1. שנהיה לראש: מדוע לא הצלחתי לעמוד בדרישת העורך לכתוב סיכום שנה?
2. ל"ב טהור: 32 רבנים ראשיים יחסרו בערי ישראל בימים הנוראים
3. והיוקר יאמיר: תזכיר 'חוק הכשרות' מצא את הסיבה ליוקר המחיה בישראל – הכשרות.
4. למען גמולי חלב: למי התודה על הפער החיובי באחוזי הילודה בישראל לעומת העולם?
5. הדובדבן שבכספת: היכן תחויבו לשמור את הבגדים או הפאה בעת שהייה במלון?
- 1. שנה בלי ראש
בפעם הראשונה בתולדות חיי הארוכים בתקשורת, אני לא מצליח למלא אחר מטלה עיתונאית, לכאורה פשוטה, שהתבקשתי להכין לקראת גיליון ראש השנה הזה.
יסלח לי ידידי העורך, אבל סיכום שנה לשנת תשפ"א הוא משימה בלתי אפשרית.
על סף השנה החדשה מתברר, על פי תוקפן של מנות החיסונים, שגם מעגל השנה כבר לא עגול כפי שהיה, והוא אינו בן 12 חודשים, או 13 בשנה הבאה, שאמורה להיות שנה מעוברת. השנה מתחלקת לתקופות של 5 חודשים. כך, ששום דבר לא מסתיים בינתיים, ולא מתחיל סבב חדש כפי שסברנו.
אבל, בעיקר לא הצלחתי משום שזו הייתה שנה בלי ראש, לא למדינה ולא לנו – אזרחיה.
גם לא ניתן לדעת, או אפילו להעריך, מה יהיה עם 'ראש השנה' הבא, והאם בקשת 'שנהיה לראש' תתגשם סוף סוף, בכל מובניה.
ניסיתי להתחכם, לחרוג קצת מהנושא, ולחקות את אותם עמיתים נועזים למקצוע, המתיימרים לבחור עבורי בכל שנה, וגם השנה, את 'איש השנה'.
אלא שגם כאן מצאתי את עצמי תקוע ב… מקום שאין איש.
אם העורך יאלץ אותי לייחד בכל מקרה את הקטע הראשון לסיומה של השנה, אבחר כאיש השנה שלי את זה שמגיע לסופה בהכרה ברורה כי 'אין עוד מלבדו'…
ויש רבים כאלה.
זהו הפסוק ש'סוף פסוק' בחר לחתום בו את שנת תשפ"א הלא שגרתית: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים… אין עוד".
תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.
כי רב הוא
בלא פחות מ-32 ערים ויישובים גדולים בישראל תיעדר בימים הנוראים דמותו של רב ראשי.
תושבי ערים נחשבות כמו תל אביב, חיפה, רמת גן, כפר סבא, בית שמש, אשקלון ועוד, ימשיכו להתנהל כעדר ללא רועה. העובדה שברוב ערי ישראל לא נבחרים כבר מזה שנים רבות גם רבני שכונות, מעצימה את תחושת החוסר מחד, ומאידך מחזקת את המזלזלים בחשיבות מינוי רבנים בישראל ורואים בדחיית בחירתם אמצעי לחסוך בהוצאות.
הרגליים ששמים בישראל לבחירת רבנים, כנראה מהירות וחזקות יותר מרגלי המשוועים להשתתף במרוץ לבחירת רבנים בערים השונות ושל אלה הממהרים להתלונן על היעדרם.
בתקופה הארוכה שבה החזיקה שס במשרד הדתות היא לא מינתה אלא מתי מעט והבעיה הפכה ל… מתי הרבה.
למרות שגם משרד הפנים היה בידה, מה שנתן לה יתרון ואפשרות ללחוץ על ראשי הרשויות לפעול לבחירת רב, היא לא הצליחה במשימה הזו, גם משום שהיה מי שעיכב את הבחירות, באמצעות בג"ץ או בשיטות היטפלות אחרות, וגם משום שהיא עצמה התעכבה עם ההחלטות, כפי שקרה עם מועצות דתיות. בשס לא האמינו שאי פעם היא עלולה למצוא את עצמה מחוץ למוקדי ההחלטות, גם אם תשמור, ואפילו תחזק את כוחה הפוליטי.
בימים אלה משנסים ב'ימינה' מותניים ומסתערים על משימת בחירת הרבנים. גם שם תולים תקוות בשליטה המשולבת של המשרד לענייני דתות ומשרד הפנים.
אלא כבר כשמיפו את היישובים שבהם חסרים רבנים והחליטו לפתוח עם המקומות שבהם מתגורר הציבור הדתי לאומי, גילו שהמלאכה אינה קלה כל כך.
בקריית ארבע לא הצליחו להגיע להסכמות. על אף שמדובר במועמדים בני המקום. הוויכוחים בין הציונות הדתית לימינה, הגיעו גם לכאן. ועתה מדובר על הצנחת מועמד חיצוני.
גם ב'אפרת', שם נראה היה כי תושג הסכמה על המועמד, החליט ראש המועצה לעכב את הבחירות מחשש שייבחר, לא חלילה מועמד חרדי, אלא חרדל"י…
ברמת גן המהלך עוד לא מוסכם, למרות שאם לא יהיו הפתעות, ברור מי בעד מי, ומי נגד מי.
בתל אביב התוכנית היא למנות את ראש רבני 'צהר' ורבה של שהם, הרב דוד סתיו, אך ראש העיר, רון חולדאי רחוק מלהתלהב, משום שאינו מעוניין להיגרר למחלוקות מיותרות.
על רקע זה, כשהם אינם מצליחים למנות רב ביישובים המזוהים איתם, יכולים ב'ימינה' רק להשתעשע בדמיון כי ימנו רבנים בשורה ארוכה של ערים חרדיות. ברשימת חסרי הרבנים שלהם מופיעות גם… בני ברק, שלדעת 'ימינה' אין בה די רבנים, עמנואל ו… ביתר עילית.
המקום היחיד שבו קיימת הנעה בתהליך הוא שדרות. הנעה יש שם אבל הנאה אין, מהעובדה שלראשונה לא הוצב בראש הגוף הבוחר דיין אלא… שופט. אמנם השופט משה דרורי הוא יהודי שומר תורה ומצוות, אבל עצם העובדה שמצאו שם לנכון לחרוג לראשונה מהמקובל, היא הבעת אי אמון במערכת הדיינות והעברת הכוח ממנה למערכת השופטת.
ואחר כך תבוא איילת שקד ותרצה שנאמין שהיא בעד צמצום כוח היתר שניתן לרשות השופטת…
אנו מאמיריך
בתחום אחד, הכלכלי, מסתבר שיש מי שחושב שהוא יודע לסכם את השנה, ואפילו לזהות בוודאות את האחראים לנתונים הלא מחמיאים.
מי אשם ביוקר המחיה בישראל, שהוא אחד מסימני הגאולה, החקלאים? רשתות השיווק? המס הישיר והעקיף כמו בדלק? הקורונה? – אף לא אחת מהתשובות נכונה!
האשמה היא ב… 'כשרות'.
את הטענה המקוממת הזו לא מפיצים יחצ"ני הרשתות הטרפות בישראל, לא מגדלי ה'דבר אחר' בקיבוץ להב או באעבלין המוסלמית, אלא היא מופיעה, שחור על גבי נייר המעוטר בסמל המדינה, ועליו תזכיר 'חוק הכשרות' החדש, שיובא להצבעה במסגרת חוק ההסדרים.
"מטרתו של החוק", כך נאמר בתזכיר, "להביא להפחתת יוקר המחיה באמצעות תחרות בשוק הכשרות".
זוהי ההכפשה הזולה ביותר שנשמעה עד כה מצידם של אלה שרוממות הדאגה לכשרות בפיהם, כאילו האמונים על ה'כשרות' במדינת היהודים אחראים למחיר הגבוה ששומרי הכשרות משלמים עבור 'דג מלוח', במבה או מלפפון וביצים.
לשם מה צריך 'רפורמה בחקלאות' אם ה"אשמים" במחיר המופקע כבר נמצאו מסתתרים בין שורות תעודת ה'כשרות'?
טענות לא מבוססות מהסוג הזה, שהמניע שלהן הוא פרצי שנאה, מועלות בצורה רוטינית עם פרסום הניתוחים הכלכליים הנוגעים לנעשה בישראל, אבל מעולם לא הופיעו בהסבר לחוק ישראלי. בדרך כלל, כאשר מתפרסמים נתונים לא נעימים של ארגון OECD הבינלאומי, על העוני בישראל, המצב הירוד של התעסוקה, או הפערים החברתיים, איש אינו ממהר לקחת אחריות והאשמה כמות שהיא מופנית כולה לחרדים. הם הלא יצרנים, שמובילים את המדינה אל עברי פי פחת כלכלית.
הארגון, שאינו יהודי, בולע את ה'לוקשים' האלה, גם אם אינם כשרים. אבל לספר בתזכיר חוק של המדינה, כי אותם 'לוקשים' אם הם מלווים בתעודת כשרות יקרים יותר בשל כשרותם – את הבדיה הזו גם לא היו קונים בארגון שבו לא כל המדינות הן אוהבות ישראל.
האם כדאי לחכות עם הקניות לחגים עד לאחר אישור השינויים בכשרות במסגרת חוק ההסדרים, ולהאמין כי סל הקניות יוזל אז? רק אם אתם פתיים התשובה היא חיובית. אפילו אם יפטרו את כל המשגיחים המרוויחים משכורות רעב, אין שום סיכוי שיוקר המחיה בישראל ירד.
אין לי מושג
OECD
ה-OECD הוא ארגון בינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי שבו חברות המדינות המפותחות "המקבלות את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית והשוק החופשי".
בארגון, שמתנהל מצרפת, חברות 37 מדינות אשר מייצרות למעלה מ-60% מהתוצר העולמי והן אמורות לשתף פעולה באתגרים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים בעולם. במסגרת הארגון נערך דיון במדיניות, מושווים הביצועים, ונקבעים סטנדרטים משותפים לביצוע מדיניות כלכלית וחברתית ברמה הלאומית.
ישראל צורפה מעשית לארגון היוקרתי לפני 12 שנים, ותוך התנגדות הפלסטינים. שר האוצר אז, יובל שטייניץ, הגיב כי זה הארגון היוקרתי ביותר אליו התקבלה ישראל מאז קבלתה לאו"ם. אבל נתוניה של ישראל, בתחומים רבים, מצביעים על פערים משמעותיים בינה לבין המדינות המתקדמות האחרות שחברות בו. למשל, בשיעורי העוני בפילוג החברתי ובפערים הכלכליים.
ומי אשם? – או הרצפה העקומה, כלומר שיטת החישוב, או החרדים המרסקים את המדדים כלפי מטה.
על עוללינו וטפנו
ואם כבר בארגון כלכלי חשוב כמו ה-OECD עסקינן, הנה אנקדוטה קטנה שנתקלתי בה תוך כדי נבירה בחומרים לקראת כתיבת הקטע הקודם, שאולי תעלה גם אצלכם חיוך מאולץ מלווה בהרמת גבה על מה שעובר עלינו.
ידיעה כלכלית שהתפרסמה השבוע בעמודו האחרון של העיתון 'גלובס', הביאה אותי למחשבה שהתגלתה כמוטעית, שהנה, לשם שינוי, בסוף השנה יש מי שמחשב מסלול מחדש ומוכן לטפוח על השכם של החרדים.
הידיעה דיווחה על כך שעל פי נתוני אותו ארגון נחשב, ה-OECD (אני כבר מצליח לכתוב את שם הארגון בלי להפוך את סדר האותיות…) ממוצע הילודה בעולם השנה עומד על 1.6 למשפחה, בעוד שבישראל הוא עומד, בערב ראש השנה על 3.1.
מכובד.
זהו פער חיובי בשוויון בנטל, שניתן לזקוף אותו לטובת המשפחות ברוכות הילדים, בעיקר של החרדים. אין ספק.
אלא שאז הגעתי לסוף הידיעה ונוכחתי כי אפילו את היתרון הזה, שיצדיק את בקשותינו למען עוללינו וטפנו, בימי הדין הקרבים ובאים, לא מפרגנים לנו.
"אם החילונים והמסורתיים בישראל היו מקימים מדינה" – נכתב בידיעה – "היא עדיין הייתה במקום הראשון בילודה על פי ה-"OECD…
"אם".
כאילו המדינה היא של החרדים ולא של חילונים ומסורתיים…
שאין להם שיעור – הפאה
אחרי שהסכמנו שהשנה היוצאת התאפיינה בכך שהיא בלי ראש, יש מי שחושב שהיא אינה זקוקה גם ל… פאה, ומספק לנו את הסיפור מסמר השיער הבא, שעומד בכל כללי החדשה העיתונאית, עם ערך מוסף שנועד להזהיר מפני הישנות מקרים דומים.
מעשה בבני זוג חרדי, מחזיקי תורה ובעלי חסד ידועים, שיצאו לנפוש במלון 'רמדה' בנתניה, השייך לרשת מלונות 'לשם'. בהיעדרם מן החדר נעלמה ממנו… פאה נכרית יקרת ערך.
בני הזוג התלוננו בהנהלת המלון, ושם התנערו מאחריות וטענו כי חפצים יקרי ערך יש להפקיד בכספת המלון, ומשהפאה לא הוכנסה לכספת, אין עליה ביטוח.
ראיתם פעם מישהו שדוחף פאה משיער טבעי לתוך כספת?
הזוג אחז בראשו כלא מאמין לשמע הטיעון של המלון, ופנה לעו"ד ידוע שהחל מטפל במקרה הבלתי מתקבל על הדעת. וכך נאמר במכתבו למלון:
"מרשתי, העבירה לעיוני את התייחסותכם לתלונתה וביקשה ממני להשיבכם:
"כבר בראשית הדברים אציין שעמדתכם תמוהה מאוד, לא רק משום שהיא מנוגדת לחוק ולפסיקה, אלא משום שמשמעותה הודעה רשמית שאינכם מעוניינים בלקוחות בני המגזר החרדי.
"לגוף הדברים: סעיף 12 לחוק השומרים התשכ"ז – 1967 קובע את אחריות בעל המלון ו/או מנהל המלון (אגב, על פניו, אחריות אישית) ביחס לחפציו של אורח במלון. אכן, ס"ק ג' שם, מחריג 'דברי ערך', אולם נעלה מכל ספק שלא ניתן להגדיר פריטי לבוש בסיסיים כ'דברי ערך', לא בפרשנות מילולית ולא בפרשנות תכליתית. אין אדם שיגדיר פרטי לבוש בסיסיים שאדם לובש באופן יומיומי כ'דברי ערך' – יהיה ערכם אשר יהיה. לעניין זה אציין את הידוע והמובן מאליו, כי פאה נכרית הינה פריט בסיסי שהוא חלק בלתי נפרד מאורח החיים של רוב בני המגזר החרדי וחלק ניכר מבני המגזר הדתי.
"יתרה מזו: לא ניתן להגדיר 'פריטי לבוש' בסיסיים כדברי ערך, משום שס"ק ג' מסייג זאת במסירת הודעה למלון. ברי שחובת מסירת ההודעה נועדה לפריטים שהמלון לא יודע על קיומם ולא לפרטי לבוש בסיסיים שהאורח נושא על גופו.
"הטענה כי על אורח להפקיד את בגדיו בכספת אינה סבירה, משום שלא ניתן לעשות זאת בכספת החדר וודאי שלא ניתן להטיל חובה על האורח להפקיד את בגדיו בכספת המלון, תוך ניהול פרוצדורה מול עובדי המלון בכל עת שהוא זקוק להם…
"לאור האמור, אני מבקש שתשקלו את עמדתכם שנית, שכן מרשתי הורתה לי לפעול למיצוי זכויותיה ע"פ כל דין".
השתכנעתם שמישהו כאן איבד את הראש? בית המלון לא, והוא ממשיך לעמוד על עמדתו:
"אנו מתנצלים על אי הנעימות שחווית במהלך שהייתך עימנו.
- המלון אינו אחראי על חפצי ערך – תכשיטים או בגדים בעלי ערך כזה או אחר.
- הנהלת המלון ואני בראשה עשינו בדק בית ואף נערכה ישיבת מנהלים בעניינכם.
- לדאבוננו, הפאה לא נמצאה וזאת למרות כל המאמצים שנעשו במלון, במכבסת המלון, בחדר בו שהיתם ומול צוות המנקים.
"אני מתנצלת באופן אישי על המקרה, אך אינני יכולה לקחת אחריות על פרט שלא היה בכספת המלון.
"כאות מחווה של רצון טוב, ומאחר ולא נהניתם מחופשתכם ובמטרה להעניק לכם חוויה מתקנת, אשמח להעניק לכם לילה זוגי במלוננו".
מעכשיו אם אתם מגיעים עם חליפה יקרה, שמלה או פאה לאחד ממלונות הרשת, אל תשכחו לרדת מחדרכם לקבלה כאשר אתם מסירים אותם מעליכם ולהפקיד אותם בכספת.
זה לא מתפקידי לספק לכם רעיונות איך תעשו זאת אם לקחתם חדר ליחיד.
שהנהלת המלון ייעצו לכם…
צל"ש
רענן שקד הוא עיתונאי בעל טורים שפעמים רבות עורר זעם רב בכתיבתו. בעבר קרא לירות בתושבי יצהר, אך מיהר להסביר כי מדובר בסאטירה. כשמתח ביקורת על הורי שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, ובחירתם של מתיישבים לגור ביהודה ושומרון, לא חזר בו.
על רקע זה מגיע לו צל"ש על שבטורו שפתח את הגיליון החגיגי של 'העיתון של המדינה' לקראת השנה החדשה, מצא לנכון ואזר עוז לכתוב את הדברים הבאים: "…אני אמור להיות שמאלני אתאיסט. עניין של מיתוג. אני אמור לטעון שיש אבולוציה, שאין שיטה, שיש חיים ומוות אקראיים, שאין תכלית שיש חיים כאן ועכשיו, שאין חיים אחר כך… אבל מצטער, אני לא יכול לטעון את כל הדברים האלה כי… יש אלוקים".
"…עכשיו הזמן הזה בשנה שאלוקים מגביר נוכחות… זה הזמן להיעצר, בכל רגע שנוח לכם ולחשוב עליו, ולחשוב על עצמכם. להרהר בזה. לבקש משהו ולתת משהו ולהרגיש את החג בבוא החג"…
עיטור העוז!
צל"ג
לחגי סגל, עורך העיתון 'מקור ראשון', על כתבה ארסית שפרסם תחת הכותרת 'צבא חצי העם', על ההצעה להוריד את גיל השחרור מצה"ל למי שתורתו אומנותו לגיל 21 ובה כינה אותם – על אף שהרעיון לא בא מהכיוון החרדי – 'משתמטים'.
ציטוט: "הורדת גיל הפטור למשתמטים הוא רגע עצוב בתולדות ישראל. מחנה גדול שרוממות ק-ל בגרונו הצליח להנפיק לעצמו פטור חילוני למצווה דאורייתא – חובת היציאה לשירות בצבא העברי בגיל 20 לכל המאוחר".
הוא לא ישתמט מתואר הגנאי שאנו מצמידים לו, השבוע.
טריוויה
מנין שמו של ה'מחזור' – ספר התפילות לימים הנוראים?
- רבא קבע אותו ועל שמו נקרא המחזור הידוע 'מחזור רבא'.
- 'מחזור' על שום התפילות שבו הנאמרות תחילה על ידי החזן ואחר כך חוזר הציבור אחריו.
- ה'מחזור' היה ספר התפילות של כל ימות השנה, ונקרא כך על שם מחזור השנה, עד שחולק לסידור של יום יום ולתפילות המועדים.
- 'מחזור' כמו 'הדרן' של סיום מסכת, כי חוזרים עליו מדי שנה.
תשובה:
תשובה 3 היא הנכונה. 'מחזור' היה הספר שבו היו תפילות כל ימות השנה, תחילה לחול, אחר כך לשבת, ראש חודש, תעניות והמועדים השונים. המחזור הראשון שהודפס כספר בצורה הזו היה 'מחזור בני רומא' והאחרון שמוכר הוא 'מחזור כלבו' שהודפס בווילנא. החלוקה בין ה'סידור' ל'מחזור' למועדים נעשה רק מאוחר יותר והוא נטל את שמו של ספר התפילות המקורי.
