סוף פסוק

1. נגד הזרם

בשבוע שעבר פתחתי את הטור בהטלת ספק: "עוד נראה אם 'אגודת ישראל', המתנגדת להעברת התקציב לפני הסדרת 'חוק הגיוס', כפי שהובטח לה, תשמור על כבוד מנהיגיה הרוחניים ועל מילתה, ואם תעמוד הפעם בדרישתה או ששוב תתקפל", כתבתי.

"ומה תעשה אם דרישתה להעביר את 'חוק הגיוס' לפני התקציב, כפי שהובטח לה אחרי הדחיות הקודמות, על ידי ראש הממשלה נתניהו, גם היא לא תתקבל?

"הרשו לי שלא להיות רואה השחורות. אפילו בהסתמך על התקדים הקצר של הסרת 'חוק ההתגברות' מסדר היום, על אף שהובטח להעבירו במהירות, עוד לפני שהממשלה תורכב. ההבטחה  נשכחה כאילו לא הייתה בהסכם".

עבר שבוע ימים, ותחושותיי שזה עומד לקרות רק התחזקו.  על סמך מה אני אומר זאת? על סמך "נדיבות" הממשלה לאשר תוכניות שונות שעמדו על הפרק לטובת הציבור החרדי, בפתאומיות ובעיתוי הסמוך ל'הרצת' התקציב למרות שהיו 'תקועות' כמה וכמה שנים.

בראש הרשימה עומד ייצור חשמל שאין בו חשש חילול שבת, שה'הרצה' שלו, לקראת הכנסתו למדינה כולה, בהיותו חשמל ירוק, ידידותי לסביבה, תתחיל בבני ברק, ותנקה אותה מנזקי הגנרטורים.

נראה כאילו בא הדבר בעיתוי הזה כדי להרגיע את ה'שטח' ולשכנעו בכדאיות השינוי בזרם.

אם אכן כך, כדאי שיפנימו שה'שטח' לא יקבל שום ויתור נוסף של הפוליטיקאים, אלא אם כן גדולי וחכמי ישראל והאדמו"רים יורו כן.

עד שנדע אם אכן עילת החיפזון בקבלת ההחלטות של הממשלה באה במקום העמידה על קיום הבטחות יסוד, כמו העברת 'חוק הגיוס' לפני התקציב, וגם אם לא, ההחלטה על החשמל, שהעולם כולו עובר אליו מטעמי איכות סביבה, כבר התגלגלה לידי המדיחים והמסיתים נגד כל דבר שבקדושה, והם עיוותו אותו, והציגו כאילו הביצוע הוא על חשבון משלמי המיסים, והרי שומרי שבת הם 'אוכלי חינם', לא רק של לחם זול גם של… פיתות. המעניין הוא שהביצוע לא יעלה למדינה אגורה שחוקה, ומי שרק מעיין בהחלטת הממשלה, אם הוא יודע קרוא וכתוב, אינו יכול לטעות בכך.

לא נורא. נדע להתמודד עם עוד עלילה והיטפלות שקרית שמטיחים בנו שונאי הדת.

ולעצם הכוונות בתוכנו, נמתין עוד מספר ימים, לדעת אם ההחלטה על החשמל גברה על כל ההבטחות כולן לאשר "לאלתר" את 'חוק הגיוס' או שהיא באה כ"בונוס" ומחווה" לחרדים, על נאמנותם הבלתי מסויגת לממשלה, הרבה יותר ממפלגות שלא היה ספק קל שבקלים שלא יזעזעו את ממשלת הימין החזקה לעולם.

הלוואי שאתבדה, וההסבר השני יימצא נכון. אלא אם כן יתברר שהדבר על דעתם של גדולי וחכמי ישראל והאדמו"רים.

2. ופרצת צפונה ונגבה

עד לאיזו דיוטה תחתונה הידרדרה כבר רמת השנאה התהומית לחרדים, לומדים מהמקרה הבא המתרחש ממש בימים אלה, ולא הגיע לידיעת הציבור הרחב.

קבוצה של משפחות חסידי חב"ד, חדורות אהבת ארץ ישראל, עלתה ארצה מארה"ב וקנדה ומבריטניה, כדי להקים כאן 'כפר־חב"ד 2' "ולתרום לצמיחת המדינה", כהגדרתם. לא מדובר באברכים, לא במי שמתנגדי החרדים מרבים לכנות בכינויי גנאי "אוכלי חינם" או אפילו "טפילים" ועלוקות". גרעין בן כ־30 משפחות של אנשי מעשה, רובם עובדים מרחוק במקצועות ההנדסה והטכנולוגיה, בחרו לעשות את דרכם למדינה בכיוון ההפוך מאנשי ה'ההייטק' השמאלנים־ישראלים, אחרי שפינו את המטוסים בנחיתה בברלין או בכל היעדים שהם העדיפו אותם על ארצנו.

הקבוצה אינה מתכוונת להקים את היישוב החדש לא ברמת אביב ג', לא בהרצליה פיתוח, ולא בשום מקום שבו מתפרעים משתתפי המחאות שכבר אינם יודעים על מה ולמה הם מוחים,  אלא בנגב, סמוך לגדר ההפרדה, וליישובים הר עמשא וחורה, והם ממתינים להוצאת התוכנית אל הפועל, בבאר שבע.

על קידום הקמת יישוב במקום החליטה הממשלה עוד בשנת 1996, והתוכניות אושרו על ידי מוסדות התכנון כבר לפני יותר מחמש שנים.

אז למה שיתנגדו לה? לא בגלל ש"גדר ההפרדה" מקפיצה מייד את כל שומעי המילה 'הפרדה' בהקשר לחרדים, ואין זה משנה באיזה הקשר, אלא משום שהקמת היישוב עלולה לפגוע ב…בדואים. הם מעדיפים את הבדואים על פני אחיהם היהודים.

"הקמת היישוב 'כפר חב"ד 2' כרוכה בחיכוך עם האוכלוסייה הבדואית. מלבד אום אל חיראן (זוכרים?) כשני ק"מ ממנו שוכן הישוב הבדואי עתיר, שתושביו שייכים גם הם למשפחת אלקיעאן, מאל חיראן".

הייתם מאמינים שבישראל 2023 חיים בינינו יהודים הדואגים יותר לעתיד הפחונים של הבדואים, מאשר לפיתוח היהודי של הנגב, כחזון בן גוריון?

נראה שהם אימצו ממנו רק את העמידה על הראש.

3. מפז יקרה

מן הראוי והמתבקש היה לפרסם את הקטע זה סמוך לחג מתן תורה. אלא שהעיכוב היה מוציא אותו מהמסגרת האקטואלית והמסקרנת, שבכל העולם מתעניינים בה. אני מבטיח להתאמץ כדי שהתחליף לזמן מתן תורתנו לא יהיה פחות מעניין.

בעבר כבר כתבנו על האוצר הנדיר שזכה לשמות רבים והמוכר ביותר הוא "תנ"ך ששון". סיפור המתח שסופר עליו הסתיים בתעלומת היעלמו מן העין, זה יותר מחצי יובל שנים.

בשבועות האחרונים הוא הוצא ממחבואו, עבר מסע ברחבי העולם, כולל בישראל, והערכה היא שיימכר ביום שלישי הקרוב במכירה פומבית של 'סוטביס' במחיר הגבוה ביותר שנמכר אי פעם ספר בעולם כולו: 50 מיליון דולר.

'כתר ששון' הוא כתב יד בן 1,100 שנים, לא בדיוק תנ"ך אלא עם תוספות שונות, כמו המסורה, הערות של חכמי ימי הביניים על האופן שבו יש לאיית, לקרוא ולהטעים מילים ועוד. הוא נרכש בזמנו על ידי אבי משפחת ששון המכובדת, התגלגל לסוריה ועקבותיו נעלמו.

'כתר ששון' קדם לתנ"ך המלא המוקדם ביותר, כתב יד לנינגרד, בכמעט מאה שנה. אומנם, כתר ארם צובא  קדום יותר משניהם אבל חסרות כמעט שתי־חמישיות מהעמודים שלו, לאחר שניזוק קשות בשרפה בבית הכנסת של צובא שבסוריה. לעומתו, ל'ששון' חסרים רק 12 עמודים מלאים. הוא מכיל 400 עמודים. בהתבסס על כך סותבי'ס מכתירה אותו כ"עותק המוקדם והשלם ביותר של התנ"ך העברי".

לאחרונה נודע כי שנים רבות הוא כבר אינו בבעלות משפחת ששון, שבה תלו את הבקשות לדעת מה עלה בגורלו של יקר המציאות הזה, ונקנה מאז שלא שזפתו עין בידי קרן הפנסיה של הרכבת הבריטית. כיום הוא נמצא באוסף פרטי של יעקב ספרא בז'נבה.

אפילו ברכבת הבריטית מעריכים את התנ"ך יותר מחלק מהעם היהודי הרואים בלימודו "הדתה".

בשנתיים האחרונות הוא עבר תהליך  מורכב ומסובך של אחזקה, ובשבועות האחרונים יכלו לצפות בו בארה"ב, דאלאס, לוס אנג'לס, ובמוזיאון 'אנו' בתל אביב.

ביום שלישי הקרוב הוא עומד להימכר. מהרו להוציא מהבנק את הסכום, אם אינכם מתכוונים להעביר אותו 'בביט', וקנו לפני שיקדימו אתכם…

4. שמרתם על 11 קורבנות נוספים ח"ו במירון?

כל המילים הטובות והערכה אין קץ מגיעות לשר לענייני ירושלים מאיר פרוש, שהוכיח שוב שכאשר מפקידים את האחריות בידי האיש הנכון, חגיגות ההילולה במירון משלבות שמחה אמיתית וביטחון אישי כפי שלא היה בעבר.

יישר כוח גדול.

אלא שעל פי כתבת רשת ב' היו גם השנה 11 קורבנות כתוצאה מהחגיגות במירון. שמעתם על כך? לדבריה, בשידור, הם אומנם אינם מהמחנה האמוני, וקיפחו זה את חייו של זה, אבל הכל באשמת… מירון.

הידיעה הזו שודרה במהלך יומן חדשות בצהריים לפני ל"ג בעומר, ואיש לא טרח לנזוף  נזיפה חמורה בכתבת.

הדיווח בא על רקע חיסול נוסף של כנופיות הפשע. הכתבת אורלי אזולאי ציינה כי בימים האחרונים בלבד היו 11 מקרים שכאלה.

עד כאן הדיווח החדשותי הענייני.

מכאן ואילך באה ההערה המקוממת ביותר, שמעולם לא שמעתי כמותה  מעיתונאי אחר, ועוד בכלי תקשורת ממלכתי, גם אם הוא אכול שנאה תהומית נגד חרדים.

"כש־5,000 שוטרים מרותקים לאירועי ל"ג בעומר במירון, אין זה פלא שאין מי שימנע את מלחמות הפשע", אמרה הכתבת.

במילים אחרות: רבבות החוגגים במירון, שהמשטרה שמרה על ביטחונם, הם האחראים למלחמות הפשע בישראל.

הדברים החמורים הללו נאמרו מספר ימים לפני ל"ג בעומר, כאילו השוטרים ממתינים על הר מירון בכל ימות השנה להילולה, ובשל כך הם אינם עוסקים במיגור הפשע בישראל.

לא כי אלפי שוטרים רתוקים זה כ־20 שבועות בעשרות מוקדי מחאה וחסימת דרכים מרכזיות; רק השוטרים שנהנו בחגיגות ההילולה לרשב"י הקדוש הם שהיו חסרים לתפיסת הפושעים. לא ההופעות בקיסריה, כלום. רק מירון.

איפה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שיגיב? גם אם שר התקשורת הפעיל והמוכשר שלמה קרעי החליט לא לסגור את 'כאן חדשות', כפי שחשב תחילה, הוא חייב לסתום את פיה של הכתבת הזו. ואת החלל שייווצר יהיה קל למלא בכתבים שאינם מערבים דיווחים ודעות אישיות, ובוודאי שלא מוקצנות. 5.הפרשת חלה

כמה ימים לפני השתתפותו של עומר בר־לב בפרובוקציה הנוראה מול אם הישיבות, וזקן ראשי הישיבות וגדול הדור הגר"י אדלשטיין העומד בראשה, הוא נשאל איך זה שכשר לביטחון פנים לשעבר, התפקיד הראשון שהוא לוקח על עצמו מייד לאחר תום הכהונה, הוא להיות יו"ר דירקטוריון בחברה של עבריין ואסיר לשעבר.

לעומת תגובתו לאחר ההסתבכות של מאפיית אנג'ל, שהתבטאה ב…טריקת טלפונים, אז הוא עוד השיב, ואפילו בחוצפה ובעזות מצח, ולא תמיד לעניין:

"תקשיב. ראשית, מדובר ביו"ר דירקטוריון. זה, אתה יודע, לא פול טיים ג'וב. זו עבודה של יו"ר דירקטוריון. אני לא יודע כמה זמן יידרש ממני. אני מניח שבהתחלה יידרש ממני יותר זמן. ובהמשך לפחות לפי הפעילות של היו"ר הקודם".

גם כאשר השואל לחץ יותר ושאל שוב: "אבל המנהל של מאפיית אנג'ל, שאתה התמנית ליו"ר הדירקטוריון שלה, הורשע בפלילים, ונידון למאסר. איך זה?" הוא ניסה להתחמק והסביר: "מנהל המאפייה ירון אנג'ל מחזיק רק ב־24% ממנה. משהו כזה".

אבל הוא המנהל שלה, הוסיף הלה לשאול ולא הירפה.

עומר בר לב: "נכון שהוא מנהל החברה אבל זו חברה ציבורית".

"איך זה להיות השר לשעבר הממונה על אכיפת החוק, שעובר לעבוד אצל מי שלא שמר חוק וישב בכלא?" חזר השואל לשאלת היסוד.

כאן כבר עבר בר־לב להשיב תשובה בפן האישי: "תראה, את משפחת אנג'ל ובפרט את ירון אנג'ל אני מכיר כבר 40 שנה. היכרות אישית והיכרות מקצועית מתוקף השירות המשותף שלנו".

"אתה מתחמק", קטע אותו השואל.

"אני עונה לך". אומר בר לב. "יכול להיות שהתשובה לא מוצאת חן בעיניך, אבל זו התשובה. אני מכיר את המשפחה שנים ארוכות. מכיר את ירון שנים ארוכות. עבדנו יחד. הוא היה קמ"ן שלי. ומאז, גם במילואים. בנאדם ששירת את מדינת ישראל שנים ארוכות בצורה אמינה ומהימנה. ולכן, ברגע שהוא הציע לי להצטרף לדירקטוריון כיו"ר, נעניתי בחיוב".

"ואתה לא מלבין בזה את העבר הפלילי שלו? הוא הודה במה שנקרא פרשת 'קרטל הלחם', אשר פגעה בציבור. לא סתם הוא הורשע ונידון למאסר".

"אני לא מלבין שום דבר. הוא נידון למאסר, הוא היה במאסר. זה היה לפני לא מעט שנים".

השואל: סביב 2018. זה לא לפני 30 שנים.

בר לב: "כן. זה לפני חמש שנים. לספור אני עוד יודע".

"אז נוח לך עם זה?"

"בהחלט. בהחלט נוח לי, נוכח ההיכרות שלי איתו. גם המקצועית וגם האישית, וגם בוודאי לאור התרומה שלו. בהחלט אני מרגיש עם זה נוח וטוב". מה שטוב בעיני עומר בר־לב לקשרים חיוביים עם חברו האסיר שריצה מאסר בפועל, פסול בעיניו כשמדובר למשל באריה דרעי, שלא הוטל עליו מאסר בפועל, והוא פסול מלבוא בקהל חברי ממשלת ישראל.

את השאלות הנוקבות הללו לא הפנה אל בר־לב חרדי, אלא שמאלני קיצוני, שאמור ל'שמור' עליו. אלא שאפילו הוא הבין שיש כאן צעד של עומר בר לב, שלא יעלה על הדעת.

האיש מנותק!

ירון אנג'ל, מנהל המאפייה, המחזיק בנתח הגבוה של מניותיה, הוא זה שהורשע ונידון למאסר בפועל בפרשת 'קרטל הלחם'. הוא נראה כ'משיחיסט' לכל דבר, עם זקן מגודל וכובע מרופט, והמביט בדמותו אינו יכול שלא לשייכו למגזר זה.

מה לעשות שהוא עצמו מתנער ומכחיש בתוקף, ושם עצמו בקצה השני של הסקאלה, הרחק מאוד מהצד החרדי? אחרי שהמפעל שהוא עומד בראשו לא עשה דבר בעקבות המעשה הנואל של חברו יו"ר הדירקטוריון, כבר אי אפשר לטעות שהוא חרדי, כפי שהוא משדר במבט ראשון.

"אל תתרשמו מהכובע ומהזקן, הם לא קשורים לדת. הזקן הוא בשביל היופי, וכובעים יש לי כל מיני". ו'קוקו' מבצבץ לו מן הכובע.

הוא נחשד כמי שהציג עצמו כבעל תשובה, כדרכם של עבריינים חובשי הכיפה  הלבנה, כדי לזכות בהקלה במשפט ובכלא, ומבהיר: "לא חזרתי בתשובה. הזקן סתם מטעה. בכלא אם אתה מעל גיל מסוים או אסיר לתקופת מאסר קצרה, לא שולחים אותך לעבוד, אלא למדרשה שצמודה לבית הכנסת בכלא. הרב מעביר שם כל יום שלוש שעות שיעורי תורה ורש"י. היו איתי אפיקורסים מוחלטים שרבו איתי שם", ומוסיף: "אבל סבא שלי היה שומר שבת".

לדבריו הוא איש מאמין, אבל על פי מעשיו ונתינת גיבוי, גם אם עקיף, לעומר בר־לב, האמונה שלו מגיעה עד הכרה  בחומרת פגיעה בכבודו של גדול הדור. עד ולא עד בכלל.

לחברות עם עומר בר־לב, הנמשכת 40 שנה, הוא מחויב יותר מלכבודו של גדול הדור וזקן ראש הישיבות בישראל בן ה־100.

ואגב: האם הסבא, שהיה 'שומר שבת', הוא לא גם סבו של הנכד שניבל וטינף את פיו נגד החרדים, ומחזיק 5% מאחזקות המאפייה?

עתה, כשלמדתם להכיר את הנפשות המרכזיות המעורבות ב'פרשת אנג'ל', יש לי השגה קטנה: אין זה סוד שאל ההגדרה 'חרם' גררו את כולנו צעירים גולשים, ורק בשלב מתקדם של התפתחות פרשת הפרובוקציה. קודם לכן דיברו כולם על החובה למחות חמורות. באמצעות 'חרם' חרדי מתאים להילחם ביוקר המחיה וכנקמה על חוסר התחשבות בכיס שלנו, אבל הוא עלול להפוך מהר מאוד לבומרנג ולעורר רעיונות ל'חרמות' נגדיות נגדנו. זאת ועוד: על פי תקדימי העבר חרמות על אל על, שפע שוק, ועוד שהוטלו, לא החזיקו לאורך זמן. מחאה מתוך רגש וכאב פנימי על פגיעה בגדול הדור, אינה זקוקה ל'חרם', גם לא להפסקת התקשרות עם החברה המעזה לעשות כדבר הנורא הזה. הדבר הטבעי והמתבקש ביותר, זעקת הלב הגדולה יותר מחרם, הוא חלק מספר החינוך שלנו ושל ילדינו להערכת תורה ומנחיליה, שהיה נותן אותה תוצאה, ואולי הייתה לו השפעה רחבת היקף יותר.

חבל שבמקרה זה נסמאו עינינו וצעירים משלו בנו והביאו עלינו את המושג ה'פלסטי', והלא זועק מנהמת הלב: חרם.

70 פנים לבחירת רב ראשי

חתול שחור עבר בין שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לבין ישיבת 'מרכז הרב', שאביו הרב חיים סמוטריץ', הוא אחד מחשובי תלמידיה.

החתול לא חיפש חלב, שהוא היום יקר המציאות. הוא פיטם עצמו בחלות של אנג'ל, בכל כמות שהשביעה אותו. הוא גם לא חיפש לשרוט את שר האוצר על החלטתו לייקר את החלב, שבוודאי תהיה לה השלכה גם על חתולי הרחוב, כי הוא יקר המציאות, אלא מעשה שהיה, שהוא חלק נוסף על מה שפרסמנו כאן, כך היה.

סמוטריץ' לא השלים עדיין עם התוכנית לביטול מגבלת גיל 70, שעליה דיווחנו כאן. על פי המידע שהגיע לידי פנו אליו תלמידי הג"ר יעקב שפירא, ראש ישיבת 'מרכז הרב', וביקשוהו שיתמוך ואפילו שיוביל את ההצעה. הוא השיב כי הוא חפץ במינויו של רב אחר, שהוא אכן איש ערכי, הגון ותיקן תקנות מועילות בעירו, בהסתמך על 'לא תגורו', אך ה'סולו' הלא מתואם של סמוטריץ' עלול לפגוע בכל מה שמינויו של הרב יעקב שפירא עשוי לפתור אותו.

סמוטריץ' לא אמר 'לא'! אבל גם סירב להגיד 'כן', והמתח עם 'מרכז הרב' גדול.

מוצאו של סמוטריץ' הוא אומנם חסידי, והוא נמשך לחסידות סערט־ויז'ניץ, אך אביו הוא תלמיד מובהק של 'מרכז הרב', והיה קשור בעבותות אהבה להגר"א שפירא זצ"ל, ראש הישיבה והרב הראשי לישראל. משום כך הכעס עוד גבר, ובהרבה.

יש יסוד סביר להניח שסמוטריץ' יעשה חישובי רווח והפסד, ובסופו של דבר לא ירצה להישאר בעמדה שתפגע בציבור הטבעי שלו, תלמידי 'מרכז הרב'.

מרכז בחירת הרב תלויה עכשיו בהיענות לבקשת 'מרכז הרב'.

צל"ש

הציון לשבח מלא־מלא, מגיע השבוע לצ'רלס השלישי שהוכתר בשבת למלך אנגליה. כששמע שרבה הראשי של ממלכתו לא יוכל להשתתף בטקס ההכתרה, החליט בהחלטה תקדימית ומחוץ לפרוטוקול הקשוח של האנגלים לתת לו חדר ב…ארמון, להתארח בשבת. לא זו אף זו אלא שכששמע ששימוש במיקרופון יש בו משום חילול שבת, לא ויתר על נאום הרב, ואפשר לרב לומר את דבריו ללא מיקרופון. "לב רוזנים ומלכים ביד השם" ועל כך שצ'ארלס יישם פסוק זה והוקיר את מנהיגם הרוחני, כמו על עצם המעשה, מגיע לו צל"ש.

פעולת החיסול בעזה, שבעזרת הקב"ה נתנה תוצאותיה, מאפילה על המעשה ההומני של המלך צ'רלס, בהיותה מצילת חיי אדם, ומלוא השבח עובר ומגיע למתכננים ולכוחות המבצעים, לצד הודאה אדירה לבורא עולם. ההערכה היא כי הפעולה עוד לא הסתיימה, נמשיך לעמוד בתפילה כי ריבונו של עולם ילווה את שליחיו הלוחמים גם בהמשך המבצע, והעיקר לזכור שלא כוחי ועוצם ידי עשו לי את  החיל הזה. צל"ש.

צל"ג

אודה ולא אבוש על כי אני נמנה עם מנויי 'מקור ראשון' מתוך מניעים אידיאולוגיים. אודה וכן אבוש שאני קורא גם את עיתון 'הארץ' אך משיקולי מקצוע ו'דע את האויב'.

אבל כשהיוצרות מתבלבלים ביניהם, אני מעדיף את 'הארץ' שאיני מזדהה עימו, מאשר את העיתון שנחשב ל'עיתון בית'. השבת הם התבלבלו, ועוד בקובץ המחשבתי 'מוסף לתורה והגות'. דווקא בו מתפרסם על פני עמוד שלם כנס בעייתי שנערך השבוע בקיבוץ נען. אם הייתה המודעה מתפרסמת במוסף כמו 'מוצ"ש', שאינו מעניין אותי, אולי לא הייתי יודע על כך, אבל במוסף לתורה? אני לא מוכן להכניס עיתון מזגזג הביתה! ציון לגנאי על חוסר הרגישות. אני מתכוון לקרוא רק את 'הארץ', שאני יודע את מקומו.

טריוויה

לאור ההסברים הבלתי מתקבלים על הדעת לעליית מחירי החלב, לפניכם מחירים ל־200 ק"ג חלב גולמי בארבע מדינות של האיחוד האירופי. דרגו אותם מהיקר ביותר (1) לזול ביותר.

מלטה

שוודיה

ישראל

צרפת

תשובות 1 ו־3 נכונות. מלטה וישראל, באותו מקום, הגבוה ביותר בעולם עם 62 אירו ויותר ל־200 ק"ג. שוודיה נמצאת במקום שלפני האחרון בפער אדיר עם 42.20 אירו, וצרפת עם 42.40 אירו לאותה כמות. מסקנה: חולבים אותנו!