ח-סיבה למסיבה
"את בטוחה שהקוסקוס יהיה מוכן בשבע בבוקר?" ניג'סה לי חסיבה בפעם המיליון וחצי.
"חסיבה, יא חביבה, אמרתי לך שהכל יהיה מתוקתק בזמן. אני, ניסים והילדים נעשה מסיבת פיג'מות, וכשניסים ילך לתפילה עם הנץ החמה, אני אשלח את יוליה להעיר את תיקי, כדי שתעזור לי לארוז ולנקות".
"אני ממש מקווה, כי אנחנו חייבים להעמיס הכל ולהוציא את האוטובוס לדרך בזמן. ציקי, הנכד שלי, מחכה לטיול בר המצווה שלו כבר שנה. כפרה על ציקי. ואם לא תספיקי?"
"תפסיקי להציקי!"
"אני פשוט רוצה שהכל יהיה מוכן בזמן", חפרה.
"יא חסיבה, בואי נסגור את ההזמנה, ועל הדרך, נסגור גם את הטלפון".
"הלילה אנחנו עושים לילה לבן!" תזכרתי את הילדים בישיבה משפחתית דחופה וטעימה.
"אוף, מאמא, יש לי מבחן בהיסטוריה", ניסתה יעלי להתחמק מהמשימה הלאומית.
"יצאת כבר לחופשה, א'בינתי", ניגבתי את החומוס, "תנסי למצוא תירוץ הגיוני יותר. ועד אז את אחראית על קילוף הגזרים".
"הא! אבל אנחנו עדיין לומדים!" קפצו דוד וישי על המציאה שארגנה להם אחותם הגדולה.
"אתם אף פעם לא לומדים", סגרתי את הדיון. "מכיתה א' אני מתחננת שתביאו לי תעודה עם ממוצע שגבוה ממידת נעליים. אתם אחראים על שטיפת הכרפס. ומירו", צבטתי את סנטרו המזופזף, "אתה תנקה את העופות. ויהי רצון שבזכות זה תפרוש כבר כנפיים!"
"אמן", השלים ניסים בהתרגשות את הברכה הלבבית והעמיס ארגזים של דלעת, קישואים וגזר. "ילדים, תלבשו פיג'מות ונתחיל במסיבה".
"במסיבות יש כיבוד", הכביד עלינו ישי.
"אז נפתח חטיפים", גלגלתי עיניים לארבעה כיווני אוויר וחשפתי לראשונה את בונקר הממתקים הסודי שמאחורי ארון השירות.
"במסיבות יש מוזיקה", פערה יעלי עיניים על המאגר המסווג שלי והצטרפה לאווירה הסחטנית.
"בסדר, נרשה לכם לשים את כל הזמרים הצעירים שלכם בווליום המעצבן", נכנע ניסים לצאצאיו.
"הגיע זמן קריאת שמע של שחרית!" העיר אותנו ניסים בצעקות רמות.
ישי הרים ראש מצופה בפסי קישואים. "מה, כבר בוקר?"
"אוי ואבוי! כבר כמעט בוקר!" הרימו כולם פנים מעוכות מהשולחן העגול.
"מה?? בזכות סבתא מסעודה מנוחתה עדן!" נטלתי ידיים, "צריך נס מעל לטבע! שהקוסקוס יהיה מוכן עד שבע! ירחמנו המרחם! ניסים, אני חייבת הארכה!"
ניסים לא חשב פעמיים. "מירו, זרוק לי את הטלפון. עכשיו!"
"עזרא, לפנות בוקר טוב לך", לחץ ניסים על הרמקול וכולנו הצמדנו ראשים מעליו.
עזרא המהם. "מה קרה, ניסים? צה"ל תקף את הכור באיראן?"
"לא… שום דבר מיוחד. קום לעבודת הבורא! בעצם אני צריך טובה דחופה. זוכר ששברת את היד ואמרת שאם היד תחלים מהר אז תעשה 'נשמת כל חי' עם כיבוד ודברי תורה?"
"הממ… כן…" המהם עזרא בשנית, וקולות רקע מלחיצים בדמות תיקי אפפו את אוזנינו.
"אז היד החלימה ועוד לא עשית", צקצק ניסים לפומית. "היום, לפני 'עלינו לשבח', תעלה להגיד שתי הלכות ואז תמשוך את הזמן עם דברי תורה ו'נשמת כל חי'. אה, ותביא גם כיבוד. ואל תסיים לדבר עד שאסמן לך".
"וואלה ניסים, אתה צודק. לא עשיתי סעודת הודיה. אולי בגלל זה קרה לי… אל תשאל מה עבר עלי הלילה".
"מה עבר?" נלחץ ניסים.
"אספר לך אחרי התפילה".
"ומה בעניין 'נשמת כל חי'?" לחץ ניסים.
"סגור", אמר ולחץ על הלחצן.
בשבע בבוקר הטלפון צלצל. "כפרה, סימי, ממש מחילה על העיכוב. אני יודעת שהקוסקוס ארוז בקפידה ומחכה לנו בקוצר רוח, אבל הגברים מתעכבים בבית הכנסת. אין לי מושג למה…"
"הכל בסדר, חסיבה. לכל דבר יש חה חה חה-סיבה", התחשבתי בה בחיוך ותקעתי עיניים בסיר המרק הענקי שמבעבע להנאתו.
"תיקי, את באה לעזור לי?" שלחתי קריאה לחלון הפתוח.
"איזה לעזור ואיזה נעליים?!" שלחה תיקי קריאה נגדית. "שברתי את היד הלילה!"
"אוי ואבוי!" צעקתי. "מי יעזור לי עכשיו לנקות?"
"לא אני", התקרבה לחלון בעצבים והעיפה את יוליה לשיחים. "אני ועזרא ישבנו על כיסאות של מד"א עד אמצע הלילה, ועד שכבר הגענו הביתה ועזרא רצה לישון, היה לו טלפון בהול!"
"בסדר, אבל איך שברת את היד? נלחמת בחלום עם נינג'ה?"
"בגללך!" הפנתה אצבע מקובעת, "אתמול עשית מסיבה סודית אל תוך הלילה, הייתי חייבת לברר למה והשתמשתי באמצעי טיפוס יצירתיים".
"אויש, באמת, תיקי. רק עשינו מסיבת פיג'מות כדי שהילדים יעזרו לי להכין קוסקוס לאוטובוס שלם".
"אה. חבל", ליטפה את הגבס, "חשבתי שמירו כבר עומד לפרוש כנפיים".
סימי לב
עזבי אותך ממסיבות פיג'מות.
סימי על האש
מה יש במרק הקוסקוס של סימי?
בצל, גזר, סלרי, דלעת, כרוב, קישואים, לפת (בחורף), חומוס, עוף או נתחי בשר (תלוי במוזה). תיבול: טיפת כורכום, טיפת פלפל לבן, מלח וחיזוק הטעם במרק עוף.
