בשבת החולפת, הלכתי עם איילת לבית הכנסת. לצערי, מאורע כזה לא קורה מדי שבת, ומשום כך זכיתי לתילי תילים של שאלות.
"למה הם מרימים את ספר התורה?" תמהה הילדה והתבוננה מוקסמת בעזרת הגברים שהקיפה באהבה ובדבקות את ספר התורה שנישא מעלה.
"אהה…" ניסיתי לחשוב על תשובה הגיונית, "אולי כדי להראות לכולם איפה אוחזים?"
"אבל הקריאה בתורה כבר הסתיימה", טענה נגדי איילת (כמנהג בתי כנסת ליטאיים).
"צודקת", הודיתי בבורות שלי. "אולי תנסי לשאול אותי שאלה אחרת?"
"למה כל כך הרבה אנשים עומדים מסביב לבימה?" הקשתה איילת ואני עמדתי מולה נבוכה. לאחר רגע ארוך ניסיתי את מזלי בתשובה דלוחה והשבתי: "אולי הם רוצים לשמוע ממש טוב כל מילה?"
"או שאין להם כבר כוח לשבת", הציעה איילת והשתתקה כי החזן פתח בתפילת מוסף.
כששבנו הביתה עם הבנים, גיליתי כמה מעט אני יודעת על מעמד קריאת התורה בבית הכנסת…
"ישנו דין, שכאשר קוראים בתורה, צריכים לעמוד שלושה אנשים ליד הבימה", הסביר דוד וביאר כי במסכת סופרים מוזכר שהסיבה היא בגלל הכבוד שאנחנו חולקים לתורה.
"וכתוב בירושלמי טעם נוסף", ציין אבא שלנו. "שמכיוון שהתורה ניתנה על ידי סרסור, כלומר על ידי שליח, גם בקריאת התורה צריכים שלושה: אחד כנגד נותן התורה, אחד כנגד מקבל התורה ואחד כנגד הסרסור שעל ידו ניתנה התורה".
"זה ממש חדש לי", התפעלתי וביררתי מה עומד מאחורי עניין הגבהת ספר התורה.
"מראים את הכתב לציבור כדי לקיים את הפסוק: 'ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת', ממש כמו במעמד הר סיני", הבהיר אבא, וכשראה את ההתעניינות הגוברת, ניצל את ההזדמנות כדי ללמד את כולנו יסוד נפלא.
"שנמנענו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו אבל יהיה עינינו ולבנו שם כל הימים. והוא אמרו יתעלה: 'השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני השם אלקיך בחורב וגו'" (השגות הרמב"ן על ספר המצוות).
בשנת 2448 לבריאת העולם, ב' אלפים תמ"ח, בעלות הבוקר זה קרה.
בקול רעמים ותקיעת שופר, לנגד מראה הערפל, הברקים ולפידי האש – ירד כבוד השם בענן על הר סיני, כדי להביא לאומה הנבחרת את התורה והמצוות.
אלו היו רגעים היסטוריים, לא רק לבני ישראל העומדים לרגלי ההר הבוער באש, אלא לעולם כולו. ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו.
דממה.
כל העולם שותק ומחריש למשמע הקול הקורא: "אנכי השם אלקיך".
ומייד כששמעו ישראל את השם מדבר, ברחו שנים עשר מיל לאחור מרוב פחד, ופרחה נשמתם, עד שבאו מלאכי עליון והחיו אותם. באותו הרגע הם נבראו לעולם מחודש. עולם שיש בו תורה. עולם שמכפיף קומתו ומציית ללומדי אורייתא.
"מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדי. דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר" (רמב"ם סוף הלכות קריאת התורה).
מסביר הרמב"ם שספרי התורה המונחים בבתי הכנסת בכל אתר ואתר, הם לא סתם העתקה של דברים שנאמרו וניתנו בהר סיני, אלא הם הם הדברים שיש בלוחות. ובמילים אחרות, מסביר ה'נשר הגדול' אשר מפיו אנו חיים, שכל ספר תורה המונח בהיכל, הוא בבחינת לוחות הברית ממש!
כן, כן… ספרי התורה שמונחים ברגעים אלו באין-ספור בתי כנסיות בארץ ובעולם, הם בבחינת לוחות הברית. אותם לוחות העדות שירדו מהשמיים על ידי משה. הם עטופים במעילי קטיפה ומעוטרים בכתרי כסף, ויהודים אהובים מוציאים אותם בחיבוק של מצווה מדי יום שני, חמישי ושבת.
"וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות כ יח).
מעמד הר סיני לא היה מעמד חד פעמי שהתחיל והסתיים ונותר רק כזיכרון לאומי רחוק. האירוע הנשגב והמכונן של קבלת התורה, ממשיך להתקיים עד ימינו.
שלוש פעמים בשבוע אנו זוכים למעמד קבלת התורה. שלוש פעמים בשבוע אנו זוכים למעמד עדות על אמיתת הימצאו של הקב"ה, על קבלת התורה ועל נבואת משה.
כשמבינים שמעמד קריאת התורה הוא מעין מעמד של נתינת התורה בהר סיני, ברור למה צריך לקרוא בתורה דווקא בקהל של עשרה גברים, וצריך שלושה עומדים וצריך להגביה את ספר התורה ולהראותו לכולם…
שכן אנו משחזרים את אותם רגעים נשגבים.
"אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵי טֹהַר. גַּם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִפָּנֶיךָ וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ, בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ, בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפַעְתָּ…" (מוסף לראש השנה)
חג השבועות, חג מתן תורה, עומד לפתחנו, ועם כל עמך בית ישראל נתחנן לזכות ולקבל את התורה באהבה וברצון. אך עם ההתרגשות הכבירה מגדלותו של היום, כדאי אולי להזכיר לנו ולילדים שהתורה ניתנת בכל יום מחדש, ומעמד הר סיני מתרחש בזעיר אנפין שוב ושוב.
אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ.
גיטי מאירוביץ
ג' סיון התשפ"ד