סוף פסוק

1.

בעד עמי… חנינה. ימים ספורים נותרו למתן חנינה שהייתה סוללת את דרכו של דרעי לממשלה

2.

חוקה והיתולה. הם חותרים לחוקק חוקה במקום חוקי יסוד כדי למחוק את כל הסטטוס קוו

3.

לא חלום שווא. מה הורה אביו המנוח של מפקד חיל האוויר לבנו בחלום?

4.
רואים משם. מי גילה את אחת המשקפות של קולומבוס בארה"ב ומה ראה מבעדה?

במחשבה תחילה

"חושו אחים חושו"!

הכותרת הזו לקוחה משיר שכתב הרב יחיאל מיכל פינס, שלמרות היותו רב, עטור בזקן ופאות, הפך לאחד המוכרים ביותר בשירה העברית הישראלית שמושמעת תדיר בטקסים ממלכתיים.

"אל נא פתאים תתלוצצו. אל נא בנים שוכחי ק-ל פן בכם, אוי, יפרצו צוררינו, צוררי שם".

אבל אתם, אחיי, מתעקשים שאנחנו לא 'אחים'.

כשרק נדמה היה לכם שמישהו אמר שאינכם יהודים, נעלבתם, ובצדק. אבל עתה, אתם מצהירים שאינכם אחיי, כשהפועל היוצא מכך הוא או שאני לא יהודי או שאתם מוציאים את עצמכם מכלל ישראל.

אנחנו אחים!

את הד-נ-א היהודי המוכיח זאת, לא ניתן לעולם לטשטש.

לא רוצים את הגדרת 'אחים'? חושבים שהיא 'מחבקת' מדי? תקראו לזה "אנחנו שנינו מאותו הכפר". כפר קטן מוקף במיליוני חיות שאורבות לטרף ולדם של יהודים, שלכם ושלי.

איני מצוי בחשבונות שמיים. קטונתי. אך זוהי עובדה שלא ניתן להתעלם ממנה: כל האסונות הקשים והכואבים שאירעו לאחרונה הם של אחים. מעולם לא היה כאן כדבר הזה.

נראה לכם שזה מקרה? שני אחים בפיגוע דריסה, שני אחים בפיגוע ירי, שתי אחיות ואם בפיגוע אכזרי משולב, ואח ואחות בטביעה משונה בדרך לאילת.

האם הגיוני בעיניכם לטעון שאין מאחורי המכות הקשות הללו שהעם היהודי חוטף, שום קריאה אלינו לפתוח את הראש והמחשבה להיותנו 'אחים', ולהעדיף זאת על פני המאבק על ה"דמוקרטיה"?

ימים אלה הם ימי אבל על מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא על "שלא נהגו כבוד זה בזה". חכמי ישראל לא מציינים את המספר הזה, אלא מגדירים אותם 12,000 זוגות (ובלשונם: זוגים). גם כאן בא הדבר לחדד את היותם של כל המשתייכים לעם היהודי "אחים", וזה מחייב, בין השאר, ועכשיו יותר מאי פעם שננהג כבוד זה בזה.

אז "חושו אחים, חושו"!

1.'קלון' ההזדמנויות עלול להיסגר!

אריה דרעי, הנושא משא כבד של עוולות והתנכלויות שנערמו על גבו לאורך שנים רבות, בעיקר מתוך קנאה בתכונות ההנהגה וכישרונות הניתוח הייעוץ והתושייה שניתנו לו, ויתר על העלאת החוק הנוטל מבג"ץ את הסמכות שמעולם לא ניתנה לו, להתערב בשיקולי מינוי שרים בישראל. החוק הזה יכול היה לעבור בתוך יום, ללא קשר למחלוקת על הרפורמה השיפוטית ובמנותק ממנה. השבוע מינה את ח"כ משה ארבל שיחזיק עבורו את התיקים עד שיוסרו החסימות בדרך הסלולה לו לממשלה.

גם כאן האחריות, אחת מתכונותיו, הביאה אותו לידי החלטה להעדיף  את טובת העם, שנראה היה שהולך לקראת רגיעה, על טובתו האישית.

זו דמותו האמיתית של האיש, ולא זו המעוותת שמייחסים לו חורשי רעתו.

הימים הבאים לקראתנו, ולא הרבה ימים, הם הזדמנות בלתי חוזרת לתקן את העוול האחרון שעשה עמו בג"ץ, כשמנע את מינויו לשר, בטענות שווא שאין להן תקדים.

כמעט בכל יום עצמאות עגול, העניק נשיא המדינה חנינה לקבוצה מתושבי המדינה שחטאו. זהו צעד המקובל ברבות ממדינות העולם.

בשנת ה-70 למדינה היא ניתנה באופן פרטני, על פי פנייה לנשיא, ועל פי שיקולי "חסד ורחמים". ניתן הרבה יותר מלהעריך, כי אילו אריה דרעי היה אז מהפונים, היו טוענים כי הועדף על אחרים, והיה נעשה לו עוד עוול.

עתה, לקראת 75 שנים, לא הוכרז על שום מתווה למתן חנינה. אילו היו מעניקים אותה לכל מי שהושתה עליו תקופה מינימלית של שלושה חודשי שירות, והוא סיים אותה כבר מזמן, והיו מוחקים את הרישום הפלילי הרובץ עליו, לא היה עוד מקום לשום שאלת 'קלון' לכל מי שרוצה להתמודד על תפקיד כלשהו, כולל אריה דרעי, שהרי אם אין אשמה, ואין השחרת פנים מכוונת, על מה ה'קלון'? מקבל החנינה הוא אדם חדש ונקי מכל רבב.

במקרה כזה, כל מקבלי החנינה המינימלית הזו יוכלו לשוב ולחיות כאחד האדם בחברה, ואיש גם לא יוכל לטעון כי מדובר בחנינה שניתנה דווקא לאריה דרעי.

חלון או 'קלון', ההזדמנויות, תלוי בעיני מי, עומד להיסגר. אסור שהוא ייסגר מפני הסערה הקרה של הרפורמה השיפוטית שהנשיא שקוע בגישור בין המתנצחים בה.

הבה ונעמוד בתפילה "אנא סלח נא" ונבקש יחד

"אנא כנה, עורי נא, בעד נפש… חנינה, פני דר ואביון".

2.חוק(ה) ולא יעבור

שום בשורה רצינית ומעשית לא גובשה עד כה בשיחות הפשרה המתקיימות בבית הנשיא. אולי אפילו ההפך. במקביל לדיונים, מועלות הצעות שונות ומשונות בנושאים שנוגעים רק באופן עקיף לרפורמה השיפוטית, כמו 'חוק הגיוס', ללא תיאום בין הצדדים, ושלא בחדרי בית הנשיא.

תופסים טרמפ על השיחות.

רק על נושא אחד, שאותו העלתה 'יש עתיד' בהשראת תוכנית 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', 'הוסכם', כביכול: דחיית הדרישה לבצע 'רפורמה' נגדית, הרבה יותר גדולה ומשמעותית מזו של לוין ורוטמן, ולהנהיג בישראל חוקה במקום קווי יסוד.

אלא שאני עדיין לגמרי לא רגוע. חסרי האחריות לא ירפו כל כך מהר מהעיקר שהם חותרים אליו והוא מטרתם. חוקה תבטל לגמרי את הסטטוס קוו בכל נושאי דת ומדינה. היא תמחק אותו. לא נישואין, לא שבת, לא גיור. כלום!

לפני שלושים שנה ערכה קבוצה בראשות הפרופ' אוריאל רייכמן קמפיין ענק תחת הכותרת 'חוקה לישראל', והשתמשה בסיסמה המזעזעת, בעלת אסוציאציות מתקופות אפלות ביותר – "לעצור את החרדים". הצעד הראשון בה היה שינוי שיטת הבחירות, במטרה לצמצם את כוחן של המפלגות הדתיות. משראו שבחסדי שמיים התוצאה הראשונית הייתה דווקא התחזקות המפלגות הדתיות והחרדיות, נסוגו מכל תוכניתם. מיליוני שקלים ירדו לטמיון ועימם מזימת החוקה.

עד כמה שהדבר יישמע מפתיע, הצעת החוקה הראשונה למדינה היהודית הוכנה – יותר מעשר שנים לפני הקמתה – לבקשת… הכנסייה הגדולה של 'אגודת ישראל' והיא נכתבה על ידי הרב ד"ר יצחק ברויאר ז"ל, נכדו של הרש"ר הירש זצ"ל. את המידע הבלתי מוכר הזה, חשף ההיסטוריון ד"ר חיים שלם, בשיחה עם העיתונאי אהרן קורנפלד, והוא מקבל חיזוק מקונטרס שהופיע זמן קצר לאחר קום המדינה, על ידי הד"ר יצחק לוין, לימים נציג 'אגודת ישראל' באו"ם (כן, היה תפקיד שכזה).

בנושאים המעשיים הציב הרב ברויאר רשימה של תנאים לקבלת חוקה ובהם: "יהודי ייחשב רק מי שהוא יהודי על פי התורה. קידושין וגירושין רק כהלכה, חובת מילה, ושמירת שבת בכל מוסדות הציבור, המתת בעלי חיים לצורכי אוכל רק על ידי שחיטה והקמת 'מיניסטריון התורה' שידאג לחינוך החרדי, להקמת בתי כנסת, 'חדרים' ובתי ספר, כולל תיכוניים ומקצועיים, ובתי דין רבניים שידאגו לאחזקתם השוטפת".

רק בסוף שנת תש"ז (1947) מינה 'הוועד הלאומי' 'ועדה לענייני חוקה' שתעסוק בהכנת חוקה ל'מדינה שבדרך', ובראשה הועמד ד"ר זרח ורהפטיג, איש 'המזרחי'. פעילותה של ועדה זו הייתה לצנינים בעיני ראשי הסוכנות, ועם החלטת האו"ם בדבר הקמת מדינה יהודית, נתבקש ורהפטיג להעביר את הטיפול בחוקה לידי מזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ד"ר יהודה פנחס (ליאו) כהן, שיכין הצעה בהתאם.

הצעתו של ד"ר כהן, שנכתבה במקורה באנגלית ותורגמה בידי השופט משה זילברג, נפתחה במילים המרוממות: "אנחנו בני ישראל, בתתנו שבח והודיה לאל בורא עולם שהוציאנו מעבדות לחירות והשיב אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו, קיימנו וקבלנו את דברי החוקה הזו". זה ותו לא.

הד"ר ורהפטיג, שהצעתו לא זכתה להתייחסות רצינית, דאג להפיץ את ההצעה הנבחרת בקרב רבני ישראל. הרב הראשי לישראל באותם ימים, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, סבו של הנשיא – שעל פי המדווח עתה בדיונים בביתו נדחתה הצעת 'יש עתיד' ועוד להנהיג חוקה" לישראל – עמד אז בראש המזדעקים ורטן:

"הייתכן שהחוקה המחוקקת אחרי אלפיים שנות גלות לא תכלול אף רמז כל שהוא, שיש לעם הזה, ששמו ישראל, תורה ומצוות, חוקים ומשפטים, שיש לו דת שהיא יחידה ומיוחדת בעולם?! ולמה היחס הזה? כדי להפיס דעתו של מיעוט של שונאי תורה", הוא קובל בפתחה של איגרת ארוכה שבה הוא מתייחס להצעתו של הד"ר כהן.

ועדת החוקה, שבראשה עמד ח"כ ד"ר נחום ניר ממפ"ם, לא הצליחה להגיע למסקנות בדיוניה הממושכים והעבירה אותם למליאת הכנסת.

בסיכומו של הדיון האחרון בנושא הצביעו 37 חברי הכנסת בעד לכונן חוקה מייד; 13 חברי הכנסת מסיעות החזית הדתית המאוחדת התנגדו, וברוב של 50 ח"כים התקבלה הצעת פשרה של חבר הכנסת יזהר הררי כי החוקה תהיה בנויה פרקים פרקים, כל אחד מהם יהיה חוק-יסוד, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה. הצעה זו ידועה בשם 'פשרת הררי'.

ב-75 השנים שחלפו מאז נתקבלה אותה פשרה הועלו הצעות רבות לחקיקתה של חוקה, אך כולן התפוגגו בס"ד.

חוקי היסוד הם למעשה תחליף לחוקה, אלא שבג"ץ מבקש לעקור גם את חוקי היסוד, עד ל…יסוד.

מה שראוי לשם – חוקה ו…היתולה.

3.מקל שקד(י) אני רואה

את האלוף (מיל) אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר, שהוביל בזמנו את המטוסים להפצצת הכור בסוריה, ומאחוריו עוד שורה ארוכה של פעולות עתירות הישגים שהשתיקה עדיין יפה להם, אני מכיר ומוקיר שנים רבות.  מעולם לא הסכים ללכלך ידיו בפוליטיקה, ובחר לסעוד ולתמוך בזקוקים לו במשפחתו ומחוצה לה, ולא בכל תפקיד פוליטי שהוצע לו.

עם הציבור החרדי ומנהיגיו יש לו קשר חם והדוק, לא רק מהתקופה שבה היה מנכ"ל חברת 'אל על'. בכל הזדמנות הוא נוהג להתפאר במוצאו החרדי, תוך שהוא מדגיש, כי ללא השורשים החרדיים, לא היה המשך ליהדות האותנטית.

איני זוכר שראיתי, אי פעם, ריאיון גדול ומקיף שהעניק לכלי תקשורת כלשהו. אולי פה ושם שיחה קצרה, בעקבות הספר שפרסם, שגם בו הבליט את אהדתו לחרדים. משום כך, כשנתקלתי בתמונתו מרוחה לאורך כל עמוד השער של מוסף 'העיתון של המדינה', ואחריה את התוכן המתפרס על ארבעה עמודים, נתמלאתי בסקרנות, לדעת מהו המסר שביקש להעביר, שעבורו היה כדאי לו לשבור את כל מה שמאפיין כל כך את אישיותו. מה גרם לו להכניס ראשו בין שני הרים גועשים, מימין ומשמאל, בימים טרופים אלה?

כלאתי את עמדותיי האישיות בבידוד וניגשתי לקריאת הריאיון.

הכותרת בחוץ הייתה מתחכמת ומגרה. "כל זמן שהלחימה היא לטובת העם שלי", מצהיר שקדי, "אין מצב שבו הייתי מסרב לטוס". צפוי על פי היושרה שלו. אלא שנוספה שם הסתייגות קצרה ומאוד משמעותית "לטובת השליט, אשתו ובנו – זה כבר ענין אחר".

מאחר שאני מצוי בעריכת כתבות וביצירת כותרות, נטיתי לייחס אותה לעורך יותר מלמרואיין, ופניתי להמשך.

כבר תחילת השיחה הפתיעה בשיאים. שקדי מספר ששמע את אבא שלו, שנפטר לפני שמונה שנים, מדבר אליו… "שמעתי אותו אומר לי – אל תוותר. תעשה כל מה שאתה יכול, שלא יבוא עלינו חורבן בית שלישי".

מישהו אחר במעמדו היה חושש להיתפס כ'תלוש', ולא היה מספר סיפור אישי ביותר שכזה, המספק את ההסבר החזק ביותר ליציאה אל הציבור.

ומה הוא עושה עם הוראת אביו ז"ל? לא פחות מפתיע. המראיינת: בשעה שחבריו רצים בין ההפגנות, שקדי פוגש רבנים, מדבר אל ליבם וחוצב נתיבים חדשים בסלע.

"תדמייני לעצמך מנהיג חרדי גדול, המגיע למסקנה שיוזמות החקיקה קורעות את העם לשניים, שלושה או מי יודע כמה, מלבות שנאה מטורפת ושטנה עמוקה כלפי חרדים, ומצווה להציל את הבית ולקרוא לתמיכה בחקיקה רק אם היא נעשית בהסכמה בין כל חלקי העם" – הוא אומר, ומוסיף כי נפגש עם הרבה מאוד רבנים וביקש מהם להורות לנציגיהם לנהוג כך בפועל.

בחרתי במסר הזה כמי שהביא אותו להעניק ריאיון. כבר הסקתי שהכנסת דעותיי לתא בידוד הייתה 'מעצר שווא', אך בטרם שחררתי אותן, החלטתי בכל זאת לעלעל ביתר חלקי הריאיון שאינם נוגעים לחרדים. הוא אכן מצוטט כמי שאומר: "זו פעם ראשונה שבה אני חושש מאוד שההחלטות שהתקבלו, מתקבלות ויתקבלו בעתיד, אינן משרתות את המדינה ואת העם אלא את השליט, את אשתו ואת בנו. מנהיגים גדולים דואגים לעם שבחר בהם. מנהיגים קטנים מחויבים למגזר או לזרם שבחר בהם, ומנהיגים קטנטנים דואגים לעצמם, לכיסא שלהם, ולאינטרס שלהם"…

עם זאת הוא מדגיש באחריות: "אני אסמוך על ההחלטות של ראש הממשלה נתניהו כל עוד לא עברה החקיקה. כאשר תצא לדרך  חקיקה חד צדדית, נהיה במצב אחר לגמרי".

נשארתי בכל זאת בהתמקדות במסר על החרדים, כמה שהוביל אותו להסכים ולהעניק את הריאיון. כל השאר – טפל.

שחררתי את דעותיי בלא כל חשש שהן ייבלעו בשלו. יש בהן מן החיוב.

4.ממך יצאו!

עוד לפני שיוזמתו ומאמצי השכנוע של אלוף (מיל) אליעזר שקדי אצל גדולי ישראל מגלים סימני אחיזה, כבר יש מי שחושש מהם ומדומיהם ו'מרגיע' את המודאגים מפני עצירת 'מלחמת האחים' ואיחוי הקרעים העמוקים בעם, שהיא עשויה לגרום.

קוראים לו משה סויסה, והוא ביצע הרבה גלגולי חיים. הוא למד במוסדות דתיים לאומיים, הפך לחרדי, מוצג כמי שהיה מקורבם של גדולי ישראל, אשכנזים כספרדים, הפך לפעיל פוליטי שניהל, בשיתוף עם… ח"כ ממרצ, מאבקים להפרדת הדת מהמדינה. היה עיתונאי ופוטר, סופר, דובר. היה מעורב במאבקים שונים במדינה נגד כל דבר שזז. גם עכשיו, כשהוא מבלה את שנותיו בארה"ב ומוסיף את התפקיד האחרון שנותר לו מקום פנוי וצר בתולדות חייו המסורבלים, כ"רב", הוא בוחש משם, שמא חלילה תשקוט הארץ שהוא בחר לעזוב אותה.

"כרגע, מכורח הנסיבות", הוא מגלה דעתו מהגולה הרחוקה והדוויה, "יסתפקו הללו בתוכניתו של לוין. אולם גם אם זו תאושר בכנסת במלואה, אין הקומץ משביע את הארי, ועדיין לא תהיה אפילו חצי תאוותם בידם" – הוא חורץ וקובע חד משמעית כי המטרה העיקרית אינה בית המשפט העליון אלא… הפיכת המדינה למדינת הלכה.

75 שנה לא נראו שום סימנים כאלה, אבל סויסה כנראה גילה בארה"ב את אחת ממשקפותיו של קולומבוס, ודרכה רואה משם את מה שלא רואים מכאן.

ומי עומד מאחורי 'התוכנית הסודית' הזו שהוא גילה אותה ממרחקים? מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שלדבריו היה ממקורביו.

"לפני 25 נשא, בכנס רבנים שנערך במלון 'קונקורד' בירושלים, גידף וחירף את מערכת המשפט… חצי יובל שנים לאחר אותו נאום מכונן, כדרכם של צדיקים שמלאכתם נעשית בידי אחרים, הניחו… יריב לוין (שומר ידוע של מורשתו של מרן זצ"ל. י"נ) ושמחה רוטמן ושותפיהם, את המסד להקמתה של מדינת הלכה".

למה הייתה התוכנית הסודית צפונה זמן כה ארוך, ולמה לא יצאה אל הפועל בעוד מרן בחיים? את מחפשי סיפורי הבדיונות והצ'יזבטים, כדי להגדיל את הקיטוב בעם, זה לא מעניין.

משה סויסה (מי זה?) הוא הראשון שהמחיש לי את הפסוק: "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו", בשני פנים: הראשון, כפשוטו, והשני, "ממך יצאו" בס"ד – אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל – לארה"ב או לכל אחת אחרת מארצות העמים.

צל"ש

את הציון לשבח אנו מעניקים למאיר מרק, סמנכ"ל בית החולים 'לניאדו' לגיוס כספים, על שבנחישות וללא היסוס הצליח להסיר מעליו טפיל. לא, לא מדובר בטפיל רפואי, אלא בעיתונאי עיתון 'הארץ' ניר גונזטז', שמדי שבוע נטפל אל קורבן אחר בשיחת הפתעה, ומציק לו בשאלות שונות ומשונות. אני עוקב אחרי המדור, ותמיד שואל עצמי עד להיכן יכול 'העיתונאי הקטן שלי' עוד לחפור. אבל מאיר מרק, שגונטז' פנה אליו בעקבות חוק החמץ, הוא הראשון שבמקום לפתוח בשיחה, לגמגם ולהתחנן כי לא יפרסם גם לא את המעט שאותו הצליח לסחוט ממנו, חטף את החנית מידיו, הקהה את שיניו בלי רחם, והפך את הטפיל למטופל. יישר כוח וציון לשבח.

צל"ג

אומנם כבר עברו שבועיים מאז המקרה ששום תיאור של אטימות לב ורוע לא יצליחו לבטא את חומרתו בעיניי, אבל הוא נחקק כה עמוק אצלי, ולא נותן לי מנוח. לפחות את המינימום הזה, הציון לגנאי, שמרתי לו במנה גדושה ועולה על גדותיה. בערב פסח בשעת צהריים מאוחרת, נכנס לאחת מהרשתות הגדולות והידועות של הציבור החרדי יהודי ובידו חבילת מצות שניכר שלא רכש אותה במיטב כספו, אלא במעט שבמעט שיכול להרשות לעצמו, לקיום מצוות מצה. הוא פתח את חבילת המצות שקנה והראה למנהל כי המצות מעופשות, וביקש להחליפן. המנהל שלח אותו למפעל. "אבל אני קניתי אותה כאן", ניסה האיש לשכנע את המנהל, ולא הצליח. הקונה ניסה לדבר אל המצפון של המנהל: "אבל לא יהיו לי מצות לליל הסדר, מה אתה רוצה שאעשה?" והמנהל נותר בשלו. אז גם הצטרפה הקופאית האחראית לעזרת המנהל וזרקה לעבר הקונה המסכן "ומי אומר שלא קנית את החבילה הזו בשנה שעברה?" די היה ברגע אחד של מבט בתאריך שעל גבי החבילה, כדי להיווכח עד כמה השאלה הזו, ועוד בסיטואציה הזו, היא לא רק טיפשית, אלא מרושעת. בסופו של דבר, בלית ברירה, על סף סגירת הסניף הודיע הקונה למנהל כי הוא לא יעזוב את המקום ויעשה בו את ה'סדר' איתו יחד… נורא. כל גנאי יהיה קטן עליו.

טריוויה

מכון המחקר והסקרים 'שילוב', שאינו מעורב בשום סקר פוליטי, ערך עבור העיתון 'גלובס' את המחקר המקיף ביותר שבו השתתפו 2,000 נסקרים, על עמדת הציבור בישראל בסעיפי דת ומדינה. אחת מהשאלות נגעה לתחבורה ציבורית בשבת. איזו תוצאה התקבלה לדעתכם?

1. רוב הציבור בישראל תומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת.
2. מספר המשיבים שיש להפעיל תחבורה ציבורית בשבת רק באזורים חילוניים הוא כמעט כפול מהחושבים כי צריך להפעיל את התחבורה ללא התחשבות.
3. אחוז המתנגדים בהחלטיות להפעלת תחבורה ציבורית, כמעט שווה לאלה שהם בעד פריצה מוחלטת של ה'סטטוס קוו'.
4. מספר התומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת רק באזורים חילוניים, הוא הגדול מכולם.

תשובות ,2 3 ו-4 כולן נכונות. 43% הם בעד תחבורה ציבורית בשבת אבל רק באזורים חילוניים – פחות מהרוב המוצק המוצג לציבור. זהו נתון כמעט כפול מ-27% בלבד התומכים בהתעלמות מהסטטוס קוו ופריצת כל המוסכם בעניין זה. כמעט אותו מספר, 20% מתושבי המדינה, מתנגדים לחלוטין להכנסת שינוי כלשהו לסטטוס קוו בנושא ערכי ועקרוני כל כך.