איך מקיימים את מצוות קבלת הייסורים? ומה גילה האריז"ל ליהודי צפתי שאשתו לא חדלה מלצערו?
בפרשתנו נאמר: "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ השם אֱלֹוקֶיךָ מְיַסְּרֶךָ". על יסוד פסוק זה כתב הסמ"ג (עשין סימן יג) שעל כל אדם חלה "מצוות עשה לְצַדֵק את הדין על כל מה שיארע לו". וזה לשונו: "אם לא יבוא עניינו של אדם בטוב… מצוות עשה לחשב בלבו כי לטובתו נשתנו ענייניו".
ננסה להרחיב מעט בביאור מצוות העשה הגדולה הזו – איך אדם שעובר צרה ח"ו יכול להזכיר לעצמו כי 'לטובתו נשתנו ענייניו'.
הכלב שהציל ממוות
דוגמה ראשונה לכך מובאת בספר 'חובות הלבבות' (שער הבחינה פרק ה) במעשה נפלא: חבורת הולכי דרכים לנה בלילה סמוך לקיר. פתאום בא כלב ועשה את צרכיו על אחד מהם. האיש התעורר משנתו ומיהר לרחוץ את עצמו מהזוהמה, כשהוא מלא טענות כרימון – מדוע דווקא לו קרה הדבר? אך כשהתרחק מעט מהמקום, נפל הכותל על חבריו וכולם מתו. רק הוא ניצל.
הרי לנו דוגמה בחוש: כל צער וכל 'שינוי עניין' נועדו להביא לאדם טובה. במקרה זה, הצער הגדול מהכלב הוא שהציל אותו ממוות. וכך בכל מקרה ומקרה שמתרגש עלינו – עלינו להתחזק ולהאמין גם כשאיננו רואים עדיין את סוף המעשה ואת הטובה החבויה בצרה, מתוך אמונה כי "כָּל מַאן דְּעָבִיד רַחֲמָנָא – לְטַב עָבִיד", וכל שינוי הוא לטובתנו.
ייסורים שהם תיקון
משמעות נוספת נמצאת במעשה נורא מימיו של האר"י הקדוש. היה זה איש יהודי שחווה על בשרו את הפסוק (קהלת ז) "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה". אשתו, שהייתה בעלת מידות רעות ומושחתות, הרבתה לצער אותו, לקלל ולצעוק ללא הרף, עד שלא היה יכול עוד לנהל את סדר יומו. בצר לו פנה אל האריז"ל וביקש עצה וישועה.
האר"י הקדוש גילה לו את סודות ההנהגה האלוקית. "דע לך", אמר לו, "שבגלגול קודם הייתם נשואים גם כן, אלא שאז המצב היה הפוך – אתה הוא שציערת והצקת לה ללא גבול. לכן נגזר עליכם לשוב לעולם הזה והפעם היא תמשול בך. דע לך שבכל פעם שהיא מצערת אותך, זוהי כפרה גדולה עבורך, המצילה אותך מעונשי הגיהינום".
ליבו של הבעל נהפך בקרבו. אם עד כה היה מלא כעס וטרוניה על אשתו שמצערת אותו בחינם, כעת הבין שהיא בעצם עושה לו טובה גדולה. כל צעקה שלה היא תיקון קל שחוסך ממנו את צער הגיהינום הקשה לאין ערוך. הוא לא רק חדל מלהתקוטט עימה, אלא אף החל להכיר לה טובה ולהעניק לה מתנות.
האישה הבחינה בשינוי שעבר על בעלה והפצירה בו שיגלה לה את פשרו. הוא לא עמד בהפצרותיה וסיפר לה את דברי האריז"ל. "וכי אתה חושב שאני אציל אותך מהגיהינום?!" קפצה ואמרה. "לא ולא! מהיום אתנהג אליך כראוי ולא אצער אותך, כדי שתקבל את העונש המגיע לך בשמיים!"
ואכן, כך עשתה. היא הפסיקה לצער אותו והעניקה לו כבוד מלכים.
האיש לא ידע את נפשו מצער ותדהמה. הוא שב אל האריז"ל וביכה בפניו: "אשתי הפסיקה לצער אותי ועתה כיצד אנצל מן הגיהינום?" השיב לו האר"י הקדוש: "התיקון שלך הושלם בשעה טובה. מהיום ואילך יהיו לך רק חיים טובים ומאושרים".
סם המרפא לייסורים
עומק הדברים נעוץ במאמר חז"ל (ברכות סב.): "סמא דיסורי – קבילי". כלומר, סם המרפא לייסורים הוא קבלתם. קבלת הייסורים באהבה ובשמחה גורמת להם להיעלם מאליהם, כפי שהאריך לבאר ה'אור החיים' הקדוש (בראשית מו, ז) על אודות יעקב ובניו שירדו למצרים. עצם קבלת הייסורים באהבה כבר ממתיקה אותם. כאשר האדם מפסיק להילחם ברצון השם ומתחיל ללכת עימו, הייסורים חדלים להיות רק עונש והופכים להיות דרך, תיקון, מסע של קרבת אלוקים. כמה כוח יש בקבלת רצון השם. האדם אינו מפסיק להתפלל, אינו חדל לקוות, אך כל עוד זו גזרת שמים – הוא צועד אליה בראש מורם, מתוך ידיעה שהקב"ה נמצא איתו גם במצרים. וכך נהפך הדין לטובה.
וזה בדיוק מה שקרה עם אותו יהודי בדורו של האריז"ל שאשתו ציערה אותו: ככל שהתחזק האיש באמונה שייסוריו הם תיקון וטובה וקיבל את הדין בשמחה, כך הפך את הדינים לטובה. ממילא, כבר לא היה צורך שאשתו תמשיך לצער אותו ומן השמיים סיבבו שתשנה את דרכיה. זהו בדיוק מה שכתב הסמ"ג: על האדם להאמין כי "לטובתו נשתנו ענייניו". כל צער בעולם הזה הוא לטובתך – לכפרת עוונות ולהפחתת עונשים. אם תצדיק עליך את הדין ותקבל את הייסורים באהבה, הכול יתהפך לטובה.
ייסורים לעומת כאבים
מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל סיפר לתלמידיו כי פעם הלך לרופא והתלונן שיש לו 'ייסורים'. הרופא לא הבין את פשר המילה, עד שהגרש"ז הבהיר: "יש לי כאבים". באותה שעה התבונן הרב כי הביטוי 'ייסורים' הוא ייחודי לעם ישראל. יהודי מאמין מבין שכל כאב הוא 'ייסורים' מהקב"ה, מלשון 'מוסר'. הוא יודע שהכאבים באים מבורא העולם בעצמו ושיש להם מטרה ותכלית, כנאמר "השם אֱלֹוקֶיךָ מְיַסְּרֶךָ". לעומת זאת, אדם שאינו מאמין רח"ל, הוא רואה בכאב רק מכאוב סתמי, פגיעה מקרית וחסרת פשר.
נתבונן במילה 'ציר', שיש לה שלוש משמעויות. האחת היא כאב, כמו 'צירי לידה'. השנייה היא שליח, כמו 'ציר נאמן לשולחיו'. והשלישית היא הציר שעליו סובבת הדלת בפתחה כמאמר הכתוב (משלי כו, יד): "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ".
יש כאן רמז נאה: כל ציר–כאב הוא בעצם ציר–שליח מאת אבינו הרחמן, שרוצה רק להיטיב עמנו. הידיעה הזו, שהכול לטובה, היא הציר שעליו תיסוב דלת הישועה וייפתח בפנינו שערי רחמים וחסד.
ויהי רצון שנזכה לראות אך טוב וחסד, ללא כל צער ועוגמת נפש כלל.
