אם טרם השתכנעתם עד כה ביכולת העבודה הבלתי אנושית של נתניהו מסביב לשעון, עם חלוקת קשב וריכוז גם בשעות הכי קשות, קבלו את הסיפור הבא שמתפרסם כאן לראשונה: עם צאת שלושה כוכבים של שבת פרשת יתרו – שבה ניתנה עצת הזהב למנהיג שלא לשאת את משא העם לבדו – זימן נתניהו בבהילות למעונו ברחוב בלפור את חברי קבינט הקורונה מטעם מחנה הימין: שר האוצר ישראל כץ, שר הבריאות יולי אדלשטיין, שר החינוך יואב גלנט ושר הפנים אריה דרעי.
צילום: פלאש 90
עורכי דינו שעימם תוכננה שיחת הכנה ארוכה ורגועה לקראת הגעתו למחרת היום לבית המשפט, התבקשו להמתין עד חלוף הפגישה עם השרים – מפאת דחיפותה. שעתיים אחרי צאת השבת, בשעה ,20:00 הגיעו השרים למעון ראש הממשלה. בלו"ז הצפוף של רה"מ הוקצבו לפגישה שעתיים תמימות, אך הדיון התמשך עד לשעה 2:00 אחר חצות, עם הפסקה לקפה וארוחת מלווה מלכה-לייט בשעה 23:00, שבמהלכה שוחח נתניהו קצרות עם עורכי דינו.
"נמשיך אחרי שנסיים כאן", שמע אחד המשתתפים את נתניהו אומר לסנגור מהצד השני. בחשבון פשוט של השר שהשתתף בפגישה, נתניהו לא עלה על יצועו לפני השעה 3:00 אחר חצות. לדיון שהתקיים למחרת והחל בשעה 9:00, הקדים נתניהו להגיע ואף המתין לכניסת השופטים. בחישוב תוספת הזמן לקפה, איפור, עיצוב שער וסטיילינג, האיש הקיץ משנת לילה טרופה לכל המאוחר בשעה 7:00 בבוקר. "בחשבון פשוט, האיש לא ישן יותר מארבע שעות בלילה שבין שבת לראשון", סיכם השר המשתתף, שלא הסתיר את התרשמותו.
יודע כל סנגור מתחיל, שאת הלילה שלפני הדיון על הנאשם להעביר ברוגע, עם ארוחה קלה ושינה נטולת הפרעות. כשהתקשורת מנתחת כל מבע פנים, ביבי היה חייב להגיע אל יום המשפט אחרי לילה שקט ככל האפשר. אצל נתניהו מסתבר, המתכון הוא הפוך. את הלחץ הוא מפיג בעומס עבודה, במה שנראה למשתתפים כהתנתקות רגשית מהמשפט הסובב אותו.
האווירה העניינית בישיבה הלילית בבלפור הייתה רחוקה מהשיח בישיבת הצעקות המשותפת לשרי 'הליכוד' ו'כחול לבן' בחמישי האחרון, כרחוק בנט מסמוטריץ' וזליכה מאחוז החסימה. מי שהציע לנתניהו להתנתק מחללית האם הפריטטית ולנהל ישיבה נפרדת של חברי קבינט הקורונה מטעם 'הליכוד', היה שר הפנים אריה דרעי.
בכל שנותיו סביב שולחן הממשלה, משמיר ורבין ועד לנתניהו, דרעי לא נתקל בשיח כה ירוד, מבזה ולא מקצועי כמו זה שהתנהל בישיבת הזום בחמישי האחרון, שהודלפה לעיני כל. לערב לשעבר מרחוב הקבלן הפריעה במיוחד העובדה, שבדרך לתהום שמתחת לאחוז החסימה, גנץ לוקח את החרדים כבני ערובה, כשהוא מקים חזית סירוב, בשת"פ של שרי 'הליכוד', לכל מתווה של יציאה מהסגר – שיכלול את המגזר החרדי.
ביניים: האחריות מחייבת
כדי לשמור את הראש מעל אחוז החסימה ולהיכנס כח"כ לכנסת הבאה, גנץ סימן את הציבור החרדי כמטרה. "אתם הרי מבינים", אמר דרעי לנתניהו ולשרי הבריאות והחינוך שתמכו בתחילה בישיבת הממשלה בחזית הסירוב של גנץ לפתיחת תלמודי התורה, "שגנץ עושה פה פוליטיקה צינית. הוא יודע שאם נקבל מתווה שיורה על פתיחת מערכת החינוך הכללית לצד סגירת מערכת החינוך החרדית תיווצר אנרכיה. אבל בזה בדיוק הוא מעוניין, שהתמונות של בתי כנסת פתוחים בלי אישור, חתונות ללא הסדרה ולימודים ללא תיאום יככבו בקמפיין עד ליום הבחירות. אם אנחנו נשב קודם בינינו, ונבוא מאוחדים מהצד שלנו, גם גנץ ייאלץ להתקפל ולאשר את המתווה שהובלנו".
מאנרכיה נוסח גנץ, יפסידו החרדים והליכוד כאחד. בפן הבריאותי, התחלואה תעלה, ודווקא אחרי ירידת אחוזי התחלואה במגזר החרדי. בצד הפוליטי, הן הליכוד והן שס יהיו בסכנת איבוד מנדטים בסקרים, כשהתקשורת תבליט את התמונות בכל המהדורות.
המתווה שסוכם בדיון במוצ"ש, שנמשך למחרת עם הפסקה לצורכי הופעה במשפט, נשמע פנטסטי – בתאוריה: במקביל לפתיחת הלימודים בערים הירוקות והצהובות, יינתן מענה גם לערים האדומות החרדיות. ילדים שהחלימו ילמדו רשמית בתוך כיתות הלימוד, ואליהם יצטרפו גם ילדים שנבדקו סרולוגית ונמצאו נוגדנים בדמם. שר הבריאות אדלשטיין שהתנגד בתחילה לכל מתווה מעין זה, שינה את דעתו במהלך הישיבה הלילית והביע הסכמה לקיום בדיקות סרולוגיות לילדים, בתוך המוסדות. ילדים שאינם מחלימים או סרולוגיים, ילמדו בקפסולות ובחצרות, על פי מתווה שמשרד הבריאות התחייב להציג עד ליום שישי זה, כדי שניתן יהיה ליישמו במקביל לפתיחת מערכת הלימודים הכללית.
רבות נכתב, גם באכסניה זו, על חשבון הנפש שעלינו לערוך, אך דומה שבעת הזאת, יש לחשב במקביל גם רווח והפסד. אם למרות המתווה המתוכנן יימצאו מקרבנו כאלה שימשיכו לצפצף ברגל גסה על ההנחיות, נוכל לבוא בטענות רק לעצמנו. בישיבה הלילית בבלפור לעגו המשתתפים מהצד הימני לאובססיה של גנץ, אך האובססיה של חלקים מתוכנו, שאינם מוכנים להתאמץ גם כשניתנת להם האפשרות הרשמית להתנהל תורנית וחינוכית על פי ההנחיות, מסוכנת שבעתיים. האחריות בשעה הזאת, מתחילה ונגמרת אצלנו.
ביניים: מופע יחיד
מאבטחי משמר בית המשפט כבר הכינו את תגובת הנגד לפשיטה המתוכננת. בהופעה הקודמת של נתניהו בשערי בית המשפט המחוזי בירושלים, הם הוכו שוק על ירך על ידי אנשי היחידה לאבטחת אישים בשב"כ. נתניהו הגיח מדלת אחורית שנפרצה, ועם פודיום שנסחב מלשכת ראש-הממשלה שעליו מוטבע סמל המנורה לבדו ללא סמל כיתוב בתי המשפט לצידו, השתלט על המסדרון ועל הנרטיב, ונשא נאום לעומתי באגף אחר של בית המשפט כשלצידו חבורת השרים עטויי המסכות.
את העימות הנוסף הממשמש ובא, ניתן היה למשש כבר כמה שבועות. רק שהפעם, בהנהלת בתי המשפט היו נחושים שלא לתת לנתניהו פוזת צילום נוספת מהסוג הזה. המאבטחים הוצבו בכל פינה, שום מסדרון לא נזנח ושום אולם שיוכל לשמש את מאבטחי השב"כ כהיאחזות בלתי חוקית עד לפתיחת המשפט – לא נותר פתוח. כדי למנוע מראש שימוש בטענות מן העבר בנוגע לצפיפות מסכנת חיים, אוחדו מראש שני אולמות דיונים לאולם אחד גדול, צר וארוך להכלת הנאשמים ועורכי הדין.
ברגע הראשון נדמה היה שנתניהו נוקט אותו תרגיל מן העבר כאשר שתי שיירות מקבילות של רכבי האאודי המשוריינים שעטו ברחוב צלאח א-דין. מאבטחי בית המשפט נדרכו והתפרשו בכל גרמי המדרגות, אך נתניהו בחר הפעם להופיע בגפו. ללא שרים העומדים מאחוריו כניצבים, ובלי לתזז באוטובוסים מפגינים שייתנו פייט למפגיני המחאה.
גם על ההצעה להיכנס אחרון לאולם – נתניהו ויתר במכוון. במשך כחצי שעה הוא המתין במסדרון כאחד הנאשמים, כשהוא מסתודד עם פרקליטיו. לאולם ביהמ"ש, האיש שהאיחור טבוע באופיו – נכנס ראשון והמתין לבואו של נוני מוזס שאיחר ברבע שעה. ההשוואה בין הופעתו השבוע, השנייה במספר, להופעתו הראשונה ברחוב צלאח א-דין 40 – נראתה כהבדל שבין מופע יחיד מזום למופע מול קהל.
וזה לא שנתניהו עטה על עצמו את גלימת הממלכתיות, רגע לפני שלב ההוכחות. מי שעקב אחרי השיח בין סנגוריו לבין הפרקליטות, שם לב שההפך קרה. כבר לא מדובר רק בהטחת האשמות מכיוונו של ראש-הממשלה, אלא בירי בכינון ישיר בין עורכי הדין. נאשמים שמגיעים בפעם הראשונה לדיוני בית המשפט, מופתעים תמיד מהיחס החברי שבין סנגוריהם לבין הפרקליטים. רגע אחד הם מתנצחים בתוך האולם וברגע שלאחריו הם מסתחבקים על קפה ומאפה בקפיטריה הטחובה שבקומת המרתף.
ההפרדה בין הפן האישי למקצועי, בולטת בעיקר כשמדובר בסנגורים פליליים מהשורה הראשונה שעובדים בפס רחב מול הפרקליטות. הסנגורים יוצאים מגדרם כדי לשמור על יחסים אישיים תקינים עם הפרקליטות. הסכמה קולגיאלית לדחיית דיונים כמעשה שבשגרה, או עסקאות טיעון אדיבות במקרים חריגים, מתחילות לרוב בשמירה על יחסים אישיים תקינים.
בתקופת הקורונה, הקרבה בין עורכי הדין משני הצדדים רק הועצמה, לנוכח השהייה הממושכת במסדרונות ביהמ"ש בכלל ובמחוזי-ירושלים בפרט. מכורח תקנות הקורונה נאלצים עורכי הדין להמתין לדיון מחוץ לאולם ולא בתוכו. באולמות הצפופים והחנוקים של בית המשפט הישן בירושלים, עדיפה השהייה במסדרון המאוורר, וזאת בניגוד להיכלי בתי המשפט החדישים שסגורים בזכוכית בלתי חדירה. כתוצאה מכך מוצאים עצמם הצדדים יושבים על אותו ספסל במסדרון, לעיתים שעות ארוכות, בקרבה שאין לה תחליף. במשפט נתניהו קרה ההפך. הטונים כה צורמים, עד שהסנגורים והפרקליטים מתקשים להחליף ביניהם אפילו מילת נימוסין.
ביניים: נשף מסכות
בדיון הראשון שבו הופיע נתניהו, בנשף המסכות המשותף עם שרי הליכוד, נראה ראש-הממשלה כמי שבא להסתער על הבסטיליה. דווקא סנגוריו נראו אז כמי שמצויים בספרה אחרת לגמרי. עורך דינו הבכיר דאז מיכה פטמן, התלוצץ בתוך האולם עם הפרקליטה ליאת בן ארי. נתניהו שנאם רגע לפני התחלת הדיון נגד המשפט התפור, הביט על המחזה וגלגל עיניים לתקרת האולם.
בפעם הזאת, ככל שנתניהו הנמיך להבות, כך לובו הגחלים שבין עורכי הדין. התכתובת שקדמה לדיון בין עו"ד בועז בן צור לבין הפרקליטות, בולטת בחריפותה. מלשכת היועמ"ש התרו בעו"ד בן צור בעקבות שיחתו עם נדבן הסיגרים ולקוחו לשעבר ארנון מילצ'ן. בן צור הגיב באגרסיביות והאשים את הפרקליטות ולשכת היועמ"ש כמי שמנסים לחבל בעבודת ההגנה. השיח החריף הזה התגלגל לחילופי מכתבים חריפים במיוחד, והעכיר את האווירה גם בתוך האולם.
בניגודיות שבלטה במיוחד בנסיבות, דווקא נתניהו נראה כמבוגר האחראי שמנסה להרגיע את הטון. כשהשופטים הבהירו כי באפשרותו לעזוב את האולם, נתניהו בחר להישאר בו עוד מספר דקות, וגם בזה היה סוג של אמירה. השהייה של נאשמים בכירים מסוגו פועלת לטובתם במהלך דיוני ההוכחות, כשהם נועצים מבט קפוא בעדי המדינה המרכזיים מטעם התביעה, בניסיון להביך אותם או להוציאם משלוותם. בדיון הזה, לנתניהו לא היה אינטרס להישאר, לבד משידור המסר: הנני כאן, כאחד האדם.
עם הפנים למערכת הבחירות נתניהו עשה זאת משתי סיבות: האחת, מתוך מגמה שלא לאפשר את העלאת העניין המשפטי על סדר היום, בה בשעה שהציבור יוצא בצליעה מסגר קשה. נתניהו נחוש להדהד מעתה ועד לבחירות מסר אחד ויחיד, של התעסקות בחיסון האוכלוסייה ויציאה מדודה ואחראית מהסגר, כשהוא מבין כי כל הסטה לתחום המשפטי תפעל הפעם לרעתו.
הסיבה השנייה שכרוכה בראשונה, נוגעת לארבעה עד שישה מנדטים של מצביעי הליכוד שחונים אצל גדעון סער ונפתלי בנט. מדובר בליכודניקים שורשיים שלראשונה מוצאים חלופה ימנית הסולדת מהשיח הביביסטי. לנתניהו אין עניין ליצור תמריץ מיוחד שיניע מצביעים נוספים שמתלבטים לכיוונו של גדעון סער. הופעה לעומתית שלו השבוע בביהמ"ש, הייתה כשמן בעצמות היבשות של קמפיין מתחריו מהימין השפוי. ביבי זיהה ראשון כדרכו, ונראה כמי שמבין ומפנים זאת טוב מסנגוריו.
ביניים: מלימון ללימונדה
בתוך האולם השופטים נתנו לנתניהו את יומו והאזינו, לעיתים בקוצר רוח שיפוטי אופייני, לטענות סנגוריו. עו"ד בועז בן צור התמקד ולא בכדי, באישור היועמ"ש שלא ניתן מראש ובכתב, לחקירות נתניהו. אישור יועמ"ש לפתיחה בחקירה נגד שופטים, קאדים וראש-ממשלה, מעוגן בחוק יסוד. הסעיף אמנם לא מורה מפורשות על צורך באישור בכתב, אך מאז 99' נפתחו הליכי בדיקה וחקירה נגד שלושה ראשי ממשלה, ובכל המקרים, מני מזוז ולאחריו יהודה וינשטיין העניקו מראש אישור, במסמך ברור שיצא מתחת ידם, לפני פתיחת ההליכים.
בתיקי נתניהו, המועדים מדברים בעד עצמם: מנדלבליט נכנס לתפקידו בפברואר 2016. ביולי 2016, הודיע לראש הממשלה שאישר לפתוח נגדו בבדיקה. החקירות המשטרתיות התנהלו בפועל תקופה ארוכה לפני האישור הרשמי. התשובה המגומגמת של ליאת בן ארי לשאלת השופטים "היכן האישורים?" העידה על גודל המבוכה, ולא בפעם הראשונה.
לטענת פרקליטי נתניהו, הפגם הזה צריך לגרום לכך שכל פירות החקירה המקדימה שנעשתה ללא אישור, ייפסלו. עקרון 'פרי העץ המורעל', הפוסל כל ראיה שהושגה מפעולה לא חוקית, אמנם מיושם במשפט האמריקני, אך לא במשפט הישראלי – וזאת חרף ניסיון העבר של אחד בשם גדעון סער לאמץ את העיקרון בחקיקה. ולמרות זאת, טענת סנגורי נתניהו היא, כי הואיל ומדובר בהפרת חוק יסוד, הבטלות של כל תוצרי החקירה הבלתי חוקית צריכה להיות אוטומטית, ללא שיקול דעת.
בפרקליטות טענו השבוע ל'חזקת התקינות' של מעשי היועמ"ש, הטוען כי האישור לחקירה ניתן, גם אם לא בכתובים. העניין הוא, שאת החזקה הזאת, מנדלבליט קעקע במו ידיו שוב ושוב, כאשר האיש התגלה כמי שמתקשה לתאם בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
דוגמאות לא חסרות, מהתקופה האחרונה ממש. כך בדיוק היה, כשנדרשה חוות דעת בנוגע לאי-חוקיות הגבלת ההפגנות. רק בשבוע שעבר נוכחנו כיצד היועמ"ש 'נועל' כלשונו את נתניהו באמצעות חוות דעת שאוסרת על הממשלה הפריטטית לקבל החלטה באמצעות רוב, אף על פי שהתקנות המסדירות זאת לא אושרו מעולם בממשלה. מנדלבליט הסביר בישיבה שחוות הדעת בנושא נשלחה "לפני מספר חודשים", אך כאשר השר לביטחון פנים אמיר אוחנה התעקש והחציף פנים, התברר שחוות דעת – אין, ומדובר בסך הכל במסרון וואטסאפ ששלח עוזר היועמ"ש גיל לימון למזכיר הממשלה צחי ברוורמן. בלשכת נתניהו ניסו להפוך את הלימון ללימונדה, כשגילו כי חוות הדעת הוכנה בדיעבד רק השבוע, כהשלמה שבכתב לתורה שבעל פה.
את 'חזקת התקינות' שעליה נבנית הפרקליטות בטיעוניה להכשרת החקירה בדיעבד ללא אישור בכתב, יש להחליף אפוא ב'חזקת הדחיינות'. היועמ"ש המכהן מתגלה פעם אחר פעם כמי שמעדיף להותיר את חוות דעותיו עמומות, בלי להעלותן על הכתב כנדרש.
וחרף כל זאת, דומה כי הסיכוי שחלקים משמעותיים מכתב האישום ייפסלו, קטן מהסיכוי של זליכה לעבור את אחוז החסימה. בתום הדיון ניתנה החלטה כי ההכרעה בנוגע לקביעת מועדי ההוכחות תיפול רק אחרי שתוכרע שאלת האישור מראש של היועמ"ש, ובכך קטנו מאוד הסיכויים שדיוני ההוכחות יתחילו עוד לפני הבחירות. המשפטנית המנוחה רות גביזון, שעליה אמר האובייקטיבי מכל אדם אהרן ברק כי "יש לה אג'נדה", העריכה בשעתו שלנתניהו אין סיכוי לזכות באקלים הנוכחי למשפט צדק. הנשיאה לשעבר נאור, הבהירה בדרכה כי לא רק נתניהו עומד למשפט, אלא גם היועמ"ש אביחי מנדלבליט.
כאשר זאת האווירה, אין מה להתפעל יתר על המידה מניצחונות קטנים פה ושם במסגרת ההליך. במציאות חיינו שבה הפוליטי והמשפטי הופכים לחטיבה אחת, קשה לראות את נתניהו יוצא מהאולם כשהוא מוכרז כ"זכאי", על פי דין המדינה, ולא רק על פי דין תורה – כמו דרעי בעבר.
ביניים: שהמפתח בידו
נתניהו משחק על זמן, ועושה זאת בהצלחה כבר שלוש עשרה שנה ברציפות. תיק הולילנד שבו התייצב אולמרט לדיון הראשון כראש-ממשלה לשעבר שזמנו בידו, ארך מפתיחתו ועד להרשעה בערכאה ראשונה – למעלה משנה וחצי. עד להכרעה חלוטה בערכאת הערעור התיק נסחב עוד כשנתיים. אם נתניהו ימרח את הזמן מכס ראש הממשלה, התיק ייסחב עוד יותר כשסנגוריו לא יפסחו על שום תרגיל שידחה את הקץ.
גורלו של נתניהו לשנים הקרובות ייקבע במרחב הפוליטי. אפילו איווט שדיבר בעבר על "סוף עידן נתניהו" אמר לי השבוע שהוא אינו מוכן עוד להתנבא מה תהיה התוצאה ביום שאחרי הבחירות הרביעיות.
הסקרים האחרונים שפורסמו השבוע חיזקו את ההערכה שגורלו הפוליטי של נתניהו יינתן בידיו של בנט – שיהפוך למחזיק המפתחות של כל ממשלה עתידית. על פי סקר 'כאן 11', חבירה של בנט למחנה 'רק לא ביבי' תאפשר הקמת ממשלה ללא תמיכת המשותפת, וללא מרצ שלא עוברת את אחוז החסימה.
ביבי הזהיר השבוע שבנט של הבחירות הרביעיות עלול לעשות כמעשה איווט בבחירות הראשונות. את הדילוג שלו ממחנה הימין לשמאל ביצע איווט בזהירות, כשהוא נמנע מלחשוף את קלפיו עד לרגע האחרון שאחרי הבחירות, מחשש לאיבוד בוחרים ימניים. "אתם לא מבינים", אמר הראשון שזיהה בעבר את כוונותיו הנסתרות של איווט, "שגם לבנט יש אינטרס לא לומר היום מפורשות שהוא לא יתמוך בי, כדי שהמצביעים הימניים לא יברחו לו. אבל אחרי הבחירות הוא מסוגל להתנתק ולחבור לסער, לאיווט וללפיד".
כפי שעוינותו של היועמ"ש לרה"מ אינה טעונה עוד הוכחה, כך גם הפרנויה של ביבי כלפי בנט לא זקוקה לראיות נוספות. נתניהו קנה ביושר את אובדן האמון המוחלט של מנהיג 'ימינה' ויכול לבוא בטענות רק לעצמו. דבר אחד ניתן לקבוע כבר מעכשיו: גם אם בנט יחבור לבסוף, במחירי חיסול (של הליכוד) למחנה הימין, כשיציב רף מחיר של עד חצי המלכות (ואולי עד בכלל), בנט כשלצידו הנדל והאוזר כסיעה נפרדת, לא יסכימו להעביר בקולותיהם חקיקה צרפתית רטרואקטיבית שתמלט את נתניהו ממשפט, בעיצומו של שלב ההוכחות.
אם התרחיש בסקרים יתממש – וכשמדובר במלך הסקרים בנט יש להוסיף תמיד הערת אזהרה – הרי שבמקרה הטוב ביותר עבורו, ביבי ימשיך לבלות את הקדנציה הבאה על ספסל הנאשמים ועל כס ראש-הממשלה במקביל. מנדלבליט אמור לסיים את תפקידו בעוד כשמונה חודשים, אך אם הסיטואציה תתממש, האווירה העכורה של "פרשת משפטים, בושה", תמשיך לשרור בממשלת ישראל הרבה אחרי לכתו.
