ראינו הרבה מהם השבוע, אבל הפעם אנחנו ננסה להבין אותם. וגם: על מנהיג שלא נח לרגע
1. השבוע כולו היה מוקדש לסאטמר. בסאטמר, כמו בסאטמר, הכל בגדול. בתרועות קולניות, בתשואות רמות ובטרסק ענק ורב עלילה. זה גם הזמן שלי להקדיש כמה מילים לקהילה הגדולה והחשובה הזאת ובמיוחד למאפיינים הייחודיים שהם רכשו לעצמם במשך הזמן. לכל חצר יש מאפיינים שהם ייחודיים אך ורק להם, אבל סאטמר הם עַם בפני עצמם כפי שאין באף מקום אחר. אומה מיוחדת שאינה דומה לשום דבר אחר שאנחנו מכירים, תרבות שהיא תורה שלמה בפני עצמה.
סאטמר היא לא רק נוסח תפילה או עניני לבוש, ציר"ה או פת"ח. סאטמר היא דבר שאופף אותם מכף רגל ועד ראש, משפיץ קצה הנעליים המצוחצחות למשעי ועד הנקודה העמוקה ביותר בתוך כובע הצילינדר המהודר. סאטמר היא הלב, המוח והנשמה. סאטמר היא הקול, צורת ההליכה ואפילו המבט הזחוח משהו. באבובער במקרי קיצון יכול להפוך לבעלזער, ויז'ניצער לבויאנער. אבל סאטמר שנולד בסאטמר יישאר סאטמר כל עוד נפשו בו. גם אם לא עלינו ייגרר למחוזות חיצוניים, שלא נדע, או יצטופף במחילות של באבות ומקובלים – ברגע שיפתח את פיו הניחוח המתקתק של סאטמר ימלא את כל החלל.
הסאטמרים הם אנשים 'רחבים'. לא תמיד במובן הפיזי של המילה. בלי שום קשר לסכומים הנמצאים בחשבון הבנק שלהם, הם משדרים 'רחבות'. כל כולם אומר בְּרֵייטְקַייט. הם מדברים בשפה ציורית ורחבה. הרבה ביטויים חדשים שמצאו את מקומם לאחרונה בשפת האידיש – זכויותיהם שמורות להם. גם הרי"ש האמריקנית המתגלגלת שלהם היא הרבה יותר דגושה והרבה יותר מתגלגלת מהשאר. הם מדברים ברור ובבטחה. באידיש סאטמרית מכנים זאת: 'זֵיי קוּמֶען אַרוֹיס קְלָאהר'. נו, לך תתרגם את זה. הדיבור שלהם מאופיין בביטחון עצמי עד מעל הראש. קשה למצוא בסאטמר אנשים שמדברים בשקט ומתחת לאף.
הביטחון העצמי שלהם, שבא לידי ביטוי בהתנהלות הכללית, הוא גם מה שעומד מאחורי ההתעסקות האובססיבית שלהם סביב 'השיטה', גם כשהם נגד כל העולם. עם זאת הביטחון העצמי הוא גם סוג של חיים בבועה מסוימת. יש אלפי יהודים בוויליאמסבורג שלא יצאו מגבולות ארצות הברית מימיהם, לא קראו, אם בכלל, שום דבר אחר מאשר עיתון דֶער אִיד שבו כמובן מדווח על 'מיעוט קטן של הציבור החרדי שהלך להצביע בבחירות', ולא באמת מכירים את העולם הגדול ואת מה שמתרחש בחצרות ובעולמות אחרים. חלקם בטוחים שנתניהו וצוות יועציו נכנסו לבור בשעה שאנשי סאטמר הפגינו נגדם במנהטן. הדיבור החריף שאנחנו שומעים לפעמים מהם נגד חלקים מהציבור החרדי ומנהיגיו, הוא תוצאה ישירה של החיים בתוך מסגרת אידאולוגית נוקשה שמצד אחד מטפחת אותה באובססיביות, ומצד שני מונעת מהם כל הצצה החוצה.
2. הסאטמערער'ס הם הונגרים אמיתיים עם כל הפִּיטְשִׁיוְוקֶעס. הרי"ש האמריקנית שלהם היא בכלל לא אמריקנית, היא הונגרית ביסודה. ככה דיברו במישקולץ ובהודו-נאנאש. כמו הונגרים אמיתיים, גם המטבח ההונגרי המשובח הוא חלק מהתרבות וצלע אינטגרלית מאורח החיים. גם הדיבור הישיר והקיצוני הוא חלק מהסגנון הרבני ההונגרי של פעם. אין צורך להיבהל מכל מילה. גם אם הדיבור היה בשיא החריפות, תמיד מאחורי הדיבור התקיף והבלתי מתפשר הסתתר לב רחום וחנון שנמס כמו חמאה. גם אם מבחוץ הם נראים כחובבי ריב ומדון כמיטב המסורת ההונגרית הקהילתית מפעם, עדיין אין זה מנוגד לפנימיות שלהם, החביבה והחמימה עד אין קץ.
לגרום לאיש סאטמר לבכות זה אחת מהמשימות הקלות. הבכיות הן חלק מהמהות הסאטמרית. בוכים שם כל הזמן. בוכים בדרשות של השובבי"ם. בוכים במירון. בוכים בקולי קולות כשהרבי בוכה גם הוא בקולי קולות. גודל האירוע נמדד תמיד בדציבלים של הבכיות. אם היו בכיות נוראות סימן שהאירוע הצליח בגדול.
יש להם לב גדול וענק. הם אנשי נתינה בכל רמ"ח איבריהם, עם כסף או בלי כסף. הם, כמו שאומרים על אנשים מסוימים: הוא אוהב לאכול, אבל אוהב גם כשהשני אוכל. הסכומים שיוצאים מסאטמר לצדקות, גם לארגונים חיצוניים, לא ייאמנו. עדיין לכל נגיד סאטמר, ששווה טור בפני עצמו, יש משהו קדוש שהוא 'שלו'. איזו מטרה ספציפית שהוא התלהב ממנה והחליט לתמוך בה. מקרעסטיר ועד מירון דרך 'זרע שמשון'. מאמירת 'אמן יהא שמיה רבא' בקול ועד אמירת 'נשמת' בשעה השישית בדקה השישית, או הוצאת ספרים של איזה גדול מפעם שאף אחד לא שמע על אודותיו עד כה. אבל מתחת לכל הלבה הרוחשת הזאת, ולפני הכל, רוחשת שם תמימות הונגרית שלא נס לחה.
ובכלל, כל סאטמערער שמכבד את עצמו, בלי שום קשר לשייכותו לאחת משתי הקהילות הגדולות, מחזיק בכיסו עוד איזה מקובל/באבא/אַ גוּטֶער אִיד, שיש לו המספר הישיר שלו, שהוא מפנה אליו את כל שאלותיו ושדואג להתברך ממנו כמה פעמים בשנה. תמיד הם ימצאו איזה סנדלר יחף בסמטאות בירושלים או 'בתים מַאכֶער' מסתורי 'שאומרים עליו דברים גדולים', ואותו ידרשון יום יום, ואם הוא יגיד להם 'לא לחתום', החוזה לא יקום ולא יהיה.
פעם זה היה טאהש שנבנתה בעיקר על יוצאי סאטמר ועוד עשרות חצרות בוויליאמסבורג שמושתתות על אנשי סאטמר. שלא לדבר על ברסלב שפורחת בקרב אנשי סאטמר. בוויליאמסבורג עצמה ישנם כמה וכמה שטיבלך של ברסלב שאנשיהם הם חסידי סאטמר. חצר פשעווארסק באנטוורפן היא הדוגמה האחרונה לתופעה הזאת. הרבי מפשעווארסק, שממעט לדבר ועובד את השם בכל נפשו ומאודו בחדרו ולא עושה הרבה רעש, מתאים להם כמו כפפה ליד. בשנים האחרונות הם באים אליו באלפיהם. אין שבת רגילה שבה לא יהיו מאות אנשי סאטמר מארה"ב.
3. בל נטעה. קהילות סאטמר מחולקות לפלגים ולתתי פלגים. בביקורים המצלצלים האלה אנחנו בעיקר רואים את הנגידים 'הטפסרים', כפי שמכנים אותם בסאטמר. אלו עם החליפות הקצרות או חליפות השלושת־רבעי שאפשר למצוא אותם רק בסאטמר. אלו שבוכים במירון בבוקר ומחסלים סטייקים בערב. אלו תמיד יחבשו כובעי צילינדר מהודרים. אבל במעוזי סאטמר בכל העולם אפשר למצוא את אלפי האברכים החניוקים, עם משקפי הפלסטיק השחורים, שרחוקים מהוויות העולם הזה. לכובעים שלהם שוליים רחבים, וחלקם, במיוחד הבנש"קים, מתהלכים בגרביים משוכות. הבתים שלהם שמורים היטב מכל סוג של פגע רוחני רע, שלא לדבר על הכלים הטכנולוגיים. אני פוגש אותם לא מעט בבתי הכנסת שלהם מתפללים לאט ובהטעמה ובכוונה גדולה ולומדים בשקידה גדולה.
נחטא לאמת אם לא נזכיר את עולם בעלי הבתים התורני שסאטמר היא אחד מהמכוננים שלו. בסאטמר של היום נמצאים אלפי בעלי בתים, בהם סוחרים ונגידים עסוקים, שמקדישים שעות ארוכות מיומם ללימוד התורה ואף נבחנים על פה על מסכתות שלמות. הדף היומי שנאסר בסאטמר הוחלף בגרסאות מקומיות של דפים ועמודים יומיים, שחס ושלום לעולם לא יחפפו את המסכתות שנלמדות באותה עת במסגרת הדף היומי. ועוד לא דיברנו על מאות הרבנים ויושבי על מדין, תלמידי חכמים עצומים, שנמצאים בכל בית מדרש סאטמרי ממוצע.
בתור בחור לא הכרתי כל כך את סאטמר, מעבר לסיפורים ולאגדות שסופרו עליהם מכאן ועד ויליאמסבורג. אבל כשהגעתי לבלגיה והתחלתי להכיר אותם, בעיקר כשאני זקוק למניין שחרית מאוחר באנטוורפן ובלונדון, וגם כשרכשתי לעצמי לא מעט חברים מהקהילה, הבנתי שסאטמר היא בסופו של דבר פרדוקס אחד גדול. קיצוניות שמעורבבת עם רכות. דיבור נחוש שמסתיר רצון לשמוע ולכבד. דת של מחאות מבוקר ועד ערב, אבל גם קהילה שאוהבת כל יהודי באשר הוא. בסוף, לאחר שאנחנו מסיימים להתווכח על השיטה ועל השאר, המסכות יורדות ותמיד מתגלים לעיניי יהודים טובים ולבביים, יראי השם, שעובדים את השם בכל נפשם ומאודם ורוצים שלכולנו יהיה יותר טוב.
מנהיג של דורות
כמה מילים על האיש הזה, מנהיגם של עשרות אלפים ומשפיע בעקיפין על עוד מאות אלפים אחרים.
אף פעם לא זכיתי לשוחח איתו. אולי עמדתי פעם בקרבתו. אבל ממה שנראה ונקרא, ואני אוהב לקרוא גם מה שקורה בחצרות אחרות, אפשר רק להתפעם ולהתפעל מגדלותו של כ"ק הרבי מסאטמר שליט"א, היושב בקריית יואל אך מצודתו פרוסה על כל העולם.
בגיל הזה, ישמרהו השם ויחייהו לאורך ימים שנים וטובות, היהודי הזה מנהיג קהילה של אלפים, מתרוצץ מבוקר ועד ערב ממוסד אחד למשנהו, כל יום חנוכת הבית או הנחת אבן פינה או סתם ביקור חיזוק, לומד ומרביץ תורה בעצמו שעות ארוכות מדי יום, מקבל יהודים כל ערב לעצה ותושייה, ועוד נותר לו זמן להכניס את ראשו לעשרות פעולות קהילתיות חובקי עולם שהוא עומד עליהן בתוקף. משחיטה כשרה, מצות מהודרות ועד מפעלי עזרה לנישואין. הוא לא סומך על שליחים. במשחטה הוא מבקר בעצמו לפחות פעמיים בחודש.
ידיעותיו בתורה הן מדהימות, שלא לומר נדירות. שמעתי מפיו פעם שיעור כללי באיזה עניין תורני ויצאתי מכליי מרוב התפעלות. הוא שופע ידיעות בהיסטוריה החסידית וסיפורי צדיקים, ומי שרוצה להיווכח בכך די לו לקרוא את העלון השבועי שמוציאה החסידות ובו שיחות שהוא מנהל עם רבנים ואדמו"רים. נפלא ביותר.
הוא השילוב האחרון שנותר לנו בדור הזה של רב ואדמו"ר. מצד אחד הוא אדמו"ר לחסידים, אלפים רבים, טישים וקוויטלך וכל השאר, ומצד שני הוא רבה של קריית יואל, רב כמו פעם, עם כל הסמכויות. והוא מפעיל אותן לעת הצורך בתקיפות בלתי מתפשרת. אם יש פרצה בחומות הדת או כשיש צורך להתמקח עם מחירי הדיור הגבוהים, הוא יילחם בתופעות ההן בכל תוקף. הוא ידבר, יפעל, ייפגש ולא ינוח ולא ישקוט עד אשר המטרה תושג. אין עוד מקום בעולם, בשוק הקפיטליסטי של הדור הזה, שבו רב אחד הצליח לנצח את קהיליית המסחר ולהוריד את מחירי הדיור באחוזים ניכרים, כפי שהוא הצליח בקריית יואל.
כמו הד-נ-א של סאטמר, גם הוא משלב בתוכו את הניגוד הסאטמרי המוכר. תקיפות מצד אחד ורוך אין סופי מצד שני. בשניהם יחד הוא עושה חיל ומגדל דור עצום של חסידים ואנשי מעשה, שהולכים בדרך אבות ועושים נחת רוח לאביהם שבשמיים.
עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים!
