עד דלא ידע

יואב גלנט נחשב לטיפוס לארג' בחייו האישיים. כזה היודע להסב בסוכת הגפנים ביקב תשבי, לפתוח שרדונה קר על פלטת גבינות ולכבד את החברים לשולחן, בלי להתחמק מתשלום ומתשר נדיב בסיום הארוחה, כמו קודקוד אחר. לעומת זאת, על משלוח המנות ששיגר האיש השבוע לשותפים החרדים, הנמענים היו מוותרים באדיבות רבה.
את הדרמה שקדמה לישיבת הממשלה השבועית אי אפשר שלא להגדיר כהכרזת מלחמה של שר הביטחון על ראש הממשלה. כשהמונח 'מלחמה' בא לתאר מאבקים פנימיים בה בשעה שלוחמינו בעזה מתקהלים על נפש העם היהודי במובן הכי פשטני של המושג, יש תחושה קלה של בחילה.
ולמרות כאבי הבטן, אלו הם חיינו בחלוף חמישה חודשי מלחמה שבהם לא פסקו לרגע קרבות היהודים. אנחנו החרדים חווינו זאת בחלקה הקטנה שלנו במשך חודשיים תמימים של מאבקים פנימיים מיותרים ברשויות המקומיות. אך גם בין הקואליציה לאופוזיציה, כולל הקואליציה והאופוזיציה שבתוך הממשלה, המלחמות לא פוסקות לרגע.
הציר שעליו נרשמו החיכוכים הרבים ביותר, כמעט על בסיס יומיומי, הוא בתפר שבין נתניהו לגלנט. נתניהו הפקיד בידי גלנט את התיק הבכיר ביותר שנותר לליכוד אחרי מו"מ קואליציוני בזיוני שהסתיים בביזה, וזה גמל לו בתגובה, כמעט למן היום הראשון של הממשלה, בחיכוכים, עימותים וקטטות.
זה החל, בתקופת זמן שנראית כלקוחה מפלנטה אחרת, בחיכוכים המכוונים של גלנט עם השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' ועם מתיישבי יהודה ושומרון ששר הביטחון סימן כמטרה. אחר כך, באירוע הזכור יותר – באה אותה מסיבת עיתונאים שבה יצא גלנט חוצץ נגד נתניהו במוצ"ש, בעוד זה האחרון שוהה בחו"ל ומחויב על פי כללי הפרוטוקול שלא לחלל את השבת, מחשש לגערה של דרעי או גולדקנופף ביום ראשון. אם בסוגיית שליחת ראש השב"כ לקטאר בשבת האחרונה, עלתה השאלה אם מדובר בפיקוח נפש, הרי שבאותה שבת שבה הופתע נתניהו על ידי גלנט זה היה לכל היותר פיקוח רפש…
ביבי פיטר את גלנט ונאלץ להחזירו בלחץ המחאה, אך מאז ה-7 באוקטובר מערכת היחסים הקרירה בין השניים – קפאה לחלוטין. נתניהו רואה בגלנט את גדול המתדרכים נגדו, יותר מגנץ ואיזנקוט היושבים בקבינט המלחמה. כבר למחרת שמחת תורה, הוצג נתניהו כחששן המסרב לקבל את המלצת גלנט לצאת לתקיפת מנע בלבנון. מאז ועד היום, אין כמעט דיון שלא יוצאת ממנו הדלפה על רפיסות שמגלה נתניהו מול עמדת מערכת הביטחון. בלשכת נתניהו בדקו לא אחת, וגילו שמקור כל הידיעות המתסיסות – כולל אלה שנועדו כביכול להגן על משרתי המדים – אומנם מגיע מהקריה, אך לא מלשכת הרמטכ"ל…

יציאת השבת
חמישה חודשים אחרי הקמת ממשלת החירום ונתניהו חזר לנהל קואליציה תנודתית בשיטת עד דלא ידע האופיינית לו, שאינה מאפשרת למתנגדיו להבחין בין שותף ליריב, בין אוהב לשונא, בין קואליציה לאופוזיציה.
ביבי משחק ומהתל ביריביו, אך מול שר הביטחון גלנט, הוא שנראה כמי ששובר את כללי המשחק. נתניהו מוצא עצמו במצב של אפס ביטחון מול מספר 2 בממשלתו, שמונה מטעמו. השפל הגדול בין גלנט לביבי, נרשם ללא ספק השבוע, כאשר שר הביטחון סירב להביא לממשלה את 'הצעת המחליטים' שביקשה לקבוע תקופת ביניים שבה יתאפשר לגבש הצעת חוק גיוס חדשה, בלי לשנות את הסטטוס-קוו של בני הישיבות במהלכה.
בהכרזתו החד צדדית מלפני כשבועיים, כרך גלנט את גורל הממשלה ברצונו הטוב של גנץ. הודעתו הבלתי מתואמת מראש – עם ביבי – שיביא לממשלה הצעה שכל הגורמים בקואליציה יהיו שותפים לה, העבירה את מפתחות הממשלה לידי יו"ר 'המחנה הממלכתי', שהאינטרס האחרון שלו זה לקפוץ על המוקש הנפיץ ביותר עבור נתניהו, סוגיית הגיוס, ולספוג את הרסיסים.
את עצם העברת זכות הווטו לגנץ אפשר היה להסביר כניסיון של גלנט לחמוק מאחריות, ולהימנע ממצב שבו ברגע האחרון, האצבע מופנית אליו כמי שאחראי על הגיוס מתוקף תפקידו. אך את מה שהתרחש השבוע, לעומת זאת, אי אפשר לתלות בשום רציונל אישי, שהנקמה בנתניהו אינה כרוכה בו. גלנט התבקש בסך הכל על ידי נתניהו, להעניק לממשלה עוד פסק זמן קצר, מרווח נשימה, כדי למצות את האפשרות להגיע להבנות ולא לפיצוץ.
אם לגלנט לא היה אינטרס נסתר להתריס נגד נתניהו ולקעקע את ממשלתו, החלטת הממשלה הייתה עוברת ביום ראשון בהובלתו. האמירה הזאת נכונה שבעתיים, אחרי שגנץ הוכיח כי טובת העניין אינה לנגד עיניו, כשסירב להופיע לפגישה עם נתניהו והחרדים בניסיון לגבש פשרה.
מהחלטת ביניים שאינה מעניקה פטור גורף אלא דחייה בלבד, בתמיכת היועצת המשפטית לממשלה, גלנט לא יכול להינזק בשום צורה. סירובו לכל הבנה שאינה מתואמת עם גנץ, משמעותה אחת: את הציר הטבעי שבין ראש הממשלה לשר הביטחון, החליף גלנט בציר מקביל עם גנץ – שהאינטרס העליון שלו בקצה הדרך הוא לנחול 'ניצחון מוחלט' על נתניהו ולרשת את מקומו.
מי שניסה להימנע מנקמת גלנט בנתניהו – על חשבוננו, היה יו"ר שס אריה דרעי שהציע לשר הביטחון לכנס פגישה בלשכתו בקומה ה-14, בהשתתפות גנץ. הפגישה התקיימה ללא נוכחות נתניהו, אך קצב ההתקדמות בסיומה, הולם את קצב המו"מ הקטארי, להבדיל אלף אלפי הבדלות מהותיות בין שתי הסוגיות, אך לא ברמת התוצאה הדומה.

משת"פ בקריה
בלשכת נתניהו מסמנים את גנץ אישית כמי שהביא למפולת המהירה ביחסים עם בכירי הממשל הדמוקרטי בארה"ב שיצאו בשבוע האחרון בשורה של התבטאויות הקוראות להחלפת הממשלה הנבחרת בישראל, כאלה שדוגמתן לא שמענו משום ממשל בעבר.
נתניהו רואה בגנץ אחראי ישיר להכרזתו הלא פחות ממדהימה של מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט – מעין שילוב של יו"ר הקואליציה ויו"ר הכנסת – על הצורך בהחלפת ההנהגה שאיבדה את הדרך, הצהרה שגובתה לאחר מכן על ידי הנשיא ביידן.
הנסיעה של גנץ לוושינגטון שתוכננה במשך יותר מחודש אך נתניהו התוודע אליה רק לילה לפני היציאה, חיזקה את הציר שבין הממשל הדמוקרטי לנציגו בממשלה הישראלית בני גנץ, והעניקה לבכירי המפלגה הדמוקרטית את הלגיטימציה להשמיע קול ששום ממשל, ואפילו בעידן אובמה, לא העז לבטא בעבר.
"שים לב", אמר לי השבוע גורם בלשכת ראש-הממשלה, "שמייד אחרי ביקורו החתרני של גנץ החלו להישמע מכיוון הממשל זמירות חדשות על הצורך בהחלפת הממשלה. זהו אותו גנץ, שנסע בשעתו לוושינגטון כדי לטרפד את 'עסקת המאה', תחת ראש ממשלה מכהן. וזהו האיש שמניף את דגל הממלכתיות ומטיף מוסר לכולם. הוא צדקן בלתי נלאה וחתרן בלתי נלאה באותה חבילה".
ביבי כדרכו, הופך את הלימון האמריקאי ללימונדה ישראלית, ובאמצעות ההתנגחות עם הממשל הדמוקרטי מנסה ללכד את הבייס מימין. בעקבות ההתפתחויות הקואליציונית אל מול מפולת הסקרים בארה"ב, היה בישראל מי שהעריך השבוע כי את שנת 2024, לביבי יש סיכוי גבוה יותר לשרוד כראש ממשלה, מאשר לביידן כנשיא ארה"ב.
נתניהו מנסה למנף את הלחץ האמריקאי לאבן שואבת בתוך הבייס הישראלי, אך לא מדובר בבחירה מרצון. הסיטואציה הזאת נכפתה על נתניהו, בין השאר, על ידי שותפו לממשלה בני גנץ. ביבי רואה בגנץ את האשם המרכזי בהתעצמות המתקפות מהממשל, ובגלנט שחבר אליו – שותף למזימה. משת"פ על מלא עם האופוזיציה שבתוך הקואליציה, מתוך הקריה.

סר הביטחון
אויבו של אויבי, הוא ידידי. אל מול ציר גלנט-גנץ שצובר תאוצה, גם ציר חלופי עם הדמון הגדול עד לא מכבר, גדעון סער, הופך לאלטרנטיבה ריאלית. תהיינה כוונותיו של סער ככל שתהיינה, עם העובדות אי אפשר להתווכח. אחרי שגלנט ניסה להפוך את גנץ לבעל הבית של ממשלת נתניהו, בא סער והחזיר את המפתחות לידי ביבי – לפחות לתקופת המלחמה.
רשמית, נתניהו שמע כמו גנץ, מההודעה לתקשורת בלבד, על האולטימטום שקצב גדעון סער לקבינט המלחמה – לצרף אותו לפורום הסגור בתקופה הקרובה. מעשית, ביבי מעורב עד צוואר בניסיון לגבש הסכמה סביב הכנסת סער לקבינט המלחמה, אך כלשון הזהב של השופטת פוזננסקי-כץ בשעתו, "החל לעבוד על הבעה הולמת של הפתעה מוחלטת", עם הודעת סער. כשמדובר במישור היחסים שבין נתניהו לסער לעולם אין לדעת אם הרציונל של ביבי יגבר על זעם הרעיה, אך לאירועי השבוע החולף אפשר בהחלט להתייחס כראיה לכך שדבר מה השתנה.
מי שזקף גבה לנוכח החלטת הפרישה של סער על רקע הסקרים הלא מחמיאים שהתפרסמו לאחר הכרזתו, אינו מבין את מהות ההחלטה. על ביבי נאמר בשעתו שהאיש אינו נותן לדשא לצמוח בסביבתו. אצל גנץ לעומתו, גם קוץ ודרדר לא גדלים בסביבה. כל מספרי 2 ששירתו תחת גנץ וגם כאלה שעובדים איתו כיום וטרם פרשו, מתארים בשיחות סגורות אישיות בעייתית, חשדנית, שמסכלת מראש כל יוזמה עצמאית בסביבתה. כלפי ביבי נשמעו תמיד טענות אישיות קשות בצד הערכה ליכולותיו. כלפי גנץ, עוצמת הטענות וחוסר ההערכה מתחרים זה בזה, במורד הדרך לפרישה.
סער הפנים כי המשך השותפות עם גנץ הוא מתכון בטוח להיעלמות והתאדות. בצד הביקורת העניינית על ניהול מהלכי המלחמה, החלטתו לצאת לדרך חדשה – נועדה לבדל את מעמדו בניסיון להיבנות מחדש כגורם עצמאי העומד על שלו ומשפיע על מהלכי המלחמה.
האולטימטום שהציב סער, כביכול כלפי נתניהו, מאפשר למעשה לראש הממשלה לצרף את סער לקבינט המלחמה על אפו וחמתו של גנץ. ובאשר לזכות הווטו שניתנה לגנץ בנוגע לצירוף חברים חדשים – נתניהו בעצם ישיב, כי הסיכום שהושג עם צירוף גנץ לממשלת החירום, התבסס על ההנחה שמאחורי גנץ עומדת מפלגה בת 12 מנדטים כולל סיעתו של סער. מהרגע שבו סער הבהיר כי דרכיהם נפרדו, גם אותה מחויבות ראשונית התייתרה ואינה עומדת בפני עצמה.
אם סער שתחם את הדד-ליין ב"ימים ספורים" אכן יצורף לבסוף לקבינט המלחמה בעל כורחו של גנץ, ימצא עצמו גנץ מסונדל לממשלה בכחול-לבן. אם יפרוש מהממשלה תוך כדי מלחמה על רקע צירוף אישי של חבר שהיה עד אתמול מספר 2 במפלגתו, יו"ר המחנה הממלכתי יצטייר כמי שממלכתיותו – אישיותו.
נתניהו שנפגש עם סער בשישי האחרון ומנהל איתו מגעים מתקדמים, מגלגל כמה כדורים באוויר. ביבי בחן את האופציה להעניק לסער תיק משמעותי כחלופה, אך סער הוסיף להתעקש על השגת היעד של צירופו לקבינט המלחמה כגורם בעל הרזומה העשיר ביותר משרי הממשלה כחבר קבינט, אחרי נתניהו.
מול הדרישה המקבילה של בן גביר וסמוטריץ' להצטרף לקבינט המלחמה לצידו של סער, ייתכן שהמסקנה של נתניהו תהיה לעקר מתוכן את קבינט המלחמה שבו הוא מרגיש בעמדת מיעוט מול ציר גלנט-גנץ-איזנקוט, ולהעביר את ההכרעות לקבינט מדיני-ביטחוני מצומצם. אם גנץ יחליט לקום ולעזוב כאקט של התרסה, האחרון שיצטער על כך זהו ראש הממשלה. ביבי עצמו מעריך בשיחות סגורות, שגנץ יכיל שינויי הרכב מידתיים, גם אם ייעשו חד צדדית, ויישאר בממשלה כדי לבסס את מעמדו מבפנים ולחבל במערכת היחסים שבין נתניהו לאמריקאים.

נשף המסכות
שאלת מיליארד השקלים (של תקציב הישיבות) היא אם בני גנץ טוב או רע לחרדים. האיש שנכנס לפוליטיקה עם הבטחה להשאיר לחרדים נייר ריק למילוי שבסופו יחתום וייענה לכל מאווייהם, מקפיד להצטייר כמי שיוכל לגבש סביבו קואליציה שהחרדים יהיו חלק ממנה.
ערב הקמת הממשלה, ח"כ יעקב אשר, 'הנואם המלווה' של בני גנץ ביומו הראשון בכנסת, תפס את בני גנץ לשיחה והפציר בו שלא לתפוס טרמפ על מריצת השנאה נגד החרדים.
לזכותו של גנץ ייאמר שהאיש מקפיד לשמור על שפה נקייה, נטולת השמצות מהסוג שהורגלנו בעבר לשמוע מכיוון ליברמן ולפיד. בשפה חלקלקה מצליח גנץ לבלבל גם כיום כמה מחברי הכנסת החרדים, שמוסיפים לשמור לו אמונים ולהגן על מעמדו בממשלה.
מעשית, מכל זווית שבוחנים זאת, גנץ לוקח את החרדים כבני ערובה במאבקיו עם נתניהו כמעט בכל הזדמנות. הפעם הראשונה שבה הסיט גנץ את האש לכיוון החרדים, הייתה באותה מסיבת עיתונאים משולשת עם נתניהו וגלנט, שבה בחר מכל הנושאים שבעולם, לפנות לנתניהו ולהתרות בו מפני העברת תקציב 'אופק חדש' למורות החרדיות. דרעי שישב עם גנץ לילות כימים בקבינט המלחמה, יצא מכליו כאשר גנץ עלה להתקפה בלי לומר מילת אזהרה מטרימה. "ישבנו ביחד עשרות שעות. הרי אם רק היה אומר לי מילה אחת לפני שיצא לתקשורת, היינו יכולים לשבת ולהסתדר. לבוא ולשים את כל הפוקוס על המשכורת של המורה החרדית המסכנה, זהו מעשה שלא ייעשה בין שותפים, ובטח לא בזמן מלחמה".
גנץ כזכור התפתל אז בישיבת הממשלה עם הסבר פורימי מגומגם על נגד שהוא בכלל בעד, אבל הצחוק הזה היה על חשבוננו. הנזק שגרם לנו גנץ היה חסר תקנה דווקא בשל תדמיתו השגויה כידיד החרדים. לפיד ואיווט לא יכלו להישאר מאחור והצטרפו למתקפות, בעוד האזרח הישראלי אמר לעצמו: אם כך מדבר האיש שהחרדים רואים בו פרטנר להקמת ממשלה, כנראה יש דברים בגו.
"אני לא זוכר נושא אחד שבו גנץ התייצב לצידנו או תמך בעמדתנו", אמר לי השבוע ח"כ ב'אגודה', "ואני לא מדבר רק על חוק הגיוס, אף על פי שפה זה בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר. הרי החוק שגנץ מציע, גרוע מזה של לפיד. לפי המודל שמציע גנץ, כל חרדי בגיל הגיוס יתייצב בבקו"ם, וצה"ל הוא שיחליט איפה לשלב אותו, במסגרת צבאית או במסגרת התנדבותית. אני לא מבין את כמה מחבריי שעדיין רואים בו מועמד ראוי שמאיר פנים לחרדים ומעדיפים אותו על סער".
הגורם האגודאי מתאר את גנץ כאיש בעל אלף תחפושות: "גנץ מנצל כל סיטואציה כדי לקבל מחיאות כפיים על חשבוננו. את הדימוי שלו כידיד החרדים, האיש ממנף כדי לתקוע בנו סכינים גם בנושא הגיוס וגם בנושא התקציב". החלטת הפרישה של סער, שיבשה לפחות לתקופת הפורים את נשף המסכות של גנץ. טוב יעשו החרדים אם לא יספקו לאיש סיבה נוספת למסיבה.