מעין עולם הבא

אנחנו משפחה עם ילדים צעירים ומתגוררים בעיר חרדית אך בשכונה מעורבת. בכל שבת אנחנו נתקלים לצערנו בחילולי שבת רבים: נסיעה במכונית, קדיחה, זריעה וכן על זו הדרך. כיצד אפשר לחנך את הילדים ואותנו, כך שהעין לא תתרגל למראות האלו? וכיצד אפשר להסביר לילדים את עניין ‘השכר והעונש’, מה שעשוי חלילה להתיר את המעשים החמורים הללו? ובאופן כללי כיצד נכון לחזק את ההשקפה בגילים הצעירים בנושאים הנ”ל?

שוחחתי פעם עם תלמיד חכם שבעברו גדל בבני ברק, אך כיום הוא מתגורר בחיפה. כידוע בחיפה לדאבוננו יש יותר חילולי שבת. שיחתנו עסקה בהתקררות העלולה להתפתח ביחס לשבת אצל הגרים באזורים מעין אלו. הוא נתן לי כמה נקודות מבט, אבל הזכורה לי ביותר היא האמירה שלו “אדם הגר בחיפה לא יכול לומר לעצמו בכל רגע ‘שבת’. הוא יגמור את היום בצורה כזו…”

אין ספק שכל אזור מגורים מייצר את האתגרים הרוחניים שלו, והחכם לומד את האתגרים הללו ומתנהג בהתאם.

להעצים את השבת

כלל חשוב נוכל ללמוד מדברי הרמב”ם בשמונה פרקים.

כאשר אדם מזהה נקודת תורפה שבה הוא עלול להיכשל רוחנית, העצה היעוצה היא ללכת לקיצוניות השנייה. הרמב”ם כזכור כותב זאת על תיקון המידות, אבל אפשר לכאורה לאמץ עצה זו לעבודת השם באופן כללי.

לכל אדם ישנם סטנדרטים מסוימים בעבודת השם, אבל כאשר הוא מזהה שבמקום מסוים הוא עלול להיכשל יותר, ראוי לו להתאמץ דווקא בדבר זה במידה משמעותית יותר.

אם הדבר נכון במידות או בעולם של פיתויים, אך למרות נכונותו הוא עדיין קשה, במקרה של שבת נראה שהדברים קלים בהרבה ליישום.

הרי העובדה שהילד רואה את השכן משקה את הגינה בשבת, ככל הנראה לא ממש מייצרת לו פיתוי להשקות גם. היא בעיקר גורמת לזילות השבת באופן כללי, ולדבר כזה אפשר באמת לכאורה לתת קונטרה משמעותית מבית. להאהיב את השבת, להציף תובנות שלה, לשמוח בה. וכן, לעשות זאת באופן מועצם ומודע דווקא בגלל אזור המגורים המאתגר.

זו ככל הנראה הדרך הטובה ביותר להטמיע בלבבות הקדושים והצעירים את עיקרי היהדות שלנו. הרי כך עונה האב לבנו החכם לאחר שזה שואל אותו “מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה השם אלוקינו אתכם?”

האב מקשיב בתשומת לב לשאלה. הוא אינו בורח לתחומים אחרים או במקרה גרוע יותר מראה פנים כועסות של ‘מי שואל שאלות כאלה בכלל…’ אלא עונה תשובה ברורה והחלטית.

קיום המצוות גורם “לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה”. לא רק שכר בעולם הבא נקבל על שמירת המצוות, אלא גם חיים טובים כהיום הזה, מרוויח שומר המצוות. טובה זו, היא טובה כפולה. היא שכר בעולם הזה שדיש משיג את בציר ובציר משיג את זרע, אבל היא גם גורמת לשומר המצוות שמחה פנימית ואהבה גדולה אל הבורא.

אשרינו

דיבורים אלו כמובן אינם מחלחלים ללבבות אם הם נשארים בגדר דיבורים, אלא אם הם נחווים בחוויית חיים או מה שמכונה בשפה הפשוטה דוגמה אישית. ככל שאנחנו נלמד לחיות את המצוות בצורת הנעימה והמשמחת יותר, כך זה ייכנס עמוק יותר בלבבות ילדינו המקסימים.

במה פחות כדאי להשתמש? בשפה של שכר ועונש עם השלכה לחיי העולם הזה. כלומר, להסביר שמי שמחלל את השבת ככל הנראה ימות מיתה בידי שמיים (כאשר זה נעשה ללא עדות והתראה). כדאי הוא רבי יעקב (נכדו של אחר – אלישע בן אבויה) שלימד אותנו “שכר מצוות בהאי עלמא ליכא”. לא נוכל לראות בבירור את שכר המצוות כאן בעולם הזה. ואם לא נוכל לראות את שכר המצוות בבירור, ככל הנראה גם לא נוכל לראות בבירור את התגובה האלוקית לעבירות. דבר שקשה להראות אותו כרגע (ואולי משום שאנו נמצאים בתקופה המוגדרת כתקופה של הסתר פנים), עלול לבלבל בשעה שאיננו רואים אותו מתממש מול עינינו.

אין ספק שצריך לדבר בשפה של שכר ועונש. הרי השפה הזו רווחת מאוד בתורתנו הקדושה. אלא שנכון יותר לעשות זאת לכאורה עם הכוכבית שמציין לנו רבי יעקב. זה נכון מאוד, אבל אל תצפה לראות את זה כרגע באופן מוחשי. ולמה נכון לדבר על דברים שאי אפשר להראות אותם כרגע באופן מוחשי? גם משום שזה נכון וגם משום שזה בונה סולם ערכים נכון. אם הקב”ה אומר שמחלל שבת חייב מיתה, זה כנראה משהו מאוד חמור.

כשהייתי משתמש בשכר ועונש, הייתי אומר זאת כך: “אתה שומע ילד, איזה מסכן הוא השכן שלא מבין כמה חמור חילול שבת בעיני הקב”ה!” ושוב, להאהיב את השבת בבית על הילדים, שירגישו כמה טוב טמון בשמירתה.