אנשים מחפשים סגולות בכל קצוות העולם ושוכחים הבטחה מפורשת בתורה לשמחה שנמצאת ממש כאן, תחת הסוכה שלנו. וגם: הקשר בין אנשים נמוכים לשמחה
מכל שמותיו של חג הסוכות כדאי מאוד שנתעכב על הכינוי שבו אנו מכנים את החג הזה בתפילה – 'זמן שמחתנו'. כך גם תיקנו חכמינו זיכרונם לברכה להזכיר בתפילה ובקידוש: "ותתן לנו השם אלוקינו את יום חג הסוכות הזה, זמן שמחתנו". כמו שנאמר (דברים טז יד–טו): "ושמחת בחגך וגו', כי יברכך השם אלוקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח".
מצינו דברים נפלאים בדברי רבותינו הראשונים על השכר הטוב של מי שמקיים מצוות 'ושמחת בחגך'.
רש"י מפרש שהלשון לפי פשוטה אינה לשון ציווי אלא לשון הבטחה, אך לא מבואר בדבריו מהי ההבטחה. על כך מגיעה ההוספה של האברבנאל: "אם ישמח ויגיל בחג הסוכות יהיה שמח וטוב לב כל השנה". ומסיים: "ואם תתעצב בראשית השנה – בעיצבון תאכלנה, כי כן טבע המציאות. השמח בחלקו שמחה וששון ישיג". כיוצא בדבר כתב האבן עזרא: "יברכך (לשון) לעתיד, ותהיה לעולם שמח".
יתר על כן כתב הפלא יועץ (ערך 'סוכה'): "וציוונו לשמוח שמחה של מצווה והוא סימן טוב לכל השנה, שכתבו גורי האר"י זכרונו לברכה, שמי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח".
רמז לדבר נתן הרבי הקדוש רבי אברהם מטריסק זי"ע: 'זמן' הוא מלשון הזמנה והכנה, ו'זמן שמחתנו' היינו הכנה לשמחה בכל השנה.
הבטחה מהבורא בעצמו
עכשיו הבה נעצום את עינינו לרגע ונפליג על כנפי הדמיון: אילו היינו שומעים על צדיק שמבטיח לכל מי שמגיע אליו כי יזכה להיות שמח ומאושר בכל השנה הבאה מן הסתם היינו רצים מכל ארבע כנפות הארץ כדי לעמוד בתור ולהתברך מפיו! מי אינו זקוק להבטחה שכזו?! הרי מה לא עושים בני האדם כדי לזכות בברכת השמחה והאושר.
ובכן, אין צורך לא לעלות על מטוסים ולא להפליג באוניות. כאן, בבית שלך, במקום שלך, בסוכה שאתה בונה – ניתנת לך האפשרות לקבל הבטחה מאת הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו: אם תהיה שמח בחג, אני מבטיח לך שנה טובה ושמחה. וכי לא שווה להתאמץ ולשמוח?
אך כמובן נשאלת השאלה הפשוטה: כיצד אפשר להגיע לשמחה אמיתית? וכי יש איזה כפתור שלוחצים עליו ונהיים שמחים? והקושיה תתעצם שבעתיים: מי שיש לו קשיים וצרות, ילדים חולים או שפרנסתו דחוקה ושאר קשיים לא עלינו ולא על אף אחד מישראל – איך הוא יכול להיות בשמחה?
מחזה מטלטל בבני ברק
את התשובה לכך נבקש לענות באמצעות מעשה שהיה, שאותו שמעתי מיהודי שהיו לו צרות צרורות בביתו. אותו יהודי הלך אל הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל לשפוך בפניו את ליבו.
נענה לו הגרש"ז: "הנני מכיר יהודי שאינו שומע באוזן אחת. מלבד זאת הוא אלמן. נוסף על כך שלושה מילדיו לא זכו לפרי בטן ואף על פי כן הוא תמיד שמח ופניו מחייכות".
אותו יהודי השיב לרבי שלמה זלמן שאינו מאמין שייתכן שאדם במצב כזה יוכל לשמוח. חזר הגרש"ז על דבריו אך אותו יהודי התעקש שלא יכול להיות שיהיה כן, עד שאמר לו הגרש"ז: "יהודי זה עומד לפניך עתה ומדבר עימך"…
אבל עדיין ניתן לומר: אין אנחנו במדרגתו של רבי שלמה זלמן אוירבך, אנחנו לא יכולים לשמוח תמיד. אך הנה איש יהודי המתגורר בבני ברק ושמו רבי יצחק מרדכי זילברשטיין שליט"א, והוא סובל לא עלינו מניוון שרירים. הוא מוטל במיטתו בלי יכולת להזיז אבר מלבד העיניים (הוא מתקשר עם הסביבה בתזוזות עיניים). תבואו אליו ותראו: כל כולו מלא בשמחה…
רואים שניתן להיות בשמחה למרות הכל, אך עדיין צריך לבאר איך עושים את זה.
הילד שביקש עודף
ניתן לבאר עוד את התשובה באמצעות משל לילד שעלה לאוטובוס (בימים שעדיין שילמו לנהג במטבעות, טרום עידן הרב קו) ולא היה ברשותו כסף כדי לשלם לנהג. הילד החל לבכות כיצד יגיע הביתה, עד שנכמרו רחמיו של הנהג והוא הרשה לו לנסוע בחינם.
אלא שהילד עדיין לא נרגע והמשיך למרר בבכי. חזר הנהג ושאל את הילד: "מה עכשיו? מדוע אתה ממשיך לבכות?" השיב הילד: "הבחנתי שלכולם אתה נותן עודף ורק אני לא קיבלתי"…
בשלב זה אנו מגחכים מעט על הילד הקטן, אבל אנו שוכחים דבר אחד: בעצם כולנו נדמים לאותו ילד קטן וכסיל. הקדוש ברוך הוא נותן לנו מתנות חינם בלי גבול ועדיין אנחנו ממשיכים לבכות למה הוא לא נותן לנו עוד. במקום לשמוח ולהודות על מה שיש לנו ברחמיו המרובים, אנחנו בוכים ומתלוננים למה לא קיבלנו עודף…
כבר כתב בספר 'מדרש שמואל' לפרש את האמור במשנה 'איזהו עשיר השמח בחלקו': עשיר ראשי תיבות עיניים שיניים ידיים רגליים. תשמח עם הידיים שלך, תרקוד על שאתה יכול ללכת על שתי רגליים ותודה להקב"ה על שתי העיניים.
המכתב ששינה מבט
יהודי אחד שלח מכתב אל כ"ק האדמו"ר מחב"ד זצוק"ל ובו התאונן על שהוא גר בדירה צפופה וביקש ברכה למצוא דירה נאה ורחבה. השיב לו הרבי בחזרה: "אני מבין מתוך דבריו שזכית להתחתן ואף זכית לילדים ולא עוד אלא להרבה ילדים עד שכבר צפוף לך בדירה. וכי הודית להקדוש ברוך הוא על מתנות אלו? הרי ישנם כאלו שלא זכו למצוא את זיווגם, רבים מצפים לילדים, ואתה קיבלת את הכל במתנה. קודם תודה להקדוש ברוך הוא ולכשתגמור להודות – תתלונן".
ידוע מאמר העולם, שלכל אחד יש מחצית כוס מלאה ומחצית כוס ריקה. ורמז נאה יש בדבר: 'חכם' ראשי תיבות 'מחצית כוס מלאה'. החכם מתבונן במחצית הכוס המלאה שזכה לה ותמיד הוא שמח ומאושר. אבל הכסיל מתבונן רק בחצי הכוס הריקה, ותמיד הוא מלא רוגז, טענות וטרוניות.
המעלה בלהיות נמוך
כך היה אומר הגה"צ רבי יענק'לה גלינסקי זצ"ל, שבגלל שהוא נמוך הוא תמיד שמח, כיוון שהוא רואה רק את מחצית הכוס המלאה… מחצית הכוס הריקה גבוהה מדי בשבילו והוא אינו רואה אותה. הייתה זו אמרת שפר נאה, כדרכו, אבל למען האמת מסתתר בבדיחה הזו רמז עמוק: מי שהוא 'נמוך', שפל בדעתו ויודע שהקדוש ברוך הוא לא חייב לו כלום וכל מה שהוא קיבל זה רק מתנת שמיים – ממילא רואה לנגד עיניו את רוב החסדים אשר גמל עימו השם אלוקיו.
אבל מי שהוא 'גבוה', מתנהל בגבהות לב ובטוח שחייבים לו, הרי הוא לעולם אינו מסתפק במה שיש לו, ותמיד מתאונן על החסר.
וכלל הדברים בקצרה ממש: תתחיל להסתכל על מה שיש לך, תבין שלא חייבים לך כלום, וכבר תוכל לשמוח היטב.
הקדוש ברוך הוא יעזור לכל אחד ואחד שנזכה לשמוח בשמחת חג הסוכות ושמחת תורה הנפלאים הבאים עלינו לשלום ולשמחה, בלי שום צרה יגון ואנחה, ועל ידי זה נזכה לשנה טובה ושמחה, מלאה בשפע גדול וכל טוב באופן גלוי.
