מעמד 'ישכח'

כשאירופה רודפת אחריך אל כבישי הארץ, חייבים להישיר מבט

א.

עשיתי הכל כדי שזה לא יקרה. כיסיתי את הכיפה בקסקט שחור. סגרתי את הסוודר עד פיקת הגרון. את הציציות נעצתי עמוק בכיס ואת החלאטל החלפתי במעיל גשם ארוך של ג'י אנד ג'י. אפילו את האף היהודי עטפתי במסכת קורונה תכולה. לפחות בתחושה הפנימית, אני מרגל בכיר עם דרכון שוודי.

אלא שאז ננעצו בי שני אישונים אפור-פלדה, מישהו עם מבטא גרמני עמוק ובלי שום חיוך הכריז: "שלום". זהו, עלו עלי.

בתחקיר שלאחר מעשה, נראה לי שזאת הייתה הרגל השמאלית שקפצה בעצבנות. את התכונה הכל כך ישראלית הזו, שכחתי להסתיר. להגנתי אומר שבכזה תור ארוך, אפילו הסוכן הכי מיומן של שמואל ארגמן היה מקפיץ את הרגל כמו בלונה פארק.

ים אנושי עם מזוודות ודרכונים שלופים גועש מסביב. בקצה התור יושב פקיד הולנדי חמור סבר שמכביר שאלות כמו שדכן פולני – וממול מחוגי השעון מסמנים לך שעוד פחות מארבעים ושבע דקות יוצאת הטיסה שתיקח אותך הביתה. איחור קטן ואתה נשאר פה בשדה עד אחרי שבת, כשאחריה אתה צריך לעשות עוד בדיקה סרולוגית חדשה.

עכשיו נראה אותך לא מנער את הרגל השמאלית.

"אקסקיוז מי", אומר עיני הפלדה, מבקש לברר סופית שאני "פרום יזראל". במקום לנער את הרגל, הוא מעדיף לנער את הלשון. שיחה די מוזרה ועילגת מתפתחת. הוא סטודנט, מתגורר בפרנקפורט, מאוד אוהב יהודים, יש לו גם כמה חברים כאלו. בלבו צער עמוק על מה שעשה עמו לפני הרבה שנים. מאוד לא נעים לו לשמוע שהגרנד פאז'ר שלי ברח מפולין, ושכנראה אחד מהגרנד-פאזר'ס שלו רצח את כל משפחתה של סבתא. אבל הוא חייב להיות 'הוניסט' ולהודות שמה שאנחנו עושים בפלסטיין, גם לא מאוד משמח.

בגדול, אם הבנתי נכון, הטרדה המרכזית שמעסיקה את בני הנוער באירופה המערבית, היא ההתחממות הגלובלית. הפלסטיק נמצא בכל מקום. עוד מעט יהיה "דיזאסטר". העמקים יוצפו במים, הקרחונים יומסו והטמפרטורות יעלו.

יש רק פתרון אחד. אין ברירה, הוא אומר, חייבים לעצור את הילודה בעולם. ככה פשוט. כשניסיתי להבין מדוע, הוא הסביר שבקצב הזה תהיה בעיה גדולה לדורות הבאים. כששאלתי מדוע להעדיף את הדורות הבאים על הדור שלנו, והוספתי שבלי ילודה לא יהיה פה דור עתיד. הוא אמר שזה "תלמוד'ישע" פתרון.

אמרתי תודה על המחמאה, ושהפתרון שלו הוא ללא ספק הפתרון הסופי.

ב.

זוכרים את הימים הנורמליים ההם? כשיהודי נחת מהמטוס, קיבל חותמת בדרכון, אסף את ה'כבודה' מהמסוע והתחיל ללחוש תהילים כדי לעבור בשלום את שביל המכס, מבלי שאף אחד מהטיפוסים שיושבים שם יחליט לגלות את שני האננסים שהוברחו בניגוד גמור להוראות משרד החקלאות.

האמת שעוד לא הצלחתי למצוא מחקר סדור, שילמד כיצד הכי נכון להתנהג בשעה הגורלית ההיא. לפי הסיפורים, המוכסים שיושבים ומפטפטים בצד באדישות, יודעים לזהות שפת גוף. לפי צורת ההליכה ובעיקר לפי המבטים, הם יודעים למי יש משהו בחבילה שמצדיק עצירה. בכל פעם שאני חולף שם, אני מנסה שפה אחרת. אבל הכל מסובך. לפעמים דווקא הליכה בוטחת מדי היא שמקפיצה אותם. לפעמים מי שמסתכל עליהם – חשוד, וברוב המקרים – דווקא זה שלא מסתכל. וכן, גם ניסיתי לדבר בפלאפון – ודווקא אז נעצרתי.

בקיצור, כל זה רק לספר לכם, שבתקופה האחרונה צריך לשמור את פרקי התהילים לשלב של בדיקות הקורונה. ככל שזה מתסכל, מסתבר שמכחישת החיסונים הכי גדולה ביקום – זאת מדינת ישראל בעצמה. גם אחרי שאתה מציג בפני אנשיה תו ירוק ותעודת חיסון, הם משוכנעים שאתה חייב לעטות סמרטוט כחול על אף ולנעוץ עוד מטוש לבן בתוך הנחיריים והלחיים. (אגב, שמתם לב שלאחרונה הפסיקו להחדיר את המטוש עד לגזע המוח? כנראה בגלל ממשלת הריפוי.)

חמש דקות אחרי שנהג המונית מגרזן אותך עם מחיר מפולפל ומכריז "אין על המדינה שלנו", שניכם תקועים בפקק. קל לצאת מאירופה, קשה להוציא אותה מהחיים שלנו. "הכביש סגור", מסביר הנהג, "הכל בגלל הגברת מרקל, הקנסלרית של גרמניה".

ג.

בכל פעם כשמדברים על העניינים הללו, אני נתקל במבט של 'עוד פעם אתה וההיסטוריה שלך'. אלא שהפעם ממש לא מדובר בהיסטוריה, אלא בפוליטיקה ובאקטואליה הכי חשובה לחיים של כולנו.

תחשבו על מה שקרה השבוע באוהל ה'יזכור' של 'יד ושם'. נכנסת אישה שמייצגת מדינה שרק לפני שמונים שנה (כלום במונחים היסטוריים) חוללה את אחד הפשעים הכי נוראיים בתולדות אנושות. היא מתייצבת באתר הזיכרון שכל מהותו להנציח את הפשע הזה ולהתחייב ש'לעולם לא עוד'.

היא אמנם מרכינה ראש בנימוס, מקריאה גם כמה מילות חרטה, וזהו. זה לא ימנע ממנה לעמוד למחרת ולהטיף מוסר ליתומים ולנכדי הנרצחים, ללמד אותם על חמלה ועל מוסר, להגיד להם איפה לגור ואיך לנהוג עם הפלסטינים.

כמו בכל פעם שהסוגיות הללו צפות, אני מרים טלפון לידידי חכם, הרב ד"ר ליאור אלפרוביץ, שיודע לנסח את הדברים בצורה הרבה יותר מדויקת. לפני הכל הוא מזכיר, שבעצם מדובר באותה גרמניה. "טבעי היה שאחרי השואה, האומות באירופה, שסבלו מנחת זרועם של הגרמנים, יחליטו על פירוק גווייתה של המפלצת הנאצית ויחלקו את נתחיה בין המדינות השכנות, על מנת למנוע כל תקומה גרמנית שעלולה לסכן את האנושות. אבל זה לא קרה – בעיקר מתוך שיקולים הקשורים בניהול המלחמה הקרה עם הגוש הסובייטי באירופה.

"גרמניה המשיכה להתקיים ומשמעות הדבר היא שלמעשה העם הגרמני, זה שחי בתקופה הקיסרית, ברפובליקה הוויימארית וברייך השלישי, הוא זה שבנה את מה שהכרנו כגרמניה המערבית. אמנם האנטישמיות הפכה בה ללא לגיטימית מבחינה ציבורית, אך השאלה המעניינת היא האם היחס כלפי העם היהודי השתנה במהותו.

"מרקל, למשל, חוזרת ומצהירה שוב ושוב שגרמניה מחויבת ואחראית לביטחונה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. זו אמירה ראויה, אך כיצד היא מתיישבת עם המדיניות הידידותית שגרמניה מטפחת כלפי איראן? ואני מזכיר לך, שזו המדינה היחידה בעולם שמצהירה בגלוי על שאיפתה לחסל את המדינה היהודית, ולא 'בדרכי שלום'.

"דווקא מגרמניה, מדינה שיש לה היכרות מעמיקה עם ההשלכות של הצהרות מהסוג הזה, היינו מצפים לשמש תמרור האזהרה הבולט ביותר בזירה הבין-לאומית, ולפעול נגד השאיפות האיראניות, רק כדי להמחיש שהלקח ההיסטורי אכן נלמד. והנה, אנחנו נמצאים כבר בשלבים מתקדמים ומטרידים של פרויקט הגרעין האיראני, וגרמניה של מרקל לא עשתה שום מאמץ רציני לבלום את מיזם ההשמדה ההמונית האיראני". עד כאן דברי ידידי.

ומילא מרקל, גרמנייה בת גרמנים. הרבה יותר מטרידים האידיוטים מישראל ששותקים ומלקקים. קחו למשל טיפוס כמו שר החוץ – שאביו עוד הרגיש על בשרו את הזוועות הללו – שמפריח לאוויר דיבורים מטומטמים כמו "האנטישמים לא היו רק בגטו בודפשט… האנטישמים הם כל מי שרודף אנשים לא בגלל מה שהם עשו, אלא בגלל מה שהם".

אבל ככה זה לפיד, עיתונאי שחי בקלישאות. את המילים המטורפות הללו הוא כתב כדי לצבור לייקים. העיקר הניסוח, הזרימה, יצירת הרושם האינטליגנטי. שום יכולת אבחנה בין כל שנאה, לבין שנאה ייחודית שיש לה מרכיבים דתיים והיסטוריים.

וזה לא רק לפיד. זה גם בנט חבוש הכיפה וכל הליברליים הישראלים, שמתעקשים לחשוב שמדובר ב'גרמניה אחרת', כזו שאין לה שום קשר להורים הנאצים שעדיין נמצאים בתוכה.

שמתם לב לעובדה שהרבה מבין המתווכים שמפשרים בין ישראל לארגוני הטרור שסביבה, הם גרמנים? יש לי השערה שזה נובע משום ששני הצדדים – הישראלים ולהבדיל המחבלים – מרגישים שגרמניה בצד שלהם. הישראלים אומרים לעצמם: 'הם הרי עשו את השואה, אז עכשיו הם בצד שלנו'. והמחבלים אומרים: 'הם הרי עשו את השואה, אז הם בצד שלנו…'

ד.

כל כך רציתי לשתף עוד קצת מסיפור המסע בחו"ל, אבל אירועי השבוע לא מאפשרים.

קצב האירועים המודרני, הופך את כולנו למופרעי קשב. עוד לפני שאתה מסיים להתמודד עם סיפור אחד, קופץ סיפור חדש וטורף את הכותרת. האתמול הופך להיסטוריה כשעדיין לא הספקת לעכל את השלשום.

יש הרבה מה לומר על נאומו של ראש הממשלה בנט, שקרא להגביל את כוחם של החרדים. אבל עוד קודם לכן, בתחילת השבוע אירע מופע מתסכל מאוד בחדר ועדת הכספים בכנסת. ר' מאיר פרוש נכנס לשם עם ספר תהילים קטן והחל לקרוא מזמורי תחינה, כדי למחות ביו"ר – שלא אצרף לו את התואר 'הרב'.

אותו רפורמי עמד באותו בוקר ליד מקום המקדש, והשתתף במופע חצוף של חילול כבוד שמים, וברמיסה של משנה מפורשת המדברת על התיקון הגדול שעשו בעזרה, להפריד בין נשים לגברים.

פרקי התהילים של פרוש, היו עבורו יותר מדי והוא הזמין את הסדרנים לגרש את החרדי עם הזקן הארוך. את הזמן שבינתיים הוא ביקש לנצל ל"דבר תורה". פתאום, אחרי שנים שכל מאמר של חז"ל צריך 'עדכון', היה חשוב לו לצטט במדויק את דברי הגמרא במסכת יומא דף פו.

מה שמתסכל יותר מכל, זאת העובדה שאין אף אחד שנעמד לפרוך את דבריו ולסתור אותם. נערי העיתונות שנשלחים מולם, רק יוצרים משוואה שכביכול הידע התורני נמצא בצד ההוא.

אז תקשיב טוב "כבוד הרב" קריב, כך פסק הרמב"ם בהלכות יסודי התורה:

"כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצוות האמורות בתורה בשאט-נפש להכעיס, הרי זה מחלל את השם … ואם עבר בעשרה מישראל, הרי זה חילל את השם ברבים".