נשבר הגשר

מילות פרדה והליכה לאורו של מי שהיה הגשר של כלל ישראל בדורנו

כבוד גדול עשה כלל ישראל למרן פוסק הדור. וכל זה רק מה שראינו. אבל לפי מה שמלמדים אותנו חז"ל, הייתה עוד לוויה הרבה יותר גדולה. השתתפו בה רבבות מלאכים שנוצרו ממעשיו הטובים וגם נשמות הוריו וסביו הגדולים, שיצאו לקבל את נשמתו הקדושה.

כל מבט שניתן ברבנו הגר"ח יכול ללמד אותנו דרך חיים. ממנו יכולנו ללמוד לאילו מעלות ניתן להעפיל כשבוחרים בטוב. איך אפשר להגיע לרוממות עליונה.

כן, חשוב לספר שבימי בחרותו לא נחשב לבעל כישרון, וגם לא הסתדר עם חברותות. מסופר שבצעירותו פנה אל ה'חזון איש' ואמר שאינו מרגיש התעלות בתורה, ורבו הורה לו ללמוד מסכת. כשסיים את המסכת בא שוב ואמר: "עדיין אינני מרגיש התעלות". אמר ה'חזון איש': "חזור ושנן שוב את המסכת". וכך גרס מסכת אחר מסכת עד שהיה בקיא בש"ס.

כמה חודשים לאחר מכן היה יום גשום וה'חזון איש' נסע במונית. לפתע ראה את אחיינו הגר"ח הולך ברחוב ונרטב. מיד הורה לנהג לעצור: "תכניס אותו לרכב. הרי כל הש"ס נרטב פה".

זכורני שכבר לפני כחמישים שנה דיברו בהערצה על בקיאותו העצומה. היו שאמרו שאמנם הוא בקי, אבל חסר הוא עמקות בתורה. ואז יצא הספר 'דרך אמונה', ובבת אחת שינה העולם את דעתו עליו, כי ראו את עמקותו הנפלאה.

מספרים שפעם אמר ה'חזון איש': "מהו תלמיד חכם? מי שחוץ מלימוד התורה לא יודע כלום". כי תלמיד חכם פירושו תלמיד של חכמה, וממילא מי שיש בראשו גם דברים אחרים אינו תלמיד של חכמה בלבד.

כזה היה רבנו, גאון עצום. ראשו היה מחשב את כל החשבונות המורכבים של דיני קידוש החודש, אך בענייני כספים לא היה לו מושג כלל. מסופר שפעם ביקש מאברך שיקנה לו ספר. כשבא האברך וסיפר שהספר עלה עשרים ושניים שקלים, הוציא רבנו מהארנק שטר של עשרים ועוד שני מטבעות של עשרה שקלים. כשאמר האברך: "הרבי נתן לי ארבעים" – השיב: "אני לא יודע. תעשה את החשבון ותן לי עודף".

זכורני שבבחרותי למדתי בבית הכנסת 'לדרמן' וגם הגר"ח למד שם וביקש ממני אם אוכל לעשות לו טובה: לעלות לרבנית ולבקש ממנה שתיתן לו סכום מדויק לנסיעה באוטובוס לכולל 'חזון איש', כי אין לו מושג כמה זה עולה וגם לא החזיק פרוטה בכיסו.

נתקיים בו ברבנו "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ". מופתים עצומים התגוללו מתחת לשולחנו. אספר כאן רק מעשה קטן שאירע לפני שנה: אישה צעירה הייתה זקוקה להשתלת כליה, ומכיוון ששתי אחיותיה היו מתאימות עשו גורל בין השתיים. אלא שאחרי שעלה השם של האחות, בעלה התנגד. כשבא אצל הגר"ח ערך לו גורל נוסף ושוב עלתה אשתו בגורל. התייפח הבעל ואמר: "אשתי צעירה ואני פוחד על בריאותה" – אבל הגר"ח אמר: "אחרי הניתוח היא תהיה יותר בריאה מקודם". למרבה הפלא, בניתוח גילו הרופאים שיש לה גידול קשה רח"ל וכך ניצלו חייה.

האווירה בביתו הייתה ספוגה במורא השכינה. היו רואים אדם שאינו שייך כלל לדורות שלנו, והיו רואים בחוש איך רוח הקודש שורה עליו.

נתקיימו בו דברי המגיד למרן בעל ה'בית יוסף': "רק כי תדבק בי וביראתי ובמשניותי תתעלה ותזכה לעשות ניסים על ידך, כמו בימי חכמי התלמוד ויתקדש שם שמים על ידך, כי ידעו כי יש אלוקים בישראל, כי סוד הניסים הנעשים לחכמים הוא על ידי שמחשבתם תמיד בכנסת ישראל דבוקה, על ידי שתמיד מהרהרים בתורה וביראת שמים בלי שום הפסק, וכיון שנפשם דביקה שם יש להם כח להוריד משם כל מה שחפצים".

והייתה בו בחינה של 'שכינה מדברת מתוך גרונו'. ראינו שבהרבה פעמים שני אנשים שאלו אותו שאלה ולאחד אמר כך ולשני אמר אחרת – כי לא מתוך ההיגיון היה משיב, אלא מתוך ששכינה יצאה מגרונו וד' נתן התשובה בפיו.

מבית קטן וצר ראה את כל העולם כולו, משום שהיה יגע בתורה בשקידה נפלאה, ולכן זכה שהיה לו המבט הנכון לראות את כל מאורעות העולם באור האמת של תורתנו הקדושה.

לא רבים זוכרים שכלל לא הייתה לו משרה תורנית. ובכל זאת, בכל הארץ יצא שמו. גם הגאון מווילנא לא היה רב, ה'חפץ חיים' וה'חזון איש' גם הם לא תפסו שום משרה. כי זו היא התורה. תורה לבד, בלי שום מעמד חיצוני. וסוף הכבוד לבוא.

לשיא תוקפו הגיע בימי מלחמת המפרץ, כשהכריז שבבני ברק לא ייפלו טילים. כולם עמדו משתוממים. אפילו חמיו הגרי"ש אלישיב אמר לי: "אינני מבין מנין היה לו הכוח לומר דבר כזה".

ובאחרית ימיו, כאשר פרצה מחלת הקורונה, בהבל פיו הקדוש החזיר את כל הישיבות ותלמודי התורה ללימודים.

הוא היה בבחינת תל תלפיות שהכל פונים אליו, והיה גם בבחינת נאד הדמעות שלתוכו נשפכו דמעות יתומים ואלמנות חולים ונאנקים, שבורים ודלים הנזקקים לעצה ותושייה ברוח ובגשם. כולם עלו על שולחנו הקדוש. בחדרו הצר עמוס הפתקאות נאספו ובאו כל האנחות וכל הצרות וכל הדמעות וכל האנקות של דורנו. וממנו, מן הלב הקדוש והטהור הזה, יצאו ישע ותושייה, רווח והצלה ברוחניות ובגשמיות לכל ישראל.

בקיאותו בתורה הייתה מבהילה. פרט קטן יכולני להעיד, שפעם אמרתי לו שמצאתי דבר מעניין: במסכת סנהדרין (דף פ"ח) רואים אנו שהאמורא עולא בר אבא היה גדול מכל האמוראים שבדורו. ולמרבה הפלא, אין בכל הש"ס שום אִמרה בשמו.

הרהר מרן שני רגעים ואמר לי: "כן מצינו. במסכת כתובות דף ע"ד". כשניסיתי לומר שאין שם חידוש אלא רק ציטוט בשם רבו, התעכב הגר"ח ואמר בענווה: "ייתכן שמרוב ענווה לא רצה לומר שום חידוש בשם עצמו". ונאים הדברים למי שאמרם.

אחרי פטירת מרנן ה'חזון איש' והגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, הספיד הגאון רבי יחזקאל אברמסקי והמליץ עליהם את מאמר הגמרא ש"בפטירת אביי ורבא נשתברו הגשרים של דגלת". כי אותם גאונים גישרו ואיחדו את בני ישראל, ובפטירתם נשבר הגשר.

גם עתה יכולים אנו לומר שפטירת מרן הגר"ח היא שבירת הגשר שאיחד את כלל ישראל. ומי ייתן ונזכה להתאחד באור תורתו והדרכותיו והוא ימליץ טוב בעדנו.