מולטיטסקינג היא תכונה שמעסיקים רבים מחפשים בעובדים שלהם בימינו, אבל במובנה הבסיסי ביותר זו יכולת שכל בן אדם זקוק לה. תחשבו כמה ג'אגלינג אנחנו עושים ביום טיפוסי: מעמידים סיר אוכל לכל הרעבים בבית, עונים לטלפון מהבנק, עונים במשלב דיבור אחר לגמרי לבת השנתיים וחצי שמושכת בחצאית, הולכים להביא מהחדר בגדים לילד שיצא מהמקלחת וצועק שאין לו מה ללבוש, חוזרים למטבח ומתבלים את האוכל המתבשל בסיר, מקבלים את המשלוח מהסופר ומסדרים את הדברים במקום תוך כדי שיחה עם הבעל שהגיע הביתה שבה מעדכנים אותו באירועי היום, עם דגש על מה שהבנק רוצה, וכן הלאה והלאה.
אף אחד מאיתנו לא חושב להעניק לעצמו צל"ש מיוחד על הליהטוט הזה ממשימה למשימה. אלה, פשוט, החיים.
אבל לאנשים עם הפרעת קשב, ליהטוט כזה עלול להיות מאתגר יותר. מדוע? משום שהוא דורש מאפיין המכונה 'גמישות קוגניטיבית' – היכולת לעבור באופן חלק בין תהליכים מנטליים שונים. אנחנו מפגינים את היכולת הזו כשאנחנו עוברים ממשימה אחת לזולתה (מבישול למציאת בגדים לילד למשל) בלי לשכוח להשלים אף אחת מהן בהצלחה, או כשאנחנו עוברים מסגנון תקשורת אחד לאחר (זה הנדרש לשיחה עם פקיד הבנק, למשל, וזה הנדרש לשיחה עם הבת הקטנה), וכן כשאנו פותרים בעיות ביצירתיות ואלתור.
פתרון בעיות זה מתבצע על בסיס יום-יומי: למשל, אם גילינו פתאום שאין לנו תבלין גריל עוף שבו תכננו לתבל את התבשיל, ואנחנו מאלתרים על אתר תיבול אחר.
גמישות קוגניטיבית היא חלק מהתפקודים הניהוליים שלנו, ודורשת זיכרון עבודה ושליטה עצמית. יש מי שמצטיינים בגמישות קוגניטיבית יותר ויש מי שמצטיינים פחות, אבל מאחר שהפרעת קשב כוללת בהגדרה ליקוי בתפקודים ניהוליים, גמישות קוגניטיבית תהיה מאתגרת במיוחד לילדים או מבוגרים עם ההפרעה. כך, למשל, עקרת בית שהשאירה סיר על האש כדי לטפל בעניין אחר יכולה לשכוח ממנו עד שיתחיל להישרף; לחלופין היא יכולה להתחיל לסדר מוצרים בארון ואז לשקוע בשיחה ולהשאיר את הארגז פרוק-למחצה, פשוט כי הוא פרח מזיכרונה בלהט הרצון לעדכן את בעלה בשיחה החשובה עם פקיד הבנק.
אצל ילדים עם הפרעת קשב שיש להם גמישות קוגניטיבית ירודה, נראה התנהגויות כמו שיעורי בית עשויים למחצה (כשהיה באמצע התשובות, מישהו קרא לו להסתכל בחלון ולראות את משאית ההובלה שהגיעה לחצר, והוא שכח לגמרי את השיעורים) או חוסר יכולת להיות מוכנים בזמן לבית הספר אם שגרת הבוקר שלהם שונתה.
שינויים כאלה יכולים להיות כל דבר, מציפייה חדשה מהם לקום מוקדם יותר או לארגן את האוכל לעצמם, ועד קרע בתיק האהוב עליהם שדורש מהם לקחת היום תיק חילופי.
מחקר חדש של צוות חוקרים מאוני' צפון קרוליינה בחר לבחון לעומק את הפעילות המוחית הקשורה לגמישות קוגניטיבית ולנסות למצוא הבדלים בין מוחותיהם של ילדים שיש להם הפרעת קשב לבין כאלה שאין להם.
החוקרים גייסו למחקר 80 ילדים עם הפרעת קשב ו-80 ילדים בלי הפרעת קשב וערכו להם בדיקות fMRI. פרופ' לין שהוביל את המחקר סיפר על תוצאותיו: "בקרב הקבוצה עם הפרעת הקשב, בדיקות הדימות הראו גמישות נוירונים ירודה יותר הן במוח כולו והן בתת-רשתות מוחיות, במיוחד ברשתות האחראיות לברירת מחדל, לתשומת לב ולתפקודים ניהוליים, וכן ברשתות הקשורות לעיבוד חושי, מוטורי וויזואלי".
גמישות נוירונית, יש לציין, היא מדד כמותי המשמש בבדיקות fMRI כדי לציין את התכיפות שבה אזורי המוח משנים את ההתמקדות שלהם מתפקוד אחד לאחר.
החוקרים אף מצאו כי אצל ילדים עם הפרעת קשב שקיבלו טיפול תרופתי ניכרה גמישות נוירונים גבוהה בהרבה. למעשה, בדיקות הדימות של המוח שלהם לא היו שונות משמעותית מבדיקות הדימות של הילדים ללא הפרעת קשב.
החוקרים מקווים כי בעתיד העבודה שלהם תשמש בין השאר כדי להעריך את מידת החומרה של הפרעת הקשב בקרב מאובחנים, כמו גם כדי לבדוק את התגובה לטיפולים תרופתיים שונים.
חוקרים מושג
רשת ברירת המחדל
מושג זה הוא למעשה מערכת של אזורים במוח הפועלים יחד באופן מתואם כשהאדם שרוי במנוחה ואינו מכוון לעשות פעולה כלשהי. אחד המאפיינים העיקריים של המוח האנושי הוא היכולת ליצור תכנים קוגניטיביים באופן עצמאי, ועל כך אחראית פעילות רשת ברירת המחדל.
בתהליכים שהיא מאפשרת כלולים התבוננות פנימית, דמיון של אירועים בעתיד, תחזיות וכן הלאה.
