לשם מצת מצווה | רבים נהגו לאפות 'מצת מצווה' בערב פסח אחר חצות. אך מה עושים כשערב פסח חל להיות בשבת?
מחלוקת הלכתית עזה מימי הגאונים והראשונים – מתי עדיף לאפות את מצות המצווה, כאשר ערב פסח חל להיות בשבת, כמו השנה האפשרויות: בערב שבת, במוצאי שבת – ליל יום טוב, וכפשרה: רק שלוש מצות במוצאי שבת מה החששות, מה 'מראית העין' וכיצד נהגו גדולי ישראל? מצה זו שאנו אוכלין
"מי שמבקש לפרש בים בקרוב הפסח ומבקש ללוש ולאפות קודם הפסח ולישא עמו כדי שיאכל ממנו בימי הפסח – מצווה מן המובחר לאפות בי"ד אחר ביעור חמץ, שחביבה מצווה בשעתה, כדי שיאכל חמה ובכך מצותה" (תשובת גאוני מזרח ומערב סימן קי"ג). וכן נפסק ב'שולחן ערוך' (או"ח סי' תנ"ח סעיף א'): "נוהגים שלא ללוש מצת מצווה בערב הפסח עד אחר שש שעות, שהוא זמן הקרבת קרבן פסח".
מה שמופיע ב'שולחן ערוך' כ'נוהגים', מופיע בספר 'האורה' (ח"ב דין אפויה) מבית מדרשו של רש"י כאיסור: "מצינו בו איסור מדאורייתא, דהא הקשו מצות לפסח בשלהי פירקא בתרא: 'צלי אש ומצות' (שמות י"ב, ח') – מה עשיית הפסח אינו אלא משבע שעות ומחצה ואילך, אף עשיית מצה… מכאן סמכו רבותינו שלא לעסוק בבצק לצורך מצה קודם ביעור חמץ, שנאמר (שם ל"ד, כ"ה): 'לא תשחט על חמץ דם זבחי', לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים. ואם לש קודם ביעור, הרי הוא כיוצא בפסח שנשחט קודם ביעור חמץ".
כך הביא גם באבודרהם: "וכתב הראב"ד בדרשה שלו, אין לשין מצה של מצווה אלא אחר חצות כשחיטת פסח שאינה אלא אחר חצות, ואתקש אכילת מצה לאכילת פסח".
בספר 'מעשה הגאונים' אף מביא: "יהודי אחד אפה מצות קודם ג' שעות בארבעה עשר וכבר ביער כל חמץ ואף על פי כן אסרו מצות שלו".
חבובי מצווה בשעתה
כנגד דעה נחרצת זו ממשיך ומביא: "אבל רבינו הגדול נ"ע ורבינו שמואל כהן אמרו: מותרין הן ולכתחילה לא יעשה, דחביבה מצווה בשעתה. אבל בדיעבד שפיר דמי. וכמו כן מצאתי בספר שקורין 'בשר על גבי גחלים'". וכך גם הביא ה'שבלי הלקט': "ובדברי הגאונים ז"ל מצאתי: מצה הנאפית קודם ארבעה עשר כדי לאכול אותה בלילי חובה, נראה שוודאי כשרה ויוצא בה ידי חובתו, אך משום חבובי מצווה בשעתה אין לי להקדים ולאפות קודם חצות".
כלומר, לדעה הראשונה אסור לאכול את המצות שנאפו לפני חצות של י"ד – מדאורייתא! – ולשאר הדעות בדיעבד הם מותרים ורק מלכתחילה יש עניין משום 'חביבה מצווה בשעתה'.
דעת רש"י, המחמירה, מובאת גם בסידור רש"י (סי' שס"ט) ובשו"ת רש"י (סי' רצ"ו). בשו"ת הרדב"ז (ח"ו סי' ב אלפים רי"ג) הוא למד בדעת רש"י שאין כוונתו לאסור בדיעבד, אך לכאורה בדברי רש"י עצמו לא מובן כך.
ה'רוקח' וגם ה'אור זרוע' והסמ"ג מביאים כראיה להתיר מצות שנאפו קודם שש מהתוספתא (פסחים פ"ג ה"ט), שכתוב שבערב פסח שחל בשבת "ואופה לו מצה מערב שבת" – שזה כמובן לפני שש שעות וגם מהירושלמי (פ"ב ה"ד) על "מצה ישנה שעשאה קודם הפסח חודש או ב' חדשים פסולה, משום דבידוע שלא דקדק בה מחמץ". מדייק מזה רבנו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ה' חלק ג', הובא ב'בית יוסף'), שאם כן דקדק בה – המצה כשרה. ראיה נוספת היא מהמשנה (פסחים לח:) ש"חלות התודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו – אין יוצא בהן, עשאן למכור בשוק – יוצאין בהן". כידוע לא מקריבים קרבן תודה בערב פסח – ולא אומרים 'מזמור לתודה' מסיבה זו – כי יש בהם עשר לחמי חמץ. על כרחך מדובר ביום לפני כן, ובמצות אלו יוצאים ידי חובה.
מפני מראית עין
ומה עושים בערב פסח שחל להיות בשבת? ה'שולחן ערוך' (שם) ממשיך: "ובי"ד שחל להיות בשבת, לשין בערב שבת אחר שש שעות". כך כאמור כתוב בתוספתא וכך מופיע בתשובה המיוחסת לרב הילאי גאון: "שכך שנינו י"ד שחל להיות בשבת… ואופה לו מצה מערב שבת". גם רב האי גאון כתב (הובא בטור, שם): "מנהג אבותינו לבער חמץ מערב שבת ולאפות מצה. וגדר גדרו קדמונינו שלא לאפות מצה מערב שבת, שלא יבוא לידי איסור ובמוצאי שבת אופין מצה כתקונה. אנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מערב שבת, ולא לטרוח ביום טוב ולאחר אכילת מצה, אלא זריזין מקדימין למצווה".
כלומר, לפי הדעה שאפשר לאפות מצה לפני שעה שישית, אפשר לאפות כבר מערב שבת, אבל קדמונים גדרו גדר שלא יבוא לידי איסור ולכן העדיפו לאפות אותה במוצאי שבת, ליל יום טוב. רב האי גאון לא פירט מה הוא האיסור, שממנו חששו הקדמונים.
רב יהודאי גאון הוסיף פרט: "פסח שחל להיות אחר השבת אל תאפו מצה בערב שבת מפני מראית העין, שאף על פי שמותר לאפות מצה בערב שבת אל תעשו, כי נראה הוא כמכין שבת ליו"ט והזהרו את המצווה ואת המצה במוצאי שבת בזמנה ותאכלו בזמנה".
לדעת רב יהודאי גאון אופין את מצות המצווה במוצאי שבת, משום שאין לאפות מצה בערב שבת 'מפני מראית העין… כי נראה הוא כמכין שבת ליו"ט'.
מהו 'מראית העין' שממנו חשש? ב'בית יוסף' (שם) פירש: "שהרואה בליל מוצאי שבת מצה אפויה – אתי למימר שנאפית בשבת. ולפי זה מה שכתב 'מפני מראית העין' היא מפני חשש זה, שלא יאמרו שנאפית בשבת".
בתשובה של רב מתתיה גאון מתברר שהמחלוקת מתי לאפות את המצות היא בכלל מחלוקת תנאים: "כך שנו חכמים, י"ד שחל להיות שבת… רבי מאיר סבר מבערין חמץ מערב שבת ואלתר אופין מצה. וחכמים אומרים… ואופין את המצה בזמנה במוצאי שבת… ולמה לא ביערו את החמץ מערב שבת ואפו ואכלו מצה בשבת, כדי להדר את המצווה, שאם אופין שמא אוכלין ולאחר שמילא כריסו ממנו חוזר ומברך עליו. הלכך אל תאפו את המצה אלא במוצאי שבת מפני מראית העין. שאם אתם אופין מערב שבת, אחרים מזלזלין במצווה ומקילין בה. ואף על פי שמותר לאפות מצה מערב שבת, חזרו והדרו את המצווה ואפו במוצאי שבת בזמנו".
על פי המובא בברייתא שבתשובה זו, הפירוש של 'מפני מראית העין' הוא, "שהרואה שאופה מצה מערב שבת יהא סבור שאוכלין ממנה בשבת".
נתעצמו הגדולים
חשש שונה לגמרי מביא המרדכי בשם רבנו תם: "גם ראיתי תשובת רבנו תם דאסר (לאפות המצות ביום שישי), שמא יאמר פסח הוא משבת שעבר, ונמצאים מקלקלים לימים אחרונים". כלומר, יחשבו שחג הפסח התחיל בכלל כבר בשבת עצמה, ויסיימו את חג הפסח יום מוקדם מידי ויאכלו בו חמץ. אולי זה ה'שלא יבוא לידי איסור' שהזכיר רב האי גאון.
בראבי"ה (פסחים סי' תנ"ב) מביא, שבמוצאי שבת אפו רק שלוש מצות "ואף כי יש בעלי בתים שם הצריכים מצות הרבה והיה נדחה הדבר עד לאחר חצות". כלומר, אם יתחילו לאפות את כל המצות רק במוצאי שבת, תתאחר תחילת הסדר ויש חשש שיפסידו את חצות הלילה לאכילת מצה.
גם המרדכי מביא מנהג זה, לאפות במוצאי שבת רק שלוש מצות, ואת שאר המצות לפני כן: "ובא מעשה לפני מורי ה"ר יחיאל מפרי"ש… אמנם ג' מצות של מצווה יש לאפות בליל פסח במוצאי שבת, משום דחביבה מצווה שבשעתה".
מכיוון שאופין את המצות כבר ביום שישי, מדוע יש עניין לאפות דווקא אחרי שש שעות – כפי שהביא ה'שולחן ערוך'?
ב'צידה לדרך' כתב: "ויש אומרין שהואיל ומבערין מיום שישי החמץ אלא משיירין מזון שתי סעודות, שיכול לאפות מצה אחר הביעור". כלומר, שהעניין הוא בעצם לאפות את המצה לאחר זמן הביעור, וכאן זה סוג של ביעור חלקי. אילו היה העניין זמן הקרבת קרבן פסח, הרי את קרבן הפסח היו מקריבים רק למחרת, גם בשבת.
במהרי"ל הביא עוד סיבות מדוע לאפות כבר בערב שבת ולא בליל יום טוב: "כשחל ערב פסח בשבת… ונתעצמו הגדולים. גדולי הארץ הזאת כתבו, אף כשחל ערב פסח בחול, יש לאפות מצת מצווה בליל שניה, דחביבה מצווה בשעתה… ויש גדולים שכתבו, אפילו כשחל בשבת מתירים מערב שבת לאפות המצות, וסבירי להו דעדיף משום איחור אפיקומן ושינת התינוקות והפרשת חלה, דחשיב איסור שלא לצורך יום טוב".
מדברי המהרי"ל אנו למדים על עוד שני חששות באפיה בליל יום טוב: שינת התינוקות, שחייבים ב'והגדת לבנך' ונהגו להמר כדי שלא יישנו וכן הפרשת חלה שצריך לאפות אותה ביום טוב כדי שלא תחמיץ, אך אינה ראויה לאכילה, כדין חלה טמאה, ואסור לשרוף קדשים ביום טוב.
בתוך דבריו הוא כותב, שגם כשחל ערב פסח בחול, יש שאפו ללילה שני ביום טוב שני עצמו. בעקרון, אם צריך לאפות דווקא אחרי שש שעות, המצות של ערב פסח ממה נפשך לא יתאימו ללילה שני, כי אם הלילה השני הוא ליל הסדר, אז י"ד היה בכלל י"ג – והאפיה בליל יום טוב פותרת את הסתירה. מצד שני, ה'משנה ברורה' (ס"ק ב') ובהמשך בשם ה'מאמר מרדכי' מביא, שאופים בערב פסח מצת מצווה לשני הימים. אולי משום 'לא פלוג' ויתכן שיוצאים בזה לפחות שזה לאחר ביעור חמץ, כמו שבערב פסח שחל להיות בשבת, שאופין בערב שבת לאחר שעה שישית.
למה יגרע מצת מצווה
ממקורות רבים נראה, שעניין זה של אפיית מצת מצווה דווקא לאחר שש שעות לא התקבל בכל המקומות. רבינו ירוחם (שם) כתב: "מותר לאפות מצה בערב פסח קודם ו' שעות, אפילו עדיין חמץ קיים". גם ב'ספר העיטור' כתב: "ומנהג בכל השנים לאפות אור י"ד קודם הביעור".
בספר 'יבין שמועה' לרבנו שמעון בן צמח הוא מביא הקפדה לאפות דווקא את כל המצות לפני סוף זמן ביאור חמץ: "במקומותינו בארצות אדום (ספרד)… היו מדקדקין לומר כי טוב הוא לאפות הכל קודם זמן הביעור, שאם יתערבו הפירורין משהו בעיסה, יתבטל קודם זמן איסורו".
דבר זה מתאים לעדותו של ה'טור': "ואני ראיתי בברצלונא מהמדקדקין שהיו אופין כל מה שצריכים למועד מקודם המועד, שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיבטל קודם איסורו".
ב'ערוך השולחן' (סי' תנ"ח) מסביר מה עניין של 'חביבה מצווה בשעתה': "משום דזה ידוע שבזמן הקדמון לא היו אופין כל המצות קודם הפסח, אלא היו אופין בכל יום מימי הפסח פת ליום זה. ולכן, כשהיו אופין בכל יום ולאכול פת חמה, אם כן למה יגרע מצת מצווה שלא יאפו אותה סמוך לאכילה?
"…ולכן אפו סמוך ללילה, וגם משום 'חביבה מצוה בשעתה'. וגם כדי שיהנו מהמצה בערב, דפת חמה טוב הרבה יותר מפת צוננת. דהם אפו מצות עבים לא כשלנו, והצונן קשה לאכילה. והווה הידור מצוה".
עניין נוסף הוא מביא באכילת מצה חמה בליל הסדר בשם ה'אור זרוע': "ומה גם שכתבו דבמרור יש ארס והחמימות מבטל להארס".
בהמשך הוא מציין: "אבל אצלנו, שאופין קודם הפסח – אין טעם למנהג זה, ולכן באמת האידנא רק קצת מהמדקדקים נוהגים בזה וכל ישראל אין יודעין מזה כלל".
וכך כתב גם ב'משנה ברורה' (סי' תנ"ח סק"ג): "והנה רוב ישראל אין נוהגין ליזהר אפילו במצת מצווה ללוש בערב פסח, כי אם איזה מהם וחפשתי באחרונים ומצאתי ב'בגדי ישע' טעם להליץ בעד המנהג, מפני שיש כמה דעות שאפילו בערב פסח במשהו, כאשר מבואר לעיל בסי' תנ"ב וזה קשה ליזהר שלא ימצאו אף משהו חמץ בהחיטים שלא יהיו מצומחים ועל כן אופין מקודם, כדי שיתבטל החמץ".
למעשה כיום, גם מי שמקפיד על מצות מצווה שנאפו בערב פסח אחר חצות, בערב פסח שחל להיות בשבת – אופים את המצות כבר ביום שישי ולא במוצאי שבת.
מצד שני, ידוע שה'חתם סופר' ורבו רבי נתן אדלר וכן בעל ההפלאה – נהגו בערב פסח שחל להיות בשבת לאפות את מצות המצווה במוצאי שבת.
