ישראל יוסקוביץ
י"ב טבת התשפ"ד
1.
שורת התוצאה
גם כעת, בואכה שלושה חודשים למלחמה, אי אפשר להעריך מתי נראה את סופה. לא מזמן כתבתי כאן שהשבועות הקרובים, ואיתם רגעי שפל וגאות, יְדַמּוּ לנו רכבת הרים. ככל שהזמן נוקף היא נראית יותר כמו רכבת תחתית.
מאות קילומטרים ממונהרים ותעשיית טרור משגשגת במעמקי התהום.
אנחנו טובעים במחדלים. נדמה לי שהגדול מכולם הוא מזוודות הכסף ששונעו לכריית המנהרות.
שנים עשר שבועות של לחימה מפרכת, מרובת דמים ומרובת ימים, ועדיין האופק לא נראה. הוא לא נראה ולא יֵרָאֶה עד שיימצא הפתרון להשמדת הטרור הרוחש מתחת לפני האדמה. והוא לא יימצא עד שיכלול מענה לסכנה הנשקפת לשבויים המשמשים מגינים חיים לחיות הטרף שמנהיגות את הרצועה.
שני יעדים למלחמה: השבת החטופים ומיטוט חמאס. אין דרך אסתטית לומר זאת: האחד דוחק בשני. כל הכרעה תהיה קשה כשאול; השלכותיה האסטרטגיות יהיו אסוניות (כמעט) באותה מידה.
רק דבר אחד, חשוב מאין כמותו, מפריד ביניהם: שורת התוצאה, שאיכשהו תאפשר לנו לאסוף את שברינו ולשקם, במידה סבירה, את ההרתעה והביטחון האישי.
2.
שלושה קלפים והחלטה אחת
זאת שעה קשה שתדרוש ממקבלי ההחלטות יותר מהצהרות לעת ערב ונאומי מצב רוח.
הדשדוש בביצה העזתית אינו קשור רק לזמן הנדרש לאיתור והשמדת המנהרות; הוא נוגע גם להתמהמהות בקבלת החלטות.
במגבלות הצנזורה נציין כי בשלב זה שום דבר לא מפריד בין הכוחות המתמרנים לשלב ההכרעה. לא מודיעין ולא יכולות. שום דבר, מלבד החלטה גורלית אחת: שלום החטופים.
לא משנה אילו מחשבות חולפות בראש, לא הוגן לכתוב אותן. לפיכך השורות הבאות, עד למקטע הבא, ישקפו את הלך הרוחות בדרג המדיני. בשום אופן הן לא מביעות עמדה.
שלושה קלפים פרושים על השולחן: פעימות שחרור נוספות תמורת ימי הפוגה; הפסקת אש מוחלטת תמורת שחרור כל החטופים; המשך התמרון הקרקעי עד למיטוט חמאס – גם במחיר חיי הישראלים המוחזקים על ידו.
בנוגע לראשון: המגעים מתקיימים אך טרם הבשילו. ההערכה הרווחת היא כי יידרש זמן נוסף עד שסינוואר ייעתר, אם ייעתר, ללכת על עסקה בנוסחה הקודמת.
הפסגה המשולשת שהתקיימה השבוע בפולין בין ראש המוסד דדי ברנע, ראש ממשלת קטאר מוחמד בן ג'אסם אאל תאני וראש ה-CIA ויליאם ברנס, הייתה יותר התייעצות לצורך התנעת נוסחת-פנייה.
בפסגה נדונה שורת הצעות מרחיקות לכת. בהן: שחרור מחבלים שדם רב על ידיהם במספרים גדולים; התגמשות ביחס של ימי ההפוגה לכמות המשוחררים; הרחבתם של אזורים הומניטריים בטוחים לתושבי עזה; תמורות צבאיות וביטחוניות שפרטיהן אסורים בשלב הזה בפרסום. מהמעט שניתן לומר נציין כי ישראל הציעה הפסקת אש של שבועיים שתכלול הסגת חלק מהכוחות השוהים בצפון הרצועה.
ללא ספק מדובר בעסקה מהגיהינום. גורם מדיני בכיר אמר השבוע כי אם זאת תצא לפועל המחירים יהיו אומנם כבדים וקשים לעיכול בציבור, אבל האלטרנטיבה היא להסתכן בהפיכתו של כל אחד ממאה ועשרת החטופים החיים לרון ארד.
אלומת האור שמאותתת, אולי, על נכונות כלשהי מצד חמאס לדון במתווה, הגיעה עם פרסום שני תיעודים נפרדים, בהפרש של כמה ימים, שבהם נראים חמישה ישראלים: חיים פרי, יורם מצגר, עמירם קופר, אלעד קציר וגדי מוזס מפצירים בממשלה להאיץ את שחרורם.
מאוחר יותר דווח שראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה נועד בקהיר עם ראשי המודיעין המצרי ובכירי הממשל.
אם לשפוט על פי תקדימי עבר הוא אולי מבשר את בוא האביב. כך לכל הפחות פעל תרשים הזרימה בסבבים הקודמים: קודם גישושים בתיווך קטארי, אחר כך שחרור וידיאו מניפולטיבי עם אות חיים מהחטופים, ואז דיווחים על מגעים שמתקיימים בקהיר.
בישראל רואים בסרטון איתות חיובי. העובדה כי נראו בו גברים בלבד, אומר מי שאומר, נועדה להעביר מסר למתווכים כי חמאס דבק בעמדתו לשחרר קודם כל אנשים מבוגרים ורק אחר כך לדון בנשים שנותרו בשבי.
רוצה לומר: מכלל לאו, אתה שומע הן.
עם הפנים לשלב הבא
כבודם של האיתותים מקהיר ופולין במקומם מונחים. אחרי השבעה באוקטובר, מקבל ההחלטות הבלעדי בארגון הנאצי, חמאס, הוא יחיא סינוואר.
נכון לעכשיו הנ"ל עדיין מסרב לדון במתווה כלשהו ודורש כתנאי מקדים לחדול את האש לחלוטין. לא הפוגה, אלא התחייבות ישראלית להכריז על סיום המלחמה.
מדובר בדרישה בלתי אפשרית משתי סיבות: קודם כל כי היענות לה פירושה כישלון אסטרטגי בשיקום הביטחון פנימה וההתרעה החוצה. הסיבה הנוספת, הטקטית, רואה בהמשך הלחץ הצבאי מנוף להישגים במשא ומתן. הפסקתו פירושה הרחקת הסיכוי לשחרור חטופים. לא ההפך.
לפי שעה, ובדגש על כך, שתי החלופות מתקוטטות זו עם זו. לפיכך אם לא יחול שינוי בדרישה להפסקת אש מוחלטת, קבינט המלחמה יצטרך להתכנס ולדון על צעדי ההמשך.
במרכז הדיון תעמוד הדילמה הבאה: האם לעלות – או במקרה הזה לרדת – שלב ולהגביר את הלחימה מתחת לפני האדמה, או לעבור ממלחמה עצימה למערכה מתמשכת.
האפשרות הראשונה בת השגה בטווח המיידי: לצה"ל יש יכולות מהפכניות שיאפשרו לו להשמיד מטרות גם בגזרה התת־קרקעית, אולם פעילות כזאת תסכן באופן ממשי חטופים רבים.
נוסף על כך, החטופות ששוחררו סיפרו כי המחבלים מסתובבים במנהרות בהמוניהם והביעו חשש כי ירידה לשם תגבה מחיר דמים של חיילים.
ההצעה החלופית שתידון בקבינט משלבת פעילות הנדסית ליצירת רצועת ביטחון חדשה, לצד פעולות ממוקדות באזורי לחימה ספציפיים, ובתווך ישראל תשיב אזורים נרחבים בעזה לשגרה אזרחית, תחת ממשל צבאי זמני.
נחדד: האופציה השנייה לרגע לא מוותרת על יעדי המלחמה. ההבדל מתבטא במסגרת הזמנים ובדאגה לחטופים.
זה עניין של ימים ספורים עד שיתברר אם סינוואר והחבורה שמקיפה אותו משחקים בתכסיסי מלחמה או נחושים ליפול על חרבם. בינם לבין הקיר לא מפריד הרבה.
לפני שנעבור הלאה, חשוב להביא כאן את עמדת אחדים משרי הקבינט המורחב, שחלוקים על התפיסה הגורסת שהלחץ הצבאי הוא ברומטר בלעדי לקריאת כיוון.
בראייתם, הוא איננו מספיק כדי להבין אם מוצו, כן או לא, המנופים שיביאו את מנהיג חמאס לומר 'רוצה אני' למתווה הפוגות נוסף.
הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה, טוענים השרים, הוא גורם לא פחות דומיננטי (חלקם אומרים שאף יותר) בשאלת היענותה של חבורת סינוואר לשחרר ישראלים נוספים.
לדבריהם, בסבב הקודם היא שיוועה להפוגה והתפשרה כמעט לכל דרישה ישראלית, ובלבד שהמצור ההומניטרי יוסר. מאז שהסיוע ההומניטרי חזר בכמויות גדולות נעלמה ההיסטריה. מחבלי חמאס משחדים את אנשי מנגנון הפיקוח המצרי במעבר רפיח ואלו מאפשרים להם להשתלט על המשאיות שמוברחות היישר לבטן האדמה.
הבטיחו לנו בראשית המלחמה שלא תיכנס טיפת דלק לעזה, אומרים בסביבת בן גביר, כשבפועל נכנסות כמויות עצומות שנותנות לצמרת חמאס אורך נשימה לשרוד במנהרות.
אם לאמלק את הדברים: עדיין נותר רווח בין חבורת סינוואר לקיר.
4.
משחקי מילים
במפגש שקיים השבוע השר בני גנץ עם משפחות החטופים, תיעדף את השבתם כיעד קודם למיטוט חמאס. לתפיסתו אם לא דוחסים באותו לוח זמנים את שניהם, אין סתירה. אפשר גם וגם. קודם כל חטופים, אחרי כן השמדת חמאס.
הוא כמובן התכוון לסדר הדברים, לדחיפותם, לא לחשיבותם. גנץ סבור שדחיית הטיפול בחטופים עלולה חלילה להעלים את חלקם בלי שנדע מה עלה בגורלם. ע"ע רון ארד. מנגד, את המשך המהלומות על חמאס בדרך למיטוטו ניתן לעשות לאורך זמן.
מתוך דבריו ניתן היה להבין כי הוא מדבר על העסקה הגדולה שתכליתה 'כולם תמורת כולם'. לא על הפוגה זמנית ושחרור חלקי.
לזכותו ייאמר שאת הדברים הללו הוא משמיע גם בחדר הסגור וגם מול המצלמות. עקרונית, שותפים לה גם ראש הממשלה ושאר שרי קבינט המלחמה. ההבדל הוא שגנץ לא שולל כבר בשלב הזה כניסה למשא ומתן כולל. הוא סבור שניתן יהיה אחרי העסקה לשוב לשדה המלחמה ולהשיג את היעדים שהמתינו בסבלנות.
לעניות דעתי, אין היתכנות בשום שלב למימוש מתווה כזה. הציבור הישראלי יתנגד בתוקף לריקון בתי הכלא מאסירים ביטחוניים ולשחרור מחבלי הנוח'בה. ספציפית, בנוגע ללוחות הזמנים של השר גנץ, מדובר במשאלת לב בלתי ריאלית: בעוד שבועות ספורים ייכנס הנשיא ביידן לשלב המתקדם בקמפיין ואין סיכוי שממשלו ייתן אור ירוק – שתכליתו המשך הטסת רכבת החימושים והעברת הסיוע הכספי – לחידוש הלחימה אחרי חודשים ממושכים של משא ומתן מפרך.
השבוע ביקר בישראל מזכיר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין. בהצהרה שנשא לאחר פגישתו עם הצמרת המדינית אמר כי הממשל האמריקאי לא הציב לישראל דד־ליין לסיום המלחמה.
זה נכון, אבל: הצהרות אוסטין ודברים דומים שהשמיעו בכירים אמריקאים נוספים נועדו לאוזניו של סינוואר – שעל פי הערכות בונה על הדיווחים מוושינגטון ומקשיח עמדות מתוך הבנה שתכף הרגל תרד מהגז והלחץ יופחת דרמטית.
מאחורי הקלעים הבית הלבן רוצה לראות את ישראל מסיימת במהלך החודש הבא את השלב העצים ועוברת דה־פקטו ממלחמה ללחימה.
האיש באולפן
אין הרבה מה לומר על הטרגדיה הנוראה שפגשה אותנו בראשית השבוע. 70 ימים שהו שלושה חטופים ישראלים במנהרות האופל. כשסוף־סוף ראו את האור והצליחו להיחלץ משביים, עשו הכל נכון על מנת שהכוח שיפגוש בהם יבין שמדובר בישראלים.
אבל אז, כשכבר ראו את הארץ המובטחת, נורו בשגגה ואליה לא באו. כואב הלב.
אני חושב על המשפחות שהקיפו חצי עולם כדי לחלץ את יקיריהם, וברגע האמת הם לא היו צריכים אותם. הם ננטשו – או נמלטו בכוחות עצמם – וכמעט הצליחו לשוב הביתה בחזרה.
ומנגד, אילו ייסורי מצפון מלווים את החיילים היקרים שמסכנים חיים כדי לאתר חטופים. הם עושים זאת במסירות נפש, בתנאים בלתי אפשריים, ובאומץ לב יוצא דופן.
על הביקורות שנשמעו השבוע בחרתי לצטט בשם אומרם קטע נפלא שכתב בהקשר לכך הסופר, הרב ליאור אנגלמן:
לאיש באולפן זה לא היה קורה
האיש באולפן מייד היה מזהה,
מה הבעיה לראות דגל לבן,
עם האור היפה שמאיר באולפן.
האיש באולפן – הרבה הוא עבר
ויש לו דיסקית חטופים על צוואר.
הוא חד כתער ומבטיו קשים,
אלוף העולם ב"אני מאשים".
האיש באולפן לעולם לא טועה
הם הרימו ידיים, מייד הוא רואה.
לאיש באולפן אין טנק וכלים,
אבל בלי כוונה הוא הורג במילים.
6.
רב הנסתר
לא מעט שאלות עולות על אופן התמרון הצבאי. לאור הדברים לעיל אציג אותן כפי שהן ללא סימני קריאה ותשובות נחרצות.
אין חלילה עניין לפגוע במורל הלאומי ובוודאי שלא למתוח ביקורת, ואף על פי כן, כשנחשפים לעדויות החטופים ששבו, מתבררים פרטים שמעלים כמה תהיות:
נתחיל בפרטים:
מרבית החטופים שהו בשלושת השבועות האחרונים בבתי חולים.
ההפוגה ההומניטרית נוצלה כדי לשנות מיקומים מתוך הבנה שהמשוחררים יספרו היכן שהו.
החטופים שהיו בבתי משפחות או בבתים נטושים מספרים כי צה"ל תמיד הגיע למקום רגע אחרי שהם כבר עזבו.
המשוחררים מספרים כי כשהפגזות חיל האוויר התעצמו, השומרים פשוט נמלטו מהפחד ועזבו אותם לבדם.
גורם מדיני שקיים תדרוך לכתבים המדיניים עוד בטרם יצאה לדרך העסקה ההומניטרית, טען כי ישראל יודעת היכן פחות או יותר ממוקמים החטופים. ארבע הנקודות הללו לא בדיוק מתכתבות עם דבריו.
התיאור שנתנו השבים על ההתנהלות בתוך בתי החולים, כמו גם אלו שננטשו בבתים, מזמין שאלות.
למשל: אילו ידע הצבא ורק חשש לפעול מדאגה לשלומם של הישראלים, האם בתנאים שתוארו – כמו למשל השהייה בבתי החולים והיציאה מהחדר מעת לעת – לא ניתן היה להוציא לפועל פעולה צבאית?
זאת ועוד: ברטרוספקטיבה התברר כי החשש שחמאס ינצל את ההפוגה לשינוי מיקום החטופים התממש. משכך, נשאלת השאלה האם לא היה צריך לדרוש תמורה גדולה יותר עבור הכנסת הסיוע ההומניטרי? או לכל הפחות לסרב להורדת אמצעי המעקב מהאוויר. לא בדרום הרצועה ובוודאי שלא בצפונה.
שאלות של האיש באולפן.
