הרב יגאל כהן
ט"ו טבת התשפ"ו
המחלות של פעם היו מפחידות באמת והמשכורת אז הייתה דלה ובקושי הספיקה לאוכל. למרות הכל סבא וסבתא שלנו הצליחו לשרוד ולנצח. מה הסוד שלהם?
השאלות השונות שאני מקבל מהקהל בשיעורים שאני זוכה למסור ברחבי הארץ, מלמדות הרבה פעמים על סגנון הקהל ועל רמת ידיעותיו התורניות. יש שפחות אוהבים שאלות שכן הן עוצרות את הרצף וקוטעות את ההבנה של המשתתפים האחרים, אבל על עצמי אני יכול לומר כי הרבה פעמים הן עוזר לי לדייק את דבריי ולבאר יותר במקום הצורך.
השאלות הללו לא באות כי, חלילה, מדובר באנשים לא חכמים, אלא כי מי שלא גדל במקום תורני ולא מכיר את סגנונם של חז"ל בדרשותיהם – יכול הרבה פעמים לשאול שאלות הנובעות בעיקר מחוסר הבנה וחשוב להתייחס אליהן כדבעי.
באחד השיעורים שמסרתי לפני כמה שנים בנס ציונה, דיברתי על הסיבה שבגללה אנחנו חיים בעולם הזה והסברתי איך אפשר למלא את החיים ברוחניות ובעצם להגיע מוכנים לחיים האמיתיים, לעולם הבא.
בין השאר ציינתי שבחומש בראשית אנחנו קוראים תיאור על פטירתם של צדיקים בשתי פרשיות: פרשת חיי שרה שם מתוארת פטירתה של שרה אימנו, ופרשת ויחי שבה מסופר על פטירת יעקב אבינו – ובשתיהן משתמשת התורה בלשון של 'חיים' כדי לתאר את הסתלקותם של הצדיקים. ולמה? כי צדיקים במיתתם קרויים חיים (ברכות דף יח ע"א).
אחד המשתתפים, יהודי יקר שמאז זכה להתקרב מאוד לאבינו שבשמיים, שאל איך חז"ל אמרו דבר כזה. "איך קוראים למישהו מת – חי?" שאל. "האם סתם קברו אותו?" (שאלתו מובאת בלשון דומה במסכת תענית דף ה ע"ב.)
הסברתי שיעקב אבינו אכן נפטר וברור שהוא לא חי כמו שאנחנו מדמיינים אדם חי, אולם בגלל שכל ימיו חי עבור העולם הבא הרי שלאחר פטירתו נקרא שעדיין הוא בחיים, כי הנשמה חיה גם אחרי שהגוף של האדם כבר מת (עיין אברבנאל מלכים א, תחילת פרק ב).
לעומת זאת, הוספתי, אדם שרואה בעולם הזה תכלית חייו ואינו מבין שמדובר בפרוזדור שאנו עוברים דרכו כדי להגיע לעולם הבא, אכן נחשב 'מת' גם בעודו חי, כי גם בחייו הוא לא חי עבור דבר משמעותי באמת.
כשמבינים את זה האדם יכול לעבור את ההתמודדויות השונות שמזמן העולם הזה בקלות יותר. זה נכון שיש קשיים ואף אחד לא מתכחש לכאבים ולצרות, אבל כשיודעים שמדובר במשהו זמני וחולף – הרבה יותר קל לעבור על זה הלאה.
אם נתייחס לקשיים כמשהו עראי שלא יפקוד אותנו לנצח, אנחנו יכולים להיות הרבה יותר קלילים ופשוט פחות להתייחס לזה. כי אנחנו מבינים שלא נצטרך כוחות אין סופיים בשביל להתמודד, כי מספיק להחזיק רק עוד כמה ימים והגל הזה יחלוף מעלינו.
אחת הבעיות שמנמיכות את רוחנו היא המחשבה שכאילו רק אנחנו חווים התמודדויות מסוימות, שרק אנחנו סובלים מבעיה כזו וכזו. אבל האמת היא שכל אדם בעולם סוחב על גבו תיק של בעיות, התמודדויות, כאבים וייסורים. לפעמים הם גלויים, לפעמים נסתרים, אבל לכולם יש תיק כזה.
וכדי לנצח צריך לעשות שינוי חשיבה. לא להסתכל על כל צרה כאל משהו שילווה אותנו לעולמי עולמים, אלא כעניין שאנחנו נקבע איזו חשיבות תהיה לו ואם הוא יפריע להמשך חיינו.
זה יכול להישמע מוזר, אבל זה אמיתי לגמרי. למחשבות שלנו יש כוח להשפיע על עצמנו, ולמחשבות שלנו יש כוח להשפיע על המציאות. בורא עולם נתן לכולם התמודדויות כאלו ואחרות, אבל הוא נתן לנו גם כלים לנצח, והמחשבה היא כלי מרכזי בסיפור.
הרבה פעמים אני שומע אנשים שואלים: "איך פעם סבא וסבתא שלנו יכלו להתמודד עם משכורת כה דלה? עם קשיים כל כך גדולים? עם מחלות שלא ידעו שיש סיכוי לרפא? איך בתקופת הצנע פרוסת לחם אחת הזינה אותם ליום שלם?"
יש שחושבים שהתשובה היא שפעם לאנשים היה כוח סבל גדול יותר. אולי, אינני יכול להכחיש את זה. אבל מה שברור הוא שפעם אנשים הבינו טוב מאוד שהקושי הזה – גם אם הוא מאיים ונורא – הוא רק זמני. מתישהו הוא יחלוף, ואז יום חדש יפציע.
אתה מתקשה בפרנסה? אתה חווה משבר אישי? אתה עובר התמודדות רפואית סבוכה?
זה אתגר. אתגר משמעותי. אבל אל תטעה לחשוב שזה ילווה אותך לכל החיים. אל תחשוב שלנצח הבעיה הזו תלווה אותך כצל קודר. יום אחד זה יחלוף, יום אחד זה ייעלם.
תזכור את זה ותתחיל לנצח.
***
סיכת ביטחון:
בשבוע שעבר זכינו להשיא את בתנו שתחי' לבנו של מי שהיה החברותא ועורך הספרים של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, הלא הוא הרב אליהו שטרית שליט"א.
כאשר הרהרתי בעובדה זו ביני לבין עצמי, מלבד עצם השמחה האישית על הבית החדש שהוקם בסייעתא דשמיא, ראיתי בזה סוג של הארה ישירה מרבנו הגדול.
בכל מקום שהייתי, בכל כולל שלימדתי ובכל שיעור הלכה שמסרתי בימי חיי, הקפדתי להיצמד לדעותיו של מרן זצ"ל. כמובן שלעיתים יש קושיות ותמיד מותר לשאול שאלות, אבל היה לי חשוב תמיד למצוא תירוצים ותשובות מתוך עיון והעמקה בכתבי מרן ולהיות נאמן לשיטתו ולדרכו.
אומנם לא זכיתי להיות תלמיד בהגדרה הפשוטה של המילה, שכן לא למדתי ממרן באופן ישיר, אבל הגעתי לאוהלה של תורה בזכות מרן: סבי ע"ה היה ממשתתפי השיעור הקבוע בתל אביב בישיבת 'מדרש רשב"י' והברכה שקיבלנו ממרן לפני שנים רבות מלווה אותנו עד היום, ובתחושה הפנימית כולנו תלמידיו.
בשבוע שעבר, כשעמדנו ועם החתן והכלה הנרגשים מתחת החופה עם הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף שליט"א, הרגשתי שגם רוחו של מרן נמצאת איתנו.
