משבר לשנה החדשה

תופעה שפוקדת לא מעט צעירים: האווירה הכבדה של חודש אלול תופסת אותם לא מוכנים

זו הייתה קריאת חירום: “דחוף-דחוף, אתה חייב לפגוש את הבן שלנו. אנחנו לא ישנים בלילות. רק עכשיו הוא התחיל ישיבה גדולה, ותוך שבועיים אי אפשר להכיר אותו. ממש שבר כלי. הוא לא יכול לאכול, לא לישון ובטח לא ללמוד ולהתפלל. נראה כאילו התפרצה אצלו איזו הפרעה חרדתית קשה. מה עושים?!"
ברוכים הבאים למועדון ה'שבתי'. הילד שלכם מצטרף לרשימה של בחורים שהתחילו זמן חדש בישיבה גדולה או קטנה ועוברים משבר התחלתי קשה במיוחד. אין כאן לא חולי, לא הפרעה, לא חרדה ולא בהלה. יש כאן ילד רגיש שהשינוי הזה – בסדר היום, באווירה, בחברים, בפנימייה ובכל יתר הדברים – מערער את כל היציבות והשקט הנפשי שלו ומכאן נובע כל הקושי הזה. ולכן, קודם כל תירגעו אתם, ואחר כך ננסה להתחיל להקל על הבחור.
כעבור כמה ימים נפגשנו. “מה קרה?" אני שואל.
“אני לא יודע להסביר. זה הרבה דברים ביחד. לא הייתה לי שום בעיה בישיבה קטנה ופתאום אני לא מסוגל לתפקד. אני מסתבך עם עצמי, שוקע בעצבות ובחרדות מהחיים. פתאום אני חושב על דברים שמעולם לא חשבתי עליהם, כמו זקנה, מחלות ומוות. גם על משמעות החיים והיקום, הצורך ללמוד תורה, ועוד מחשבות שרק מדכדכות ומרסקות אותי לגמרי. נראה לי שהשתגעתי".
“לא השתגעת!" אני מכריז. “ראשית, כמו שאמרתי להורים שלך, מה שאתה חווה עכשיו זו תופעה רגילה ומוכרת, בעיקר אצל נערים חושבים ורגישים. כדאי שתדע שההבדל בין חרדה לפחד הוא, שהפחד נשען על רציונל וגם יש לו מטרה טובה – לגרום לאדם להיזהר ולשמור את עצמו בעניינים גשמיים וכיהודים שומרי תורה ומצוות גם בעניינים רוחניים. כזה הוא הפחד שיש לנו בימי הרחמים והסליחות, שמטרתו לעורר לתשובה.
“הבעיה היא, כשהמנגנון יוצא משליטה והופך לחרדה. הנה, אתה בצדק נבהל ונרתע מכל השינוי הזה שמתחולל בחיים שלך. אתה מתחיל לחשוב על דברים חדשים וגם זה בסדר וחלק מההתבגרות שלך. אבל אז מתחילה סערה שבה אתה נבהל מעצמך, ממה שאתה חווה ומרגיש. נראה לך שהשתגעת ושלא תצא מזה לעולם, ואז גם הגוף מצטרף לחגיגה ומתחיל לתפקד כמו במצבי לחץ – נשימות לא סדירות, זיעה, דופק מהיר, חוסר תיאבון ושינה, מה שהופך את האירוע למבהיל פי כמה. ושוב מחשבות חרדה ותסמינים – וחוזר חלילה.
“ולכן, דבר ראשון, תהיה מודע. עצם הידיעה שכל החוויה הנפשית הזאת היא נורמלית, יכולה להרגיע אותך. אחרי זה נחשוב איך נרגעים וחוזרים למסלול; איך עונים על כל השאלות והחששות; ובעיקר איך לומדים לשלוט במצבי לחץ וחרדה כמו שאתה חווה עכשיו. בוא נתחיל בזה שתספר לי מה הייתה המחשבה הכי מבעיתה שהייתה לך".
“אני חושב שעיקר הקושי שלי היה המעבר מישיבה קטנה טובה, אבל גם מאוד נעימה, למקום שהאווירה בו שונה. אנחנו גרים באזור רגוע, המשפחה שלי היא סמל לחיים של תורה עם שמחה והנאה גם מהעולם הזה. ופתאום אני קולט שזה נגמר. שמעכשיו זה או התמסרות מוחלטת לתורה, בניתוק מלא מכל הדברים הכיפיים שהייתי רגיל בהם, או שאני לא נמצא בדרך הנכונה. זו האווירה בישיבה גדולה. כל שיחה אלולית בבית המדרש על תורה ויום הדין, שיחות שמחזקות את כל הבחורים שלידי – אותי היא מכווצת. אני לא בטוח שאני מוכן לגבהים האלו.
“ואז אני חושב על העתיד שלי, על החיים כחרדי, על הקב"ה ועל העולם הקשה שהוא ברא. ואז על זקנה ומוות וגיהינום שאקבל, כי אני לא רוצה להמשיך במסלול הזה, אבל בטוח אקבל על זה עונש חמור. בקיצור, אתה לא מבין מה הולך לי בראש".
נשמתי עמוק ונשאתי תפילה שאצליח לעשות קצת סדר בתוך התסבוכת הזו.
“תגיד", שאלתי, “אתה חושב שאתה יהודי ירא שמיים? אתה נראה בחור ששומר ומקפיד על קלה כחמורה בבין אדם לחברו ובבין אדם למקום. אתה גם מספר לי שעד היום למדת בישיבה טובה, למדת מצוין; גם המשפחה שלך היא דוגמה ליראת שמיים ולחיים שיש בהם גם טיולים, אוכל טוב, לבוש יפה וכו'. אני גם מאמין שאתה מכיר הרבה אנשים יראי שמיים שחיים כך.
“עד כאן אני צודק?"
“כן", הוא משיב.
“אז מה השתנה עכשיו?! התקבלת לישיבה טובה, ועצתי היא שתיקח ממנה כל מה שאתה יכול כדי להתעלות בתורה וביראת שמיים. את ההשקפה והמבט על החיים הפרטיים שלך, תבחר אם לקחת מהרבנים והאנשים שראית בהם עד היום דוגמה, או מאלו שפגשת עכשיו. ישיבה גדולה לא משנה זהות, היא בעיקר מערכת גדולה וחשובה שנועדה לאפשר לך לאסוף את כל הדברים הטובים שיש בה, ואם יש דברים שאתה פחות מתחבר אליהם – אז אל תיקח אותם. זה לא אומר שמותר לך להפר את כללי המקום שבחרת ללכת אליו, אבל זה כן אומר שאת המבט ההשקפתי על החיים ועל העתיד שלך, אתה יכול לקחת מהאנשים שהדרך שלהם תגרום לך להתקדם טוב יותר".
חשוב לדעת את זה. יש נפשות שנתקלות בימים אלו בשיחות ובאווירת ההתעלות של אלול – אך מגיבות לזה בצורה קשה. אותה שיחה עבור בחורים מסוימים – היא נפלאה ומחזקת; ועבור אחרים – היא מתכון להתרסקות. כדאי להיות ערניים. בחור שמרגיש שהגישה הזאת מחלישה אותו, עליו למצוא לעצמו את השיטה והדרך שמרוממת ומביאה אותו לתוצאה רוחנית טובה יותר.
במוסדות חינוך מסוימים נהוג להקרין בימים אלו תמונות ותיעודי אימה שמציגים את כל זוועות השנה שחלפה – וזאת כדי לעורר את התלמידים ליום הדין. גם בעניין הזה יש תלמידים שזה אכן מעורר אותם ויש כאלו שעבורם זו טראומה שמקררת ומייאשת אותם. פגשתי לא מעט נערים שסיפרו לי שבעקבות האיומים הללו הם איבדו את כל הטעם והמתיקות של הימים הנוראים. לאלו ושכאלו אני ממליץ להישמר, להתנזר ואולי להיעלם מהקרנות שכאלו.
“זה הכלל, ידידי: יש אותך ויש את בורא עולם, ובאמצע נמצאים כל האנשים הטובים שרוצים לתת לך צידה לדרך. תפקידך הוא לקחת את מה שנכון ומתאים, לצעוד ולעלות במסלול הטוב ביותר עבורך לארמון המלך".