חנך בארגז החול
האם ראוי לבחורים צעירים לשחק? איך יכול המחנך לשחק בלי להתבזות? ובעיקר: כיצד עושים זאת לשם שמיים? | שביבים מתורת הרבי הקדוש מפיאסצנה זי"ע הי"ד
ילד קטן בן שלוש היה הרבי הקדוש מפיאסצנה, מלא חיות ושמחה, כאשר פתאום התהפך עליו הגורל. אביו הקדוש נפטר. הוא הפך ליתום.
"ריבונו של עולם, רחום וחנון", הוא כותב ביומנו. "מילדותי ועד עתה מלא ייסורים הינני. עוד ילד רך הייתי ואויביי – דאגותיי וצרותיי, כבר שברו את כוחי ורוחי. פעוט הייתי כשהתייתמתי. את אבי הצדיק כמעט שלא הכרתי, לא זכיתי שאבי [-הרבי הקדוש ר' אלימלך מגרודיזסק] איש אלוקים הקדוש יגדלני. ריבונו של עולם, בכל זאת אין לי שום טענות ותרעומות עליך ח״ו (צו וזרוז, לה, עמ' שעא).
במובן מסוים מאותו רגע הוא הפך לבוגר. המוטו של ספרו הוא "אתה הוא המחנך של עצמך". החסידים זכרו אותו כנער רציני ואצילי. אך פה ושם, הם מעידים, הוא גם השתובב. הנה עדות שמתפרסמת כאן לראשונה בשם הרב יוסף ליפשיץ, שאחיו הגדול ר' יצחק ליפשיץ למד עם הרבי באותה כיתה: "אני עוד זוכר את העץ בחצר שלנו, שעליו שיחקו וטיפסו אחי יצחק ור' קלמיש, בילדותם".
את המשחקים הללו לא שכח 'הרבי הפדגוג' כל חייו. בכתביו אנו מוצאים לא מעט אזכורים שמראים את הבנתו לחשיבות משחקי הילדים: בהזדמנות אחת הוא יורד לנבכי נפשו של ילד שנאלץ להפסיק את משחקו:
"למשל התינוק אם לוקח אותו רבו בעל כורחו אל החדר ללמוד, מעל המשחק ששיחק והשתעשע בו עם הילדים – אז אף שלומד עם רבו, וגם עונה לו על שאלותיו בלימודו, מכל מקום רצונו ומחשבותיו גם כולו, בהמשחק נתונים" – וכן, התופעה שכיחה גם אצל מבוגרים (הכשרת אברכים פ"ט).
***
המשחק, כמעט מהרגע הראשון שבו נולד האדם, מבוסס על חיקוי. התינוק והילד מחקים את המבוגרים. מנסים להיות כמותם. משחקים ב'אבא ואמא'. בגיל ילדות המשחק הזה משעשע אך יש כאלו ששוכחים להפסיק את המשחק בבגרותם.
"הקטן שרוצה לחקות את הגדולים, לובש כובע ומעיל של גדול ויהי בזה לשחוק בעיני כול". אבל אנשים מבוגרים יותר מתוחכמים. "הם כבר התחכמו לדעת יותר, איך לחקות את מעשי העולם, מבלי שישחקו להם". אבל אין באמת הבדל. "כמוהו וכמוהם, רק דעת הקוף להם – שכל חוכמתו היא רק איך להתאים את מעשיו למעשי איש. אם יאמרו בני העולם לטוב רע, גם הוא כמוהם… ואם ישתגעו ויתפלאו מן משחק הילדים בכדור, גם הוא לפניו ייכנע, ולפני מהתליו יכרע. ואנו רוצים בזה לעורר בך דעת מעצמך, הלא עצמותך ישראל הוא, ואת הרוח הישראלית שבך תגלה מקרבך" (חובת התלמידים פ"ז).
***
אבל הרבי, שנפשות הצעירים יקרות לליבו, ידע עד כמה חשוב להם להשתולל ולשמוח. הוא לרגע לא מנע מהם את המשחק, אדרבה, הוא עודד גם בחורים צעירים לשחק, אבל הוא לימד אותם איך לעשות זאת.
מפורסמת מאוד הפתיחה שלו לספר 'חובת התלמידים', שמיועד לנערים צעירים. הוא פונה אל הנער וקורא לו: "אשריך נער ישראל ואשרי חלקך, את התורה אור השם ללמוד זכית… מלאכי עליון יקנאוך אף יקירוך. ושרפי ק-ל עליך יתמהו ואותך יכבדו… וזה אל זה שואלים: מי הוא הנער אשר עמודי אש קודש מפיו מתבערים?" (עמ' כז).
אך הרבי לרגע לא שוכח שלנערים יש רצונות משלהם. הם רוצים קצת לשחק!
"בן יקיר", פונה הרבי אל הנער ומדבר על הפחד הזה. "אפשר תפחד לאמור: הנה אתה עוד נער רך וטוב, אוהב לשובב מעט, אוהב לשחק עם הנערים, והנה באנו אליך לעשותך בפעם אחת לאיש זקן יושב ודומם ולרחק ממך את כל ילדותך, עוד די לך בכל זה. אבל טעית גם טעית. נער כשנותיך תישאר, עם חבריך חברים טובים כערכך – תתחבר אף תשחק".
כן, הנער חייב לשחק. אבל צריך לדעת איך לשחק:
"ועם כל זה להמטרה אשר עמדנו לך מראש תגיע, אם רק תדע איך לשחק ואיך לשובב, ואם רק תאמין ותדע שהשם יתברך מלכותו בכל משלה ואת הכול – אף את המשחק שלכם – הוא יתברך רואה. וכמו שמוכרח האיש לעשות את צורכי גופו, לאכול, לשתות וכדומה, מפני שכן בראו השם – כן גם קשה לכם נערים להתאפק מלשחק, מפני הילדות אשר בכם.
"אבל גם בהאכילה וגם בהמשחק יזכור האיש, אשר השם הוא אדון עולם הוא בראו, הוא מנהיגו והוא משגיח עליו, הכול שלו וגם אנחנו שלו" (עמ' כח).
לא רק לנערים פונה הרבי, גם להורים ולמחנכים, בהקדמה לספר הוא מזכיר להם שחייבים לחנך מתוך שמחה ועליצות.
"כדי לרפא את פצע ההתרחקות שנעשה בין התלמיד למלמד, צריך המלמד להשתדל לקנות את לב התלמיד ולשוב לקרבהו אליו. והשמחה היא אחד עיקרי האמצעים לקנותו, נפש הילד והנער אינה סובלת את העצבות, והמלמד אל יתראה בעיניו כרגזן ואיש מדון" (עמ' כד).
זו מלאכה עדינה. מותר לשחק ולהתבדח עם הנער, אך אסור להשתטות או לאבד את יראת הכבוד כלפי המלמד. בחינת "וגילו ברעדה". כך כותב הרבי: "לא שיקל את ראשו בפני התלמיד ולא שיתבזה בעיניו חס ושלום. אדרבה, המלמד ישתדל שיראהו התלמיד כאיש מרומם אבל גם איש טוב ונוח. גם בשעה שמראה לו ה'בדיחותא' ירעד התלמיד; ואף בשעה שמטיל עליו אימה, קורטוב של שמחה יהיה מהול בה. 'וגילו ברעדה'. ירעד ממנו – לא כמפני רגזן, כעסן ובעל אגרוף; רק יראת הכבוד כלפני איש מבני העלייה" (עמ' כד).
גם במשחקי הנעורים אפשר למצוא אוצר שלם של חינוך והשקפה.
"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד
