ד"ר תמר לביא
ט' סיון התשפ"א
הסיטואציה הנוכחית דורשת מאיתנו שימת לב יתרה למצבם הנפשי של הילדים שלנו
כבר שבוע שאנחנו נמצאים בתחושת אי ודאות מהעתיד לבוא, שקט מתוח. מצב זה של אי ודאות בכלל ומצבי חירום בפרט – עלולים לעורר חששות ופחדים בקרב כולנו. התחושות הקשות אינן פוסחות על ילדים צעירים או מתבגרים בין שהיו חשופים לאירועים באופן ישיר ובין שלמדו עליהם באופן עקיף. ההתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית והשפתית של הילדים נמצאת בשלבי הבשלה שונים והם נעזרים במבוגרים כדי לפרש ולהבין את האירועים, לווסת את הרגשות שלהם, להרגיש בטוחים ולהתאושש במהירות ממצב המצוקה.
ככל שהם צעירים יותר התגובה של הילדים קשורה לא רק לאירועים החיצוניים אלא גם לתגובה של המבוגרים סביבם. תפקידנו העיקרי כהורים במצבים של דחק להעניק לילדים תחושה שאנחנו נוכחים לצידם, דואגים להם, מבינים ואוהבים אותם.
הנה כמה דוגמאות לדרכים בהן נוכל לסייע ולתמוך בילדים במהלך ולאחר אירוע קשה:
- לפני הכל, דאגו לעצמכם
הילדים מסתכלים על המבוגרים בסביבתם. מומלץ לא להסתיר או להכחיש את הרגשות שלכם מול הילדים, אין מניעה שילדים יראו את המבוגרים סביבם עצובים, דואגים או בוכים. היו כנים וספרו 'כן, גם אנחנו נבהלנו'. אך אל תציפו את הילדים בדאגה וזכרו לומר להם 'כעת, נרגעתי… אני יודע/ת שהממ"ד/המרחב המוגן בטוחים', או 'כאשר אנחנו יחד זה נותן לי כוח, אנחנו שומרים אחד על השני'.
הוסיפו את האמונה וההשגחה. אם התחושות שלכם עצמכם קשות ומציפות מדי, אם אתם חווים דאגות וחרדות שאינן נשלטות, זה עלול להדאיג את הילדים. לכן חשוב שתדאגו לטפל בעצמכם כדי שתהיו מסוגלים לסייע לילדיכם.
- הציגו דוגמה אישית לשמירה עצמית
שמרו ככל האפשר על שגרת יום, אכילה נכונה, שתייה, שינה, הימנעות מחשיפה מוגברת לתקשורת ופעילות אקטיבית. תנו לילדים להבין שהרגשות, המחשבות והתגובות שלהם אינם מעידים שהם שונים, חלשים או חסרי ערך. הסבירו לילדים שהמצב אינו רגיל. הוא מלחיץ וכולנו מגיבים בדרכים שונות – הביטויים בגוף, בהתנהגות וברגשות הם 'ביטויים נורמליים למצב שאינו נורמלי'.
זכרו גם אתם שהרבה מן השינויים ההתנהגותיים הם זמניים ויחלפו כשהמצב יירגע. אף שיש להתייחס לשינויים אלו, הם אינם בהכרח מעידים שמשהו אינו כשורה עם הילדים.
- צרו עבור הילדים מרחב בטוח ומבין לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם
חשוב ליזום שיחות על המצב/האירוע – להסביר את ההתרחשויות בשפה ובמושגים מותאמים לגיל ולשלב ההתפתחותי. אל תכפו את השיחה, ייתכן שתזדקקו למספר פניות לפני שהילדים ירגישו בטוח מספיק לדבר על הנושאים שמטרידים אותם.
עודדו את הילדים לשאול ולשתף בשאלות ובמחשבות שלהם, באמצעות שאלות כמו: "מה אתם יודעים על האירועים?" "האם יש משהו שמטריד / מכעיס אתכם במיוחד?" "מה הייתם רוצים שיקרה?" "מה עוזר לכם להרגיש טוב יותר?"
הקשיבו לילדים בעניין, ללא הפרעה – והביעו הבנה לנקודת המבט שלהם עוד בטרם אתם מתקנים, נותנים עצות, או מבטיחים שהכל יהיה בסדר.
עודדו ביטוי רגשי במגוון דרכים מילוליות ושאינן מילוליות – כמו משחקי תפקידים, כתיבה, ציור, פיסול, דרמה וכו'.
- תנו מידע, הסבירו ותווכו את האירועים
הקפידו לתת לילדיכם מידע עדכני ושוטף על האירועים, הזימו שמועות – כמו כולם גם ילדים צעירים ובני נוער זקוקים למידע על המתרחש סביבם כדי להגביר את תחושת הביטחון והשליטה שלהם.
התאימו את המינון והתוכן של המידע לגיל ולשלב ההתפתחותי של הילדים – דברו עם הילדים כאשר אתם מצויים (פיזית) בגובה העיניים שלהם. ילדים בגיל הרך זקוקים למידע מינימלי, פשוט וקונקרטי.
הקפידו לשזור בהסברים גם מסרים מרגיעים ודוגמאות או עצות לגבי דרכי התמודדות – "יחד אנחנו חזקים"; "אמא ואבא / הגננת / המחנכים איתכם כדי לשמור עליכם" וכו'. או דוגמאות מתוך ניסיונות התמודדות מוצלחים מן העבר שלכם.
סיימו את השיחה עם מסרים אופטימיים "המצב הזה הוא זמני, וייגמר בקרוב". "גם בעבר ידענו להתמודד…"
הקפידו למנן את החשיפה של הילדים לאמצעי התקשורת השונים.
- במידת הצורך- אל תהססו לפנות לסיוע מקצועי
לעיתים המצוקה הרגשית עלולה להציף את הילדים. כדי למנוע מצב של היקבעות המצוקה וכדי לסייע להם להתמודד עם המצב ניתן גם להיעזר בסיוע מקצועי. איך תדעו מתי נדרשת התערבות מקצועית?
אם תגובות הילדים קיצוניות וחמורות ביחס לילדים אחרים בני גילם שבאותה סביבה.
אם התגובות של הילדים אינן משתפרות ואפילו מחמירות עם הזמן.
אם התפקוד של הילדים נפגע באופן חמור (שינה נפגעת מאוד, שינויים משמעותיים בתיאבון או סירוב לצאת מן הבית / מיטה לאורך זמן).
- הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית וחוקרת פוסט טראומה, מנהלת תחום מחקר, פיתוח וניהול ידע, עמותת נט"ל