נופך של נצח

ללא ספק, המצב לא קל. בחוץ פורח האביב, ניקיונות הפסח מביאים בכנפיהם את עליצות ההכנות לחג ואת ההתחדשות, אבל אנו אפופי חרדה מפני המצב הביטחוני. פיגועים וניסיונות פיגועים – שנמנעים בחסדי שמים מבעוד מועד בכל רחבי הארץ, כולל הפיגוע האיום בתוככי העיר בני ברק. בדיוק זה הפחד שעליו כתבנו בטור זה לפני שבועיים.

כמה מגדולי ישראל הזכירו את ההגנה החסרה על העיר בני ברק בעקבות הסתלקותו של הצדיק – מרן רבי חיים קניבסקי שהגן בתורתו ובצדקותו על יושבי המקום. אין בזה חידוש, חז"ל הזכירו עניין זה בכמה מקומות.

במדרש תנחומא (פרשת ניצבים) נאמר: "כל העולם עומד בזכות צדיק אחד שיש ביניהם". כמו כן אמרו חז"ל (יומא דף ל"ח ע"ב): "אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם'". בסנהדרין (דף צ"ט ע"ב) לאחר הגמרא הידועה הדנה מיהו אפיקורס: "אמר רב יוסף, כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו לדידהו תנו" – כלומר שאין לציבור הרחב תועלת מתלמידי החכמים החיים בקרבם. ומביא רב נחמן בר יצחק ראיה מפסוק "שנאמר (בראשית י"ח, כ"ו): 'ונשאתי לכל המקום בעבורם'" – כלומר שהצדיקים בסדום היו אמורים להגן על המקום (אלא שלא נמצאו כאלה, כידוע).

בפרשת שלח-לך ביקש משה מהמרגלים שיבדקו בארץ כנען "היש בה עץ אם אין" (במדבר י"ג, כ') ופירש רש"י: "היש בה עץ – אם יש בהם אדם כשר שיגן עליהם בזכותו". בהמשך אותה פרשה אומר הפסוק "סר צילם מעליהם… אל תיראום" (שם י"ד, כ') ושם מביא רש"י: "סר צילם – מגינם וחזקם, כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגן עליהם".

ואין צורך להזכיר שוב את הידוע לנו על המצב הביטחוני והכללי בעולם כולו, הגרעין של איראן, ארצות הברית שמעמדה קורס, וכמובן רוסיה, וגם את העניינים הפנימיים שלנו בענייני דת ומדינה, למשל.

טוב שזה קורה לפני פסח. כך נוכל להתרפק מעט על זיכרונות העבר. בנקודה מסוימת דומה מצבנו היום למה שחשו בני ישראל אז, לפני הגאולה ממצרים.

הבה נחזור אנו, הישראלים של היום, המוטרדים מאוד למראה המתחולל מסביבנו, כשחוסר הוודאות של העתיד רובץ עלינו כענן כבד וקודר, בדמיוננו אל מצרים של אז, בטרם גאולה.

על מה חלמו, בתהום ייאושם, בני ישראל, הנחותים שבעבדים? מה הייתה פסגת המאוויים שלהם בבור הכלא המצרי? ובכן, הם חלמו על מעט שקט. פסגת השאיפות הייתה הקלת הלחץ עליהם מצידו של הנוגש המצרי, ה'קאפו' הקדמון: קצת תבן ללבן בו לבנים. זה הכל. בקיצור, מוחם היה נעול על הזוטות שבים צרותיהם.

אל אופק הגאולה כלל לא נשאו את עיניהם. מחשבות חירות היו מהם והלאה. להצהרות משה רבנו לא שמעו "מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות י', ט"ז). הבטחתו של משה רבנו, בשם הקב"ה, על גאולה שתרעיד באמת הגלומה בה את סיפי העולם עד סוף כל הדורות, לא דיברה ללבם. בחלום הגאולה בעתיד לא הייתה תשובה לצורכי הרגע, עמוס הייסורים. בתהום שעבודם הם לא שמעו את משק כנפי ההיסטוריה.

זה גם לא עניין אותם. כלל לא דיבר אליהם התפקיד שהועידה להם ההשגחה, לשמש לפיד החירות למען יאיר את חשכת העמים כולם. אפילו גאולת עצמם נראתה להם כמשהו רחוק, אולי אפילו מיותר. כך הלא התבטאו בני ישראל בעצמם לאחר צאתם ממצרים: "הלא זה הדבר אשר דיברנו אליך במצרים לאמר, חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר" (שם י"ד, י"ב).

כלומר, תחושתם כלל לא צעדה בד בבד עם מה שקרה במציאות. נבוכים היו מול המאורעות שהתרחשו באמצעותם. יומם היה יום קטנות, והם לא קלטו את עומק הקורה איתם בניגוד לרצונם, אשר הצמיח משמעויות עמוקות ומסעירות מעבר לנתפס על ידם, עד שנגאלו, וגאולתם, כאמור שינתה עם ועולם.

• ••

האם מצבנו בתחום התחושה שונה היום, לקראת ימי הפסח תשפ"ב?

כלל לא.

משום כך, גם בגלל סיבה זו, כה חשוב עבורנו ליל הסדר. חשוב לנו כפרטים וכעם. מטרתו לחדד את המבט שלנו היום. לשחרר אותנו בימינו אלה מכבלי העכשיו המעיק, להטיף נופך של נצח בתוככי מציאות ההווה, שאינה מאירה לנו במיוחד. לטעת בנו את האמונה, כי למרות שבמצבנו הקשה היום אנו לא מבחינים באופק בכל תקווה לישועה ולפדות, כמו במצרים, היא בוא תבוא.

ואנחנו? מה אנו בסך הכל מבקשים? קצת שקט מן הפלסטינים. שביידן יחזור להיות נשיא ארצות הברית ולא שתדלן מוטה לטובת הפלסטינים, שברחבי העולם תירגע האנטישמיות אשר הרימה ראש, ותניח לנו לחיות את חיינו בכל גולה שבה אנו חיים. זה הכל! ממש לא דרישה קשה מדי.

אבל, המציאות כולה מדברת נגדנו והמצב עוד מחריף והולך. אנו פשוט לא שולטים במתחולל סביבנו. כל המאורעות המתחוללים והמתרגשים עלינו בניגוד לציפיותינו, מגדילים את תבערת השנאה כלפינו. העולם כולו נתון היום בצבת דברי המדרש המפורסמים, המבשרים לנו שכאשר יקום מלך פרס וירצה להחריב את העולם, בני ישראל וגם אומות העולם מתרעשים ומתפחדים ושואלים: "להיכן נבוא להיכן נלך?"

ואנו, שאנו כיום מלאי חרדה, אמנם אנו יודעים את סוף דברי המדרש (ישעיה נ"ח) שהקב"ה אומר: "בני אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתייראים הגיע זמן גאולתכם".

אבל הבה נודה על האמת, אנו לא חשים בכך. מול איומי פצצת הגרעין של איראן, והסנקציות הבינלאומיות ההולכות להיות מוסרות מאיראן, או מצב ביטחון הפנים המעורער כל כך, למלחמה נגד האנטישמיות הפושה ברחבי העולם, בתקשורת ואף מפי פוליטיקאים מערביים – אנו מספקים בכך שנסביר לגויים שזה לא יפה לשנוא יהודים. די לנו בכך, מבלי לחלום על חלומות גאולה אפוקליפטיים, אנו לא מבקשים יותר…

אבל בליל הסדר נלמד שקיימת מערכת אחרת, המייצרת מן המציאות הקשה שלנו את הנרטיב שלה, את הגאולה השלמה.

בדיוק כמו בעת יציאת מצרים…

על כן, כאשר אנו חושבים ומדברים על הפתרונות המיידיים של הבעיות הקטנות שלנו, נזכור גם את מה שמחכה מעבר לאופק…

צידה לדרך:

בעבר התרוממו אנשים עד לשמי רום

וגופם התהלך על פני האדמה.

כיום שוקעים אנשים בתהום

בעוד גופם מתרומם ומתנשא לשמים

(רבי יצחק זליג מסוקולוב)