, בקבוק תבערה או משהו אחר. זה אתגר, כי אם מחבל רוצה לזרוק משהו הוא הולך על הציר ומשליך. במקרה כזה נכשלתי במשימה להגן על הציר. זאת המורכבות, ולכן אני כאן".

במקביל לחיילי צה"ל נמצאים ב'אביתר' גם כוחות מג"ב שיושבים במצודת תפוח ומסייעים לשמור על הסדר. צה"ל, אני לומד, אינו מתערב כמעט באירועים שבהם יש הפרות סדר מצד היהודים. זה התפקיד של לוחמי משמר הגבול. סא"ל גדיה מסביר: "היהודים הם באחריות מג"ב בחיכוכים השונים. יש להם אמצעים שונים וסמכויות מעצר שאין לנו כצה"ל. הערבים וההגנה על המקום היא באחריות צה"ל. מובן שאם יש פגיעה בנפש נתערב. אם נראה יהודי שמנסה לפגוע בערבי אתערב ולא אתעלם".

לאורך ההתקדמות שלנו אני מבחין בחיילים רבים שפרושים על כביש לצד תצפיות המאוישות עם לוחמים. תוך כדי נסיעה אני מבחין בג'יפ צבאי שיורד לעבר הכביש. "מי שהולך פה באזור העמודים זה כבר מחשיד", הוא מסביר לי. "יש כאן עמדות תצפית שבוחנות כל דבר חשוד ומדווחות מייד. בגלל הפרישה הנרחבת הכוחות מגיעים במהירות".

שלא בפניו יש כלפיו הערכה רבה על הפעילות האינטנסיבית שלו. האחריות שעל כתפיו רבה מאוד. מלבד גזרת השומרון, והפעילות המבצעית בלילות למעצר מחבלים, הוא גם מפקד בית הספר שמכשיר את הלוחמים בסדיר לפני שהם מגיעים לפעילות המבצעית. הוא בן 34, נשוי, גדל בקיבוץ ולאחר מכן בירושלים. מגיע פעם בשבועיים לביתו בתל אביב. כאשר הוא יוצא הביתה הסגן שלו מחליף אותו.

17 שנה הוא משרת ביחידות שונות ביהודה ושומרון. לדבריו "אחת הבעיות של יהודה ושומרון היא שאין גדר. בצפון ובדרום יש גדר והכל ברור. ביו"ש אין גדר ואנחנו בחיכוך מתמיד. חייל צעיר מול פלסטיני שלפעמים יכול להיות אבא או סבא שלו. אנחנו משקיעים המון בלימוד ערכים, מתאמנים על טיפול בסיטואציות בעייתיות שאנחנו פוגשים וחווים בכל יום. הן מגוונות מאוד. מעבר לנשק וכושר גופני אנחנו מתרגלים את הכושר הערכי ומה עושים.

"בית הספר שמכשיר לוחמים להגיע לסיירת כולל פלוגת הכשרה ומפקדים. הכשרה של לוחם נמשכת שנה וחודשיים, ובסיום הם מגיעים אלינו לשירות של שנה וחצי, מסיימים את השירות הצבאי ושוב מגיעים חיילים חדשים שצריך להכשיר. למרות פרק הזמן הקצר המאמץ שווה. יש חיילים רבים שמגיעים לשירות מילואים.

"כל פעם לפני שהחיילים עולים לתעסוקה מבצעית יש שבוע הכנה שבו המפקדים משוחחים על הנושאים הללו. אני חוזר ואומר למפקדים להגיד לחיילים שעליהם להגיע בלי דעות פוליטיות. בכל נושא יש לטפל באופן מקצועי בלבד. יהודה ושומרון מאתגרים. צריך להגיב מהר ובצורה מדויקת. מי שמסיים כאן תעסוקה מבצעית צריך לעבד לעצמו את כל מה שחווה כאן".

"אני שוגה לעיתים"

איך נער צעיר בן 19 יכול להתמודד באופן מקצועי עם שירות במקום שבו הוא יכול למות ברגע?

"שאלה טובה. יש לילות ללא שינה בגלל הפעילות. יש אירועים מורכבים. צריך להיות שקולים, אבל ברור שיש אמוציות כאשר אתה מתחכך עם הפרת סדר שבה משתתפים 400-300 איש. זה לא פשוט. אני חוזר ואומר למפקדים שיגידו ויזכירו לחיילים שהם לא במלחמה. צריך לדעת איך להגיב. אנחנו שומרים על היישובים והמתיישבים. אלה אירועים מורכבים. לפעמים הפעולות של חייל צעיר אינן נכונות אף על פי שנראה לו שזאת התגובה הנכונה מול המון פלסטיני שבא מולו וזורק אבנים. הוראות הפתיחה באש הן ברורות. אבל עד לפתיחה באש יש מגוון רחב מאוד של אמצעים שניתן להפעיל. אלה התמודדויות מורכבות שעולות, זה חלק מהאתגר שלנו כמפקדים".

בימי שישי אתה כאן בשומרון בגלל ההתפרעויות של תושבי הכפרים הערביים, במהלך השבוע אתה מסתובב ביישובים באזור ובודק שהכל מתנהל כשורה. לא קל.

"זה תפקיד עם הרבה אחריות ואתג,ר ואני עושה אותו כי כך צריך. אשתי וההורים מתעניינים מדי פעם אם לא הגיע הזמן להיות באזורים פחות מסוכנים או לחפש עבודה אחרת. גם אצלי חולפות לפעמים מחשבות שיכולתי לעשות דברים אחרים ולהיות יותר עם המשפחה. בכל יום עלי לקבל אלפי החלטות, חלק מהן עוסקות בחיי אדם, אבל אני יודע שההחלטות והפעולות הללו יש בהן הרבה תרומה לארץ ישראל, יש להן חשיבות ערכית, וזה חשוב בעיניי.

"בשבתות אנחנו פרושים יותר בתוך היישובים עצמם כדי למנוע חדירה. זה הדבר המאיים ביותר כי יש נקודות תורפה. לא כל היישובים מרושתים במצלמות. גם פרישת הגדרות לוקה בחסר. כשאני יוצא פעם בשבועיים הביתה החשש שלי הוא חדירה ליישוב שבאחריותי. אנחנו כמובן לא שאננים. יש ליישובים רכזי בטחון וכיתות כוננות שעובדים בצמוד לפלוגות. ועם כל זה אני לא רגוע.

"לקראת שבת בתוספת לפרישה במהלך כל השבוע על צירי התנועה אנחנו דרוכים יותר. אנחנו ממוקמים גם באזורים הגבוהים ששולטים על צירי התנועה כמו גם על הצירים עצמם. בסמוך לאחר היישובים יש לנו גם אמבולנס שנמצא בכוננות לתת מענה לכל אירוע".

איך אתה מחליט היכן להיות?

"אחת השאלות המרכיבות את סדר היום שלי כמג"ד היא היכן להיות או ליתר דיוק היכן לא להיות. חשוב לי מאוד להיות בהכשרה של הלוחמים שיגיעו לסיירת. חשוב לי להיות בשטח כי יש כאן מחבלים שצריך לעצור בשעות הלילה וזאת הגזרה המבצעית שלי. חשוב לי גם להיות בבסיס האימונים של החטיבה בערד. זה הרבה עבודה ומעט שינה, אבל הסיפוק הוא גדול.

"אנחנו נמצאים בגזרה הזאת חודש ימים בלבד ועשינו שורה ארוכה של מעצרי מחבלים בשכם במטרה לסכל פיגועים. הפעילות נעשית בכוחות גדולים בשעות הלילה יחד ובהכוונת אנשי השב"כ, שמביאים מידע מעולה. אם בשעות היום הפעילות שלנו מתמקדת בהגנה, הרי שבלילה אנחנו מתמקדים בהתקפה. הייתי לאחרונה בפעילות מבצעית בעיירה עקרבה. היו שם זריקות אבנים מסיביות. נכנסנו עם כוח גדול וביצענו מעצרים. בניגוד לעבר שכל כניסה לכפר גררה עימותים קשים, כיום בגלל השליטה ההדוקה וכוחות הצבא הרבים שנמצאים בשטח הפעילות שלנו עוברת עם פחות עימותים קשים.

"תוך כדי נסיעה אני מבחין בג'יפ צבאי שעומד בשולי הדרך ובסמוך אליו חיילים ותושב פלסטיני. אני מפנה את תשומת ליבו. הוא עצר אותו כי משהו עורר את חשדו. אם זה פועל עם רישיון עבודה הוא ישוחרר במהירות. גם אם לא יש להניח שהוא בסדר וישוחרר".

לאחרונה נשמעו טענות שהמפקדים אינם מגבים את החיילים שלהם. גם אתה מרגיש כך?

"אני זוכה לגיבוי מכל המפקדים שלי, ואני מניח שאני שוגה לעיתים. יש טעויות, ועושים כל מאמץ להימנע מכך. רשלנות זה נושא אחר. כל אירוע משמעותי מתוחקר, ולרוב יש גיבוי מלא לחיילים".

מה בעיניך חשוב יותר – סיכול פעילות טרור או הגנה?     

"ההגנה חשובה יותר מהסיכול. להגן על היישובים זה הכי חשוב. עם זאת לדעתי ההגנה והסיכול צועדים יחד. היישוב מגדלים נמצא בקצה המזרחי של הגזרה. כמה פעמים נזרקו אבנים לעבר תושבים שירדו לעבד את השדות שלהם. היו גם פעמים שנזרקו בקבוקי תבערה. פעלנו בנוקשות והצלחנו להפסיק את פעילות הטרור. זה סיכול והגנה ביחד".

מבצע 'שומר החומות' שינה משהו?

"בוודאי. 'שומר החומות' עשה סדר חדש בכל המרחב הביטחוני ושיפר אותו מאוד".

בגזרה שלכם, מי פעיל יותר – החמאס או הג'יהאד האסלאמי?

"כל ארגוני המחבלים הם אותו הדבר. אין הבדל משמעותי ביניהם. אתה הולך לישון וקם עם עוד שני ארגונים חדשים. וכל זה בלי קשר למפגעים העצמאים. פיגועי בודדים זה אחד הנושאים הקשים ביותר. אנחנו בתקופה שיש רצף אירועים. ירושלים, מעבר תאנים והיו עוד כמה מקומות. הבעיה המרכזית היא שאין מודיעין. נער מסתכסך עם ההורים ויוצא לפיגוע. הדרך להתמודד עם זה היא לחדד את המודעות, ואם חלילה יש אירוע להגיב מהר".

אגרוף מחץ מדויק

בשבוע שעבר פרסמתי כאן ריאיון ארוך עם האלוף מיל' יצחק בריק על מוכנות צה"ל לקראת המלחמה הבאה. הריאיון עורר עניין רב. בריק טען, בין השאר, כי צה"ל כלל לא מוכן למלחמה הבאה וכי ראשי מערכת הביטחון כמו גם הצמרת הצבאית שבויות בקונספציה שניתן לנצח במלחמה בעיקר עם חיל האוויר. "קונספציה שגויה", טען בריק והוסיף: "במקום להשקיע בצבא היבשה הגדול והאיכותי משקיעים ברכישת מטוסים נוספים לחיל האוויר".

סגן אלוף גדיה שעימו שוחחתי השבוע סבור אחרת. לדבריו, "השילוב של מטוסי הקרב עם כוחות השדה הוא 'אגרוף מחץ מדויק'. אף כוח ביבשה לא משתווה לעוצמת האש האדירה של מטוס קרב. זו עובדה. פצצה אחת שוות ערך להרבה פגזי ארטילריה, וכשאתה יודע לדייק את המטוס למטרה אתה משלב במלחמה את אחד הכלים הכי קטלניים שיש".

את הדברים הללו כדאי לשים בפרופורציה. סגן אלוף גדיה כמו מפקדים אחרים בחיל היבשה סבורים שאין תחליף לחיל היבשה. מפקד בכיר במערך היבשה סיפר לי השבוע כי במבצע 'צוק איתן' הציעו למפקדי אוגדות מכסה של כ-50 פצצות, כדי לתקוף יעדים בלב השטח הבנוי. רובם ויתרו על היכולת, בעיקר בגלל "הסטנדרט של חיל האוויר". בשפת כוחות היבשה, "ברוב המקרים המטרה כבר לא הייתה שם בגלל התכנון הארוך שמחייבת הטלת פצצה והזמן שחולף מהרגע שבו האוגדה או החטיבה סיימה לתכנן את המטרה ולאשר אותה ועד הרגע שטייס הקרב קיבל 'אור ירוק' לתקוף. לעיתים גם כי הכוח נאלץ להתקדם לעומק שטח האויב, כדי לעמוד בלוחות הזמנים שהציבו הדרגים הבכירים בצה"ל".

בצה"ל אמרו השבוע כי מערך היבשה בצה"ל עבר שינויים משמעותיים בשנתיים האחרונות בגלל הצורך בניהול לחימה מהיר ומדויק. בתחילת השנה חנך הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, את בית הספר לתקיפה במעמד מפקד זרוע היבשה אלוף יואל סטריק, ומפקד חטיבת התקיפה תא"ל אסף צלאל, אחד מטייסי הקרב המשפיעים של חיל האוויר הישראלי. ייעודה העיקרי של חטיבת התקיפה הוא לחבר בין כוחות האוויר, היבשה, התקשוב וחיל הים לתרבות ארגונית אחת, שמייצרת מטרות בזמן אמת ומקצרת את משך התכנון ואישור המטרה עד תקיפה לצורך השמדת מנהרות, בניינים ועוד.

צלאל עבר מחיל האוויר לזרוע היבשה כאשר האתגר המרכזי מבחינתו הוא מיצוי כוח התקיפה של חיל האוויר וחיל הים עבור היעדים של כוחות היבשה המתמרנים. "למה נבחר דווקא קצין מחיל האוויר לעמוד בראש חטיבת ההתקפה?" מסביר קצין בכיר בזרוע היבשה, "מאחר שהפערים הגדולים ביותר נמצאים בין חיל האוויר למפקד האוגדה, מפקד החטיבה והמג"ד. מסת האש הקטלנית ביותר תבוא מהאוויר ולא מהים".

זה המקום לציין כי בית הספר לתקיפה הוא חלק מתהליך שבו החל אלוף סטריק, כשהחליט למתוח קו ברור בין מה שהיה במבצע 'צוק איתן' לבין מה שיהיה במלחמה הבאה – ולהציע לכל אוגדת חוד בצה"ל מאות פצצות קרב במשקל שבין חצי טונה לטונה בתמרון היבשתי, כדי למוטט את האויב. המטרה במלחמה הבאה היא שמפקדי האוגדות ומפקדי החטיבות יממשו את "אגרוף המחץ המדויק".

ההערכה בצה"ל היא שכך תיראה המערכה הבאה: פעילי חמאס ינסו למשוך את כוחות צה"ל לתוך השטחים הבנויים בעזה ולהכות בהם בדרך אל הרחובות ובתוך הסמטאות הצפופות. האתגר של מפקדי החטיבות והאוגדות יהיה לסלק את האוכלוסייה הפלסטינית מאזורי הלחימה, כדי שטייסי הקרב יפעלו ללא חשש שמא יפגעו בבלתי מעורבים בטרור. מדובר באתגר עבור כוחות היבשה וחיל האוויר, שרוצים להפוך את היכולת לכדי פעולה רחבת היקף ועוצמתית.

רכבי הקרב המשוריינים (רק"מ) צפויים גם הם להשתנות. הם ינועו על גלגלים ולא על שרשראות, יוכלו להסיע 10 לוחמים על ציודם כשהם מוגנים היטב מאיומים בליסטיים, ממטעני צד וממוקשים. לרשות הלוחמים יהיו חמש דלתות שקל לפתוח ולסגור. דגש רב ניתן לנוחות הישיבה והנסיעה בתנאי קרקע שונים.