יש לי ילד בן שבע שמשתעמם מהר מאוד. כל עיסוק שנמצא לו, מלהיב ככל שיהיה, מעניין אותו לזמן קצר ואחר כך הוא שוב נעשה משועמם, מתוסכל ועצבני, מציק לילדים האחרים בבית ומשבש את האווירה כולה. האתגר כמובן נעשה גדול יותר בימים אלה של בין הזמנים. אני חושבת שהבעיה העיקרית היא שהוא לא מצליח ליהנות מעשייה פשוטה ורגילה, ומחפש כל הזמן חידושים אטרקטיביים. מהי ההשקפה היהודית הנכונה בעניין? האם יש דרך ללמד ילד ליהנות מהדברים הרגילים ולמצוא בהם סיפוק וחידוש?
אשריכם ישראל ואשרי האימהות הקדושות שחושבות בכל עת איך לשמח ולהעצים את ילדי ישראל הקדושים.
לא ספקי הבידור
אין ספק שתקשורת טובה בין הורים לילדים היא הגורם המשפיע ביותר על יכולות ההתמודדות של הילדים עם אתגרי החיים. דאגה ואכפתיות של אימהות שמראות לילדים כמה הם חשובים להן וכמה הן דואגות שיהיה להם נעים ושמח, הן הרכיבים שהכי מחזקים את הקשר החשוב הזה.
עם זאת, לפני שניגע בשאלה הספציפית, כדאי לזכור פרט חשוב, שנוגע לילדים בני שבע כפי שהוא נוגע לילדים בני שבע עשרה.
הורים הם לא ספקי בילוי של הילדים! ישנם הורים שמתוך רצונם הגדול להיטיב, דואגים שכל דקה מזמני החופש של הילדים תהיה אטרקטיבית. זו מציאות לא בריאה משתי סיבות: היא גם מרגילה את הילדים לצרוך אטרקציות ללא הפסקה, בבחינת “וגם הנפש לא תמלא”, וגם הופכת את ההורים למשועבדים ללא פרופורציות לצורך לא הגיוני, וממילא שוחקת אותם. התוצאה של שני הדברים הללו היא חוסר סיפוק לשני הצדדים. ההורים משקיעים את הנשמה והילדים לא יודעים להעריך כי יש להם שני חורים של עשר דקות ביום שהיו נטולי אטרקציות, וחבל.
תחומים פתוחים
וכעת, לאחר שדיברנו על איזונים – מה עושים עם ילד שמאבד עניין מהר ועובר מדבר לדבר?
ישנו סוג של אנשים שהזוהר הקדוש מכנה אותם ‘מזל לבנה’. מה המשמעות של אנשים שהם במזל לבנה? כמובן יש לזה עומק לפנים עומק. ובכל זאת אני מרשה לעצמי לצטט מה ששמעתי בדבר מאחד מרבותיי. הלבנה כידוע גדלה וקטנה כל הזמן. לילה אחד היא בשיא תפארתה, לבנה במילואה, לא חולפים להם שבועיים והיא נעלמת לגמרי. עוד לא הספקנו להתאושש מכך שהיא נעלמה והנה היא שוב זוהרת במלוא הדרה. מציאות זו היא משל לסוג בני אדם שחווים תנודות קוטביות בתחומי העניין והעיסוק שלהם. הם מתעניינים במשהו, אבל תוך זמן קצר מאבדים עניין בו.
הייתי נוכח כאשר הגיע אדם להתייעץ עם אותו רב ואמר לו, שהוא מתחיל ללמוד בספר מסוים ואז תוך זמן קצר הוא מאבד בו עניין, ולכן הוא עובר לספר אחר וכן הלאה.
הרב תיאר לו את האנשים שהם ב’מזל לבנה’ ואמר לו – מה תעשה? פשוט תפתח הרבה תחומי עניין במקביל. תתחיל ללמוד בספר אחד ותלמד בו כל זמן שהוא מעסיק אותך. בזמן שהוא יפסיק למשוך אותך אל תיבהל ואל תילחם, פשוט תפתח ספר אחר, תעבור לשלישי ואחר כך תחזור לראשון… אל תילחם בעצמך, אבל תאפשר לעצמך לחזור לתחומי העניין הקודמים.
אני לא בטוח שעצה זו מתאימה גם לילדים בני שבע, אבל אפשר בהחלט לנסות אותה.
קודם כל, באמת לא חייבים לספק תעסוקה לילד בכל רגע נתון. אבל גם במסגרת התעסוקה שאנחנו כן רוצים לספק לו, לא כדאי לנו להילחם עם המציאות. כן אפשר אולי להשאיר לו עד כמה שניתן כמה תחומי עניין פתוחים שהוא יצליח לעבור מאחד לאחר.
רק בן שבע
ועוד משפט קצר לסיום.
ילד בן שבע הוא בסך הכל בן שבע. פעמים רבות אנחנו מסתכלים על הילדים המתוקים הללו, מזהים בהם מאפיין התנהגותי מסוים ובדמיוננו אנו כבר משרטטים את דפוס חייו של הילד הזה עד זקנה ושיבה.
אנו רואים אותו קצת עצבני וקצר רוח ומחליטים מראש שכך הוא יתנהג גם במושב זקנים…
רואים אותו עובר ממשחק למשחק ומתחילים להילחץ שהוא לא יוכל לשבת ליד גמרא יותר מעשר דקות ברציפות. אבל זה לא מחייב בכלל. ילד בן שבע הוא בסך הכל בן שבע, ויכולת הריכוז של מרבית הילדים בגיל הזה לא גבוהה במיוחד. אפשר כמובן לאבחן הפרעות ברורות בגיל הזה, ואם אכן זו התופעה, הדבר הנכון הוא לפנות לקבלת עזרה מקצועית. אבל בכל מה שנוגע להתנהגות סבירה, כדאי לזכור שזה לא מלחיץ כלל, גם אם בחופש הקרוב עדיין לא נמצא לו תעסוקה מלאה.
והעיקר שבעזרת השם ימלא לכם את הלב בשמחה ובנחת יהודית לאורך ימים ושנים.
