עו''ד אבי בלום
כ"ד תמוז התשפ"ה
“הוא עבד עלינו בעיניים", אמר לי אחד מחברי הכנסת של ‘דגל התורה' רגע לפני הנחת מכתב ההתפטרות.
אתה מתכוון ליולי? שאלתי.
“יולי פשיטא", השיב, “אבל אני מתכוון גם לביבי, בעיקר לביבי". גם ביבי, אמר אריק שרון בשעתו, וכיום מסכימים עם המילים והקונוטציה גם אחרוני המעריצים.
אחרי שהוציא להם את הנשמה במשך ימים ארוכים, הפך יולי את החוק לצחוק בלילה שבין שני לשלישי. הנוסחה שהציג, רומסת את הסיכומים שהושגו ערב המלחמה. “ראינו את השינויים נצבעים באדום ועינינו חשכו", אמר לי ח"כ מקלב.
הנסיגות מהסיכומים הברורים, נוגעות לכל הסוגיות המרכזיות: יעד הגיוס הוקפץ לשישים אחוזים ממחזור הגיוס החרדי בתוך ארבע שנים, במקום חמישים אחוזים שעליהם סוכם; סנקציות חדשות הוכללו כמו ביטול זכאות ל'מחיר למשתכן' עד לגיל שלושים לכל צעיר חרדי שלא יתגייס גם בסיטואציה שבה החרדים עומדים במלוא היעדים; הקמת ועדת הפיקוח בשיתוף הרבנים שאמורה לוודא כי המסלולים החדשים מותאמים לאורח החיים החרדי הוסרה מהנוסח; זיהוי ביומטרי של בני הישיבות באמצעות טביעת אצבע, הוכלל יש מאין; הסדרת מעמד בני הישיבות שכבר קיבלו צווי גיוס, הושמטה; והקיצוץ בתקציב הישיבות במקרה של אי עמידה ביעדים הוקפץ דרמטית.
כדי להבין עד להיכן הגיעה הולכת השולל צריך לחזור לישיבת הסיעה השבועית של ‘יהדות התורה', בשעות אחה"צ שלפני הצגת הנוסח. “אני עדיין אופטימי", אמר לי באותם רגעים ח"כ ב'דגל' שהיה מעורב במו"מ. בישיבה עצמה דובר על הטמעת ההסכמות המוקדמות עם אדלשטיין כתרחיש גבולי, אך בר היתכנות.
ח"כ גפני פתח והסביר כי הוראת גדולי ישראל היא שאם בנוסח ההצעה יהיו שינויים מההסכמות שהושגו בליל ההצבעה על חוק פיזור הכנסת, יש לפרוש מהממשלה.
"ומה אם יהיו שם סנקציות?" שאל 'הראשון שפרש' יצחק גולדקנופף והשיב מניה וביה: "'אגודת ישראל' מתנגדת לכל סנקציה".
בשלב זה הגיב ח"כ אשר: "יהיו שם בדיוק אותן סנקציות שאתם הסכמתם להן לפני שנה".
כאן נכנס מאיר פרוש לתמונה והזכיר את הוויכוח שפרץ בישיבת הממשלה לפני מספר חודשים בינו לבין יריב לוין. "אי אפשר לשכתב את ההיסטוריה", אמר לו שר המשפטים לוין, שטען כי בישיבה שנערכה בהשתתפות מזכיר הממשלה יוסי פוקס, בבצ'יק מאגודה ואטיאס משס הובהר כי שלוש המועצות תומכות ביעד של כעשרת אלפים מגויסים בתוך שנתיים, עם יעד ארוך טווח של חמישים אחוזי מתגייסים מהמחזור והסכמה עקרונית לסנקציות.
"הבהרתי כבר אז ליריב לוין שזה לא על דעת 'אגודת ישראל'", אמר פרוש, "ולוין אמר לי שזה דווקא כן. אז לכל אורך הדרך מה שהיה פה זה מו"מ בשיתוף חלק מהחברים, וככה נראים כיום הדברים".
מי שסיכם את הוויכוח שרק התחיל היה ח"כ פינדרוס: "כנראה האגודה של פרוש והאגודה של גולדקנופף זו לא אותה אגודה", אמר וקם.
כשהחבורה עזבה את החדר והגיעה ללשכת יו"ר ועדת חוץ וביטחון כדי לצפות בנוסח ההצעה, היא פגשה במפתיע את ראש הממשלה שנוהג לזמן את הפגישות ללשכתו, ולא להזדמן ללשכותיהם של ח"כים. אם ביבי ציפה שהחרדים יתרשמו מעצם הופעתו, נכונה לו, כמו להם, אכזבה.
מי נתן את ההוראה? רה"מ נתניהו עם השר הפורש פרוש ומזכיר הממשלה פוקס צילום: מעיין טואף, לע"מ
ממשלת מיוט
מהי התוכנית ליום שאחרי הפרישה? תלוי את מי שואלים. לאסכולת ‘רק לא ביבי' של הסיעה המרכזית, שותפים כיום גם גורמים בחצרות הבתים הליטאיים שרואים ב'בנט 2026' אופציה רעה פחות מהמשך השותפות עם ביבי. שמענו ורשמנו, אך סיכויי הצלחת המהלך להעברת חוק להסדרת לומדי תורה בשת"פ עם ממשלת מרכז–שמאל עתידית, שוויי ערך להיתכנות הקמת העיר ההומניטרית בעזה.
הקו הזה בינתיים לא נותן את הטון כשלמרות פרישת המחאה, הממשלה לא תופל בשלב זה. בתום יום הזעם החרדי על יולי שבסיומו שוגרה הודעת תקיפה משותפת אישית מטעם שס ויהדות התורה, גלגלו אתמול (רביעי) בלשכת נתניהו רעיון חדש: להימנע מהקושי הכרוך בהדחת אדלשטיין מראשות הוועדה, וכחלופה לכך, להעביר את סמכויות קידום חוק הגיוס לידי ועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון, שבראשה עומד איש ליכוד שנוח ליוצרו (הפוליטי) ונוח לבריות (החרדיות).
אם השפן האחרון יישלף מהכובע והחוק יקודם בוועדת המשנה במהלך הפגרה, נתניהו ימצא עצמו בפתח כנס החורף בסיטואציה האהובה עליו מכל: עם חוק מוכן להגשה, כשהקלפים בידיו, ובאפשרותו להחליט בדקה התשעים ולא רגע לפני, אם לסיים את הליך החקיקה או לפרוץ לבחירות.
הרעיונות מתגלגלים באוויר, אך אחרי שלוש שנות אכזבה, ידברו מעתה רק המעשים. על התנהלותו של נתניהו יש קושיות רבות, אך כפי שלימדנו ר' חיים מבריסק, במקרה שכזה, מומלץ לחפש תשובה יסודית אחת שמיישבת הכל.
“ניסיון הטעיה נוסף של הרגע האחרון על ידי נתניהו", נכתב בכותרת המשנה של ‘יתד נאמן' למחרת הפקדת מכתבי ההתפטרות. בהתאם לתאוריה שהועלתה בסיעה המרכזית ואומצה השבוע ב'דגל התורה', ביבי אומנם לא היה מתואם עם אדלשטיין אך נהנה בעקיפין מהסחבת, כמו שחקן ששורף זמן על הדשא בניסיון להגיע עד לשריקה ללא ספיגת גול.
“הרושם שלי הוא שביבי נהנה מהאירוע, וחשב שיוכל להיכנס לפגרה ללא חוק וללא פיזור מוקדם של הכנסת בלי לשלם שום מחיר, כדי שיוכל להגיע לכנס החורף עם אופציה של פריצה לבחירות ללא החטוטרת של חוק הגיוס", אמר לי הח"כ מ'דגל התורה'.
אם אכן זו הייתה התוכנית, אי אפשר לומר שנתניהו נכשל לחלוטין. חרף הזעם והפרישה הדרמטית, החרדים כמו בערב המלחמה באיראן, הולכים עד לקצה ופורשים מהממשלה, אבל לא קופצים מקצה הצוק אלא נמנעים מצעד אקטיבי של הפלת הממשלה. בממשלת מיעוט שתהיה במצב מיוט במהלך פגרת הקיץ, יהיו לנתניהו שלושה חודשי שקט כדי לנסות ולגלגל עסקה בעזה. בתום שישים הימים על פי מתווה ויטקוף, ביבי יהיה חכם יותר וידע אם פניו להמשך השותפות או למהלך מדיני נרחב שייכרך בסיום המלחמה ויביא ממילא לפירוק הממשלה – מימין.
בינתיים, החרדים ״יצאו בחוץ״, ושס היא החוליה האחרונה. דרעי שלכוד בצבת האלקטורט שבין תומכי הפלג הירושלמי ליושבי היציע המזרחי בטדי העדיף שלא לעשות את הצעד הראשון. הוא גלגל את ההכרעה לסופ״ש כשהפרישה אמורה להתבצע ״במתכונת דרעי״: המנכ״לים מטעם יישארו במשרדים וישמרו על קשר עין עם השרים שיהפכו לח״כים.
פגרת יולי
ביבי חזר מוושינגטון עם שני מטפים ביד, בניסיון לכבות שתי חזיתות בוערות בתוך הממשלה. פתחנו בכבוד אכסניה בבעיה החרדית, ואליה עוד נשוב. אבל נתניהו אינו יכול להתמקד רק בה, והתחושה היא שבעיה בבעיה תליא, לנוכח הקולות שעולים מכיוונם של בן גביר וסמוטריץ' נגד נסיגה ישראלית מציר מורג, שנתניהו כינה ‘ציר פילדלפי 2'.
על כף אחת של דחפור אפשר לומר, כי משמעות הציר היא פינוי שטח משמעותי שיוגדר כ'שטח מת' וימנע מתקפה עתידית. השטח הזה יאפשר לישראל להקים את ‘העיר ההומניטרית' שעליה הוחלט בקבינט, במסגרת שרשרת ההחלטות שהצבא התעלם ממנה עד כה.
ראש הממשלה דפק על השולחן, באותו ביטוי שחוק שהיה לזרא, ודרש השבוע מהצבא להניח על השולחן בתוך 24 שעות, תוכנית עבודה מעודכנת, זולה ומזורזת, להקמת העיר ההומניטרית, כשבכך הוא קורץ לשותפיו מימין ומנסה לסחוב זמן לפחות עד ל-27 ביולי, מועד היציאה לפגרה.
בעסקת החטופים הקודמת בן גביר הוא שפרש, וסמוטריץ' בעקבותיו הציב דד ליין והבהיר כי אם לא תחודש המלחמה, לא רק שיפרוש כמו חבריו ויתמוך מבחוץ, אלא יפעל להפלת הממשלה.
הרציונל ברור כאי–הופעת היועמ"שית בשימוע: לנתניהו לא היה עניין לפרוע את השטר ולהעביר חוק גיוס בשלוש קריאות, כל עוד סכנת הפלת הממשלה מימין מרחפת מעל לראשו. יולי הוא שברח, אך גם ביבי מרח.
סרבן בקריה
נחיתת החירום של נתניהו, הפכה למסורת שהחלה בנסיעתו של נתניהו לארצות הברית בתקופת כהונתו הראשונה. בשלהי המאה שעברה, חזר נתניהו מוועידת וואיי פלנטיישן בהובלת הנשיא ביל קלינטון, שם פגש את ערפאת שאף התקשר לאחל לו מזל טוב לרגל יום הולדתו דרך הטלפון של יועצו דאז והח"כ לימים, אחמד טיבי.
הסרטון שהפך לוויראלי יותר מההתבטאויות של איימן עודה, פרנס אין–ספור קמפיינים עתידיים נגד נתניהו, וכך גם לחיצת היד המפורסמת עם יאסר ערפאת וצמד המילים שהמשיך לרדוף את נתניהו “מצאתי חבר". מאוויר הפסגות בחברת הנשיא האמריקאי, חזר אז נתניהו לישראל, ובעודו בשחקים, החל לתדרך נגד איומי השמאל, מה שלא עזר לו מול הקיצונים מימין שהביאו להפלת ממשלתו ולהכתרת מועמד העבודה אהוד ברק לראש ממשלה.
לא ייאמן איך עלילות העבר הללו, שילידי המאה הנוכחית קוראים עליהן כהיסטוריה רחוקה, התרחשו עם אותו ראש ממשלה שמכהן כיום. ההיסטוריה תמיד חוזרת, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה, כפי שאמר נפוליאון. נתניהו אגב, כבר עקף את בעל המימרא, ברצף שנות הכהונה.
ביבי פספס כשהעריך שהחרדים לא יפרשו, ולא קרא נכונה את הלך הרוח ברחוב החרדי, לנוכח איומי היועמ"שית לנקוט שורה של פעולות נגד כלל בחורי הישיבות ולהוציא את הצווים מן הכוח אל היותר כוח.
החרדים מספרים, שהרמטכ"ל אייל זמיר העביר השבוע איתותים ולפיהם אין לו עניין לבצע גל מעצרים שלא יביא לגיוס ולהפוך את צה"ל לכלי שרת בידי פוליטיקאים. אך כשהיועמ"שית נושפת בעורפו, קשה לראות את זמיר מונע בגופו את מימוש הנחיות היועמ"שית שהולכות ומחמירות.
המשמעות של ‘ציד עריקים' עבור החרדים, היא תקופת ‘בין המצרים' משולבת ב'ימים נוראים'. בשלושת חודשי הפגרה, ישהו בחורי הישיבות במצטבר כמעט חודשיים ימים בחופשת בין הזמנים, בחודשים אב ותשרי, ויגדשו באלפיהם את כבישי ושבילי הארץ כדי לאגור כוחות לימי הזמן. במקרה הזה, זוהי פרצה הקוראת לשוטר.
בעיית שימוע
הדלת נטרקה על האצבע. מקלב בפתח לשכת אדלשטיין, בליל שלישי
לא רק גלי בהרב–מיארה נמנעה מלהגיע לשימוע במעמד צד אחד שערכה לה הממשלה. גם הנציגים החרדים שחברים בוועדה בוששו מלהגיע בחסות החרמת מהלכי הקואליציה.
חברי הכנסת החרדים סמוכים ובטוחים כי המוזמנת שהבריזה מהשימוע תמשיך לכהן גם בחודשים הקרובים כיועמ"שית, בחסות הבג"ץ, על אפה וחמתה של ממשלת הימין. את הנקמה על הליך הדחתה, כפי שנוכחנו השבוע, בהרב–מיארה לא מגישה בטמפרטורה קרירה.
את ההודעה על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע – במידה כנגד מידה סוריאליסטית – קיבלו יועץ רה"מ יונתן אוריך ונציב השב"ס קובי יעקובי, ביממה שקדמה להליך השימוע של מיארה, אך זהו רק הקדימון להזדמנות האמיתית שתיקרה לפני היועמ"שית, כדי להוכיח שלא תש כוחה למרות ניסיונות ההדחה.
הכלא הצבאי אומנם צר מהכיל מאות רבות של עריקים, אבל די בסבב של כמה עשרות מלש"בים חרדים, שייגררו מהטרמפיאדות בבין הזמנים ויבלו בכלא ובבתי המשפט הצבאיים כדי להבעיר את המדינה כמו שרפת שמורת יער ביולי.
האם הימנעות מהשתתפות חרדית בתהליכי ההדחה תביא לריכוך ההוראות שבהרב–מיארה משגרת לצה"ל? את התשובה קיבלנו ביום שני בלילה, עם עוד מכתב ששיגרה היועמ"שית לרה"מ שבו היא מורה לו לפעול מיידית לגיוס בחורי הישיבות.
ליועצת המשפטית לממשלה שגם כך הייתה לעומתית, נוספו השבוע סיבות חדשות להכות דווקא בחרדים ולחטט בפצע הגיוס, שם הקונצנזוס הישראלי לצידה, ולא רק משמאל אלא גם בקרב מאחזים רבים בימין.
משלוש יוצאת
לגלי בהרב–מיארה יש בעיה. שלוש פסיקות של בג"ץ במהלך יממה אחת, דחו הלכה למעשה את חוות הדעת שניפקה ואת התשובות לעתירות שהוגשו מטעמה נגד הממשלה, וכל זאת, ערב השימוע שנערך בעניינה.
בבליץ של יממה, התקבל בתחילה הסיכום בעניין הגשת מינויו של זיני על ידי רה"מ בעוד שישים ימים, וזאת בסתירה מוחלטת לעמדת היועצת ולפיה נתניהו מנוע מלמנות את ראש השב"כ.
המכה השנייה הייתה החלטתו של השופט מינץ להרחיב את ההרכב שדן במינוי רועי כחלון לנציב שירות המדינה, בניגוד מוחלט לתגובתה העוינת של היועמ"שית ולהוראותיה הגחמניות לנתק את האיש ממיילים והודעות.
המכה האחרונה בשרשרת הייתה הכואבת מכולן, כשהמשנה לנשיא העליון השופט סולברג, סירב להוציא צו שימנע את קיום השימוע של היועמ"שית עצמה. ולמרות קורת הרוח בימין לאחר ההחלטה, קבלו ספוילר: בג"ץ יפסול את הדחתה בפועל של בהרב–מיארה, ואת הנימוקים לכך כתבה הממשלה השלומיאלית כשהחליטה לשנות את הכללים תוך כדי המשחק, ולדלג על ‘ועדת גרוניס', שם לא הצליחה לגבש רוב שיתמוך בהחלטה.
רוחות חדשות מנשבות בגבעת רם. יצחק עמית הוא עדיין נשיא העליון, אך השופטים השמרנים שהפכו לרוב מתחילים להרים ראש, באיטיות אך בשיטתיות.
הצידוק היחיד שמאפשר ליועצת המשפטית לסרב לייצג את הלקוח הרשמי שלה – ממשלת ישראל, זהו היעדר חוקיות של החלטות הממשלה. כששופטי בג"ץ מעדיפים את החלטות הממשלה על פני חוות הדעת הסותרות של היועמ"שית, הם שומטים את השטיח המעופף של מיארה, מתחת לרגליה. לנו החרדים, ספק אם הדבר יעזור. לא רק בהיכלי המשפט אלא גם בחדר הממשלה, הפכנו בקדנציה הזאת לשטיחון.
