"סוף סוף גם לי זה קרה!" התרגשה חברה אהובה שטוענת שיש לה חיים סתמיים ושגרתיים להפליא, וכוכבים מרגשים נוהגים לדלג על השמים שלה. שום דבר מיוחד הראוי לציון לא מתרחש אצלה, וכל סיפורי ההשגחה ששולחות הקוראות, הם בגדר מקרא שכתוב בלבד.
עכשיו גם היא טבלה בהארה שמימית מתוקה.
ערב חג עמוס. החברה תיזזה בין אין-ספור הכנות לקראתו. ביד אחת שלחה למזוודה בגדים מקופלים, וביד השנייה אחזה במגב, לנקות את הבית לקרובי המשפחה שיבואו לעשות בו את החג. הראש חשבן עוד מטלות דחופות, והיד השלישית שלא נבראה למרבה הצער, לא יכלה לרשום אותן.
ופתאום שיחת טלפון בהולה מהאחיין: "הגענו לירושלים אחרי דרך מפרכת. עלינו לקו 64 עמוסי מזוודות, פקלאות, מטעני יד ומטען אנושי צרחן. ירדנו בתחנה וגילינו ששכחנו באוטובוס מזוודה אחת. האם את יכולה לרוץ לתחנה הקרובה לבית שלך, שם צריך לעבור האוטובוס בעוד דקה-שתיים, ולהוריד לנו את המזוודה שתקועה בין ספסלי הרביעייה שבסוף?"
החברה הסתכלה על הבגד שלה מקולקציית קיץ תרפפ"ו המנומר בכתמי אקונומיקה ושמן עם פפריקה, זרקה על עצמה משהו ודהרה לתחנה.
ה'קל קו' בישר ש"קו שישים וארבע יגיע בעוד פחות מדקה" במשך עשר דקות תמימות. כשהאוטובוס הזדחל, עייף מפקקים, התגלה קו 64 נוסף מזדנב, צמוד מאחוריו. הערכה אינטואיטיבית קצרה הריצה אותה לאוטובוס השני דווקא, אבל מבט מהיר גילה שאין צל צילה של מזוודה בספסל הרביעייה. רגע לפני שהחליטה לחפש באוטובוס האחר, היא שאלה את האדם היחיד שישב שם: "האם נשכחה פה מזוודה?"
"כן", הוא ענה, "מישהו החליט לקחת אותה איתו ולנסות לקיים מצוות השבת אבדה".
בינתיים האוטובוס הפליג לדרכו והיא אחזה במוט, נבוכה. מיהו הצדיק האלמוני? האם במזוודה יש סימנים המזהים את הבעלים?
"לא היה כתוב עליה שם", יידע האיש, ומבוכתה גברה.
"רגע", הוא קפץ, "היה איתו ילד שבמהלך הנסיעה ביקש ממני את הנייד שלי להתקשר לאמא שלו. זה המספר!"
היא התקשרה במהירות ושמעה שאכן, הגיעה אליהם מזוודה אלמונית לחלוטין שנעזבה באוטובוס, והם מתגוררים בדיוק ברחוב הסמוך לדירה שבה תשהה משפחת האחיין בחג.
השתלשלות מקרים סתמית ודינמית, שלו היה שונה בה רק פרט אחד, הצער ועוגמת הנפש יכלו להיות רבים יותר. אבל הכמות שנמדדה משמים הטעימה למעורבים בסיפור את טעמה המופלא של השגחה פרטית גלויה.
שנזכה תמיד לפגוש במקרים מוארים ומלאים בהשגחה פרטית
חנה
