נקמת צאלח א דין

העימות היה בלתי נמנע, אבל הממשלה בהחלטתה הראשונה, הקדימה את המועד והגבירה את העוצמה. במבט מפוכח לאחור, לא בטוח שדרעי היה חותם על צעד המשילות הראשון שנקט נתניהו בישיבת הממשלה הראשונה שנערכה לאחר קבלת האמון בכנסת כשנמנע מלהזמין את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לישיבת הממשלה.

בצלאח א-דין כיום, כמו בימי המצביא המוסלמי שעל שמו נקרא הרחוב המזרח ירושלמי, הצד הנפגע – לעולם לא יישאר חייב וישיב מלחמה שערה. אחרי שהודרה מישיבת הממשלה, כמו הייתה שר שהוגש נגדו כתב אישום, השיבה בהרב-מיארה את כבודה כשלישיבה השנייה סירבה להגיע בעצמה. בו ביום, דאגה גם להודיע על התנגדותה לכהונתו של דרעי כשר, בתגובה לעתירה שתידון היום (חמישי) בבג"ץ בהרכב של אחד עשר שופטים.

לומר שדרעי לא תלה מלכתחילה תקוות רבות מדי ביועצת המשפטית לממשלה שמונתה על ידי השר היוצא גדעון סער, זוהי לשון המעטה של מחשבותיו והרהוריו. כאשר רץ בערב הבחירות ובניגוד לעמדת יועצי התקשורת, והצהיר בתוכנית 'פגוש את העיתונות' כי אם כהונתו כשר תימנע בנימוקים משפטיים – יפעל בכנסת להעברת חקיקה מתאימה, דרעי עשה זאת אך ורק בגלל שהעריך שבהרב-מיארה תעשה הכל כדי לבלום את השבעתו.

עד למינויה של בהרב-מיארה, דרעי עוד גילה אופטימיות זהירה, שעמדה בבסיס החלטתו לסיים את הפרק המשפטי בעסקת טיעון. מנדלבליט אומנם נסוג בו ברגע האחרון מההסכמה להכריע במסגרת ההסדר כי בעבירת המיסוי אין קלון, אך דרעי שהחזיק בחוות דעת של בכירי המשפטנים בישראל, האמין שעל המהמורה הזאת הוא ידלג בהצלחה בבוא השעה.

רק שהשעה הקדימה לבוא. מאז העסקה לא חלפה שנה, והאמירות שהשמיע השופט בפסק הדין, ממסגרות תמונה שונה מזו שדרעי ראה לנגד עיניו בעת ביצוע העסקה. ומעל לכל, דמות היועמ"ש השתנתה. עם מנלדלביט שהעיד כי מההר לא יצא אפילו עכבר, דרעי שמר על יחסים מיוחדים חרף שנות החקירה הארוכות. עם בהרב-מיארה, הוא מעולם לא החליף מילה.

בשורה התחתונה העובדות מדברות בעד עצמן. בכל הצמתים שבהם ניתן היה להכריע לטובתו, היועצת המשפטית לממשלה הכריעה נגדו. תחילה, כשמטעמה הובהר בלי שנשאלה, כבר בערב הבחירות, כי בעבירות המיסוי שבהן הורשע דרעי יש לטעמה קלון, וזאת בניגוד לחוות דעתם של מומחים כמו שר המשפטים לשעבר פרופסור דניאל פרידמן ויועמ"ש רשות המיסים לשעבר משה מזרחי.

בצומת השני, פנתה היועצת המשפטית שמאלה כשהחליטה שלא להיצמד ללשון החוק המדברת על חלוף הזמן לאחר 'ריצוי' עונש מאסר, והשוותה בין מאסר על תנאי למאסר בפועל. דרעי נאלץ לדרוש מהשותפים לצאת לבליץ של חקיקה טרם השבעת הממשלה, ולשנות את חוק יסוד הממשלה – כך שאיסור הכהונה לאחר הרשעה בעבירה שיש עימה קלון, יחול על מי שריצה עונש מאסר בפועל בלבד.

בשלב הזה, עדיין נראתה קרן אור באפלה. היועצת המשפטית לממשלה שנאמה בפומבי והתבטאה בסוגיית שינויי החקיקה, נמנעה מלהגדיר את החוק כבלתי חוקתי ואת ההחלטה על מינוי דרעי כבלתי סבירה. את המנה הזאת היא הגישה השבוע ברוב טקס, אחרי שהודרה מישיבת הממשלה באקט שהיה בו שילוב של התרסה והשפלה.

"לא שינינו את חוק היסוד", אמר לי יו"ר שס אריה דרעי שממעט להתבטא בסוגיה עד להכרעה, "הרי מה בסך הכל עשינו? נצמדנו לנוסח המקורי שלפי כל המשפטנים המומחים הבדיל בין מאסר על תנאי למאסר בפועל. אם היועצת המשפטית לממשלה לא הייתה מוציאה חוות דעת אישית נגדי אלא נצמדת ללשון החוק, לא היינו צריכים לגעת בחוק".

את 'חוק דרעי' כינו לאחרונה גורמים בלשכת היועמ"ש ובפרקליטות 'חוק ביבי', כשהם מכוונים לכך שבמצב החוקתי החדש, יתאפשר לנתניהו לחתום על עסקת טיעון שבמסגרתה ייגזר עליו מאסר על תנאי והוא ימשיך לעמוד בראשות הממשלה. אל הדיון היום ומה שיבוא בעקבותיו, צריך להתייחס אפוא כאל הקרב הראשון במערכה הגדולה שבין ממשלת נתניהו השישית למערכת המשפט. ביבי צריך אריה חזק – כלשון הקמפיין – גם בשדה המשפטי… דרעי הפך בעל כורחו לחייל שפותח בקרב. מאחורי גבו, ימתין הגנרל להתפתחויות ויזיז את הכלים בהתאם לטובתו, הפוליטית והאישית.

שר כגיגית

ביקש דרעי לישב בשלווה, קפץ עליו שוב רוגזה של מערכת המשפט. מול הרכב מורחב של שופטי בג"ץ, ייאלץ דרעי להתמודד עם מה שכבר חשב להותיר מאחוריו בקדנציה הנוכחית שבה הגיע סוף סוף אל המנוחה ואל הנחלה. מאז שב לפוליטיקה מהמקום שאיש ממנו חי – לא חזר, לא היה לו רגע אחד של מנוחת נפש.

דרעי שב לפוליטיקה כאחד משלושה, לקדנציה בת שנה וחצי שבה החרדים הוגלו לאופוזיציה. אחרי שצלח את תלאות השלישייה ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל הכריז עליו כמנהיג יחיד, נאלץ להתמודד בקרב קשה מול 'יחד' של אלי ישי, מרזל ועוזרו, שאולי יצא לכם להיתקל פה ושם בשמו: איתמר בן גביר, הנוהג לעלות להר הבית. כשחזר סוף סוף לתפקיד שר הפנים, החליט חברו הטוב אביחי מנדלבליט, להפיל עליו את השמיים ולהורות על פתיחה בחקירה.

את הקדנציה הזאת קיווה דרעי לפתוח אחרת, ברגל ימין, אחרי ארבע מערכות בחירות מדממות שבהן היה תלוי בין קואליציה לאופוזיציה כשמעליו מרחפת חקירה. האיום במשפט ובהרשעה הוסר, כשחתם על עסקת טיעון עם מאסר על תנאי. במסגרת העסקה אומנם לא הוכרעה סוגיית הקלון, אך דרעי האמין שאת המשוכה הזאת יצלח, ועל כך כבר דיברנו די.

להעריך מה יקרה בדיון, זה בערך כמו להמר על תוצאות החמין שהועמד על האש בערב שבת. את דרעי, שס ונתניהו ייצגו בדיון משפטנים בכירים – נבות תל צור, נתי שמחוני ומיכאל ראבילו, שלא ניתן לזלזל בעמדה שהעלו על הכתב, וגם לא במשקל שיהיה לדבריהם בבג"ץ. ובכל זאת, בהערכה זהירה ולמרות הסנוקרת שהיועצת המשפטית חטפה פה ושם בדיונים קודמים, אפשר להניח, ולו על סמך הסטטיסטיקה, שחוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה, תזכה לרוח גבית מהשופטים.

תוך עיקום אף וחריקת שיניים, ביקשה בהרב-מיארה שלא לפסול את חוק היסוד עצמו, אלא את דרעי אישית, בהתאם למבחן הסבירות – על רקע הרשעתו בפעם השנייה. גם אם עמדתה לא תתקבל בשלב הזה, חוות דעתה עלולה לגרור את דרעי לחודשים של אי ודאות. כך בדיוק נהגו בו שופטי בג"ץ בקדנציה הקודמת כשחזר לתפקיד שר הפנים. בלי להוציא צו על תנאי, הם אפשרו לדרעי לכהן כשר עד לקבלת ההחלטה – שהתעכבה. דרעי מצא עצמו תלוי בין שמיים לארץ במשך חודשים רבים, כאשר בכל אותה תקופה, הוא נזהר מלהביע ביקורת על מערכת המשפט.

על הדימוי היצירתי שהיה ליועמ"ש לשעבר מנדלבליט כדי לתאר סיטואציה אישית דומה, מיותר וגם אי אפשר להכביר מילים בעיתונות חרדית השומרת על לשון נקייה. רק שבפעם הזאת, דרעי לא יעשה בחכמה יתרה אם ישקוט על השמרים. במשולש המשפטי המשפיע, הוצבה שלישייה העשויה ללא חת. לוין כשר משפטים, אוחנה כיו"ר כנסת ורוטמן כיו"ר ועדת חוקה, ילכו יד ביד עם כל חקיקה שתאפשר למנוע מראש הכרעה אישית נגד דרעי, כולל חקיקה מרחיקת לכת שתגביל את פסיקת בתי המשפט בהתאם למבחן הסבירות.

שר המשפטים לשעבר חיים רמון, ידידו הטוב של דרעי, העריך בשיחה שקיימנו כי האינטרס האישי של ביבי בשלב הזה, הוא להימנע מעימות חזיתי מול בג"ץ ומערכת המשפט תכף ומייד עם הקמת ממשלתו. אם זה מה שיקרה בעקבות הדיון כיום, ניתן יהיה לומר ששופטי בג"ץ כפו על נתניהו 'שר כגיגית'.

עקדת יצחק

"התנגדתי לשיבוץ התפקידים בליכוד", אמר יו"ר דגל התורה משה גפני ליו"ר אגודת ישראל יצחק גולדקנופף במליאה, בטקס השבעת הממשלה.

כאשר שר השיכון המושבע ועומד התפלא היכן הובעה ההתנגדות, סיפר גפני שאמר זאת אישית לבנימין נתניהו בפגישה שקדמה לבחירה: "אמרתי לביבי שזו טעות, אבל הוא לא הקשיב לי".

"תראה מוישה", השיב גולדקנופף בדו-שיח משעשע שמלמד הרבה על היחסים בין השניים, "כשאתה מתנגד למשהו, אין מי שלא יודע על זה. כשהתנגדת שאהיה חבר בקבינט, קראתי על זה בעיתון; כשהתנגדת שאהיה שר במשרד ראש הממשלה, שמעתי על זה ברדיו. אם בתקשורת לא אמרו כלום, זה אומר שלא התנגדת באמת…"

מי שסבר לתומו כי חלוקת העוגה הנדיבה, כולל הקצפת והדובדבן שמעליה, תגרום לחברים ב'יהדות התורה' לזנוח את העימותים ולעבוד בשיתוף פעולה, מוזמן להתבדות מדי שבוע בישיבות הסיעה. העימותים הקטנים וההקנטות החביבות ילוו אותנו לאורך כל הקדנציה, וחמיצות הרגעים האחרונים של סגירת הרשימות והחתימה על ההסכמים תימהל בכל דו-שיח בין החברים.

בצל יוקר המחיה המאמיר ועליית מחירי המים והחשמל, התווכחו השבוע חברי הכנסת – שמשכורתם הועלתה דווקא – בשאלת הרוטציה הרת הגורל לטובת הבאים ברשימה. ב'אגודה' דרשו שהשר המיועד פרוש וסגן השר מקלב יתפטרו בצוותא במסגרת החוק הנורווגי כדי שהבאים אחריהם ברשימה, מספר 8 יצחק פנדרוס מ'דגל' ומספר 9 משה רוט מאגו"י ונציג חסידות צאנז, ייכנסו בד בבד.

ב'דגל' לעומת זאת דרשו כי פרוש יתפטר לטובת פינדרוס, בלי לתלות זאת בהתפטרות נוספת, כשהם מתבססים על סעיף 4 להסכם בין 'דגל' ל'אגודה' הקובע – קחו נשימה או דלגו לפסקה הבאה – "זכתה הרשימה במספר אי זוגי של מנדטים, ולמפלגה המשובצת במקומות האי זוגיים נמסר תפקיד של שר או סגן שר, נציג אותה מפלגה יתפטר מהכנסת לפי החוק הנורווגי, מיד עם כניסתו לתפקיד כנושא משרה. קיבלה המפלגה האמורה שני תפקידים כאמור, יבוצע החוק הנורווגי על ידי נושא המשרה המדורג ברשימת המועמדים האמורה במקום הנמוך ביותר".

"אגודת ישראל לא יכולה להתנות את ההתפטרות שלהם לטובת פינדרוס בהתפטרות שלי", אמר לי סגן השר אורי מקלב בתום ישיבת הסיעה הטעונה, "ההסכם מדבר בעד עצמו. ויתרנו מספיק במסגרת המשא ומתן, ואת הסעיף הזה אגודה צריכה לקיים כלשונו. אם זה לא יקרה, תהיה לכך השלכה על הבחירות לרשויות המקומיות הקרובות". אז בחירות ארציות ב-2023 אולי לא תהיינה רשמית אחרי רצף של ארבע שנים, אבל הבחירות המקומיות עוד תקבלנה גוון של בחירות כלליות.

המאבקים בין דגל לאגודה, מתנהלים ונפתרים על בסיס שבועי. נכון לכתיבת השורות מבהירים באגודת ישראל כי בכוונת השר יצחק גולדקנופף להתפטר כבר השבוע לטובת ח"כ יצחק פינדרוס. באגודת ישראל חוששים – קחו נשימה עמוקה נוספת – שמקלב ישהה את התפטרותו על מנת שפרוש ייאלץ להתפטר לטובת נציג צאנז, וכך יוכל מקלב לאחריו, להתפטר ולהכניס לרשימה את נציג דגל אליהו ברוכי הממוקם כמספר 10 ברשימה.

עוד תימצא סיבה למריבה הבאה, אך בסופ"ש הזה, אפשר לקחת פסק זמן ולאחל ברכת מזל-טוב לח"כ הנורווגי הנכנס יצחק פינדרוס, בתוספת מילה טובה לשר המתפטר יצחק גולדקנופף שחסך מכולנו פרק פוליטי נוסף של 'עקדת יצחק'.

ריקודי מירון

"מאיר, אני לא רוצה שתמרח את ההחלטה", אמר ראש הממשלה נתניהו בשיחת טלפון לילית עם ח"כ מאיר פרוש בשעה שהתלבט אם להצהיר אמונים כשר או להסתפק בתפקיד הסגן.

"יהיו לנו מספיק חיכוכים עם מערכת המשפט בנושאים כבדי משקל", אמר נתניהו כשעיניו צופיות ליום חמישי, "מיותר ליצור חזית נוספת ולחוקק חוק מיוחד למעמד הסגן. ועדת החקירה הממלכתית המליצה למנות שר אחראי, ואם אתה רוצה להיות אחראי על מירון, תצטרך להצטרף כחבר לממשלה".

אין שמחה מירונית כהתרת הספקות. כל עוד ריחפה באוויר האופציה החוקית, להחזיק בסמכויות המשרד לענייני ירושלים ומירון כסגן שר של גולדקנופף, פרוש העדיף לשמור על עמימות ולהמתין. מהרגע שהתברר שעסקי מירון ויישום מסקנות ועדת החקירה יכולים להימסר אך ורק בידי שר ממונה, נפתרה מאליה השאלה.

בדגל התורה מרוצים פחות מההתפתחויות: "לא אכחיש שלנו, בדגל התורה, יש בעיה מבחינת האיזון עם העובדה שמטעם אגודת ישראל יושבים שני שרים בממשלה", אמר לי מקלב.

האם מקלב עצמו לא היה יכול לצמצם את הפערים ולהתמנות לשר? תשמעו עדות ממקור ראשון ששמעתי מהגאון הרב שלמה זלמן גרוסמן, רבה של אלעד, שניהל בשלהי שנות השמונים בשם מרן הגראמ"מ שך את המגעים הקואליציוניים מול יצחק שמיר.

"בשנת תשנ"א, אחרי מו"מ ממושך, שמיר כבר הסכים לתת לדגל התורה את משרד השיכון. נכנסנו אל הרב שך והוא אמר 'צריך לקחת את התפקיד ולהיכנס לממשלה'. דעת הרב שך הייתה שכל דבר צריך לבחון לגופו, והיות ששר במשרה מלאה עם סמכויות יוכל לפעול עבורנו בתחום הדיור, אז רביץ צריך לקחת את התפקיד ולהיכנס לממשלה. בסופו של דבר דגל ביקשה גם את תפקיד סגן שר הדתות עבור גפני, ולכן גם ההצעה בשיכון ירדה ממעמד שר לסגן שר, אבל עקרונית, ההיתר כבר ניתן בעבר, גם בדגל התורה".

שאלתי את מקלב לפשר הדברים: "הסיפור מעניין", השיב, "אבל לא הייתי אז בחדר, והשאלה מבחינתנו לא הייתה רלוונטית הפעם. נכון שהסיבה העיקרית שבגללה לא רצינו אף פעם לשבת בממשלה הייתה חוסר הרצון שלנו להצביע על יציאה למבצע או למלחמה. כיום, הנושא הזה בכלל נתון להכרעת הקבינט, ולכן התנגדנו שגולדקנופף ישב בפורום הזה". מי שלא רצה את גולדקנופף כחבר קבינט, קיבל את פרוש לידו בשולחן הממשלה.

שניים ביטון

"אני מזמינה את השר במשרד, יליד ירוחם חיים ביטון, לשאת דברים", הזמינה המנחה בטקס חילופי השרים את השר במשרד החינוך חיים ביטון לבימת הנואמים.

"לפני הכל, אתקן אותך. נולדתי כאן קרוב בשמואל הנביא, אבל ברשותך גם אסביר למה התבלבלת", פתח השר הנכנס את הדברים ברגע של חיוך. "מאז הבחירות ישבתי בוועדת הכספים לצד חבר הכנסת מיכאל ביטון מ'המחנה הממלכתי', יליד ירוחם. הייתי צריך כל הזמן לתקן את מי שכתבה את הפרוטוקול וציינה 'אומר ח"כ ביטון'. הצעתי שיציינו מתי מדובר בביטון של הקואליציה ומתי בביטון של האופוזיציה. אבל לפחות פה יש ביטון אחד".

האנקדוטה הזאת של כניסת ביטון למשרד, משקפת את מה שחילץ דרעי מתחת לרדאר בשלהי המו"מ. גפני שביקש להמתין עם החתימה על נספח התפקידים של דגל, עד לחתימה מוקדמת של שס – ידע היטב על מה הוא מדבר.

כשהיא מחזיקה במקביל גם בתפקיד יו"ר ועדת החינוך, שס קיבלה הלכה למעשה את 'תיק החינוך החרדי', שנמסר לח"כ בעל הניסיון המעשי הגדול מכולם בתחום, לאחר ששימש מנכ"ל המוסדות של הרב גרוסמן ולאחר מכן של רשת החינוך 'בני יוסף'.

"נרדמנו בשמירה", אמר לי השבוע ח"כ בדגל התורה, "תראה איך כולם התייצבו בטקס החילופין במשרד. ממנכ"ל 'החינוך העצמאי' ורשת 'אל המעיין' ועד לראשי מוסדות הפטור. בדיעבד, היינו צריכים לבקש לכל הפחות סגן במשרד".

ישיבת עבודה ראשונה וארוכה עם מנהל המחוז החרדי שי קלדרון, התקיימה השבוע ועסקה בכל הנושאים הנוגעים למערכת החינוך החרדית – האשכנזית והספרדית. במקביל, מונה ביטון לנציג שס בוועדת השרים לחקיקה, שאמורה להעביר בין השאר גם את תיקוני החקיקה בנוגע לתקצוב מוסדות החינוך, בתמהיל שמציב את שס בעמדה שבה מעולם לא הייתה, כשהאחריות על תיק החינוך החרדי – בידי נציג בלעדי מטעמה.

למזלו של ביטון, השר הממונה יואב קיש הפך לבעל הברית הקרוב ביותר של דרעי בתקופת האופוזיציה. קיש בילה בחברתו של דרעי בלשכת נתניהו, על גג הבית בהר נוף ובעוד כמה עיקולי דרכים, כמעט כמו אחד מבני צוות המו"מ של שס. "נפעל בשיתוף פעולה מלא, בכל ישיבה והחלטה", הבטיח קיש לדרעי, ובחלוף שבוע ימים ניתן לומר, שההתחלה לפחות – ברגל ימין.

ביטון פתח את שבוע העבודה הראשון ב'נוהל אברכים', שאליו הורגלנו בתקופות קודמות. בהסכמים הקואליציוניים אומנם דובר גבוהה על ערך נקודה שיקפיץ את התמיכה לאברך לשיעור של 1,175 שקלים לחודש, אך כל עוד לא הועבר תקציב 2023, התקציב מועתק מתקציב 2022, ללא תוספת קואליציונית, במלכוד ידוע מראש. בסיס תקציב הישיבות ל-2022 עמד על חצי מיליארד ועוד כ-700 מיליון כסף קואליציוני ל-2022 – כאשר הכסף הקואליציוני, לא נכלל בחישובי התקציב הזמני לשנה הנכנסת 2023. ביטון נדרש לפעול כבר ביומו הראשון מול מנהל האגף עמוס ציאדה ולהעמיד תקצוב ביניים, כדי שמלגת האברכים בסך 662 ש"ח לא תיפגע בחודש הנוכחי ובחודשים שיבואו עד להעלאה הצפויה עם העברת התקציב.

לביטון הייתה שעה של קורת רוח בטקס חילופי השרים, אך מרגע שהוברר כי לא ישמש כעציץ במשרד, וסמכויות אמיתיות נמסרו בידיו, חובת ההוכחה עליו, בתפקיד שדורש עין פקוחה עשרים וארבע שעות ביממה. הגדלת תקציבי החינוך שאותה יקדם לקראת תקציב 2023, חייבת להתגלגל גם לפתחם של ההורים משלמי שכר הלימוד, שנאנקים תחת יוקר המחיה. המנהלים עברו תקופה לא פשוטה בקדנציה החולפת, אך הכסף שיוזרם בחסות ההסכמים הקואליציוניים והשר הנכנס למשרד, חייב להגיע גם להורים, ולבוא לידי ביטוי בהקטנת נטל שכר הלימוד מכתפיהם. בזאת תיבחן, ר' חיים, עזור גם להורים ולא רק למנהלים – ויפה שעה אחת קודם.