ערבים זה לזה?

הקריאה ללמוד ממנסור עבאס על מנת למקסם רווחים, מתחמקת מהאחריות הבסיסית שלנו לזהות היהודית של מדינת ישראל

מאז ומעולם הפריע לי לשמוע פוליטיקאים חילונים משתמשים בצימוד "חרדים וערבים". כמה מעוות, הייתי חושב לעצמי, להשוות בין מיעוט אתני שאינו חלק מהעם היהודי, לבין קבוצה יהודית שיש לה אמנם מחלוקת אידיאולוגית חריפה עם הרוב היהודי במדינת ישראל – אך היא לחלוטין חלק ממנו וערבה עבורו.

ההצגה של החרדים בתור 'מיעוט' המושווה לערבים – שיקפה אצלי את הניתוק העמוק של הפוליטיקה החילונית מרעיון ה'עם היהודי'; הם עצמם אינם חושבים על מדינת ישראל בתור מדינת היהודים. מבחינתם אין כאן אלא 'מגזרים' אלמוניים שתובעים לעצמם תקציבים.

כמובן, רוב היהודים במדינת ישראל אינם תופסים כך את המדינה. יהודים נאמנים למדינת ישראל בראש ובראשונה כי הם רואים בה מדינה של העם היהודי, והם נאמנים לעם שלהם ורוצים בהצלחתו. מסיבה זו, למרות התקשורת והפוליטיקה החילונית, רוב העם אינו משווה בין חרדים לערבים. יהודיים מסורתיים, שהם רוב רובו של העם, מכבדים את החרדים על שמירת המצוות האדוקה שלהם. הם רואים בהם את העמוד הרוחני שעליו עומד העם היהודי, ומכבדים אותם על כך למרות המחלוקות האידיאולוגיות אתם לגבי היחס למדינה.

בהתאמה, היהדות החרדית חשה מאז ומעולם אחריות וקשר עמוק אל כל העם היהודי. הביקורת שלה הופנתה אל האידיאולוגיה החילונית, אל החינוך החילוני ואל המוסדות שתמכו בהם. ההסתייגות שלהם ממדינת ישראל נבעה בדיוק מכך. על מה צעק הרב שך בנאום המפורסם שלו ב'יד אליהו'? הוא מחה על החינוך החילוני של מדינת ישראל. על כך שילדים בקיבוצים לא יודעים מה זה "שמע ישראל". היה אכפת לו מכל יהודי, וזו הייתה הסיבה העמוקה שהביאה אותו להתנגד למדינת ישראל.

במילים אחרות, הנאמנות של יהודים מסורתיים למדינת ישראל נובעת מאותו מקור בדיוק של התנגדות החרדים למדינה. גם התמיכה וגם ההתנגדות נובעים מאכפתיות עמוקה לגורל העם היהודי.

בשבוע שעבר נטען מעל מדור זה, שאם מוסלמים שונאי ישראל, המקווים לכישלוננו ושמחים לאידנו, מצליחים לפגוע בנו, במדינה היהודית, לערער את היציבות של השלטון, להשתלט על אדמת ארץ-ישראל, לפגוע בכלכלה – הבה נאמץ את השיטות שלהם ונעשה זאת גם אנו.

קראתי את זה והלסת שלי נשמטה מתדהמה. היעלה על הדעת? האם אנחנו צריכים ללמוד מערביי ישראל כיצד למקסם רווחים, מתוך ויתור על המחויבות שלנו לשמירה על הזהות היהודית של מדינת ישראל? האם אנחנו יוצאים בכלל מאותה נקודת מוצא?

רק בשבוע האחרון אמר חבר הכנסת משה גפני לשגריר ארה"ב בישראל כי "היהדות החרדית נאבקת לשמור על המדינה כמדינה יהודית כערך עליון". זו הייתה ההשקפה החרדית מאז ומעולם. אכפת לנו מהמדינה היהודית, כיוון שאכפת לנו מעם ישראל. ההתנגדות שלנו אליה היא רק מחמת ההתרחקות שלה מדרך התורה.

חברי הכנסת גפני ופינדרוס מדגישים בחודשים האחרונים שוב ושוב כי הסיבה שהם מחרימים את הממשלה הנוכחית אינה הכספים שהם נותנים או לא נותנים לישיבות, אלא האידיאולוגיה הפגומה שלה. מבין הדברים שצוטטו כאן בשבוע שעבר – נשמעות זמירות אחרות. נראה שהאידיאולוגיה הפסיקה לעניין אותנו והשאלה היחידה שמעניינת אותנו היא "כמה אנחנו יכולים לחלוב מהמדינה", כפי שמתבטאים שונאיה של היהדות החרדית, ללא התחשבות בנזק הכלכלי, הפוליטי, הביטחוני של שאר היהודים במדינת ישראל. בעיניי, זאת אמירה מעציבה מאוד.

הכותב הוא עורך כתב העת 'צריך עיון'

האם אנחנו צריכים ללמוד מערביי ישראל כיצד למקסם רווחים, מתוך ויתור על המחויבות שלנו לשמירה על הזהות היהודית של מדינת ישראל?