מקום בשבילך

אחרי שנים שאין גוף רשמי אחד שיודע לרכז טיפול במשברים, נראה שהגיע הזמן

פעמים רבות התייחסתי כאן לכל נושא המצוקה שבתחום הסיוע, הכוון וייעוץ להורים ונערים ברגעי משבר מכל סוג שהוא. המורכבות שלנו כציבור חרדי גורמת לרוב האנשים שלא לפנות לגורמים ממלכתיים רשמיים ולא לשתף עימם פעולה, מפחד או מחוסר אמון באותן מערכות, במיוחד כשמדובר בעניינים רגישים של חינוך ומשפחה.

במקום אותם גופים רשמיים קמו ברוך השם ארגונים שעוסקים בהכוון וייעוץ להתמודדות עם מצבים כאלו. העניין הוא שזה לא תמיד מספיק.

הנה דוגמה עצובה שפגשתי השבוע. בחור בן 14 וחצי שלומד בישיבה קטנה נחמדה. הרקע המשפחתי תקין. בחור חברותי, מוכשר וגם שובב. הכל היה יכול להמשיך הלאה, אלמלא שלאותו בחור יש גם אח בכיתה ח' שהוא ממש 'שפיץ' ואותה ישיבה קטנה השתוקקה לראות את האח הגאון נמנה על שורותיה. ההורים קיבלו פנייה מכובדת מהישיבה, שעדכנה כי האח כבר התקבל אפילו בלי מבחן.

האבא הסביר שהוא מאוד מעריך את הישיבה, אבל הקטן שלו רוצה ללכת למקום יותר יוקרתי. "רגע", הקשה הדובר מטעם הישיבה, "אבל לא הוא מחליט, אלא אתם. אז תגידו לו שיבוא אלינו". האב אמר שזה נכון, אבל ההחלטה של ההורים היא שהבן יחליט לאן הוא רוצה ללכת. הישיבה ניסתה שוב לשכנע ואפילו פנתה לאח, בתחילה בדרכי נועם. קירבו אותו, התייחסו אליו יפה ושכנעו אותו כמה כדאי לו שאחיו יבוא לישיבה. כשזה לא עזר, העסק קצת התקשח. אמרו לו שלא יוכלו יותר להתעלם מבעיות השובבות שלו, ורק אם האח יבוא הדבר יכפר לו על הכל.

כשנודע לישיבה שהאח נרשם והתקבל לישיבה המובחרת המצב החמיר, וההורים כמו גם הילד קיבלו מסרים שהם יכולים לקחת את בנם מהמסגרת. היחס הפך נוקשה וקפדני, עד שכעבור כמה שבועות הבחור ברח מעצמו מהמקום.

עם השנים למדתי לקחת בעירבון מוגבל כל סיפור, רק שהפעם השיחות האלועם הנהלת הישיבה גם הוקלטו והסיפור לצערי נשמע נכון. הבחור עצמו חזר שבור ומרוסק לבית, מה שהשפיע מיידית על התפקוד הכללי והדתי שלו, ובתוך חודש הוא הפך לילד עצוב וממורמר שכועס על כל העולם, בעיקר על עולם הישיבות והרבנים.

בנקודה הזאת אני מבקש מעט להרחיב: לרוב, ילדים עם קשיי קשב וריכוז, בעיקר מהזן המחונן, הם כאלו שיש להם גם חוש צדק וחיפוש אמת מאוד מפותח. הם לא יכולים לסלוח ולמחול על עוולות וחוסר צדק, גם אם הם רק לתפיסתם. ברגע שהם מזהים כאלו, הם יילחמו עד כלות או יסוגו ויעזבו את כל מה שיכול להיות קשור לאותה עוולה. אתם תראו את זה לצערנו אצל אלפי נערים שיצאו החוצה רק בגלל הסיבה הזאת, שהם פגשו בדבר שנראה להם זיוף ושקר בתוך הממסד החרדי ובעקבותיו שמו איקס גדול על הכל, ממש כמו שהתחיל לקרות לאותו בחור בן 14.

נחזור לנושא – מה עושים ההורים? לאן הם פונים כדי לבקש עזרה ולהציל את מה שאפשר? לרשויות הממלכתיות?! מה הקשר. לרב השכונה? לשכנים?! זה לא תמיד יעזור. לארגון שימצא לו מסגרת חלופית?! זה יכול להיות טוב, אלא שברוב המקרים המסגרת שתימצא תהיה ישיבה מאוד חלשה על גבול הנוער בסיכון.

חוץ מזה שהבעיה שנוצרה כרגע היא לא רק איתור מקום לימודים, אלא איך פותרים משבר אמון של תלמיד. איך מדריכים הורים שבתוך חודש נאלצים להתמודד עם מסלול חדש וגישה שונה שהילד נצרך לה. האירוע הזה דורש לא רק הכוונה, אלא ניהול משבר על כל הכרוך בו.

ברוך השם יש הרבה אנשים טובים וארגונים שעושים את זה, וגם אני מנסה לעשות זאת שנים רבות, מקווה שבהצלחה. הבעיה היא שהדבר מעולם לא נעשה בצורה מאורגנת ומוסדרת.

אבל הפעם אני איש בשורה:

יחד עם עמותת 'שלבים' אנחנו יוצאים לדרך חדשה. נפתח מקום שיעזור בס"ד להורים ולנערים לפתור משברים, לא רק בהיבט של לאן ללכת, אלא איך הופכים את המשבר לארוע של העצמה ופריחה והזדמנות לחשב מסלול מחדש בכל העניינים.

את עמותת 'שלבים' בראשות הרב אילן קוסמן ומנהל מחלקת חינוך הרב שמואל כהן אני מוקיר ומעריך זה שנים. ועכשיו, עם צוות שלם של רכזים מקצועיים, נוכל לתת מענה ומעטפת מלאה לכל בחור – עד להשמה ובדיקה שכל מקרה טופל בצורה המקצועית והנכונה ביותר, דבר שאני כאיש בודד מתקשה לעשות. אני יכול לפגוש, להמליץ; אבל אין לי הפניות והזמן להמשיך עם הסיפור עד לסופו הטוב. מהיום, בעזרת השם, כל מקרה כזה שמגיע אליי יופנה לפרויקט החדש, שגם אני אהיה חלק ממנו, ויזכה למענה בצורה רצינית ויסודית.

אהה, רגע, שכחתי לספר מה השם של המרכז. אז מתוך הרבה מאוד הצעות התקבל השם 'בשבילך' – שם עם משמעות כפולה. מספר הטלפון של המרכזייה החדשה הוא 073-3828022, תשמרו ותעבירו לכל מי שצריך.

ומה לגבי הבחור מהסיפור, איזה שביל מצאנו לו?! אז חוץ ממסגרת מתאימה וטובה למצבו, היה צריך הרבה עבודה כדי לנקות את המוגלה שהצטברה אצלו מהמשבר. הטענה שהכי התיישבה על ליבו, הוגשה באמצעות סיפור שסיפרתי לו על בחור בתיכון חילוני שלא הסתדר עם המנהל והרגיש שמאוד פגעו בו והשפילו אותו. הכל שם היה מלא בשקר ובצביעות ובתגובה הוא החליט שכל החילונים הם אנשים רעים ושהוא עוזב את החילוניות וחוזר בתשובה.

"אתה רציני?!" הוא שאל אותי. "היה כזה דבר?!" חייכתי והסברתי שהרגע המצאתי את הסיפור, אבל רק כדי להסביר את העיקרון שאם יש לך בעיה מול הישיבה, גם אם היא עוול גדול, בסוף של דבר מדובר בבעיה באיש או במוסד פרטי, ואין שום סיבה להכניס לתוכה את כל החרדים והישיבות והרבנים, ובעיקר את התורה ואת קודשא בריך הוא.

"בסוף הכל צריך להוביל להצלחה שלך בחיים, ברוחניות ובגשמיות; ואם יש שביל שלא מתאים לך, בוא נמצא את השביל החלופי שהוא 'בשבילך'".