עונת הנשירה מתחילה מוקדם

ישנם גורמים רבים לנשירת נערים ונערות מהמסגרות. קשר חזק בין הורים לילדיהם יכול לסייע להתגבר על בעיות.

הבעיה ששמה נשירת צעירים וצעירות הפכה לנושא מרכזי לדאגה בקהילה החרדית, והיא הולכת וגדלה בקצב מבהיל. לאחר הקורונה, התרחבה תופעת הנשירה וכיום היא מתחילה כבר מכיתות ז'-ח'. מה הן הסיבות לתופעה זו, וכיצד אפשר לצמצם או למנוע אותה?

בהקשר הזה מקובל להביא מספר סיבות ולהתייחס אליהן כגורמי סיכון אצל ילדים וילדות חרדיים מתמרדים כמו חשיפה לתקשורת או קשר עם חברה לא טובה. אלא שגישה זו ממעיטה בחלקם של ההורים, וככל הנראה גם מוטעית במרבית המקרים.

בנוגע לחשיפה לתקשורת, מקובל לומר שהיא משפיעה לרעה על הסטנדרטים המוסריים של הילד ועל רגישותו לדברים ערכיים. אך קיים ספק רב אם החשיפה לתקשורת בפני עצמה, על כל מגרעותיה, יכולה להיות סיבה מספיק כדאית לצעירים לנטוש את הדרך בה חונכו בביתם. חשוב לזכור את המחיר שהם משלמים ברגשי אשמה, בדחייה ובתחושת כישלון, שלא לומר אובדן שביעות רצונם של ההורים. במצב תקין, המחיר הזה כשלעצמו היה עשוי למנוע מהם לנקוט בצעדים של נשירה. מה גם, שעל פי הידוע לי, מספרם היחסי של צעירים וצעירות שנשרו ממשפחות דתיות שבהן קיימת חשיפה מוגברת לאמצעי התקשורת, אינו גבוה בהכרח ממספרם של הצעירים והצעירות ממשפחות המקפידות לבודד את בתיהן מהשפעות חיצוניות.

אין הכוונה שלחשיפה המתוארת אין השפעה שלילית על הצעירים. אבל כאשר מדובר בנשירה, קרוב לוודאי שהחשיפה לאמצעי התקשורת,  אינה גורם מרכזי לתופעת הנשירה, אלא רק לאחר הצטברות רגשות שליליים כגון: פגיעה, תרעומת, כעס, דחייה וניכור מהמשפחה והקהילה, הם מרגישים שאין להם מה להפסיד אם יצאו מהמסגרת.

שאלה דומה יש לשאול לגבי ההשפעה של חברה לא טובה על הילד. גם כאן, ברור שיש לה השפעה שלילית – אבל השאלה היא מדוע זו השפעה סלקטיבית? מה גרם לילד מסוים להיות רגיש להשפעה שלילית כזו, בעוד חברו לספסל הלימודים נותר "חסין"? יכולים להיות 30 ילדים בכיתה, כאשר 28 מתוכם לא מרגישים כמעט כל פיתוי ללכת בעקבותיו של הילד "הרע" – בעוד ילד מסוים נמשך בחוזקה ללכת אחריו. מה מיוחד בילד הזה, שהופך אותו להיות פגיע במיוחד להשפעות שליליות?

כמובן, ישנם גורמים נוספים, כגון: הפרעות קשב, היפראקטיביות, ליקויי למידה, כישורים חברתיים ירודים ועוד. אך עדיין השאלה בעינה עומדת: מדוע יש ילדים שיש להם חוסן פנימי ומצליחים להתגבר על כל אותם גורמים שמנינו לעיל ויש ילדים שלא מצליחים להתמודד ונושרים בגיל צעיר?

ברובם המכריע של המקרים העוסקים בנוער שנשר, הגורם הסיבתי העיקרי הוא ליקויים בקשר בין ההורים לילד. גורמי הסיכון שהובאו לעיל תורמים בוודאי לבעיה. ברוב המקרים הם מקשים עוד יותר על ההורה לשמור על יחס חיובי ותומך בילדיו, אך הם אינם הסיבה הבלעדית.

התורה מועברת דרך המסורה מאב לבנו, מההורים לילדיהם. כאשר הקשר עם ההורים לקוי, ההעברה מתקלקלת, וכך מוכשרת הקרקע לדחיית המסורת ביד הילד.

כמנהלת תיכון לנערות מתמודדות מהמגזר החרדי, אני שומעת מהנערות שסיבת נשירתן נעוצה בטיב מערכת היחסים בבית. אף אחת מהן לא טוענת שהיא עזבה בגלל שיש לה טענות ח"ו כלפי הקב"ה או התורה. הכוח נמצא בעיקר בידי ההורים, לטוב ולמוטב.

הורים המשתדלים להראות לילדיהם גמישות ורכות במה שניתן ואפשרי, לשים גבולות בצורה הנכונה ובאהבה, כאשר ילדיהם יחוו קושי – ההורים האלה יהיו השותפים הטבעיים שלהם לתהליך. גם כאשר הנער או הנערה כבר נשרו, העבודה החשובה ביותר היא לחבר מחדש את הקשר בין הילדים המתמודדים לבין ההורים. הקשר הוא לא רק המפתח למניעת נשירה – אלא גם המפתח לריפוי.

 הכותבת היא מנהלת תיכון הדר