משבר המידע שאף אחד לא מדבר עליו

להימנעות מקידום רפורמה בשוק המידע אין תשובה ברורה • פרטיות והגנה על מידע אינם נושאים שנתונים במחלוקת פוליטית

בכל יום וכמעט בכל רגע נתון אנחנו מייצרים מידע חדש: כשאנו קוראים ושולחים דוא"ל, מזמינים טיסה לחו"ל או אפילו קונים קפה. למעשה, כל פעולה מקוונת שלנו מוכוונת על-ידי אלגוריתמים מבוססי מידע שמבקשים להעניק לנו חוויה מותאמת אישית.

לצד התמורות שתעשיית המידע מביאה איתה, יש בה לא מעט אתגרים וסיכונים: סחר במידע אישי, ניצול אנשים על בסיס מאפיינים אישיים כגון מצב בריאותי, נפשי, כלכלי. אפליה במכירת מוצרים או שירותים, מניפולציות לשינוי דעת הקהל ואף ריגול פוליטי (עיין ערך פרשת NSO). אפשר לומר במידה רבה של ביטחון שהגענו לעת שמידע שולט בחיים שלנו, הרבה יותר ממה שאנחנו שולטים על המידע שלנו.

כדי להבין את שוק המידע – צריך להכיר את השחקנים הרבים שמשתתפים בו: מאחורי כל שירות שאוסף מידע ישנה שרשרת מידע ארוכה וכמעט בלתי מוגבלת של חברות: החל מחברת אחסון המידע, עובר בחברות שמספקות מערכות תומכות-מידע כמו מערכת סליקה, מערכות ניהול לקוחות ועוד, ועד חברות טכנולוגיה שמעשירות את המידע וסוחרות בו לצורכי פרסום. כל חברה בשרשרת המזון הזו מתקשרת עם עוד חברות שמעניקות לה שירותים שנוגעים למידע, כך שהסיכונים למידע, וכפועל יוצא – לנו, רק הולכים ונערמים.

אלא שבמקום שהמדינה תקדם חקיקה בנושא שכל כך מהותי לחיים שלנו – היא מצטרפת לחגיגת המידע, ויוצרת עוד ועוד מאגרי מידע ציבוריים בצורה שרירותית, ללא חשיבה מקדימה וללא בקרות נאותות.

כך לדוגמה, רק מהשנה האחרונה: בנק ישראל מעוניין לנתח את כל ההוצאות הפרטיות שלנו, משרד התקשורת רוצה לקבל את הרגלי צריכת התקשורת שלנו ומשרד הבריאות מבקש לשתף את המידע הרפואי הרגיש שלנו עם שלל גורמים. גם כאן, שרשרת המידע לא נגמרת במאגר מידע בודד; החוק בישראל מאפשר לרשויות להעביר ביניהן מידע תחת תנאים מסוימים. כתוצאה מכך, על כל מאגר ציבורי שמוקם, יש עוד כמה גופים ציבוריים שלוטשים עיניים למידע, כך שלמעשה תחת כל מאגר – ישנם כמה מאגרים מקבילים וכמעט זהים ברשויות ציבוריות אחרות.

השתיקה מכיוון הכנסת מתדלקת באופן ישיר את תעשיית המידע הפרטית והציבורית, שפועלת באופן נמרץ ומהיר להציב כמה שיותר תחנות לאיסוף המידע שאנחנו מותירים אחרינו, בידיעתנו ושלא בידיעתנו. המידע שנאסף מזין כבר היום אלגוריתמים שמאפשרים לחברות ולרשויות לקבל את ההחלטות של המחר.

מהי הסיבה שחברי הכנסת שותקים? האם זה חוסר הבנה בתחום? בישראל קיים מגוון עצום של מומחים בנושאים רבים שנוגעים לחדשנות, טכנולוגיה, קריפטוגרפיה, בינה מלאכותית, פרטיות ומידע. האם זה פחד מרגולציה שתעמיס על השוק הפרטי? חברות רבות בישראל בין כה נדרשות ליישר קו עם רגולציה באירופה וארה"ב, כך שבהיעדר רגולציה כחול-לבן, חברות מנצלות את המחדל, והופכות את המידע שלנו, הישראלים, למגרש המשחקים שלהן.

להימנעות מקידום רפורמה בשוק המידע אין תשובה ברורה. פרטיות והגנה על מידע אינם נושאים שנתונים במחלוקת פוליטית. בארה"ב הנושא של ריסון ענקיות הטכנולוגיה נחשב 'Bipartisan' – נושא ששתי המפלגות מסכימות עליו, ללא מחלוקות פוליטיות. כך גם בישראל, ישנה הסכמה רחבה מימין ומשאל על הצורך בהגנה על הפרטיות ואסדרה של שוק המידע בישראל. הייתי מצפה שבממשלה אקלקטית מבחינת עמדות פוליטיות – ירימו דווקא את הנושאים החברתיים, הצרכניים והכלכליים שאינם במחלוקת: פרטיות היא בהחלט נושא כזה.

הכותבת היא מומחית בנושא אבטחת מידע ומנכ"לית עמותת 'פרטיות ישראל'

במקום שהמדינה תקדם חקיקה בנושא שכל כך מהותי לחיים שלנו – היא מצטרפת לחגיגת המידע, ויוצרת עוד ועוד מאגרי מידע ציבוריים בצורה שרירותית, ללא חשיבה מקדימה וללא בקרות נאותות