יצחק נחשוני
י' אדר ב' התשפ"ב
- זכור, לא תשכח!
אני רוצה לקוות שבשבת זו יתפנו ראש הממשלה נפתלי בנט ושר השיכון זאב אלקין מהעיסוקים התכופים, שמנעו מהם מנוחה בשבת שעברה, ויגיעו איש לבית הכנסת שלו, לקיים את החיוב לזכור את שעולל לנו עמלק. 'קיפוח הנפש' שביצע עמלק בנו יחליף את מה שהם ראו בו 'פיקוח נפש'.
הייתי מאוד רוצה להימצא לידם אחרי שיסיימו את הקריאה בפרשת 'זכור', כמובן עם הקפדה בהגיית המילה 'זכר' פעמיים, פעם בניקוד של סגול ופעם עם צירה. כאשר קולו של בעל הקורא עוד ירעם ויהדהד באוזנם עם ה"לא תשכח"! הייתי מציג להם את השאלה: "כיצד לדעתכם היו מנהיגי ישראל נוהגים אם כעבור 100 שנה מההתאכזרות של עמלק לעם ישראל, היה סיחון, לדוגמה, מכריז מלחמה נגד העם העמלקי והוא היה נאלץ לנוס מעריו ומבתיו. האם עם ישראל היה נרתם אז להצלת העמלקים, וקולט את חלקם בארץ, או שהצו 'לא תשכח' היה מחייב אותו לכל הפחות לא להתערב?"
שאלה פרובוקטיבית מדי? לא אחרי שמבקרים בגנזך 'קידוש השם' שבבני ברק, וסורקים את המדור עצום של מסמכים ותמונות המתעדים מעט מן המעט ממה שעוללו אבות העם האוקראיני ליהודים.
צאצאי הקרבנות שנטבחו על ידי חיות האדם ערלי הלב אלה במשך הדורות, נשבעים ליקירים שאיבדו, בכל שנה מחדש בשבת פרשת זכור, לנקום את נקמתם. גם אם הם אינם יכולים למלא את הבטחתם, הם לכל הפחות מעבירים מאב לבן את האמונה שיהיה מי שיעשה זאת עבורם שהרי "מלחמה לד' בעמלק מדור דור".
מסמך נדיר שהגיע לאחרונה לארכיון 'גנזך קידוש השם' שופך אור על תענית ציבור עולמית, עליה הכריזו יחד, ה'חפץ חיים' זצ"ל, רבי חיים עוזר זצ"ל מהרי"ח זוננפלד זצ"ל, מהרי"ל דיסקין זצ"ל, וחברי הבד"צ בירושלים דאז, על הזוועות שעוללו האוקראינים ליהודים. "…הן בענייני הגוף והן בענייני הנפש, המצב נורא. השמועות הנוראות מאחינו מאוקריינא פולחות כליות ולב. דבר וחרב ורעב אשר לא נשמע כזאת מימי החורבן, שנתקיים הפסוק כפשוטו 'ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן'"…
רק 100 שבתות 'זכור' עברו מאז שפורסמה קריאתם, בתוכן גם אלה שהיו תוך כדי השואה האיומה, שבה טבחו האוקראינים בכמיליון יהודים. 100 פעמים חזרנו ושינַנו מאז את הצו 'לא תשכח', אז איך זה שבכל זאת שכחנו?
לא ל'אינו דומה' הזה התכוונו חז"ל כשאמרו כי "אינו דומה השונה 100 פעמים לשונה 101"…
במכירה פומבית שערך לאחרונה בית המכירות 'בידספיריט', הוצג מכתב נדיר ומצמרר שכתבו יהודי העיירה סטאנציע מפלך פולטובה שליד קייב שבאוקראינה, לאדמו"ר רבי מרדכי [מוטל'ה] טברסקי זצ"ל, נכדו של 'המגיד מטשערנוביל', ומי שהיה האדמו"ר הראשון מגזע טשערנוביל שעלה לארץ ישראל. זאת, בעקבות פקודת גירוש שהוצאה נגדם, אחרי ששני אחים גויים ביקשו לנשל יהודים ממסחרם ופעלו להשגת הגזירה.
במכתבם מתחננים היהודים שיתפלל להצלתם, על קברי הצדיקים בארץ. יהודי העיירה סטאנציע נאלצו לברוח מבתיהם בחוסר כל ולהציל את עורם מהפורעים האוקראינים, רק שאז לא היו פרוסים בנתיב בריחתם כתבים וצלמים. וכשצאצאי אלה שעוללו להם זאת בורחים מאותם כפרים ממש, אנחנו מרגישים מחויבות להירתם למענם?!
יש הטוענים שאין שום הוכחה שהאוקראינים של היום הם אכן צאצאי הטובחים ביהודים. עד השבוע, השבתי ברפיון, בעיקר בסברה, כי 80 השנים שעברו מאז השואה, שבה רצחו האוקראינים כמיליון יהודים, אינם מספיק זמן להחליף אוכלוסייה שלמה בת 40 מיליון אוקראינים. לחיזוק הסברה, גייסתי את ביטויי האנטישמיות הנרשמים במדינה זו עד לימינו, שהם בממדים העולים על אלה שבכל מדינה אחרת, וזו הוכחה ניצחת שהשנאה ליהודים ממשיכה לעבור שם בגנים.
השבוע, הסרתי כל ספק מליבי.
בריאיון שהעניק יואל ליאון, יהודי שומר תורה ומצוות, שכיהן עד לפני כחצי שנה שגריר ישראל באוקראינה, ובימים אלה נמנה על יחידת החילוץ הקדמית של משרד החוץ הניצבת בגבולות המדינה, הוא סיפר שביקש ממפקדי המעבר האוקראינים, לזרז את הליך מעברם של הישראלים והיהודים, שיישאו תג זיהוי מיוחד. המפקדים השיבו לו כי… הדבר יביא לפרעות ולעשיית שפטים ביהודים.
אני לא רוצה לחשוב שחלק מאלה שנחשדו על ידי מפקדי המעברים כמי שעלולים לפרוע פרעות ביהודים, זכו למקלט, ולו זמני, בישראל.
האוקראינים המתרכזים בגבולות אינם 'פליטים', שאין להם פתרון, ללא עזרה מישראל. הם מגיעים לכאן דרך מדינות הגובלות עם מדינתם, שכל אחת מהן מוכנה לקלוט אותם. לעומת זאת ליהודים אין מקלט אחר מלבד ישראל. גם אם תיפסק המלחמה והם יוכלו לשוב לאוקראינה, הם לא יינצלו ממלתעות האנטישמים שם. רק מדינת ישראל יכולה להגן עליהם.
אם תשקיע מדינת ישראל את כל המשאבים בהצלתם, ולא תחלק אותם גם לאלה שאסור לנו לשכוח את עברם, לא יהיה מי שיאמר להם עוד בעתיד, כי מנהיגי היהודים דוחפים את אפם הארוך לסכסוכים לא להם ונוטים לצד שכנגד.
- האי קרים והרוסים
בממשלה, ובוודאי בצה"ל, מאמינים שהם מצליחים לשמור על ניטרליות, ולא להזדהות לא עם הצד הרוסי ולא עם האוקראיני, למרות שנציגי הממשלה נדחפים לכל התמונות ודיווחי המלחמה. אבל הרב הראשי לצה"ל, אייל קרים, נצמד דווקא בימים הרי גורל אלה, לשיטה המזוהה עם ה… רוסים.
בדיחה ישנה עם זקן ארוך מספרת על קבוצת הכדורסל הרוסית שהפסידה לישראל, בטורניר שרק שתיהן התחרו בו. הרוסים התקשו לבשר לאוהדי הקבוצה על ההפסד הצורב. מה עשו? יצאו בכותרות ענק שבהן נאמר כי הקבוצה שלהם הגיעה ל… מקום השני והמכובד.
הרב הראשי הצבאי תא"ל אייל קרים נקט השבוע באותו טריק בדיוק.
באיגרת שהפיץ בין קציני הרבנות הצבאית, בעקבות העתירה שהגישו 'הפורום החילוני' ועמותת חדו"ש להתיר לחיילים להכניס חמץ לבסיסי צה"ל, הוא הודיע כי עמדת צה"ל והמדינה היא, שיש להותיר על כנה את הפקודה האוסרת זאת. "צה"ל קיים עבודת מטה מעמיקה ובחן מגוון חלופות ואפשרויות, והגיע למסקנה שאין אפשרות מעשית, לשינוי הפקודה".
אחרי צפירת הרגעה שכזו, כמעט שקיימנו את מצוות שמחת פורים על כל חומרותיה קודם לזמנה, עד שהתברר לנו שהרב הראשי, הפסיק את הודעתו באמצע העלילה.
ההודעה המלאה הונחה על שולחנו של בג"צ. נאמר בה שהמדינה אמנם אינה מתכוונת לבטל את הפקודה, אבל היא מתחייבת שלא לאכוף אותה. תשובת המדינה היא שהצבא לא יחפש בכליהם האישיים של החיילים כדי לוודא שלא הכניסו חמץ לבסיסים.
צמוד-צמוד לשיטת ניסוח ההודעות שפיתחו הרוסים.
בינתיים גם ההתחייבות המקוממת של המדינה לבג"צ שלא לאכוף את הפקודה, לא הפיסה את דעת השופטים. הם נתנו להבין כי הם לא מסתפקים ב'מחווה' של המדינה.
עד לקבלת ההחלטה הסופית, אולי גם יספיקו שופטי בג"צ לעיין בלוח השנה העברי ויגלו שפסח יחול בעוד חמישה שבועות. אם היו יודעים זאת, לא נראה שהיו נותנים לצדדים עוד… 60 יום, להגיש את תגובותיהם.
ואולי כך גם ייחשפו למושג: "חמץ שעבר עליו הפסח"…
- • •
הצעה ל(אי) סדר
איפכא ולא מסתברא
רק במדינת ישראל קיימת אכיפה בררנית לחוקים או לפקודות צה"ליות – איזה מהן שלא רוצים לא אוכפים ומאידך כופים בכוח דברים ששום חוק לא מחייב לקיים אותם.
מי היה מעלה בדעתו להודיע לבג"צ כי בין יום העצמאות ליום ירושלים הפקודות הצה"ליות לפתיחה באש לא ייאכפו ושבצה"ל יעלימו, בימים אלה, עין מהקפדה על קיומן המלא?
אבל כשמדובר בפקודות הצבאיות האוסרות הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל בפסח, המדינה אינה נרתעת מלהודיע לבג"צ בצורה גלויה, כי היא אינה מתכוונת לאכוף אותן למעשה.
הטרלול אחז בקובעי המדיניות אצלנו, והשיתוק המחשבתי והערכי השתלט על שארית שיקול הדעת. בימי ה'ספירה', בין פסח לל"ג בעומר, תיווכחו עד לאן הגענו עם זה. בעוד שבאשר לפסח הודיע צה"ל כי איסור הכנסת חמץ לתחום בסיסי צה"ל לא ייאכף על החיילים והמפקדים, בל"ג בעומר יאסרו להכניס גם את האוכל הכשר ביותר, לרבות קרטוצ'קעס מהמדורות, לכל אזור הר מירון, ולקיים מצוות 'הכנסת אורחים'.
מה ביקשנו, נס? אבל קיבלנו פעמיים הפוך…
- בזמן קריב
ביום ששי האחרון, ב' דראש חודש אדר ב', מיד לאחר הפרובוקציה הבריונית של ח"כ גלעד קריב במקום המקדש, הגיעה לידי – כאילו עם שליח מיוחד מעולם שכולו אמת – חוברת פשוטה, לא צבעונית ולא מהודרת בעיצובה, ובה דברים חוצבי להבות אש שנשא מרן האדמו"ר בעל ה'שפע חיים' מקלויזנבורג זצ"ל, בדיוק לפני 60 שנה, בא' באדר ב' תשכ"ב, בעת חנוכת קריית צאנז שהקים בנתניה.
צירוף הזמנים כשלעצמו עשה עלי רושם רב, וקרא לי להעמיק בכתוב. כשסיימתי, הגעתי לראשונה בחיי להשלמה מטפורית עם המוסכמה שהעולם הוא עגול.
לא רק שהדברים נאמרו ונכתבו כאילו בתקופתנו ולא לפני 60 שנה, אלא שיש בהם התייחסות ישירה ומדויקת לכל מה שעובר עלינו בימים אלה – הפגיעה בכשרות, טהרת הייחוס, שמירה על המקומות הקדושים, הפגיעה בכבוד התורה והדת ובעיקר הרמת הראש של הרפורמים.
מי מכם שיכול להגיע אל החוברת ולקרוא בה בעצמו (היא יצאה לאור על ידי מכון הוצאה לאור 'שפע חיים', רבי עקיבא 8 קריית צאנז) שלא יסמוך עלי ולא יסתפק בחלקי הדברים שאורך היריעה כאן מאפשר לדחוס לתוכה. הם המעט שבמעט, שאינו מתיימר להחזיק את המרובה. מה שאצטט נאמן למקור בהשמטת הטעון גניזה.
…"הנה, כל השתלשלות הדברים הביאה לידי כך שהתהווה בעולם מין בריה משונה שבאמת לא ידעתי כיצד לכנות אותה. יש הקוראים לבריות הללו בשם 'רפורמים'. יש הקוראים להם 'ניאולוגים', או תואר אחר. כל מדינה והשם המיוחד לה. אבל אני עצמי לא ידעתי כיצד לכנות בריה כזו, שהרי הוא ספק יהודי וספק גוי, אם הוא בא בין גויים הם אומרים לו שהוא יהודי ואם הוא בא בין יהודים אומרים עליו שהוא גוי.
"תחילה חשבתי לכנות בריה זו בשם גוי-יהודי. אבל, שוב נמלכתי בדעתי שזו תיבה ארוכה מדי, ולכן גמרתי בדעתי ששמו נאה לו להיקרא 'גויהוד'. בתחילה חשבתי להסיר גם את האות האחרונה של גוי, אבל גמרתי בדעתי לא לקפח את זכותו להיות גוי גמור בלי מגרעת. לכן השארתי את תיבת גוי ורק את תיבת יהודי קיצרתי, כאוות נפשו של אותו משומד שחפץ שלא יכירו שהוא יהודי"…
"מעיד אני עלי שהתגוררתי כמה שנים באמריקה ובחסדי ד' לא חסר לי שם דבר והיה לי מכל טוב הארץ. והאדם החפץ לשבת על סיר הבשר וליהנות ממנעמי עולם הזה יכול למלא שם את כל תאוות ליבו ללא גבול… גמרתי אומר לקום ולעלות לארץ ישראל במטרה לגור במקום שמתגוררים שם אך ורק יהודים בלבד, בלי שום קשר ושייכות לגויים…
"ברם לצערי הרב נאלץ אני לציין, כי בבואי הנה נכזבה תוחלתי ממה שראו עיניי. אני סברתי לתומי שאותם ה'גויהוד', אשר כבר ראו מה עלתה להם שהגויים בחו"ל בעטו בהם והקיאו אותם מקרבם, יתבוננו באיוולת דרכם ויסירו את חלק הגוי שלהם מתוכם. ישאירו את חלק הגוי שלהם בחוץ לארץ… אך מרה התאכזבתי כשנוכחתי לראות שהרבה מהברנשים האלה, לא רצו בשום פנים ואופן להיפרד מהגוי שבהם, וגם לארץ הביאו את הגוי יחד עימם…
"…ה'גויהוד' אינו בא להתיישב כאן מתוך אהבה וחיבת הארץ, במטרה לחיות בתוך עם ישראל ככל העם היושב בציון, לדרוש את טוב הארץ, ולא מתוך הרגשת תודה להשי"ת בעד ההזדמנות שניתנה לו לחונן את עפר ארץ הקודש. להפך, ה'גויהוד' בא לכאן בהרגשת יוהרה כאילו כל תושבי הארץ חייבים לו תודה בעד רצונו הטוב לעלות לארץ. אם הוא כבר נמצא פה הוא דורש שלכל הפחות הכל יהללוהו וישבחוהו על שהוא גר כאן, ו.. ייתנו לו לפחות כיסא מיניסטריאלי"…
יכול להיות שכבר לפני 60 שנה, כשהדברים נאמרו ונכתבו ראה מרן האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל בעיני רוחו את ה'מיניסטר' גלעד קריב?
- הר? נבוא!
מסורת עתיקת יומין של הבדואים מייחסת את משפחתו של משה רבנו, אשתו ציפורה וילדיו, אליהם, כשם שהדרוזים אימצו את יתרו לראש עדתם. על פי המסורת שלהם המדיינים היו נוודים בדואים, שנעו ונדו ממקום למקום עד שרובם התיישבו בנגב.
היהודים החדשים דבקו בהבלים רבים שהמציאו דתות שונות ומשונות, אבל את זו הם דוחים בשתי ידיים. מנין אני יודע? מהחלטה זדונית שהתקבלה השבוע ופסלה סופית את התאוריה המפונטזת.
אם היו מאמצים את שייכותה של משפחת 'רבנו' לבדואים, לא היו מעיזים להעלות בדעתם לסגור את קבר רשב"י במירון ולאסור קיום ההילולא הנוהגת בו ביום ז' באדר, יום פטירת משה רבנו ע"ה. העילה לסגירה הייתה "סכנה בטיחותית מהתקנה לא תקנית של מערכת החשמל".
בעוד שכל החיבורים הפליליים של הבדואים לחשמל 'הוכשרו' לאחרונה בחוק, דווקא המקום הקדוש שבו מציינים מדי שנה בז' באדר את הסתלקותו של גדול הנביאים, נסגר בעילה של דאגה מהתחשמלות.
מי שהמציא את הנימוק המגוחך הזה על חשש מהתחשמלות הוא ממציא גדול יותר מתומס אדיסון, שהמציא את החשמל.
אם אכן קיימת סכנה כזו , למה לא טיפלו בה במשך 73 שנות המדינה? אם אכן רפ"ק שמוליק פיאמנטה, ראש ענף אבטחה ורישוי במחוז צפון של המשטרה, וטפסר משנה אוסקר פוקס גילו, בעזרת מהנדסים, מספר רב של ליקויים בטיחותיים ומסוכנים, "אשר מהווים סכנה ברורה ומיידית למשתמשי המקום", מדוע לא סגרו אותו מיד, ואיך אפשרו לחכות מיום הגילוי המפתיע לפני כשבוע ועד לז' באדר? האם גם אם היה נופל חוט חשמל בכיכר מרכזית בעיר היו ממתינים עד שבאותה כיכר יתקיימו חגיגות יום העצמאות, ולא היו מנטרלים את הסכנה מיד?
למעלה מ-70 שנה איש לא רצה לקחת אחריות מלאה על ציון רשב"י במירון וסביבתו, שהוא השני בחשיבותו בין המקומות הקדושים אחרי הכותל המערבי. אבל מאז האסון הנורא, כל בעל זכות חתימה זוטר המחפש לעצמו 'כיסוי' למחדלי חוסר העשייה, מקבל החלטות מהותיות הפוגעות בציפור נפשם ובאמונתם של מיליוני יהודים בארץ ובעולם. החמור מכל הוא שהדבר נעשה תוך ניצול מחפיר של כבודם של הנספים, שאין בין המוות הטרגי שלהם, ולהחלטות השרירותיות, שום קשר.
זהו ניצול שרלטני של הצטנפות קהל המאמינים בישראל, שעליו נמנו גם הנפטרים, בתוך צערם וכאבם, ופגיעה ברגשותיהם ובאמונתם בשם הדאגה לביטחונם.
אין שום קשר בין הילולת ז' באדר בציון רשב"י לבין האסון שאירע בל"ג בעומר כתוצאה מהדוחק שנוצר לאחר ההדלקה. ההסתברות שטענת הכרס על חשש מהתחשמלות תתגשם, קטנה בהרבה מזו שבחצר הקבר ייפול טיל שישוגר מסוריה, מהחיזבללה או אפילו טיל בליסטי מאיראן או מצפון קוריאה…
גם ועדת החקירה הממלכתית קיבלה, כהוראות ביניים, שורה של החלטות התלושות מכל היגיון. נכון שהנספים מצאו את מותם ל"ע בחנק, אבל זה לא קרה כתוצאה מבליעת נקניקיה או חתיכת שניצל שנתקעה בוושט. אז למה לאסור על העולים למירון בל"ג בעומר להכניס אוכל להר, או לארגוני 'הכנסת האורחים' להסעיד את הבאים?
אלא שאת הגזירה הזו, עוד מוכנים לבלוע, במסגרת האמון שניתן לוועדה, שמבקשת למנוע את האסון הבא. אבל עד כאן!
ההחלטה לסגור את הציון בטענת סרק של חשש מהתחשמלות, אינה קשורה כלל לאסון ואפילו לא לוועדה. כדאי היה שאלה שקיבלו אותה לא ישלבו ידיים בחוסר מעש, אלא ימצאו פתרון. גנרטורים הומצאו הרבה לפני שהם המציאו את בעיית חיבורי החשמל בציון…
הציבור נתן הזדמנות לפה שאסר להיות הפה שהתיר. הוא יגיע לציון גם בעלטה. אבל הכאוס עלול להוביל לאי שיתוף פעולה גם בשמירה על הסדר והתקנות בל"ג בעומר.
אסור להבליג ולהמתין עד לגחמה הבאה. לפי ההיגיון המעוות שממנו נשלפה טענת ההתחשמלות, היא עלולה להיות איסור צעידת ההמונים בליל שבועות לכותל המערבי מחשש ל…החלקה על בננה.
צל"ש
הצל"ש היום הוא הפוך על הפוך ובסימן ונהפוך הוא. הוא ניתן לארגון 'צהר' שסוף סוף עשה את הטעות וגילה לעיני כל, את מה שהציבור ידע מזמן, אך השר מתן כהנא והם ניסו להכחיש, כי 'צהר' הוא שעומד מאחורי כל הרפורמות ובראשם בגיור ובכשרות, ומתוך אינטרסים אנוכיים.
במסע פרסום אגרסיבי ויקר, צורף בסוף השבוע 'פלייר' לכלי תקשורת רבים, שבעמודו הראשון נכתב: "'צהר' פועלת כבר שנים לקידום הכשרות והגיור למול ממשלות רבות, ונקדם אותם כבר בעתיד".
בפמפלט (קונטרס ירוד בלשון המובנת למומלצי הגיור של הארגון) מוצגים כל שלבי הגיור על פי הרפורמה החדשה, שאישורה נכשל השבוע, כאלה ש'צהר' אחראים להם. כמו כן נעשה בו ניסיון נואל להכניס טריז בין עמדתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שכביכול תמך בגישתם, לבין עמדת שאר החרדים. הצל"ש ניתן ל'צהר' על הסרת המסכות דווקא בערב פורים.
צל"ג
הצל"ג השבועי ניתן השבוע לכל הסוחרים בימים אלה נפצים ובחומרים דליקים המסכנים את חיי ילדינו ועושים רווחים לעצמם באמצעות מרעין בישין העונים להגדרה "וכדי בזיון ו…קצף", שאין בינם לבין שמחת פורים דבר. במקרה הזה, הציון לגנאי וההוקעה אינם מספיקים, ומן החובה להסגירם, כפי שמן הראוי לעשות בכל מי שמסכן חיי אדם.
- • •
טריוויה
מי תיקן את העלייה לציון רשב"י במירון ביום ז' באדר, יום פטירת משה רבנו?
- האר"י הקדוש.
- ניצולי תרפ"ט אחרי המאורעות בחברון
- הרב משה צבי נריה כאירוע הודיה המוני אחרי מלחמת העצמאות.
- לא האר"י עצמו אלא גוריו אחריו.
תשובה:
תשובה 3 היא הנכונה. למרות שהעלייה לציון רשב"י במירון ביום הילולת משה רבנו התקבלה בשדרות החסידים ואנשי המעשה, כאילו היא תקנה מדורי דורות, מי שהיה הראשון לקיים את העלייה הזו הוא הרב משה צבי נריה, שכונה 'ראש דור הכיפות הסרוגות', מי שהקים את ישיבות בני עקיבא ולימים היה גם חבר כנסת מטעם המפד"ל.
העלייה הראשונה נוסדה על ידו כאירוע הודיה המוני לבורא על הצלחות עם ישראל והצלתו במלחמת העצמאות. הוא התקיים בז' באדר תש"ט. אם ב'ימינה' היו יודעים לפחות היסטוריה, לא היו נותנים, בשום מחיר, לפגוע בו…
