המלחמה באוקראינה מוכיחה שישראל אינה יכולה לבטוח במעצמות זרות שיגנו על האינטרסים הלאומיים שלה
מלחמת רוסיה-אוקראינה המתחוללת בימים אלו, מהווה אבן בוחן משמעותית שתספק מצע נרחב לעבודות מחקר בדבר אסטרטגיות של מעצמות, טיבן של בריתות ומדיניות פנים וחוץ רצויה של מדינות המצויות בחיכוך או בעימות מתמשך בשנים הקרובות.
מלחמה זו היא תוצר של התנגשות בין תרבויות ותפיסות עולם מזרחיות לבין אלו המערביות. במקרה דנן בין תפיסת עולם רוסית אוטוקרטית וסמכותנית, נחושה ועקבית, המובלת על ידי פוטין – מנהיג חזק, יציב וכריזמטי המשמש בתפקידו מזה ארבע קדנציות ללא מתחרים ראויים, למול תפיסת עולם אירופית-אמריקנית דמוקרטית וליברלית, המובלת על ידי מנהיגים מגמגמים ומשתאים, העומדים עתה נוכח פני המציאות המשתנה כלא מאמינים.
בעוד הרוסים מציגים מזה שנים מדיניות התקפית ברורה ונחושה, שנוסתה בהצלחה וללא תגובה מערבית ראויה בסיפוח חצי האי קרים ב-2014 ובשנות מלחמת האזרחים בסוריה, נותרו מדינות האיחוד האירופי, חברות ברית נאט"ו, בריטניה, ארה"ב ואחרות באזור הדמדומים. אלו נמנעות מחיכוך פיזי ועל איומיהן אבד הכלח.
בעוד כוחות רוסיים, איראניים ואחרים מתקדמים ומתפשטים במרחב, כוחות המערב נסוגים מזירות העימות ומשאירים שותפים, אמצעי לחימה ותשתיות לאנחות. בעוד מדינות מערביות מתחסדות מפקירות את שותפותיהן, זונחות את ערכיהן ושוברות את מילתן מעל בימות העולם, מוכיחות המדינות התוקפות את עזות מצחן, כנות כוונותיהן ונחישותן לבסס סדר עולמי חדש המוכתב על ידן תחת הסדר העולמי הישן.
ההשתנות העוברת על העולם מאז עליית ממשל אובמה בארה"ב בשנת 2009, מוכיחה כי "אין מקום לוואקום" בעולם.
צד המפגין חולשה סופו לאבד אחיזה, מרות והגמוניה, שילוו באובדן תמיכה ואמון מצד בנות ברית שסמכו על תמיכתו בעת צרה. כך נתפסת מגמת המערב ביחסו להתגרענות וההתפשטות האיראנית במזרח התיכון; כך הוא הדבר ביחס המערב לכוונת סין לספח את טאיוואן תוך התעלמות מטענות בדבר הפרות זכויות אדם; כך הוא הדבר עת נסוגים כוחות ארה"ב ובנות בריתה מאפגניסטן, עיראק וסוריה, תוך הפקרת שותפים, ציוד ונכסים. כעת ניכר הדבר עת אוקראינה נכבשת במהירה על ידי כוחות צבא רוסיה בעוד המדינות המערביות מברברות.
מדינת ישראל נדרשת בעת הזו ללמוד מניסיונה בן ה-74 שנים, ומניסיונם של אחרים בעת האחרונה. נדרש להבין ולהפנים כי מדינת ישראל לא יכולה לסמוך על ערבותן של מעצמות זרות. הניסיון מלמד כי מדינות המערב לא התנדבו ולא יתנדבו במהרה, אם בכלל, להקיז דם עבורנו היהודים, כפי שלא התנדבו במלחמות העבר כאן בארץ ישראל או על אדמת אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. גם בכוחות או"ם רב לאומיים אי אפשר לבטוח שיעמדו במשימות פירוז או אכיפת הסכמים בין לאומיים – כפי שנוכחנו במלחמת ששת הימים ועד ימים אלו מול החיזבללה בגבול הלבנון. בכל מקום בו החלה התחממות – היו כוחות האו"ם הראשונים לעזוב.
ניסיון העבר מלמד כי על מדינת ישראל לפתח ולהתבסס על התעשיות המקומיות ולהקטין את התלות במוצרים חיוניים, נשק, תחמושת ואמצעי ייצור חיצוניים. עליה לשפר את מוכנות צה"ל וכוחות הביטחון לקראת כל עימות ומלחמה מבית ומחוץ, שבסופם לא יהיו ספקות ולא יישאלו שאלות בדבר מי ניצח ולמי ההכרעה. לשם כך נדרשת ההבנה שהדיפלומטיה, המדיניות וההתנהלות המערבית אינן תקפות בצידו המזרחי של העולם, בו החזק, האגרסיבי והנכון לעמידה עיקשת על עקרונותיו, גם במחיר הקרבה לא פשוטה – שורד.
כבכל דור ודור העולם עובר תהפוכות משמעותיות להן השלכות על עתידה ובטחונה של ישראל. אם מדינת ישראל רוצה להתקיים כמדינה בגבולות בטוחים, שומה עליה שתהיה לה היכולת לקרוא, להבין ולהסתגל במהירה לשינויים גיאו-פוליטיים קרובים ורחוקים. זאת לצד ההכרח לפעול בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלה תוך הסתמכות על יכולתה העצמאית עם סיוע או תמיכה חיצונית מזערית ככל הניתן.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי, יזם וחוקר בכיר בתנועת 'הביטחוניסטים'
