יוסי אליטוב
ו' כסלו התשפ"ד
זה קרה ביום החמישי למלחמה. כוחות המילואים המתינו בשטחי הכינוס בדרום. חלקם הופנה צפונה. בקבינט הביטחוני שגנץ וסער טרם הצטרפו אליו, התנהל ויכוח סוער. שר הביטחון יואב גלנט רצה לפעול בשתי חזיתות ולהנחית מכת מנע על חיזבאללה. לדברי שר הביטחון הצטרפו בכירי הצבא. אבל ראש הממשלה נתניהו, שכבר מהרגע הראשון היה שבוי בחיבוק הדוב שהעניקה ארה"ב לישראל, לא רצה לפתוח חזית ישירה עם ביידן. נושאת המטוסים הענקית שהוצבה מול חופי לבנון, כך סבר נתניהו, תרתיע את חיזבאללה.
בחמשת השבועות שחלפו מאז אותו יום שבו נמנעה ישראל ממהלך התקפי מקדים, הדעות בצמרת המדינית והביטחונית לא השתנו. למרות שבינתיים צה"ל נכנס קרקעית לעזה והגבול הצפוני שנמצא על גחלים לוחשות גובה מחירים לא קלים, ועל אף שהרכב הקבינט המצומצם השתנה, כל אחד מהצדדים עדיין איתן בדעתו. הוויכוח עודנו ניטש בין שני מחנות. אין לנו זמן, אומר גלנט ואת דעתו מגבים בכירי המערכת הביטחונית. צריך לנהל את שני המבצעים במקביל, גם בלבנון וגם בעזה. ככל שנסראללה יראה נחרצות ונחישות מצידנו, הוא יירתע מלפעול במלוא העוצמה כנגד ישראל, מעריכים המצדדים בעמדה הזו.
מנגד ניצבים נתניהו וחברי קבינט אחרים, ובהם גם אריה דרעי, שסבורים כי יהיה זה סיכון אדיר להיכנס בעיניים פקוחות לזירה הצפונית. התלות בשרשרת החימוש מארה"ב נותרה כשהייתה ואף החריפה, לאור הצורך ביותר פצצות חודרות בונקרים ובטון מתוצרתה. וזו, מצִדה, דורשת מישראל להכיל את האירועים בצפון.
אין לדעת אם מערכת הביטחון מפריזה כשהיא מדברת על תקופה של חודש וחצי שבה עלולה לשרור עלטה גמורה בחלק ניכר משטחי מדינת ישראל, במקרה של מלחמה עם חיזבאללה. לא ברור אם ארסנל הטילים של נסראללה יכניס למקלטים את מרבית תושבי ישראל בכל חצי שעה, תוך כדי כיוון הירי היישר לאתרי אספקת חשמל ותקשורת, שישתקו את האזרחים ומערכות העברת המסרים במדינה. חשמל, טלפון ושאר אמצעי התקשורת, לפי הערכות גורמי הביטחון, עלולים לחוות נפילות חוזרות ונשנות ואף להגיע לכדי חוסר אפשרות לתקשר, במשך שעות רבות ובמקרי קיצון אפילו מספר ימים.
לכאורה, יש בידי נסראללה יכולת לשגר מטח מדויק המכוון היטב לבטן הרכה של ישראל המערבית. אך גם אם אלה הפרזות שנועדו כעת להביא את מעצבי המדיניות ממצב של סטנד־ביי לשלב קבלת ההכרעות, עדיין נראה שהאירוע שמצפה לישראל ביום שתיפתח מלחמה בלבנון, אינו פשוט.
כרגיל, אף אחד שמאייש את החדרים שבהם מתקבלות ההחלטות לא ממש מתעניין בדעתם של האזרחים, ובינתיים נגזר על יושבי הארץ להיכנס להמתנה מתוחה שמזכירה את השלב שאפיין את ערב מלחמת יום הכיפורים.
בדבר אחד אין לאיש ספק: המלחמה בגבול לבנון תפרוץ בסופו של דבר. האש תתלקח והטילים ישוגרו. אלא אם ישראל תצליח, בנס חנוכה שיתרחש בימינו שלנו ובזמן הזה, לנטרל את כל מצבורי התחמושת האדירים של החיזבאללה.
תגובה מינורית
ההתלבטות שמלווה את מקבלי ההחלטות מורכבת מתהיות רבות. ראש לכל, יודעים בקבינט המצומצם כי חיזבאללה החל את המערכה הנוכחית באיטיות מחושבת. סיפוח זוחל של כוח רדואן שהלך וקרב לגבול ישראל והשתלט על השטח שמדרום לנהר הליטני. זה לא קרה ביום אחד עם מאהלים שהוקמו בשטחי ההפקר שבין הגבולות, אלא תחת הכלה של אירועי ירי נ"ט, בניית מנהרות התקפיות, חוליות חדירה לכיוון הר דב ומטענים שהופעלו נגד סיורי צה"ל.
ההבלגה חגגה. גם מול הזליגות והטפטופים שצנחו על אביבים. אפילו כעת, התגובה הישראלית רכה עד מלטפת, אף שאזרח, עובד חברת החשמל, שילם בחייו על המטח לדוב"ב. התגובה המינורית גורמת לנסראללה לטפוח לעצמו על השכם כמי שהיטיב לזהות את החולשה הישראלית ולנצל אותה להתעצמות, לאורך השנים האחרונות.
התעוזה שמאפיינת את הארגון נובעת לא מעט מהעובדה שחסן נסראללה יודע היטב שבישראל אין אף אחד שמעוניין במלחמה בצפון. אפילו גלנט, שמצדד במתקפת מנע, נוקט בעמדתו זו מתוך הבנה שבכל מקרה תפרוץ בסופו של דבר מלחמת אין־ברירה.
אך ההחלטה בפועל לא קלה. אולי דווקא כיוון שישראל יודעת היטב מה הן יכולות התגובה של חיזבאללה. לא נזרע בהלה ופניקה, רק נציין שמכל כיוון, שממנו אנו מקבלים מידע, עולה שיכולות התקיפה הארטילריות של חיזבאללה לא עולות בקנה אחד עם הזלזול שאנו נוטים לייחס לאיומיו של נסראללה, ששואב עונג מיכולתו להפחיד פעם אחר פעם את הציבור הישראלי. חשוב לשים לב לסאב־טקסט שמאחורי המילים. לנימה, למנגינה. אחרי הנאום החלבי-פרווה שנשא בערב שבת לפני שבועיים, נסראללה החריף את הטון באופן משמעותי.
האומץ של מזכ"ל חיזבאללה שואב את כוחו ממקור אחד: הפחד הישראלי מחזרה לבוץ הלבנוני. אילו גלנט וראשי מערכת הביטחון היו מקבלי ההחלטות הבלעדיים במדינת ישראל, ייתכן שחיזבאללה לא היה צובר אומץ אפילו רק כדי לאיים. כיום, כשנסראללה יודע היטב שמי שיושב על יד ההגאים בישראל בולם כל מתקפה משמעותית שתערער את היחסים עם וושינגטון, שאוהבת את עסקי הגז בלבנון לא פחות משהיא אוהדת את ישראל, הוא מקבל עוד כוח. והכוח הזה עלול לשוב כבומרנג ביום שהטיל יעלה לו לראש והוא יחליט להפציץ כל חבל ארץ אפשרי במדינת ישראל.
הטענות שנשמעות בחדרים הסגורים עוסקות בהנחת העבודה שגורסת כי אם המלחמה בכל מקרה תפרוץ, מוטב להיות מהיוזמים ולא מהנגררים. הקולות שתומכים במתקפה מקדימה על חיזבאללה בעת הזו סבורים שהעובדה שיישובי הספַר בצפון פונו מיושביהם, לצד האש המשימתית שיוקדת בעיני מאות אלפי החיילים, מתזמנת את העת הטובה ביותר לצאת למלחמת חורמה עם נסראללה. בהמשך לא יהיה קל ליזום התקפה.
בשעה ששורות אלה נכתבות, יותר משישים אלף אזרחי ישראל שגלו מביתם שבצפון, דורשים תשובות. הם חוששים לחזור לבתיהם במצב הנוכחי ודורשים ביטחון. בניסיון לשכנע את נתניהו, בכירי מערכת הביטחון מנסים להסביר כי דווקא באמצעות תקיפה מוחצת ומפתיעה, יוכל ראש הממשלה לנופף מול תושבי הצפון בהישג של הסגת כוח רדואן אל מצפון לליטני, תוך קטילה המונית של אלפי לוחמיו הפרושים בשטח.
מערכה דו זירתית
טענה נוספת שמשמיעים ראשי מערכת הביטחון באוזני חלק מחברי הקבינט היא שפגיעה בחיזבאללה כמוה כפגיעה באיראן. זה אומנם עלול להביא להתעוררות של המַשגרים בטהרן ובתימן, אך אם תושג פגיעה קשה בחיזבאללה, הדבר ישפיע על שינוי מאזן הכוחות האזורי וישליך אפילו על השפלת רוח הקרב של בכירי חמאס בעזה.
נתניהו לעומת זאת חושש ממלחמה בשתי חזיתות. מעבר להצהרות הלוחמניות וגדושות הביטחון שהוא מוסר במסיבות העיתונאים או בראיונות לתקשורת הזרה, ראש הממשלה אינו מרשה לעצמו באמת את הלוקסוס של הגברת התקיפות על מוקדי חיזבאללה הידועים לצה"ל היטב, ולפעול תוך כדי כך גם על אדמת לבנון, גם אם ראש הממשלה הלבנוני יזדעק. מלחמה היא מלחמה. מומחי הביטחון מסבירים לנתניהו ולמתנגדי התקיפה של חיזבאללה כי רק מהלך יזום שיפתיע את נסראללה בעוצמתו ובעיתוי שבו הוא יקרה, יסיר את האיום הצפוני מישראל לתקופה משמעותית.
למעשה, נתניהו לא מספיק בטוח ביכולותיו של צה"ל להתמודד עם מערכה דו זירתית. במערכת הביטחון מוכיחים לו שוב ושוב, כי בעזרת השם בהיערכות נכונה הצבא יוכל לעמוד במשימה. לכך יש להוסיף הן את המוטיבציה הרבה והן את נושאות המטוסים האמריקניות שלא יטמנו את טיליהן ויכולותיהן על הסיפון בלבד.
הכל טוב ויפה כל עוד המהלך הצבאי הזה יבוא כשישראל נגררת אליו בעל כורחה. משום שכרגע, גם אם רה"מ והמתנגדים למהלך ישתכנעו שלצה"ל ולכוחות המילואים יש יכולת לבצע את המתקפה הצפונית על הצד הטוב ביותר, הבעיה הדיפלומטית עם ארה"ב לא תיפתר אם ישראל יוזמת ולא נגררת.
לצד זאת, לא פחות מכך החשש של נתניהו הוא מהתגובה המיידית של נסראללה. אי אפשר למחוץ את חיזבאללה בלילה אחד. אמצעי הלחימה שבידיו מאפשרים לו להגיב בטווח זמן של חודש עד חודש וחצי בירי בלתי פוסק של טילים, תוך ניהול שוטף של לוחמת שטח עם חיילי צה"ל, שיגיעו מהקרקע ומהאוויר.
בלי לחזור על ההערכות מטילות האימה שחלקן הוזכרו לעיל במנות מדודות וחלקן נחשפו במדור זה במהלך השבועות האחרונים, מן הראוי לתת את הדעת גם על מוכנות העורף למתקפה שכזו. ככל שהכוחות הצבאיים בעזה ממשיכים להכות בחמאס, הירי הרקטי מעזה הולך ופוחת. ניתן להעריך שבימים אלה, כשהציבור הישראלי עודנו דרוך, הממ"דים מאובזרים היטב באדיבות פיקוד העורף, החברה הישראלית תעמוד איתנה, לפחות בימים הראשונים של מטחי הטילים, כאשר בחסדי שמיים מערכות היירוט, כיפות הברזל והחץ, ימזערו את הנזקים למינימום.
המתנה חסרת מעש
נדמה שהדיונים עם טענות לכאן ולכאן יכולים להימשך עד אין קץ. החשש הוא שלא ירחק היום, וישיבות הקבינט שבהן דנים אם לתקוף עד העצם את חיזבאללה או להמתין לבשורות טובות ומעודדות מעזה, כבר לא יהיו רלוונטיות. בכל יום שחולף והרפיסות הישראלית בולטת יותר לעין, נסראללה צובר תעוזה נוספת ופעולותיו עולות מדרגה ביחס ליום האתמול.
ארץ הארזים שיודעת מזג אוויר חורפי כבד בימים אלה, לוהטת באש ההתקפות היומיות של טילי נ"ט, טילים קצרי טווח ופצצות מרגמה על הכוחות הצה"ליים, ללא הרף. לאחרונה הצטרפו ללחימה מהצד הלבנוני של המתרס, מטוסים ללא טייס הטעונים בחומרי נפץ. הם טסים ברום נמוך, במטרה להתגלות בשלב מאוחר ככל שניתן, ופגיעתם הרעה נרשמת באזורים שנמצאים בתוככי שטחי ישראל, ולא רק במוצבים צבאיים.
לא לנצח יוכל העם לשאת על גבו את הלוקסוס שמתאפשר כרגע לראש הממשלה, בהמתנה חסרת מעש מול האיום הצפוני. המשבר הכלכלי שיתקוף את הצפון יהיה חריף ורחב פי כמה מהמשבר הכלכלי שרובץ לפתחה של החברה הישראלית הכללית. מאתיים אלף אנשי מילואים שישבו ללא הגבלת זמן על הגבול בהמתנה לפקודה שתורה להם לתקוף, אינה מציאותית. קופת המדינה לא תעמוד בהוצאה של תשלום שכרם, וזאת מלבד אובדן ההכנסות האדיר למשק כשחלק ניכר מכוח העבודה מושבת.
וכשיש תוצאות, מילא. אבל חוץ מהתועלת הרוחנית שאין לזלזל בה, של עשרות בתי כנסת חדשים שנולדו בתוככי המאהלים המגינים על החיילים מפני הצינה, בהם מתקיימים מניינים כסדרם ומרבית הלוחמים סובבים עם כנפי ציציות המתבדרות ברוח מציצות תחת החרמוניות המחממות וטועמים שיעורים ב'בבא קמא' – אין כל ערך מעשי להותרת מאות אלפי חיילי המילואים בגבולות הצפון, ללא פעולה בשטח.
ואגב ציציות: מאות היהודים הטובים ששיגרו לחיילים במסירות עשרות אלפי ציציות במצטבר, לא יודעים כי גם הצבא עצמו החל לספק את אפוד המגן הרוחני הזה לחייליו, באופן כמעט רשמי. השבוע פגשנו גורם ברבנות הצבאית שחשף בפנינו, כי מאז תחילת הלחימה סיפקה הרבנות הצבאית יותר מ־60,000 ציציות ללוחמים, בדרום ובצפון. בשל הדרישה הבאה מהשטח, אמר לנו גורם המופקד על מדור הלוגיסטיקה ברבנות הצבאית, במהלך החודש הקרוב יירכשו אלפי ציציות נוספות. לרוב, הוא אומר, מדובר בדרישה שבאה מחיילים שבימי שגרה אינם שומרי תורה ומצוות שמבקשים תוספת רוחנית בימים אלה. זה זרם שהולך ומתעצם, הוא אומר, בפרט כאשר החיילים יודעים שהם עומדים לפני יציאה לפעולה בשטח.
חולשה כללית
בצה"ל אומנם מספרים על מחיר כבד שנגבה על בסיס יומי מחיזבאללה, אבל איש לא מתכוון, בשלב זה, להגיע למלחמה רחבה. חיזבאללה מנסה להסיט את הקשב שלנו מעזה, טוענים המצדדים בהמתנה לרגע הנכון, שלדעתם הוא לא בשעה שמתנהלת מערכה קשה בזירה הדרומית. בנשימה אחת אלה מבטיחים לאזרחי ישראל כי לצבא יש תוכניות ייעודיות נגד חיזבאללה, ביום שבו יוחלט על ביצוען. אימתי? לא ברור.
ההמתנה המתישה לאותה החלטה, יוצרת מציאות קשה בקרב האזרחים שפונו מביתם, ובד בבד מחזקת את נסראללה שמשדר מוטיבציה לכלל המדינות הערביות לשבור את המיתוס הישראלי הבלתי מנוצח. התוצאה הרחוקה יותר תהיה: חולשה מדינית. שכנותיה האזוריות של ישראל, שעד כה היו במגמת חיבור ברוח הסכמי אברהם, לא ימהרו לחתום איתה על הסכמים מדיניים וכלכליים.
כדי להשלים את הפסיפס נסראללה, שיורה טילים קטלניים על היישובים האזרחיים בצפון, מכיר את הססנותו המפורסמת של נתניהו, ומנתח היטב את תמונת המצב. לאופיו ההססני של ראש הממשלה, כמי שאף פעם אינו יוזם מהלכים, נוסף החשש מפני כישלון צבאי, נוסח שמחת תורה האחרון.
גלנט, לעומת זאת, סבור כי גם בששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים נשאבה ישראל לקרב שלא הייתה חייבת להיכנס אליו. ולמרות זאת, בששת הימים הכתה ישראל את שכנותיה שוק על ירך וחזרה עטורת זר מנצחים. גם במלחמת יום הכיפורים התמונה השתנתה תוך ימים ספורים לטובת הצבא הישראלי. האם בגלל שהמערכה הצפונית עתידה להיות קשה, נשאיר את הגידול הסרטני הזה חופשי ומשוחרר ונשתק חצי מדינה עם פליטים הפזורים בכל פינה ומאות אלפי חיילי מילואים שמחכים להכרעה המתמהמהת? ניכנס ללבנון, אומר גלנט שוב ושוב, ואולי נשלם מחיר לא קל, אבל שקט בלבנון יביא לשקט אזורי, בכל החזיתות.
מלכוד על כל שעל
אין זה סוד כי גם את הפעולה הקרקעית ברצועת עזה קידם הדרג המדיני בחשש מכישלון ומאבדות רבות בנפש. החשש נבע בעיקר מחוסר הניסיון המבצעי שטרם נצבר בעבודה משותפת של חיל האוויר, חיל המודיעין והכוחות בשטח. אבל החשש הזה התבדה. שלב ההתקדמות ותפיסת השטחים הסתיים מהר הרבה יותר מהצפוי. כיום, כשרשימת ההשתלטות של כוחות צה"ל על מרכזי הכובד של חמאס מתחילה לצייר תמונה של הצלחות רבות, לכולם ברור שמכת האש האווירית, חזקה ככל שהייתה, רק הכינה את הקרקע לפלישה של כוחות החי"ר והשריון. בית החולים רנתיסי והמרובע הביטחוני, השליטה שהושגה במחנה שאטי עם הכרעת בית המחוקקים וקריית הממשלה של חמאס, אלה מטרות שהושגו השבוע בפחות מיממה, וזו רשימה חלקית בלבד.
הזכרנו בנשימה אחת את 'המרובע הביטחוני' של חמאס, עם מוקדי כוח נוספים. הרחבנו על אודותיו מעט בעבר, אך חשוב לשוב ולהדגיש במה מדובר. בגדול זהו המבצר של חמאס. 'המרובע הביטחוני', נחשב בעבר, בעיקר אחרי כישלון חיסולו בשנת 2009, כחסין מפני פגיעה. כרגע הוא משמש כחניון טנקים לחיל השריון. אם נרצה זהו סמל השליטה של חמאס ברצועה. בדיוק כמו שבית החולים 'שיפא' סומן, תקשורתית וצבאית, כסמל הטרור של חמאס. גם אם השטח התת־קרקעי של המרובע הביטחוני לא טופל עדיין, ניתן לשער כי בסופו של דבר גם החלק הזה של הפעולה הקרקעית יגיע. אחת האפשרויות, אגב, היא איתור כלל הפירים וחסימתם באמצעות 'פצצת ספוג', שאינה מאפשרת עוד מעבר לאחר הטלתה על הפיר. אבל לצה"ל תוכניות ארוכות ורבות עוד יותר משניתן לתאר כרגע.
לעיתים רבות בעל הנס אינו מכיר בגודל ניסו. נשרטט, אם כן, מעט מזעיר: לצד הפצמ"רים השורקים וטילי הנ"ט שנורו בתחילה על הכוחות המשוריינים, ועם שניהם למדו הכוחות להתמודד ולנטרל מהאוויר לפני כניסה לשטח חדש, אי אפשר להתעלם מהנשק האווירי שהפעיל חמאס בדמות רחפני הנפץ. אך גם עם האיום הזה צה"ל למד להתמודד, ועתה עליו להיזהר ממנהרות ממוקשות, פירים ממולכדים ומטעני חבלה. כוחות הקרקע למדו בדרך הקשה כי גם גישה אל בית מגורים, צומת דרכים, כלי רכב נטוש או גדר סתמית, עלולים להיות מסוכנים. חמאס מִלכד, בחסות ההגירה הענקית של כתשע מאות אלף עזתיים לצפון הרצועה, את כל מה שיכול היה לפני הכניסה של כוחות הקרקע. רק ניסים גלויים עומדים לצד כוחותינו ומעניקים להם הגנה.
למעשה, נכון לעכשיו, לא ניתן לדעת את מספר המחבלים המדויק שחוסל. ייתכן גם שלעולם, גם בהמשך, לא נוכל להאמין לפרסומי חמאס על מספר ההרוגים שספגה הזרוע הצבאית שלו. ההערכות הזהירות בצד הישראלי סובבות על כארבעת אלפים הרוגים מקרב לוחמי הארגון. מנגד, הסייעתא השמיימית העליונה שמלווה את הלוחמים, לא מתבטאת רק בחשיפת פירי מנהרות ומחסני תחמושת אימתניים, אלא בחסדי שמיים גם במיעוט החללים. כל יהודי הוא עולם מלא ויש לעשות הכל כדי להציל נפש מישראל. אך אל מול האש שיורקים קיני החמאס בקצב רצחני ובלי כל סימן לכניעה, הכוחות הישראליים זוכים להגנה עליונה שאין לה הסבר טבעי.
מיצוי בדרך לעסקה
בל נטעה. חמאס לא הוכרע. סביר שהדבר ייארך זמן רב, וספק אם הכוחות המתמרנים בשטח יוכלו לראות זאת במו עיניהם, לפני שהדרג המדיני ייכנע ללחצים הבין־לאומיים, וכתישת חמאס תסתיים בטרם תגיע מטרת המלחמה ליעדה. אך בינתיים, הלחץ הצבאי גובר, והכוחות של חמאס במערב הרצועה, סמוך לים, או באזורי הספָר הצפוניים, הולכים ונחלשים. סינוואר עצמו, שאם הוא שוהה עדיין ברצועה, נמצא ככל הנראה באחת המנהרות המוגנות והבטוחות יותר, לא מפגין אותות שבירה. גם הלוחמים הרבים שסביב מרכזי הכוח החמאסיים, פועלים בשטח בהתנגדות נמרצת נגד כוחות צה"ל. אבל אט אט נכבש מעוז אחר מעוז. כשאוגדה צה"לית 'מתלבשת' על שכונה או אזור, הוא עובר טיהור איטי, זהיר ומחושב, עד להצלחת המשימה.
ועדיין, הכניעה של חמאס לא נראית קרובה. זאת, לצד ההישג העיקרי שבו מנופף חמאס כל העת: כמאתיים וארבעים החטופים מראשית המלחמה, שנועדו כדי לספק לארגון הטרור הרצחני תמונת ניצחון כפולה. האחת, בעסקה ראשונה שמדוברת בימים אלה, על שחרור כשמונים נשים, זקנים, חולים וילדים, תמורת הפסקת אש למספר ימים, שחרור אסירים ואספקה של דלק. העסקה השנייה, שניתן להניח כי תהיה סבוכה פי כמה, תעסוק בשאר החטופים. איש לא יודע לצפות כעת, מתי עסקה שכזו תצא לפועל.
גם חמאס יודע זאת, והוא מנסה לסחוט את העסקה הראשונה עד תום. וכאן, שוב ניכרים שינויי התפיסה בין שר הביטחון גלנט ובכירי מערכת הביטחון שסבורים, שרק לחץ רציף ועקבי על חמאס יביא להישגים רבים יותר בעסקת השבויים. מנגד יש הסבורים שכדי להגיע עם סינוואר לעסקה, יש לשלם את המחיר שיידרש, כואב ככל שיהיה, ואחר כך לבחון את המצב בהתאם לנסיבות המשתנות.
מנגד, קשה שלא לחשוב על כל ההישגים שיימנעו בימי ההפוגה שיקבל חמאס בתמורה. אלה עלולים להתמשך בלי די בחסות העסקה הנוספת. חמאס, ללא ספק, ימשוך את המו"מ עליה, ככל שיוכל. ברצועת עזה, זמן הוא שם המשחק.
הדחה מעבר לפינה
בשולי השבוע הנוכחי חשוב לשים לב למצבו הפוליטי של נתניהו דווקא בתוככי מפלגתו. אם בעבר דובר על ארבעה וחמישה מורדים אפשריים, שכללו ח"כים סוררים ומספר שרים שכמה מהם ביקשו להתפטר לאחרונה והתבקשו להמתין עד תום הלחימה, הרי שעתה מתגלגל מהלך שממתין לנתניהו מעבר לפינה, וכולל מספר רב יותר של חברי כנסת.
אלה, מנהלים מגעים עם לפיד, ליברמן, וגם עם גנץ, למרות חברותו הזמנית בממשלה, וששים על התבשיל שרוקחת קבוצת הח"כים והשרים מהליכוד. התוכנית המתגבשת, מבקשת ליצור הפיכה בתוככי מפלגת השלטון, בסיוע חיצוני. כך כשיחוש שהמלחמה עומדת לקראת סיום, גנץ יפרוש מהממשלה ובמקביל תוגש הצעת אי אמון קונסטרוקטיבי, כזו, שברוב של 61 תומכים, יכולה להציג מועמד חלופי לראש הממשלה המכהן. ההדחה תוביל להקמת ממשלה חדשה בכנסת הנוכחית, על חבריה הקיימים, בלי להוביל את ישראל לבחירות מייד אחרי המלחמה, אך בהחלט תראה לנתניהו את הדלת לכיוון הבית בקיסריה.
כדי שחברי הקבוצה בליכוד לא יחזרו בהם מהסיכומים בטענה של הפקרת המדינה לזרועות השמאל, מדובר על הצבת מועמד לראשות הממשלה מטעם הליכוד. כדי לפוגג חששות אפשריים על סימון יורש ללא פריימריז או בחירות, יהיה על המועמד המוסכם, שיהיה כאמור אחד מבכירי הליכוד, להתחייב שלא ירוץ בבחירות הקרובות.
לגורמים הפוליטיים מחוץ לליכוד ברור, כי ללא מניין ומחצה של ח"כים מתוך מפלגת השלטון שיצטרפו למהלך, היוזמה הזו תיטמן בקבר אחים עם מהלכים דומים שכשלו ברבות השנים.
האם מהלך כזה ישים ואפשרי? אפשר להמר שגם כעת הוא לא יצליח. בספירת מלאי מהירה נגלה שאין בליכוד אפילו מניין ח"כים שיצטרפו ליוזמה להדחת נתניהו. רובם חוששים מכישלון של הפּוּטש, תוך שהם הופכים למוקצים בתוככי הליכוד, לאחר שנתניהו יפעיל נגדם את כל יכולותיו הפוליטיות. מה גם שישנם שרים ששותפים לשיח המתנהל מאחורי הקלעים, אך אינם מכהנים כח"כים מן המניין. עד שיתפטרו לפי החוק הנורבגי ויחזרו לכנסת, נתניהו יתעשת ויטרפד את המהלך.
סביר יותר שהכנסת תצליח לפזר את עצמה בתום המלחמה בתמיכה של חלק מחברי הליכוד. ועדיין, על נתניהו לזכור שבשונה מהעבר, בקרב כמה וכמה מחבריו למפלגה, האופציה להדחתו כבר לא נראית רחוקה כל כך.
