ישראל יוסקוביץ
י"ג סיון התשפ"ב
אור וצבי: הכיסא ההדור שתולה בלשכת ראש העיר שדרות והכיתוב שמתחתיו ] קו אדום: איך מצליח אלון דוידי שנפגע מבנט לחזור לעירו המופגזת ולעצור את הצעירים מלברוח? ] מילים מסוכנות: מה אפשר ללמוד משנים של קולניות ישראלית מיותרת, ומדוע דווקא השקט מחולל שינוי? ] וגם, סיפורו של הרב הצבאי שעצר משמר כבוד מימי לנשיא מצרים
1
צהריי יום שלישי, לשכת ראש העיר שדרות. תמונה אחת, קטנה וממוסגרת, מספרת את סיפורו של האיש. נראה בה כיסא הדור, מעור צבי, הזהה לכיסאות שרי הממשלה, ומתחתיו הכיתוב: "יכולתי אבל החלטתי שלא, אלון דוידי".
לא צריך להסביר מה עומד מאחוריה. לפני שנה, ימים ספורים אחרי הבחירות, דוידי, מקום שלישי ברשימת 'ימינה' לכנסת, והמיועד מטעמה לשר בכיר בממשלה, הודיע במפתיע ליו"ר, נפתלי בנט, כי הוא חוזר לשדרות.
איש לא הבין אז מדוע ויתר על עתיד מבטיח בפוליטיקה הארצית. רק מאוחר יותר התבהרה התמונה: בנט החליט לחצות את הרוביקון – או במילותיו של דוידי, את הקו האדום – ולחבור לממשלה הנשענת על אצבעות הרשימה האסלאמית.
"החלטתי לוותר ברגע שהתחוור לי שאין סיכוי להקים ממשלה ימנית", הוא אומר לי השבוע.
כששמע על כוונתו של בנט להקים ממשלה עם רע"מ – נחרד. "הניסוי ייכשל", אמר לו, "והנזק שייגרם בינתיים יהיה גדול". השבוע התברר עד כמה צדק: למרות מאמציו של מנסור עבאס לקרוא לסדר את חבריו שיכופו עצמם למשמעת הקואליציונית, שוב הוכח שזה חזק מהם: הסטארט-אפ שהוביל, הדוגל בשותפות אזרחית בממשלה תמורת ויתור על מעורבות בנושאי לאום, נקבר קבורת חמור. זה יסחוב עוד שבוע, שבועיים, גג חודשיים. לכשתשוב הכנסת מפגרת הקיץ, כבר ייקבע תאריך לבחירות. לא מופרך להמר שעוד קודם לכן.
החלטת לפרוש, אמרתי, עוד לפני שבנט הכריע. אילו היית נשאר יכול היית להתנגד ולמנוע את הקמת הממשלה. "את ההחלטה על הפרישה קיבלתי אחרי שהתברר לי שאין רוב לממשלת ימין. הבנתי שזה או בחירות או ממשלת שמאל עם רע"מ. לא האמנתי שבנט יבחר באופציה השנייה. כששמעתי שהבלתי ייאמן קם ונהיה, זה כבר היה אחרי שהודעתי על פרישתי".
בכל זאת, גם אחרי שחזר לעירו, הוא תועד מנהל שיחות עם ח"כ עידית סילמן וניר אורבך, בניסיון להניאם מלחבור לממשלה.
"לקחת את מדינת ישראל ולשים את החלטות ממשלתה בידיה של מפלגות לא ציוניות? שאני, ראש העיר שדרות, שסופגת רקטות וטילים לחמאס אהיה חלק מממשלה הנשענת על חברים שמסרבים לגנות את אלו שיורים רקטות על הילדים שלי? מה, אני מזוכיסט?"
אתה נשמע כעוס, אמרתי.
"בנט הפר התחייבויות שנתן לי", אמר, "פרסונלית, אין לי טענות כלפיו. אילו רציתי, יכולתי להיות עכשיו שר בכיר בממשלה. הטענות שלי הן על כך שהוא הפר התחייבויות בנושאים אידיאולוגיים; בנוגע לתמהיל הממשלה שאליה התחייב לבוחר. בנט קרא לי לדגל, אבל לא עמד במילה שנתן לי".
הוא לחלוטין לא מסתיר את האספירציות הפוליטיות שלו. "שאיפות יש", אומר דוידי, "אבל לא בכל מחיר. רציתי להיות שר בממשלת ימין, לא בממשלה שחברים בה תומכי טרור".
החבירה לרע"מ, הערתי, היא פרי יוזמתו של הליכוד. בנט נטל את תעודת ההכשר, בחתימת בנימין נתניהו, ותלה אותה במשרדו. "אין לי שום מושג האם הטענות הללו נכונות", השיב. "אני, לכל הפחות, מהרגע הראשון התנגדתי לרעיון כזה. ראש הממשלה ידע את דעתי ובכל זאת רצה אותי אצלו".
וכשאתה רואה את יאיר גולן ממרצ מצביע בעד 'חוק תקנות יו"ש', בעוד שמאי גולן מהליכוד מתנגדת, אתה לא חושב שהימין הלך רחוק מידי עם הרצון שלו להפיל את הממשלה?
"מי שבא ושינה את הכללים, בכל דבר שעליו התחייב את ההיפך, שלא יבוא בטענות כלפי אחרים. הוא לא יכול לדרוש מאף אחד שינהג לפי כללי הטקס".
אם הכללים לא היו משתנים, טענתי, היינו עכשיו בסבב בחירות חמישי.
"אז מה", אמר דוידי, "הצורך למנוע בחירות חמישיות לא צריך להיות בכל מחיר. יש קווים שלא עוברים אותם.
"ובהקשר לתקנות יו"ש: תפקיד ראש הממשלה זה לא רק ללכת ולדבר עם ביידן או להיפגש עם פוטין. צריך להעביר את תקנות יו"ש? בבקשה, הוא ראש הממשלה והוא זה שצריך לדאוג שהן יעברו. זה לא תפקידה של האופוזיציה אלא של הממשלה. אם לי אין רוב במועצת העיר להעביר החלטות אני לא מגיע בטענות לאופוזיציה למה היא לא תומכת ומדוע היא פוגעת בהחלטות שאמורות להיטיב עם התושבים. אם אין לי רוב, אני לא ראוי להיות ראש עיר. התפקיד של מנהיג זה להנהיג, לא לבוא בטענות למתנגדיו. מאוד פשוט".
האם ההתנגדות שלך, ביררתי, היא לממשלת האחדות בכללותה או רק לשותפות עם רע"מ? "אישית", אמר, "אני מעדיף ממשלת ימין על מלא. יחד עם זאת, אני חושב שאם היה רוב של מפלגות ציוניות שכוללות גם מפלגות שמאל אנשים היו בולעים את זה. זה דבר אחד לשבת עם יאיר לפיד ובני גנץ וזה דבר אחר לחבור לתנועת הבת של 'האחים המוסלמים'. זה קו אדום.
"יש רוב ציוני, ימני, במדינה. הוא לא בא לידי ביטוי בממשלה והחלטותיה. זה הזוי. פשוט כואב הלב".
הוא לא בא לידי ביטוי, הערתי, בגלל התנגדות נציגי הימין. איש לא הדיר אותם ולא החרים אותם. הם בחרו מרצונם להישאר בחוץ ובכך אפשרו את השותפות עם מנסור עבאס. "מי שהחרים את הימין לא יכול לבוא בטענות שמחרימים אותו.
"ברמה האישית, עשיתי דברים מצוינים גם לטובת התושבים וגם לטובת המדינה בכלל. תחשוב שאם הייתה כאן התפרקות ואנשים היו עוזבים את העיר, זה היה כישלון. לכן, גם מהכיסא הזה אני עושה הרבה דברים שמשפיעים על כלל האוכלוסייה. וכשהיה ברור שאין ממשלה החלטתי שאני נשאר בעיר והודעתי על כך לבנט".
חצי יובל הוא בשדרות. הגיע אליה כחלק מהגרעין התורני ומונה לנהל את ישיבת 'אפיקי דעת'. לפוליטיקה המקומית נכנס לפני כעשור וחצי. רקטה שהתפוצצה בסמוך לביתו הביאה אותו לעשות מעשה: דוידי הקים את המטה לביטחון שדרות ובשמו עתר לבג"ץ על היעדר מיגון הולם במוסדות החינוך.
"כמנהל ישיבה מהגדולות במדינה, כמורה וכיזם פרויקטים קהילתיים, עסקתי רבות בענייני ציבור", הוא אומר, "אבל את ההחלטה להיכנס לפוליטיקה עם שתי רגליים החלטתי תוך כדי המאבק על מיגון מוסדות החינוך. אז הבנתי, שמי שבאמת מקבל את ההחלטות הוא ראש העיר. הפידבק מהתושבים היה חיובי והחלטתי לקפוץ למים".
כשהתמודד בפעם הראשונה, הפסיד. הניסיון השני צלח. מאז חלף עשור ועכשיו הוא נערך לקראת התמודדות לכהונה נוספת. "כשנבחרתי בפעם הראשונה", אומר ראש העיר, "המשימה שלי הייתה להפוך מעיר בהישרדות לעיר בתנופה".
גילוי נאות: את דוידי אני מכיר מכובע אחר שלי. אותו וראשי רשויות נוספים. יסלחו לי האחרים, אבל טרם פגשתי ראש רשות שמושקע כל כך בפיתוח התעסוקתי בעירו.
הרציונל מובן. עיר שחולקת גבול עם רצועת עזה, שמוכרת לכולנו יחד עם אזעקות צבע אדום, אמורה להבריח תושבים. בוודאי את הדור הצעיר. בוודאי ובוודאי אוכלוסייה משכילה, שמחפשת אופק תעסוקתי במקצועות נחשקים.
במקום להרים ידיים, החליט להפוך את האתגר להזדמנות. הוא גייס ממשלה, קרנות פילנתרופיות וחברות הייטק והעמיד שפע של היצע בהכשרה ותעסוקה לתושבי שדרות.
המציאות מדבררת את עצמה: מנטישה המונית של זוגות צעירים, העיר חווה הגירה חיובית. הילדים הפסיקו לחפש את דלת היציאה הנוחה. עוד בנייני מגורים נבנים, עוד בתים ומוסדות מוקמים.
"יש לנו סיפור הרבה יותר משמעותי לספר מאשר היותנו עיר מוכת טרור", מתלהב ראש העיר. "דווקא בגלל הפוסט-טראומה שהיא חוותה, שדרות נחשבת לעיר הכי קהילתית שקיימת במדינה.
"אני מאמין גדול בפרואקטיביות. ככל שהאדם נמצא בתנועה החיים שלו טובים יותר".
יהיו שיגידו שהפריבילגיות מדברת מגרונו. שדרות משופעת, יחסית כמובן, בתקציבי ממשלה. הטרור הזמין לפתחה את דורשי טובתה. מהארץ ומהעולם. אך המציאות היא, שתוכניות לבינוי שכונות היו הרבה לפני שאלון דוידי נכנס ללשכת רה"ע. כך גם בנוגע לתעסוקה. הכסף היה מונח על הרצפה, אך איש מלבדו לא טרח להתכופף וליטול.
2
אחד הפרויקטים המעניינים בעיר, הוא פרי יוזמה של מכון דוידסון לחינוך מדעי. אחר הצהריים מתכנסים ילדי שדרות ללמידה אינטנסיבית, ברמה גבוהה, של מקצועות האנגלית והפיזיקה. דוידי גאה במיזם המשותף. הוא רואה בו את עתידה של שדרות.
כאמור, את מרכז הכובד הוא משקיע בפיתוח התעסוקה. "בתקופת הקורונה, כשהעולם נסגר, הבנו שצריך לחשוב על הזדמנויות שהן לאו דווק מעולמות התעסוקה המסורתיות. העירייה הכניסה יד לכיס, גייסנו תקציבים, ופתחנו תוכניות הכשרה לעולם הטכנולוגי. הכשרנו מאות אנשים למקצועות ההייטק. בד בבד, הזמנו את החברות לפתוח שלוחות שלהן בשדרות. הדבר הזה עובד ומצליח ואני שמח שמשרד הכלכלה מאמץ את הדבר הזה ונותנת תיעדוף לנושאי הכשרה של אוכלוסיות הנמצאות בתת ייצוג. בסוף, חברות הייטק מחפשות לא רק לקוחות אלא עובדים מוכשרים. הון אנושי איכותי, שיידע לתת ללקוחות מענה".
נקודת התורפה של שדרות הייתה ונותרה האיום הרקטי. הבתים ממוגנים, מוסדות החינוך ממוגנים, אפילו תחנות האוטובוס ממוגנות. לצד זאת, ישנם מקומות ציבוריים לא מעטים שמיגונם אינו מתוקצב ממשלתית. אחת לתקופה, דוידי עולה על המטוס ופונה ליהודים טובים בגולה, בקנדה וארצות הברית, שמתגייסים לחזק את קו ההגנה הראשון של מדינת ישראל בגבולה הדרומי.
כשבמקומות אחרים, ברשויות אחרות, הכסף למבנים כמו מקוואות או מרכזים רפואיים הולך נטו לבנייה, בשדרות יש להקצות סכום לא מבוטל להתמגנות.
"אנחנו מקימים עכשיו מרכז רפואי גדול בעלות של שבעה עשר מיליון שקלים. את כל הכסף אני מגייס מפילנתרופים".
אותו סיפור חוזר על עצמו בהקמת מקווה מפואר ובית חם לילדים בסיכון. "לצד זה שאתה רוצה שהילדים ישבו בו והוא יהיה יפה ונעים, צריך להשקיע גם במיגון שלא מסופק על ידי המדינה".
מאוחר יותר אבקר במרכז הקונגרסים ההולך ומוקם בעיר. מדובר ב-2,500 מטרים ממוגנים שישמשו גם כאולם אירועים. "אנשים כבר לא עושים בר מצוות וחתונות בשדרות", אומר לי ראש העיר, "אין לנו אולמות אירועים כי אף אחד לא רוצה לפתוח אולמות בשדרות. צריך לתת מענה לדבר הזה. לא רק לאירועים פרטיים אלא גם לאירועים קהילתיים שבעבר כל הזמן היינו צריכים לבטל אותם.
"בשבוע שעבר ביקר במרכז הקונגרסים אלוף פיקוד העורף, אורי גורדין. הצגתי לו את המקום. בשעות חירום הוא יהפוך למקום שקולט את כל החיילים וכל כוחות ההצלה. הוא היה בהלם מהפרויקט הזה".
2
אריק הופר, פילוסוף אמריקני, אמר פעם שבני האדם משקרים בקול הרם ביותר, דווקא כשהם משקרים לעצמם. לטעמי, המילה האחרונה מיותרת. אנשים משקרים בקול הרם ביותר, דווקא כשהם משקרים, נקודה. אם השליכו אותם מהחדר, הם יצאו החוצה, וידברו לאוויר הפתוח. בנאומים פומפוזיים. באו"ם, בקונגרס, בכל מקום שבו הם אינם צריכים להישיר מבט לאדם שמולם, לתת מילה ולעמוד בה.
כשבוחנים ברטרוספקטיבה תולדות מאבק בן שלושה עשורים נגד תוכנית הגרעין האיראני, מקבלים את הדבר הבא: מהלכים שקטים, דיפלומטיים וצבאיים, רשמו הצלחה מרשימה. פעולות פומביות, מתריסות, מתסיסות, גם אם כביכול נועדו לעורר את דעת הקהל, רשמו כישלון.
ע"ע המאבק בהסכם הגרעין המקורי, ערב חתימתו, ע"ע המאבק לביטולו, ע"ע המציאות הנגזרת מהשניים: הסכם מפליג לטובת האיראנים מונח מזה כחודשיים על שולחן האייתולות, אבל הם רוצים עוד.
שלושים שנה וחוזה מביש שנדחה.
הופר צדק. אנשים משקרים בקול, אחרי ששיקרו בשקט. זה נכון לכולם אבל ביתר שאת לגבי האמריקאים. הם מתעבים שקרנים. שיקרת, נסעת. היו יותר מידי דברים שגרמו לחוסר תיאום, לחשדנות, בנושא הגרעין.
התוצאה בפעם הקודמת, ב-2015, הביאה להסכם גרעין מחורר. קמפיין אגרסיבי, חסר תקדים, הסתיים בכישלון ישראלי מהדהד.
בשנה האחרונה השתנתה המדיניות. פנים חדשות, אנשים חדשים, העניקו הזדמנות נוספת. למילה. לסיכום. לכנות.
התוצרים מעניינים: היענות לדרישה הישראלית להותרת משמרות המהפכה ברשימת ארגוני הטרור; הקשחת עמדות המעצמות כלפי התביעות החדשות שמעלים האייתולות.
3
הבשורה החשובה יותר היא התייחסותה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לראשונה מזה שנים, מנכ"ל סבא"א, ד"ר רפאל גרוסי, נחת בארץ ונועד עם הצמרת המדינית.
הביקור הזה מתקיים זמן קצר אחרי שישראל סיפקה לארגונו מידע מודיעיני שחושף כי הרפובליקה האסלאמית גנבה מסמכים סודיים של סבא"א שבהם מפורטים הביקורות הצפויות במתקני הגרעין שלה. בכך, הצליחו האיראנים לטייח את מעשיהם.
מדובר בשינוי מדיניות משמעותי. במשך כמה חודשים מתנהל שיח שקט, מתחת לרדאר, עם אנשיו של ד"ר גרוסי. מתברר שכמו עם האמריקנים כך עם הדוקטור הארגנטינאי: האמון בנה גשר חדש. המשמעות תפורסם בימים הקרובים: בא"א תעביר המלצה למועצת הביטחון של האו"ם לפתוח בהליכים נגד אירן. לראשונה, האו"ם יאמץ את מדיניות ישראל בנושא הגרעין.
"אנחנו מרגישים, לפי ההתבטאויות הפומביות, שהלחץ נותן את אותותיו על האירנים", אומר לי גורם מדיני. "טהרן חוששת שסבא"א תקבל נגדה החלטה שתקריס עליה באופן סופי את כלכלתה ותצית מהומות ענק במדינה".
מנכ"ל סבא"א לא ממתין למועצת הנגידים. מדו"ח שפרסם בימים האחרונים נחשף כי אירן מבצעת העשרת אורניום ברמה מאוד חריגה, בכמויות גדולות. "אם לוקחים את כמות כל החומר המועשר, זאת כמות שמספיקה לשלוש פצצות גרעין", אומר לי הגורם הבכיר.
לדבריו, הבשורה היא בעומק התיאום עם הממשל בוושינגטון. "זאת רמת תיאום חריגה שלא הייתה קיימת. נראה שאנחנו צועדים יחד לכיוונים של מדיניות מתואמת. לא רק עם ארצות הברית, גם עם יתר המעצמות".
במה זה בא לידי ביטוי?
"מכך שלראשונה השגנו רוב מרשים במועצת הביטחון של האו"ם לאימוץ המדיניות שלנו בנושא אירן". סימן נוסף לשינוי הכיוון מצד האומות המאוחדת, קיבלנו השבוע עם מינויו התקדימי של שגרירנו באו"ם, גלעד ארדן, לסגן נשיא העצרת הכללית של האו"ם.
"אנחנו מדברים על שינוי דרמטי שנובע מהתובנה שהאירנים משחקים עם סבא"א. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. בכל פעם ישראל מגיעה עם סוג של מודיעין שמוכיח שהם מהתלים בהם ובכל פעם מתגלה שאנחנו צודקים", מסכם הגורם.
4
בשבוע הבא יצוין ה'שלושים' לפטירתו של הרב הגאון ר' יצחק חלמיש זצ"ל. מדובר בדמות ייחודית, יוצאת דופן, בעולם הרבני. תלמיד חכם עצום, בקיא בש"ס ופוסקים. בשנים האחרונות כיהן כרב בית הכנסת הגדול בבני ברק וכרב שכונת תל גיבורים בעיר. קודם לכן שימש כרבה הראשי של משטרת ישראל וכרב חילות הים והמודיעין.
מעשה ששמעתי, מתקופת רבנותו בחיל הים, תפס אותי במיוחד. הימים ימי הסכמי קעמפ דייוויד. צה"ל, במחווה לנשיא המצרי, מארגן לו משמר כבוד. התוכנית: אנואר סאדאת יעבור עם ספינתו בתוך מימיה הטריטוריאליים של מדינת ישראל, והחיל כולו יעמוד ויצדיע. מכל ימות השבוע, המועד שנבחר לארח את האירוע, הוא שבת קודש.
כמובן שהרב חלמיש לא הובא בסוד הדברים והיוזמה הוסתרה ממנו. כששמע על כך, במקרה, שעתיים לפני כניסת השבת, נזעק. שוב ושוב ושוב ניסה להשיג בטלפון את מפקד חיל הים, אך הוא, שהבין מדוע הרב מחפשו בבהילות, סירב לקבל את השיחה בתואנות שונות.
הדקות נוקפות, תכף תיכנס השבת, וחילולה ההמוני החריד את מחשבתו. בלית ברירה, צלצל לרבו הראשי של צה"ל. הוא, שחפף במעמדו ובכירותו למפקד חיל הים, השיגו. האירוע בוטל.
בנו, הרב חנוך, מספר לי השבוע את המשך הסיפור שלא היה ידוע לי: "ביום ראשון, אבא מקבל טלפון מהמפקד שמזמין אותו לפגישה בלשכתו. הוא הבין מייד שהוא כועס עליו. כשהגיע אמר לו: 'אני מדבר עם הרל"ש שלי שייתן לך טופס פיטורים מחיל הים, אחרי שהלכת ועקפת אותי מאחורי הגב'.
אבא לא התרגש. הוא השיב לו כך: 'השבת זאת הברכה הכי גדולה שניתנה לעם ישראל. אם בשבילה אני אאבד את התפקיד שלי, אז אני לא צריך שום טופס. הינה המפתחות של הלשכה שלי. קח אותם, אני עוזב'. אבא הניח את המפתחות והלך.
"הוא רק יוצא מהמשרד ומפקד חיל הים קורא לו חזרה. 'אני בעצמי הייתי דתי', אמר לו, 'למדתי בישיבות ואני יודע מהי חשיבותה של השבת. לראות רב שמוכן בשביל השבת לוותר על התפקיד שלו זה מרגש אותי. מהיום אני לא מפקד שלך אלא חבר שלך. כל מה שאתה צריך בחיל הים אני לרשותך'. מאז הם נהיו ממש חברים. בכל השמחות האישיות של המשפחה המפקד היה מגיע ומשתתף".
חבל על דאבדין.
