על דעת המקום

בבת אחת משתרר שקט בעולם. נראה שהאנושות כולה משתוקקת בימים אלו למנוחה, להחלפת כוח, לִמְעט נופש. והנה אחד הפלאים הכי גדולים: אם חשבנו שאנשים שמחפשים מנוחה יתחפרו בבתיהם בנחת, מה שקורה הוא בדיוק הפוך.

אם אפשר לסכם את רוב הפרוספקטים המרהיבים שמנסים לשכנע אנשים לצאת לחופש, זה תוכנם: בואו לכמה ימים ותחליפו מקום. תצאו מהמרחב שבו אתם נמצאים כל השנה, ותלכו כמה שיותר רחוק, במרחב ובזמן. עדיף אם תצליחו לחצות איזה אוקיינוס או שניים, למצער תחליפו את דירתכם בדירה אחרת. העיקר שתעזבו את המקום.

בכל שנה מחדש בימים אלו, כשתחושת המחנק דורשת להצטרף ליוצאים, אני מנסה להבין את הצורך הזה לשנות מקום ומזל. ובכלל, מה הסיפור של המקום?

למזלנו, קהילת חובבי הספרים והסיפורים, וכן, אם אתם קוראי 'קולמוס' גם אתם במשמע, החיים שלנו הרבה יותר פשוטים. במקום לטרוח, להזיע ולבזבז כספים, אנחנו מתיישבים בניחותא, פותחים ספר אחד וממריאים למרחבים הכי רחוקים ומפתיעים.

אנחנו בספסלי בית המדרש וליבנו מרחף אי שם בספרד שלפני הגירוש; במרחצאות מרינבאד או פישטיאן שבהם פוגשים גדולי ישראל איש את רעהו ומשוחחים בלימוד; במשעולי סורא ונהרדעא.

בדיוק לשם כך אנחנו נפגשים הפעם, בעוד תכריך 'קולמוס', והפעם באווירה מיוחדת של בין הזמנים.

בשנים האחרונות 'קולמוס' ראה אור רק לקראת חגים ומועדים מיוחדים. השנה הגענו למסקנה שגם בין הזמנים – חג הוא לתלמידים ולעמלים על המחיה ועל הכלכלה.

אם כולם דואגים לספק אטרקציות לגוף, מסלולי הליכה לרגליים ולעצמות – אנו נזכה להעניק לקוראינו פארק רחב ידיים ובו מסלולים מאתגרים יותר ופחות לנשמה ולנפש. לצאת קצת אל המרחבים, לרעות בגנים התורניים וללקוט שושנים של ידע ופנינים של מחשבה.

דווקא עכשיו כשהנפש מחפשת מרחבים חדשים, רוצה לצאת מ'המקום' המוכר והלעוס, חשוב שנעצור לרגע וננסה להבין את המילה המיוחדת הזו "מקום", שהפכה גם לשמו של בורא העולם ברוך הוא.

בואו ונצא למסע בעקבות המושג הזה.

***

בתחילת היציאה למסע הקולמוסי הזה, לא ידעתי שהוא מרתק עד כדי כך. עוד לפני שהספקתי לפתוח את ארון הספרים כבר התקבצו להם עשרות(!) מאמרים של מיטב הכותבים. כולם קשורים ישירות למושג ה'מקום'.

מי שהציץ ולו פעם בספרי קבלה יודע שזו הייתה השאלה הראשונה ביקום. בדיוק כמו בהקמת בניין. השאלה הראשונה והמסובכת בתורת הסוד מנסה להבין איפה בדיוק המקום שבו אפשר לברוא עולם גשמי? הרי החלל כולו מלא בכבוד השם, איפה אפשר להקים את העולם?

זה לא היה פשוט. הפטנט שבעצם 'מצא מקום' לעולם שלנו, הוא כנראה אחד הרעיונות הכי מסובכים שמוחו של ילוד אישה יכול לקלוט. בספרות הקבלה זה נקרא 'צמצום', וכמו שאפשר להבין גם העניין הזה פיתח סביבו פולמוס מרתק, שכדי להבין אותו צריך ללמוד שנים של קבלה מתוך זיכוך הנפש והלב.

אבל מצוקת 'המקום' לא עזבה אותנו לאורך כל ההיסטוריה. בואו ניזכר בדבר הראשון שסבא אברהם הצטווה לפני שהוא הקים את העם שלנו: לך לך מארצך וממולדתך. הדבר הראשון היה לעזוב את המקום השלילי וללכת בצעדה בלתי נגמרת אל 'המקום' אשר יבחר ה'.

המקום הזה ליווה גם את סבא יצחק, שהתקוטט לא פעם על מקומות כמו 'עשק' ו'שטנה'. שלא לדבר על סבא יעקב שנאלץ לוותר על המקום שלו בעולם הזה לטובת אחיו עשיו, ולקחת לעצמו את 'המקום' הקדוש ההוא בבית המקדש.

ואז הגיע השלב הכי עצוב. השלב שבו כולנו שרויים עד עצם היום הזה. כאשר מפני חטאינו נאלצנו לעזוב את המקום ולהתפזר בכל קצווי תבל. מעתה המשימה שלנו התהפכה. עכשיו קדושת המקום נהייתה תלויה בבחירה שלנו. בכל מקום בעולם שבו אנו דורכים, בידינו להחליט אם הוא יהיה מקום של קדושה ויהיו לו השלכות הלכתיות מרתקות.

מבט קצר בארון הספרים, ובעיקר באוצר הסיפורים היהודי, מוכיח שהצלחנו. הפכנו מקומות גויים כמו ראדין וסלוניקי, מעזיבוז ווילנא, פאס וברצלונה למקומות של קדושה וטהרה, למחוזות של אור גדול.

***

את הרעיון למוסף המיוחד הזה קיבלתי, כמה לא מפתיע, דווקא מחוץ למקום השגרתי. בשבועות האחרונים זכיתי להשתתף במסע מיוחד לרגל חנוכת מרכז יהודי ענק בעיר ברלין, שנבנה כמובן על ידי שליח חב"ד בעיר.

כמו לפני כל מסע אל מקום חדש, אני מקדים שיעורי בית וקריאה על כל מה שיש למקום לספר. על ההיסטוריה שלו, על הפוליטיקה שרוחשת בו, על המקומות המרתקים שחייבים לעבור בהם, וכך אני מקווה להכיר מעט את האזור.

אבל הפעם גיליתי שאפשר גם אחרת. אורח הכבוד במסע היה הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א. בטיסה הקצרה ישב הראשון לציון רכון על ספר חדש 'חקרי מנהגים' שמוקדש לבירור 'מקורות, טעמים ועיונים במנהגי ברלין'. ופתאום קלטתי שכך נראה מסעו של תלמיד חכם. 'מדריך התיירים' שלו מורכב מ'מקורות, טעמים ועיונים'. כך מכירים מקום חדש.

מאוחר יותר התרגשתי לפגוש את המחבר, רבה של חולון הג"ר יוחנן גור־אריה, ולמדתי שכל הספר הזה התחבר בעקבות ביקור אחד שהוא עשה בברלין. ופתאום הבנתי שלתלמידי חכמים יש 'מראה מקום' מיוחד משלהם. סגנון תיור ונופש, שאין לו תחליף בעולם.

כשסיפרתי לראשון לציון על המחשבות להקדיש את ה'קולמוס' לנושא 'המקום'. הוא חייך ואמר: "אי אפשר לדבר על מקום – בלי לדבר על הבעלים של המקום". הוא אמר זאת בארמית 'מרא דאתרא'. וכך זכינו לקבל העתק מיוחד משיעור שנמסר בעניין הזה.

רגע לפני שיוצאים למסע הזה, נודה שוב לכל הרבנים הכותבים, המבקרים והמגיהים, שהופכים את 'קולמוס' למקום תורה. נישא עיניים שוב אל המקום ברוך הוא ונבקש שדברינו יישאו חן בעיניכם הקוראים בכל מקום שבו אתם נמצאים.

ומי ייתן שנזכה במהרה לבוא אל 'המקום' אשר אמר ה' לשכן שמו שם.

קריאה מהנה