ישראל יוסקוביץ
י"ג כסלו התשפ"ד
1.
עזה כמוות
אין מה לקנא בשרי קבינט המלחמה. הדילמות שמונחות לפתחם קשות כשאול, ההכרעות מהגיהינום. בשבועיים האחרונים, בצל המגעים לעסקה, צפה ועלתה מחלוקת מהותית בין החברים – מה קודם למה: השבת החטופים למיטוט החמאס או ההפך.
מצד אחד, אלו אזרחים שהמדינה לא הייתה שם בשבילם בבוקר שמחת תורה, כשנשלפו ממיטותיהם ונחטפו לרצועה. המינימום שעליה לעשות הוא להשיבם לבתיהם.
מהצד האחר, מדינה שלמה מאוימת מארגון טרור. מהלכים מסוימים שתכליתם שחרור החטופים, עלולים לעכב את התמרון. אולי לשבש אותו; אולי להפסיקו בטרם הושגה המטרה העליונה: מיטוט היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס.
גלנט ובכירי הצבא טוענים: החשיבות מקבילה, האינטרסים חופפים. רוצים לומר: העמקת התמרון הקרקעי והלחץ הצבאי, הם שהובילו לריכוך עמדות חמאס בעסקה הנוכחית והם שיובילו בהמשך לעסקאות נוספות.
לעומתם, השרים גנץ ואייזנקוט סבורים שסוגיית החטופים קודמת להשגת מטרות המלחמה. "יש לנו עשרות שנים לפרק את חמאס, אין לנו עשרות שנים להביא את האנשים הביתה", אמר השבוע בני גנץ.
או כדבריו בישיבת הממשלה הדרמטית, שהתכנסה לצורך אישור העסקה: "יש רגעים בחיים, שעליהם אמרו חכמינו כי אין ספק מוציא מידי ודאי. הוודאי הוא כאן ועכשיו – וצריך להביא אותו הביתה. ואחר כך, צריך להמשיך להילחם".
נקודת המוצא ברורה לכולם: חמאס נואש להפוגה באש. הוא רוצה לשנע כוחות, להבין תמונת מצב, להתארגן מחדש. לכן התעקש כל כך על עניין הכטב"מים שצה"ל מפעיל בשמי הרצועה. מבחינתו, אם אלו ימשיכו לנוע, אין טעם בהפוגה.
ישראל ניאותה לעצור נוכחות אווירית של כטב"מים, מל"טים ובלוני מעקב בצפון הרצועה לשש שעות בכל יממת הפוגה ובדרומה באופן מוחלט. גורם מדיני בכיר אמר לי השבוע: "גם בשעות הללו, ישראל לא תהיה עיוורת. התעקשנו על יכולות איסוף מודיעין אחרות".
הסכמת חמאס לאיסוף מודיעין "באמצעים אחרים", מעלה את החשד כי מדובר במס שפתיים: ישראל התקפלה בסוגיית המודיעין. בדיוק כאן מתבטאת הדילמה האכזרית בסוגיית התיעדוף. הפסקת הכטב"מים בצפון רצועת עזה, היכן שכוחותינו שוהים, לא רק מגבילה את איסוף המודיעין להמשך הלחימה – אלא עלולה גם לסכן את החיילים בשטח.
בניגוד לטענת גלנט, בסוגיית הכטב"מים אין גם וגם. ממשלת ישראל הכריעה: חטופים לפני יעדי המלחמה.
זה לא נכתב כביקורת. כל הכרעה, לכאן ולכאן, מייסרת. לראות השבוע את רשימת הילדים שנחטפו ולהבין עד כמה גדולה הזוועה. מנגד, לשמוע את סיפורי הניצולים ולהפנים מה גדול המחדל, מה אנושה הפגיעה בהרתעה, ואיזו סכנה קיומית תרחף מעלינו אם לא נשמיד את האויב הנאצי בדרום.
2.
מחצית הכוס המלאה
ואחרי שאמרנו את זה, צריך גם לזכור: לראשונה בתולדות עסקאות השבויים, ישראל מקבלת לידיה עשרות בני ערובה תמורת הפסקת אש ומחוות הומניטריות.
לא ישוחררו רוצחים עם דם על הידיים, לא ישוחררו נכסים אסטרטגיים – דוגמת סינוואר בעסקת שליט. קומץ המשוחררים המתועבים אינו מוגדר בדרגת סיכון גבוהה. מדובר בחלאות שניסו לבצע פיגועים אך בחסדי שמיים לא הצליחו. מרביתם מבוגרים. אם כי קיים מידע מודיעיני על כוונה של אחד מהם לפחות להמשיך לנסות לפגע אם ישוחרר.
חשוב להדגיש: היעד המרכזי במלחמה, מיטוט שלטון חמאס, נותר כשהיה. ממשלת ישראל התחייבה להמשיך במלוא העוצמה, שנייה אחרי סיום העסקה.
זאת ועוד: מי שטוען שהעסקה תתברר כמחדל, כנראה פספס משהו. המחדל אירע בבוקר שמחת תורה, כשמאות נשים, תינוקות, ילדים, נערים וקשישים חצו את הגבול לעזה וכוחות ההגנה לא היו שם כדי למנוע זאת.
אז אירע המחדל הגדול מכולם. אם כל המחדלים שאירעו בעת החדשה באיזושהי ישות ריבונית.
מדינה שנחשבת לחזקה ביותר במזרח התיכון, שחיל האוויר שלה בחמישייה הפותחת בעולם, נעלמה בשעת המבחן הכי גדולה שלה. אין עוד תסריט דומה שעבורו קיים צה"ל. זה, ושום דבר אחר לא משתווה לו.
אני מדמיין אותם מרימים עיניים למעלה, מביטים לצדדים, בטוחים שעוד רגע מגיעים הכוחות ובולמים את היעלמותם בתוך מנהרות האופל. אבל איש לא בא. לא למעלה ולא על הקרקע.
איזה כאב לב, איזה ייאוש תהומי, איזו חרדה עצומה.
לא רק ההנהגה מתביישת להביט בעיניהם, גם אנחנו נתבייש אם בהתנגדותנו נלחץ את נבחרינו ובכך נמנע את שחרורם. נוכח התנאים שהושגו, זאת תהיה מופקרות בזויה להפקיר בשנית את האזרחים שהופקרו בבוקר הנורא ההוא.
החשש מובן. הכוחות בשטח יצטרכו להתמודד עם הפרעות קשב מאתגרות. לא פשוט לדרוך במקום ללא תנועה; עוד יותר לא פשוט להתניע מחדש את המכונה הצבאית האדירה.
להבנתי, חלק מהזמן שארך עד להשלמת העסקה כלל גם את ההיערכות לכך. בלי פירוט יתר, נזכיר את השלמת הכתרים על מעוזי חמאס והשמדת מרבית הפירים באזורים שבהם צה"ל שולט.
בתקווה גדולה שחלילה לא נופתע.
אותו גורם מדיני מציין, כי חמאס ביקש להשיב הביתה את התושבים שהתפנו מצפון הרצועה לדרומה, אך נתקל בחומת סירב והתקפל. "הסעיף הזה", אמר, "מבטיח את שימור הישגי המלחמה".
הציניות של הרוע
הלקח שצריך לעמוד לנגד עיני הקברניטים, ברור: ללחוץ, ללחוץ וללחוץ. התמרון הקרקעי, הכתר החונק על מעוזי הטרור, אפשרו את העסקה הזאת.
היא לא קלה עבורנו, אבל היא רעה לחמאס. ארבעה ימים של הפסקת הפצצות תמורת 50 חטופים. העסקה האחרונה בין ישראל לחמאס, הסתיימה בשחרור של יותר מ-1,000 רוצחים כבדים, עם דם על הידיים, תמורת חייל אחד.
סינוואר וצמרת ארגונו חנוקים. הם מבועתים מכוונת ישראל לתמרן קרקעית בדרום הרצועה, בדגש על חאן-יונס. אינדיקציה לכך ניתנה ביום שני בערב, כשהשיב תשובה חיובית למסמך שהועבר אליו עם הערות ישראל.
בשונה מעסקאות הפסקת אש שנעשו איתו בעבר – הוא ויתר על הקפדתו לומר את המילה האחרונה. זה פועל יוצא של תקיפות אוויריות, ממוקדות, שבוצעו השבוע בחאן-יונס. רק בימים האחרונים ספר הארגון עשרות הרוגים, בהם בכירים ובני משפחה קרובים של צמרת הנהגתו.
האסטרטגיה שלו היא להאריך ככל שניתן את ימי ההפוגות. לפי רשימות המודיעין, בעזה נמצאים 12 אימהות ו-40 ילדים. אבל רק 8 אימהות וכ-30 ילדים ישוחררו.
לטענת חמאס, הם מתקשים להשיג מידע עליהם. כתחליף, ישוחררו 12 חטופים נוספים. ככל הנראה, נשים במקום אימהות וילדים שטרם אותרו.
לשאלתי הבהיר הגורם כי ישראל מתנהלת אך ורק מול חמאס. כלומר: החטופים שבידי הגא"פ יועברו אליו וממנו יעשו את דרכם לישראל.
ההתפתלות של חמאס וטענתו כי אין לו מידע על כלל החטופים, מעלה את החשד המבוסס שמטרתו להאריך עוד ועוד את הפסקת האש ובעצם להביא להפסקת הלחימה.
אחרי ארבעה ימים יטען כי עלה בידו להשיג חטופים נוספים, ויטפטף בכל יום נוסף עוד אימהות ועוד ילדים. אנשיו כבר אומרים זאת מפורשות. זאת אינדיקציה מעודדת לגבי מצבו, אבל אסור לה שתכבול את ידי צה"ל מהמשך המשימה שהוטלה עליו.
קריאת כיוון מובהקת לבאות, ניתן לראות בהסכמתו המפתיעה לאפשר ביקור הצלב האדום אצל כלל החטופים.
בכך הוא מבקש להפעיל לחץ פסיכולוגי על הסנטימנט הישראלי, כדי שזה ייאלץ את הנהגתו לחדול את האש תמורת פעימת שחרור נוספת.
לכן, היה חשוב כל כך לקבל את הבהרת ראש הממשלה המתחייבת שהכניסה לחאן יונס איננה שאלה של "אם", אלא של "מתי".
4.
360 במחנה צאלים
ענני חול זהובים שטפו בצהרי היום את המרחב המדברי בצאלים. השמיים התכסו עבים, על הארץ סופה.
ככל שהתקרבתי, הראות נעשתה בלתי אפשרית. מלבד פעימות הווינקרים שהבליחו מהרכבים, האופק לא בישר דבר.
במקרים כאלו הנסיעה איטית, זוחלת, מסתמכת על יישומון הווייז.
מתישהו הפציע היעד: אוגדה 252, חטיבת המחץ, המרכז הלאומי לאימונים ביבשה.
ותיקי האוגדה מזהים אותה בשמה המקורי: 'עוצבת סיני'. שמה מסגיר את מטרת הקמתה: הגנה קדמית במלחמת ההתשה על החזית בגבול המצרי.
חטיבת המחץ, או בשמה השני חטיבת 14, ותיקה יותר. במלחמות ישראל ידעה קרבות מפוארים. המפורסם שבהם הוא קרב 'אום כתף' שהתרחש בששת הימים, בפיקודו של אריאל שרון.
לימים תהפוך החטיבה למעוטרת בחטיבות צה"ל. לוחמיה יקבלו מאות עיטורי עוז על פעולות הגבורה שביצעו.
במלחמת יום כיפור, קנתה את תהילתה בצליחת התעלה ובכיבוש החווה הסינית.
הניצחון עלה לה בדמים מרובים: 122 מחייליה נפלו במערכה, יותר מ-50 טנקים הושמדו.
שר הביטחון משה דיין, שהגיע לבקר את הכוחות בחזית, תיאר בספרו האוטוביוגרפי את הזוועות שראו עיניו: "שטח החווה הסינית חרוץ תעלות השקיה עמוקות. לא רק אריק (שרון) ואמנון (רשף), שעשו כאן את המלחמה בגופם, גם אני לא יכולתי להסתיר את רגשותיי.
"מאות כלי רכב קרבי פגועים ושרופים, קצתם עדיין מעלים עשן. טנקים ישראלים ומצריים בלולים אלה באלה, עשרות מטרים בלבד מפרידים ביניהם. מכוניות משא נטושות, פגזים וציוד אישי שהתדרדרו מרכב בורח. כל טנק שהתקרבנו אליו – קיוויתי שלא נגלה, מתחת לשחור השריפה, סימני צה"ל.
"איני טירון במלחמה ובמראותיה, אך כתמונה הזו לא ראיתי. לא במציאות ולא בציור. שדה קטל עצום, משתרע לכל עבר, כמה שהעין משגת… הטנקים, הנגמ"שים, התותחים ומכוניות התחמושת, שרופים, פגועים, הפוכים ומעלים עשן, העידו על קרב האימים שהתחולל כאן".
חמישים שנה אחרי, תיאורו של דיין תואם להחריד למראות שפגשו לוחמי אותה חטיבה בעוטף.
המראות אותם מראות, ההבדל היחיד חריף ומתסכל: את המדים וההאמרים החליפו אזרחים תמימים ורכבים פרטיים.
5.
בקדמית של חטיבת המחץ
רס"ן מושי צדרבוים, קצין בכיר באג"ם, מקבל את פניי באוהל הפיקוד.
חזיתו עמוסת פלזמות; רצועת עזה משתקפת מהן ברזולוציות שונות.
מהמסך הימני נראים בתיה של אחת הערים. מטעמי ביטחון שדה, לא אנקוב בשמה. המח"ט ופקודיו מאגפים אותה, בדרכם להיכנס פנימה. אגף המטה, המכונה 'קדמית', מתווך להם תמונת מצב 24/7. מהאוויר ומהקרקע.
סביב שולחן מלבני ארוך, מצטופפים כ-20 חיילים. רכונים על מחברות, רושמים נקודות.
קצין האג"ם מקיים חיתוך מצב. בהגיע תורם, ישתפו במידע הגולמי שאספו. כאן יתקבלו ההחלטות ויועברו לכוחות המתמרנים בשטח.
הרוח מכה בעוצמה בברזנט המתוח. המאבק ביניהם, כמו גם סופת החול הטורדנית והגנרטור הרועש, אמורים לייצר הפרעות קשב. זאת לא ההתרשמות.
האוהל המאובק מתכלל אזור אש מאתגר.
המטראז' הלא גדול מחולק למדורים: מבצעים, מודיעין, אש, אוויר. על יד השולחן המרכזי ישובים קציני האג"ם ונציג שירות הביטחון הכללי. הם אוספים את החומר הגולמי ומרכיבים אותו לכדי תמונת מצב.
האדרנלין מבעבע. הניידים הושארו באוהל הסמוך, והחיילים מֹנותקים מהדיווחים באולפנים ומרכילויות מיותרות.
"זאת מלחמה שאין צודקת ממנה", אומר לי רס"ן צדרבוים. "כולנו עזבנו מאחור משפחות, מקומות עבודה. אנחנו מרוכזים אך ורק בהכרעת האויב, שום דבר אחר לא מעניין".
הוא כאן ממוצאי שמחת תורה. השבת האחרונה, הייתה הראשונה שיצא הביתה. "אשתי והילדים גיבורים", הוא אומר, "הם מבינים את גודל השעה".
באירועים כאלו, התו"ל מורה נבוכים. זהו ספר עב כרס שמנחה את תורת הלחימה. הכוח התוקף, במקרה שלנו הטובים, מסומן בחץ כחול. האויב המתגונן, בני הרעים, מסומן באדום. משימת הכחולים לנוע סביב לאדומים.
עד להכרעתם.
כשהמח"ט מתמרן עם חייליו, הוא מוגבל בשדה הראייה. אגף המטה (להלן האג"ם), משמש לו עיניים.
על יד הכניסה שולחן 'כתר' קטן. סביבו ישובים אנשי מודיעין ומתצפתים על השטח והצירים. כל יציאה חשודה מדווחת לשולחן הפיקוד וממנו לכוחות בשטח. לפעמים מישהו מהלוחמים יצא לרגע מהקו ויפיל לכולם את הלב; לפעמים אכן מדובר באויב.
סביב שולחן סמוך התמקמו קציני הסיוע מחיל האוויר. אלו שריונרים בדימוס שעברו הכשרה מיוחדת והוסמכו לנהל את התיאום בין כוחות האוויר לזרוע היבשה.
"הסוד", אומר צדרבוים, "טמון בסדר. אנחנֹו צריכים לנהל יותר מ-2,000 לוחמים. ישנם כפילויות בדיווח, מידעים סותרים, אינפורמציה שמוזרמת מאין ספור מקורות. בלי ניהול וסדר, הלוחמים יתקשו לנהל קרב. האג"ם נועד לתכלל את האירוע. ההחלטות יוצאות מכאן".
לפני שלושה שבועות כבש גדוד 7007, המסונף לחטיבה, את 'מוצב פלסטין' ששימש מתחם האימונים המרכזי של חמאס בצפון הרצועה.
סרן יובל זילבר הי"ד, נפל בקרב. חבריו, שביקשו להנציחו, שינו את שם המוצב ל'מוצב יובל'.
60 מחבלים חוסלו בחילופי האש העזים. צדרבוים והחיילים בקדמית, ניהלו את הלוחמה באמצעות הפלזמות. כשהכוחות נכנסו פנימה הם גילו תשתיות תת-קרקעיות מסועפות.
התברר שזה לא היה רק מחנה אימונים.
כששטח מטוהר, מתרחש תהליך אבולוציוני: עם הזמן, השאננות משתלטת על הדריכות.
בשלב הזה, תפקידם של אנשי האג"ם קריטי.
זה בדיוק מה שאירע במוצב 'יובל': מחנה האימונים נוקה ממחבלים והלוחמים התמקמו בשטח. את הנינוחות ביקשו לנצל שישה מחבלי חמאס. ערנותם של חיילי האג"ם, הצילה את חייהם. "במקרה הזה", משחזר רס"ן צדרבוים, "העלינו לאוויר 'זיק', והוא חיסל אותם בשליטה מרחוק שלנו".
ההתנהלות מרשימה. קודם כל זה השקט בתוך הרעש. שום דבר לא מוציא מהפוקוס. מבט קדימה על הפלזמות, יד חובקת כלי כתיבה, על השולחן מחברת פתוחה מבקשת תובנות. אין היסטריה, אין התלהבות השמורה ליושבים ביציע.
"יש המון עבודה בקשר", מתאר רס"ן צדרבוים את ההליך. "אנחנו בערוץ פתוח עם הכוחות בתצפיות ועם אלו שמבצעים ירי – בין אם אלה סוללות ארטילריות שנמצאות כמה קילומטרים מאחור; בין אם אלו מסוקי ומטוסי קרב; ובין אם אלה הכלים הבלתי-מאוישים שנקראים 'אוסף-תוקף'. זאת אופרציה שדורשת סדר".
6.
דווקא עכשיו, ערנות!
כולנו שמים לב לירידה משמעותית בשיגור רקטות ליישובי הארץ. הדחיקה של מחבלי חמאס לדרום הרצועה מגבילה את יכולת השיגור לעומק ישראל.
לצד זאת, אין ספק שגם פעילות כוחות הקרקע להשמדת משגרים ומחסני טילים משיגה את שלה.
עם זאת, הירי עדיין לא פסק. אחת ליומיים אזרחי גוש דן חווים מטחים כבדים. זה הזמן לרענן את ההנחיות של פיקוד העורף ולזכור: ערנות מצילה חיים.
באדיבות המטה החרדי בפיקוד העורף הנה לפניכם מקבץ הנחיות וכללים שבס"ד יעזרו לכם להגן על היקרים לכם:
חדר מדרגות פנימי – ללא קירות חיצוניים, חלונות ופתחים – יש להעדיף לשהות בגרם המדרגות של הקומה האמצעית.
חדר פנימי מוגן – אם אין ממ"ד, ממ"ק, מקלט או חדר מדרגות פנימי, יש לבחור כמרחב מוגן בחדר פנימי מוגן עם כמה שפחות קירות חיצוניים, חלונות ופתחים. יש לשבת צמוד לקיר פנימי, מתחת לקו חלונות ולא מול הדלת. חשוב לדעת כי יש מקומות שאינם יכולים לשמש כמרחב מוגן – אין לבחור מקלחת או שירותים ויש להתרחק מקרמיקה, חרסינות וזכוכיות שיכולות להתנפץ.
בדרך למוסדות החינוך: אם אתם בדרך למוסדות הלימודים ונשמעת אזעקה – אם יש אפשרות להיכנס מייד לבניין קרוב ולעלות קומה, מצוין. אם אין באפשרותכם להספיק להיכנס למבנה בטווח זמן ההתרעה, יש לשכב על הקרקע, ולהגן באמצעות הידיים על הראש. זה מקטין את הסיכוי לפגיעה מרסיסים, והמציאות הוכיחה שזה מציל חיים, פשוטו כמשמעו!
אתם בנסיעה ברכב? ודאו שאתם מחוברים לאמצעי ההתרעה, כדי שתוכלו לקבל התרעה בזמן אמת.
אם מקבלים התרעה בזמן נסיעה, יש לעצור מייד את כלי הרכב ולכבות מנוע, לצאת בבטחה ולהיכנס לחדר מדרגות או למקלט במבנה סמוך. אם אי אפשר להיכנס למבנה בפרק הזמן העומד לרשותנו, יש להתרחק מהרכב, לשכב על הקרקע ולהגן על הראש באמצעות הידיים.
בהסעת תלמידים: על הנהג לעצור בצד הדרך ולפתוח את הדלתות, ועל הנוסעים להתכופף מתחת לקו החלונות ולהגן על הראש באמצעות הידיים למשך 10 דקות.
אתם בנסיעה בתחבורה הציבורית? אם מקבלים התרעה בזמן נסיעה בתחבורה ציבורית, יש לפעול בהתאם להנחיות הבאות.
באוטובוס בין-עירוני ובהסעות תלמידים, על הנהג לעצור בצד הדרך ולפתוח את הדלתות, ועל הנוסעים להתכופף מתחת לקו החלונות של האוטובוס ולהגן על הראש באמצעות הידיים.
גל שקט בשבת: ודאו שיש לכם אמצעי לקבלת התרעות. במהלך השבת, תחנות 'קול חי', 'קול ברמה' ו'כאן מורשת', פועלות במתכונת גל שקט וישמיעו התרעה רק בזמן אמת. יש להקפיד להשאיר את האמצעים לקבלת התרעות פועלים במהלך השבת.
הכנת המרחב המוגן בערב שבת: פנו את דרכי הגישה למרחב המוגן, השאירו בו אור דולק, פנו חפצי מוקצה שעלולים להפריע ודאגו למלאי מים ומזון יבש. בבניינים ובמקלטים ציבוריים – ודאו כי האורות בחדר המדרגות ובמקלט פועלים במשך כל השבת.
מתפללים רבים בבית הכנסת: אם כולם ינסו להגיע בבת אחת למרחב המוגן, עלול להיווצר דוחק ועומס על דרכי היציאה שעלול להוביל לרמיסה ולפציעות חלילה. לכן אם לא ניתן לצאת למרחב מוגן בבטחה, יש להעדיף הישארות במקום, לשכב על הקרקע ולהגן על הראש באמצעות הידיים.
המלחמה מתמשכת, ועל פי ההערכות עתידה להיות עוד ארוכה. המצב מחייב את כולנו לערבות הדדית. בדקו סביבכם אם יש מבוגר או כל אדם עם מוגבלות כלשהי הזקוק אולי לעזרתכם. בדקו ובררו את שלומו וודאו שהוא מודע למצב ויכול להגיע למרחב המוגן. חוסנה של הקהילה חיוני להמשך הלחימה.
כדאי לשוחח עם הילדים, להרגיעם מכל פחד וחרדה ולהסביר כי אנו מקיימים את ההנחיות ועושים השתדלות כדי לקיים את הציווי: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
