צדיקים גילו שחנוכה הוא זמן של שפע בלי גבול, אבל הכלים שלך קובעים כמה תקבל
מעשה ביהודי שנכנס לבית הכנסת כדי להתפלל מנחה לאחר יום עבודה ארוך ומתיש. הרגיש שאין בכוחותיו לעמוד להתפלל בכוונה, ולכן ניגש אל מכונת הקפה שעמדה במבוא הכניסה, במטרה לקנות כוס קפה שתשיב מעט את נפשו.
שלשל כמה מטבעות והזמין את הקפה החביב עליו. ואכן, מהמכונה החלו לזרום קפה וסוכר ומים חמים וחלב – שנשפכו לכל עבר ואף הכתימו את בגדיו!
חמתו בערה בו על העושק לאור יום, ורק אז שם לב למודעה התלויה על גבי המכונה ובה נכתב: "נא להניח כוס מתחת הברז, הכוסות נמצאות במדף הסמוך למכונה".
המסר – פשוט וברור לכל בר דעת: הברז פתוח, הקפה והמים והחלב זורמים – אך אם לא תניח כוס תחת הברז, לא יהיה לך מה לשתות. המכונה עובדת במלוא העוצמה, השפע זורם בלי הפסקה, אבל בלי כלי מתאים לקלוט – הכל נשפך לריק.
כלפי מה הדברים אמורים? מתקרבים ובאים ימי החנוכה. השמיים נפתחים בלי גבול כדי להשפיע עלינו שפע טובה וברכה ואור עצום – אך אם לא נניח כלי לקבל את השפע, לא נקבל כלום…
ימי חנוכה הם ימים מיוחדים במינם. זמן שבו שערי השמיים פתוחים לרווחה והקב"ה מוכן להשפיע ברכה והצלחה, רפואה וישועה בלי גבול. אבל יש תנאי אחד פשוט: צריך להכין כלים לקבלת השפע הזה.
הכלים של אשת עובדיה
וכזאת למדנו מהמסופר בנביא (מלכים ב ד, א–ו) על אשת עובדיה, שבאה להתאונן בפני אלישע על החובות המרובים שהשאיר לה אישהּ. והנה הנושה מאיים לקחת את שני בניה לעבדים.
שאל אותה אלישע הנביא: "מה יש לך בבית?" והשיבה שאין כלום, רק מעט שמן.
אמר לה אלישע: "לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִךְ כֵּלִים רֵיקִים אַל תַּמְעִיטִי, וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה".
ואכן שמעה לקולו ונעשה נס – התמלאו כל הכלים בשמן, שאותו מכרה וממנו התפרנסה.
ולכאורה יש מקום להקשות: למה היה צורך שהיא תביא כלים ריקים לרוב? והרי כשם שנעשה נס במעט השמן שנהפך למעיין עד שהיה בו די למלא כלים לאין מספר – כך היה יכול לקרות נס שהכלי הקטן שבו הוחזק מעט השמן יתרחב ויתפשט לחבית ענקית!
אלא ללמדנו כלל גדול: אם האדם לא מכין לעצמו כלים לקבלת השפע, לא יעזרו שום נס ופלא.
הנס היה מוכן ומזומן. השפע היה שם. אבל הכלים היו צריכים לבוא מהאישה עצמה. היא הייתה צריכה להשקיע מאמץ, ללכת לשכנים, לבקש כלים, להביא אותם הביתה. ההשתדלות הזו היא החלק שלה בנס. וכמה שתביא יותר כלים, כך תקבל יותר שמן. רצתה מעט – הביאה כלים מעטים. רצתה הרבה – הביאה כלים רבים. והנס התאים את עצמו לכלים שהכינה.
משל הרוכל מוכר הנפט
מרנא החפץ חיים זי"ע נשא את משלו: כנהוג בזמנו היו רוכלים שהסתובבו בעיירות ובכפרים על מנת למכור נפט. הרוכל היה בא עם חבית עצומה, מלאה וגדושה בנפט, ומוכר לכל אחד כפי המידה שהייתה נצרכת לו. וכל אחד היה מקבל בדיוק כגודל הכלי שהביא עימו.
מי שהביא כוסית קטנה קיבל מעט מאוד, זה שהביא כוס קיבל קצת יותר, וכן מי שהביא בקבוק או כד…
המשיך החפץ חיים ואמר: "מוכר הנפט מעוניין למכור כמה שיותר, אך הכל תלוי בכלי שאיתו הגיע הלקוח לקנות".
והנמשל ברור: הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רוצה להשפיע עלינו כמה שיותר. וכמו שכתב ב'מחזור ויטרי' (לאחד מרבותינו הראשונים), כי חנוכה הוא מלשון חן וחנינה.
אבינו שבשמיים מעניק לנו בימים אלו 'חנינה' – הנהגה של לפנים משורת הדין, ימי ניסים ונפלאות. אך כמה יזכה האדם לקבל? תלוי אם הגיע עם כלים גדולים או קטנים.
איך מכינים כלים גדולים?
יבוא השואל וישאל: "איך מכינים כלים גדולים? מה עלינו לעשות 'למעשה'?"
אילו היה אחד הולך במדבר ולפתע היה נגלה לעיניו הר עצום של יהלומים – וכי היה ניגש לשאול ולברר מה עושים? ברור שהיה מסתער ומתחיל למלא מכל הבא ליד, מעמיס בתיק שעימו ובכל הכיסים שבבגדיו, ואף היה דוחף בסוף כמה יהלומים בתוך הגרביים.
כך בחנוכה: אם נאמין ונבין שחנוכה הוא הר יהלומים – כבר נדע מעצמנו מה לעשות.
כל השאלה היא עוצמת האמונה ומידת הידיעה. כשאדם באמת מבין שלפניו עומדת הזדמנות של פעם בחיים, הוא לא צריך שידריכו אותו איך לנצל אותה. הוא פשוט יעשה את המקסימום. אם נבין שבחנוכה השערים פתוחים לרווחה, נמצא את הדרך להכין את הכלים הכי גדולים שאפשר.
שערי אוצרות נפתחים
כה כתב הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע: "והרי זה דומה למלך שפתח את שערי אוצרותיו יום אחד בשנה, ובאותו היום כל הרוצה ליקח את שנפשו חפצה יקח. אוי לכסיל אשר בזה היום ששערי אוצרות המלך נפתחים לא פנה אליהם, רק ישן כל היום. לכן ראוי כל האדם רק לשמוח בעבודתו ולא בהבלי עולם, רק בעבודת השם ישמח כל היום".
ונשים לב ללשון קודשו המדויקת להפליא: 'אוי לכסיל'. הוא לא אומר 'אוי לרשע' או לשון מעין זה, אלא 'אוי לכסיל'. כי אכן אין לך שוטה וכסיל מאותו אחד אשר הלך לישון באותו יום שנפתחו אוצרות המלך והיה יכול לקחת משם כל אשר תאבה נפשו.
בני בינה ימי שמונה
וכך יש לרמז גם בלשון הזמר המפורסם 'יוונים נקבצו עלי': "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים" – כי אכן בני בינה שיש להם שכל יודעים לנצל כראוי את ימי שמונה, עד שקבעו את האורות הגדולים לכל השנה הבאה על ידי שיר ורננים – בשמחה ובהודאה.
כלל הדברים בקצרה ולמעשה: הימים מסוגלים הם להמשיך ניסים ונפלאות שלא כדרך הטבע ממש. האוצרות נפתחים וכל הרוצה יבוא וייטול. זה הזמן לשפוך את הלב לפני אבינו שבשמיים. מה שצריכים – רפואה, פרנסה, שידוכים, ילדים, שלום בית – כל מה שחסר. זה הזמן לבקש!
וכך נזכה להמשיך עלינו את כל הטוב והחסד.
מעשה בעין שנרפאה
בשנה שעברה הראה לי אדם אחד מסמכים רפואיים. הוא סבל מקרע בקרנית שבעינו והיה במעקב רפואי לבדוק שאין הידרדרות במצב, כדי שלא יבוא חלילה לידי עיוורון. בדרך הטבע לא היה סיכוי שהעין תתרפא – או שתהיה הידרדרות, או שבמקרה הטוב הוא יישאר באותו מצב.
הגיעו ימי החנוכה והלה שפך ליבו בפני רופא כל בשר שיחוס וירחם עליו. והנה הגיע לביקורת ביום שישי של חנוכה – ולתדהמת הרופא נעלם כל סימן פגיעה בעין, הוא רואה כאחד האדם!
וכה יעזור השם אצל כל אחד ואחד. הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
