סולם הנחשים

משחק ילדותי של צהרי חול המועד ו'קהלת' של נער מצייר

א.

הכל בגלל אהרל'ה סאמט. לא שיש לי חלילה משהו נגד הזמר הירושלמי המפורסם, להפך. אלא שבאותו אחר הצהריים של חול המועד, מישהו באחת הסוכות השכנות החליט להשמיע אותו בווליום הכי גבוה, שכל הרחוב ישמח.

כידוע, 'שמחה' היא דבר עצום, הבעיה היא רק בתזמון. כשאתה עם קיבה מלאה מבשר ויין, מתהפך על המזרן בסוכתך ורוקם חלומות של צהריים – פיצוצי אורגן לא יעשו אותך "אך-אך-אך-שמייח".

את מה שקרה מכאן ואילך המטאורולוגים מכנים 'אפקט הפרפר'. תאוריה קצת מורכבת שטוענת שלפעמים פרפר בקצה אחד של היקום מניד את כנפיו ובקצה השני של העולם תתחולל סערה כתוצאה מכך. אז הפרפר שלי היה בסוכה למטה. אחרי שתי דקות של מאבק ואטמי אוזניים, אהרל'ה סמט ניצח.

התייאשתי, הפכתי ל'מצטער' שפטור מן הסוכה ונכנסתי הביתה. וכמו שקורה כשעושים פשרות, "אז אם אתה ממילא לא ישן, אכפת-לך לשמור על הילדים?" מפה לשם, יהודי עם קפוטה ובלי שינת צהריים מתיישב על הרצפה לשמח את ילדיו במשחק החדש.

ופתאום, בבת אחת, אני עף שני עשורים אחורה. בדיוק, אבל בדיוק אותו משחק של שנות ילדותי. "סולמות ונחשים" קראו לו. עשרים שנה חלפו והוא לא השתנה. לוח של 100 משבצות. יש בו ציורים של סולמות, ויש ציורים של נחשים. אתה זורק קובייה וצועד לפי המספר. הגעת לסולם – אתה מטפס; הגעת לנחש – אתה גולש לנקודת ההתחלה.

אי שם, אחרי כמה נפילות כואבות, אני חש שכל הסיפור הזה מוכר לי. עוד כמה זריקות קובייה, ואני נזכר. הספר הכי מטלטל בארון הספרים היהודי. זה שכל חג סוכות מערבב את המוח ואת הנפש, עד ששוכחים אותו קצת: מגילת קהלת.

החיים כמו אותו משחק. כולם זורקים קוביות. מנסים לטפס, להתקדם, להגיע לאיזה יעד מדומה. ופתאום המזל מאיר לפלוני, נותן לו סולם שמעיף אותו למעלה. עוד כמה זריקות, הוא יחטוף איזה נחש שיוריד אותו למטה. הולך לדרום, סובב לצפון, ואין כל יתרון. עולים ויורדים, נופלים וקמים. (לא פעם מנסים גם קצת לרמות, לסובב שוב את הקובייה, אבל זה לא ממש עובד.)

בבדיקה מאוחרת גיליתי שמדובר במשחק שהומצא לפני מאות (ואולי אלפי!) שנים בצפון הודו. השם המקורי בשפה הסנסקריט הוא: "מוקשה פאתאם" – שחרור ונפילה. מי שהמציא ושיחק איתו, היו אנשי דת הינדואים שרצו להחדיר לעצמם את כללי החיים. את העליות והנפילות. הם קראו לזה 'קארמה', אנחנו יודעים שזאת 'השגחה'.

ולמה אני מייגע אתכם במשחקי ילדים בפתיחת השנה? לפני הכל, כדי לעורר את לב מפעילי הבוקסות בשעות הקדושות של הצהריים. תראו אילו נזקי-משנה אתם מחוללים.

אבל יש גם עניין מהותי: כשאתה מתיישב לכתוב או לקרוא עיתון אחרי שלושה שבועות של חגים ושבתות, זה מרגיש כמו להתרסק דרך הנחש הגדול אחרי שטיפסת למשבצת 97. אחרי ריחוף של 'ושמחת', בבת אחת אל ההבלים המעצבנים. האופוזיציה, הקורונה, הבנט, הנתניהו, וכן, גם העבודה.

לא קל, אבל ככה זה החיים, חייבים להמשיך.

ב.

אז מה היה לנו פה בחודש האחרון? הכל חוץ מחלב. אסירים ביטחוניים חפרו מנהרה וברחו ונתפסו; בניינים נסדקו וקרסו; בנט טס וחזר; מעריצי נתניהו יצאו להפגין; התקשורת התעלמה; הקורונה המשיכה לקטול; אנשים המשיכו להתעלם; בנט שוב טס וחזר; נאם; מעריצי נתניהו וכו'; הקורונה וכו'. בקיצור, משחק המשבצות עם פחות סולמות ויותר נחשים.

והנה כמה מחשבות שבכל זאת שרדו בזיכרון:

ביטוחי שב"ס – אתם ודאי שואלים את עצמכם לאיזה מחבל יש אינטרס לנהל מבצע בריחה מסובך מכלא גלבוע, רק כדי להיתפס רעב בפאתי ג'נין?

כמו יהודים טובים נענה בשאלה נוספת: בוודאי שמעתם על גנבי אמנות. אנשים שפורצים למוזיאונים הכי מאובטחים ביקום, גונבים יצירה שיכולה להיות שווה כמו הבניין שלכם, ואין להם שום דרך למכור אותה (ברגע שהם רק יצייצו, המשטרה תהיה שם). וכאן נשאלת שאלה דומה: למי יש אינטרס?

אחת הקונספירציות המפורסמות גורסת שמדובר בטריק שעושים אנשי המוזיאון עצמם כדי להרוויח כסף מחברות הביטוח. כשנמאס להם מיצירה כלשהי, מארגנים גנבה, הביטוח משלם. המוזיאון מרוויח, ועוד כך וכך שנים פתאום היצירה 'תצוץ' איפשהו בעולם.

ואיך זה קשור לסיפור הבריחה מכלא גלבוע? לא רוצה להישמע קונספירטור, אבל בבוקר שלמחרת הבריחה, כשכל אדם הגיוני שואל את עצמו מי נרדם שם בשמירה, שמעתי את נציג שב"ס עולה לשידור ואומר את המשפט הבא: "כל עוד לא יגדילו לנו את התקציב, לא נוכל למנוע הישנות של מקרים כאלו". בקיצור, יש מישהו שמרוויח. אגב, במקרה הזה, אנחנו הביטוח.

סוכה וסדקים – כבר שלושה שבועות שאינני מצליח להסיח דעת מיוני בוצ'קובסקי. קצין כיבוי שהגיע לבניין עם סדקים בחולון, והחליט לפנות את כל הדיירים. ככה בלי להקים ועדת חקירה ובלי שום תוספת תקציב.

אני מנסה רק לחשוב מה היה קורה אם הוא היה מגיע לבניין של אנ"ש. כיצד מאה שכנים צועקים שהוא מטורף, אנטישמי ושונא חרדים. העיתונאים היו מצלמים את המטורף שבגלל כמה סדקים "מגרש" אנשים מביתם. מגישים נגדו תביעה, פותחים לו תיק ועותרים ל'בצלם'. אלא שאחרי יממה, הבניין הסדוק מתפורר מול עדשות המצלמות. המטורף מאתמול, הופך לאיש השנה של תשפ"ב, שבמחי החלטה הציל חיים של מאות אנשים.

ואם כבר מדברים: אם יש בין הקוראים מישהו שמתעסק בפסיכולוגיה ו/או קבלת-החלטות, אשמח לקבל תשובה על שאלה מנקרת: אחרי קיץ של אסונות במירון, בקרלין ובמיאמי, אחרי שבניינים מתמוטטים והופכים לאבק, מאיפה משיגים אומץ להקים ו/או להיכנס אל תוך סוכה שתלויה על כמה פיגומים רעועים? (ואם יש רב בקהל: אשמח לדעת האם סוכה שכזו כשרה, והאם עולין לה ביום טוב? מפשט המשנה (סוכה פ"ב מ"ג).

תם עידן – הרבה דברים יש לומר על הנאום של נפתלי בנט באו"ם, ובכלל על כל הסיפור הפוליטי שמשתגע פה מסביב. ניאלץ כנראה לעסוק בכך בשבועות הקרובים. בינתיים וידוי קטן: באופן אישי, אני חש אסיר תודה לנפתלי בנט.

זה יישמע קצת קטנוני, אבל רק לפני שנה, הפוליטיקה הייתה דבר מרתק ומבזבז זמן. הכל היה פומפוזי ומעניין. מצאתי את עצמי יושב שעות ומתעסק בזה. והנה בא בנט. נוסע, נפגש, מצטלם ונואם – ואני מנמנם כמו ג'ו ביידן. (את הנאום לא טרחתי לקרוא. אין לי עמדה.)

בקיצור, תודה לך אדוני ראש הממשלה, על שעות פנויות שאתה מספק לנו.

ג.

ונחתום בחוב קטן לטובת אנשי הספר שבינינו.

לפני כמה שנים נתקלתי בספר מוזר המתאר נער חסידי עם כישרון ציור, שנקרע בין הציור לבין היהדות.

כשביררתי על הספר שמעתי שהוא נכתב על בסיס אמיתי. הגיבור הוא הצייר המפורסם ר' ברוך נחשון שנפטר בחודש האחרון. כמובן שהסתקרנתי מאוד לפגוש את הגיבור באופן אישי, וכך יצא לפועל ריאיון שתוכלו לקרוא שוב השבוע במגזין 'משפחה'.

כאן אבקש להשלים את החלק שקשור לספר. משום שבאותה שיחה, שאלתי את ר' ברוך נחשון מה האמת שמאחורי המיתוס. ר' ברוך חייך והחל לספר על הפעם הראשונה שהוא עצמו שמע על מחבר הספר: "זה היה בביקור בביתו של עשיר מלוס אנג'לס. הוא סיפר לי על מחבר הספר. נער שנולד למשפחה חסידית מהגרת מפולין. באקלים האמריקאי הוא חווה ירידה רוחנית גדולה".

באותם ימים שבהם שהה נחשון בארה"ב, בצילו של הרבי מליובאוויטש זי"ע, הגיע המחבר לבקר במרכז החסידות. הוא רצה לכתוב ספר על צעיר יהודי עם כישרון ספרותי, שיש לו אתגרים ביצירה בגלל יהדותו. למעשה הוא רצה לכתוב את הסיפור שלו עצמו. "כדי לקבל השראה לבנות את הדמויות שלו, הוא הגיע לחב"ד. כאן הוא נתקל בלא מעט אנשים וסיפורים מרתקים, בין השאר באישיותו המרתקת של הרב בנימין גורדצקי, שהיה שליחו של האדמו"ר הריי"צ למדינת צרפת. ואז הוא שמע עלי. צעיר חסידי עם כישרון, שמתעקש לעשות את זה בכשרות. בדיוק מה שהוא חיפש.

"כשהסופר יצא מ-770 הסיפור שלו כבר היה מוכן. הוא הפך את הרב גורדצקי לאבא קשוח ואותי לנער מרדן שמנסה כל הזמן לצייר למרות שאביו כועס. בתווך הוא רקם דמות שמזכירה את הרבי מליובאוויטש, וכמו סופר טוב, הסיפור הזה מחזיק מאות עמודים, עד לסוף הלא-כל-כך טוב בעיניי, כשהנער לא מצליח להתגבר ומצייר ציורים שפוגעים ברגש היהודי של קרוביו. כנראה שזאת סוגיה מאוד טעונה, עובדה שהספר מכר אלפי עותקים".

והייתה סגירת מעגל. "אחרי כמה שנים, קראתי כתבה שממנה למדתי שהמחבר מבקר בארץ ושהוא עתיד למסור הרצאה במכון ון-ליר בירושלים. קמתי ונסעתי. הגעתי באיחור, הפאנל כבר נגמר. אבל זיהיתי אותו בפרוזדור. ניגשתי אליו ושאלתי: 'זה אתה?' הוא הסתכל עלי רגע ואמר: 'ואתה ברוך נחשון'.

"הוא הזמין אותי לאכסנייתו. שם גוללתי בפניו את כל סיפור חיי. הוא הקשיב לי בריכוז. כשסיימתי ראיתי התרגשות בפניו הוא קם והכריז: 'לא, אתה לא הנער מהספר!' ניסיתי להבין אם זאת מחמאה, והוא אמר: 'יש לך נס שזה לא אתה'".

להתוודע ולהיגלות: ר' ברוך נחשון המקורי, היה יוצר חסידי גאה ונלהב שעמד בניסיון והפך את הציור לקודש. יהי זכרו ברוך.