יוסי אליטוב
כ"ב אב התשפ"א
לא רק את המערכת הפוליטית החרדית הכניס שר הדתות מתן כהנא לתזזית. תפקידה של מערכת פוליטית – מכל צד – הוא לספוג טלטלות מפעם לפעם, שמתרחשות על הגלגל הפוליטי. החלק המסוכן, בעל ההשלכה האסונית לדורות – זו העובדה שהאובייקט למערכת יחסי הציבור לשם השגת החיבוק התקשורתי מחוגי 'הארץ' ודרומה, היא המערכת הרבנית, הכשרות, ההלכה, הגיורים וכרם בית ישראל.
אנשים רבים, בעלי שכל ישר ומהוגן, שוברים את ראשם בימים אלה במאמץ נואש למצוא את ההיגיון שבשיגעון: מה מביא שר חובש כיפה, המציג עצמו כירא שמים, ושייך למפלגה שלפחות הכריזה על עצמה כבעלת זיקה דתית – לקחת את הרבנות הראשית לישראל ואת מערכות הדת העדינות במדינה כשעיר לעזאזל? מה הסיבה ללהט הקדוש הזה, להרוס ולהאביד כל חלקה טובה במערכות הדת? מה מביא להתפארות הילדותית בפני הגרועים שבשוטמי ההלכה, אלה שכבר שנים מנהלים נגד מלחמות רוויות משטמה והשכרת פנים – כביכול "הם התעלפו מהתרגשות כששמעו על היוזמה שלי", ו"הם לא מתארים לעצמם כמה רחוק אני מוכן ללכת"?!
את התשובה לחידה הכאובה הזו, ניתן למצוא בסוג הקואליציה שנבנתה כאן לפני פחות מחודשיים. על פניו, מפתחות השלטון נמצאות כיום בידי קואליציית לפיד־בנט, כשלפיד הוא בעל הבית הראשי, ליברמן הוא ראש הממשלה הכלכלי, סער הוא ראש הממשלה המשפטי, ומנסור עבאס הוא ראש הממשלה הכללי, מבחינת יכולתו לכפות על הקואליציה את האידיאולוגיה שלו בכל רגע.
יצור הכלאיים הזה הממשלתי הזה יצר מוטציה שבה הראש הוא של לפיד, הרגליים הבועטות הן של ליברמן, יד מנווטת אחת שייכת למיכאלי והשנייה להורוביץ, כשבין לבין – כל הדמויות ההזויות של השמאל הישראלי מושכות בחוטים. אה, ויש כיסא סמלי, של אחד בשם נפתלי בנט, שנושא בתואר הפורמלי בלבד של 'ראש הממשלה'. אם כי התיאור המדויק יותר יהיה 'מתאם פעולות הממשלה'. יש אומרים שגם זה יהיה תיאור נדיב למדי.
לאור חוסר היכולת לתמרן ימינה או שמאלה, בנט אימץ נוסחה תקדימית, יש אומרים מטורללת, הגורסת: 'בגלל שנקלענו למיטת סדום פוליטית של קואליציה עם 61 חברים שבה כל אחד מושך לכיוון אידיאולוגי אחר – לכן כולם מתקזזים עם כולם, וכולם מוותרים על האידיאולוגיה שלהם'. שיטת העבודה הזו נשענת על אקסיומה שבה כל אחד רוצה שהחגיגה הזו תימשך – בכל זאת מדובר בממשלה עם משרות ותארים עד בלי די, בנדיבות שלא הייתה כמותה מאז הכרזת העצמאות של נורבגיה. איש לא רוצה שהמסיבה תיגמר באיבה. לכן, כולם מוכנים להתפרק מכל עקרונותיהם, ובלבד שהטיול בחנות הממתקים הזו לא ייגמר. הימין מוותר אפוא על עקרונותיו הימניים, השמאל מקפל חלק מדגליו השמאלניים, אף אחד לא הולך בקצוות.
אבל מה לעשות שממשלה בכל זאת צריכה לעשות משהו? ובכן, נמצא משהו אחד שסביבו אין מחלוקת. סביב הנושא הזה מתכנסים כולם. סביב הנושא הזה הם פורקים את תסכולם על היותה של הממשלה הזו ממשלת שיתוק.
ניחשתם נכון – זהו תחום הדת. האידישקייט של המדינה.
תחום המתן ומתן
לכל תחום מתחומי העשייה החברתיים, יש בממשלה הזו אבא. כזה שיודע שלקדם יותר מדי לא ניתן יהיה – אבל לפחות ידאג שלא יהרסו. בנט שומר שלא יהיו פינויי יישובים, אחרת הוא לא יישאר גם עם שאריות ה'בייס' הפוליטי שעוד מוכן לתת לו צ'אנס כלשהו. מיכאלי והורוביץ דואגים שלא ייבנו יישובים חדשים ביו"ש. סער אמור לשמור שלא ימתחו את האקטיביזם המשפטי יותר ממה שהוא כיום (אבל לא ינקוף אצבע כדי לעוצרו, אחרת השותפים יכעסו). וליברמן דואג לנתב את הכסף.
למרבה הצער, תחום אחד נותר נטוש ויתום, ללא אבא, ללא אף אחד שידאג שלא יהרסו אותו עד היסוד – זוהי הזהות הימנית של המדינה. שם יש קונצנזוס לפיו אפשר לחבל ולפגוע ולעקור. כל מי שרוצה יכול ליטול מחבט ולהכות בכל אחד מסמלי היהדות, מבלי שיזכה לאף בלם עצור מצד אחד מצד אחד החברים חובשי הכיפות הסרוגות ב'ימינה' וב'תקווה חדשה'.
מעבר לכך, אנו מתמודדים עם תופעה חדשה – תופעת מתן כהנא. אדם שמגלה מוטיבציית־יצר להוביל מהפכות ענק בזמן קצר, כשהוא אינו יודע מה יהיה תוחלת חייה של הממשלה. ללא תהליכים, ללא משא ומתן מול רבני ישראל, רק מתן ומתן לשונאי הדת היהודית.
לגודל הצער, כהנא ממשיך במורשת של אגף מאגפי המפד"ל של פעם – הרואה ברבנים ועדת קישוט ותו לא. אפשר לשלוח להם איגרת ברכה לשנה החדשה, לשיר להם 'פתחו שערים', אבל חלילה לא להישמע לדעתם. בלשונו של חוזה המדינה: "לא ניתן לרבנים שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם בבתי-הכנסת שלהם".
מבחינת אותה אסכולה מפד"לניקית ישנה, העסקנים הם מורי הדרך של עצמם, ומה שנכון בעיניהם – כן ייעשה. אין שום כותל מזרח או סמכות רבנית שאמורה להציב קווים אדומים, להגדיר גבולות או לחוות דעה בכלל. מבחינתם, כל רעיון שנחלם בלילה – הוא בסיס טוב לתוכנית שתוצג בבוקר, בלי מעצורים ובלי פילטרים.
די היה לקרוא את הדברים שאמר כהנא בריאיון נרגש לפרשן הפוליטי של 'הארץ', יוסי ורטר, כדי להבין את גודל הניתוק מהמציאות הרבנית בישראל. תחת הכותרת "רפורמת הכשרות היא רק ההתחלה, למתן כהנא וחבריו יש עוד מטרות בקנה" – ציטט הפרשן השנון של 'הארץ' את דבריו של ורטר בריאיון מלא התלהבות, בו אמר כהנא את הדברים הבאים: "כשבאתי לשר האוצר בישיבת הממשלה ופירטתי לו מה התוכנית – הוא כמעט התעלף מהתרגשות. אמרתי לו: 'אביגדור, אני רוצה שזה יהיה בחוק ההסדרים (המוצמד לתקציב המדינה). הוא אמר: ברור! ברור!".
כהנא הוסיף להתלהב: "בתקופת המו"מ הקואליציוני, אני הייתי האיש שבנט מינה לפקח עבורו על נושאי דת ומדינה. כשליברמן ולפיד ביקשו להכניס להסכמים את פתיחת אזורי הרישום לכשרות, אמרתי בליבי: 'הו, חברים, אין לכם מושג כמה רחוק יותר בכוונתי ללכת'".
"שאלתי אותו", סיפר כהנא על השיחה שבה נדהם ליברמן לגלות עד כמה שניהם חולקים את אותו בוז למוסד הרבנות ורואים את הדברים עין בעין – "אם פוליטיקאים חרדים ניסו להגיע אליו, להשפיע על התוכן. 'איני נועץ בהם', השיב לי ליברמן, 'הפכו אותי לאויב היהדות'". כהנא אומר כי שאל את ליברמן: "הרבה כסף וג'ובים מעורבים שם?", וליברמן השיב: "זה מה שמספרים לי".
וכהנא תקף: "הרב האשכנזי הראשי דיבר איתי. הרב הספרדי הראשי בכלל לא רצה להיפגש. יש להם אינטרסים. כשרות הרב יוסף, כשרות הרב שלום כהן". ויוסי ורטר סיכם: "כהנא, נכון לעכשיו, הוא זרוע הרפורמות היעילה ביותר של בנט. המהפכה שהוא מתכנן לבצע בתחום הכשרות שורץ השחיתות, העסקנות והכסף השחור (עפ"ל) – היא רק הראשונה בסדרה".
לפרק, לנתץ, לעקור
מול ממשלה כזו, מרחב התמרון של הנציגות החרדית הוא צר מאוד. סיר לחץ פוליטי כלפי הציבור החרדי לא היה מעולם, בשום ממשלה, בארבעים השנים האחרונות. גם בימים הקשים של ממשלות רבין וברק, כשהדלת הראשית הייתה נעולה – הפתחים האחוריים היו פתוחים כל העת. דמויות חרדיות – בעיקר מחוץ לעולם הפוליטי – ידעו לדבר על ליבם של המנהיגים, להניא אותם מתהליכים מסוכנים ולפעול ככל הניתן להסרת פגעים משמעותיים בדרכה היהודית של המדינה. הפעם, הדלתות נעולות.
כפי שהטיב הפרשן יוסי ורטר לתאר מפי האיש עצמו – מתן כהנא אינו מתכוון לעצור באדום. הוא הפך לקבלן הביצוע של כל רודפי הרבנות לדורותיה. שימו לב מה אומרת הרפורמה בתחום הכשרות: היא אינה מפריטה באמת את מערך הכשרות – אלא בעיקר מוציאה אותו מידי הרבנות הראשית. המטרה היא להחליש את המוסד המרכזי שמעניק שירותי דת, על חשבון גוף חדש ומעורפל שיקבל חלק גדול מהסמכויות שנתונות כיום בידי הרבנות. המטרה היא לסרבל, לייצר כפל רגולציה וסכסוכים אינסופיים בין שתי הסמכויות, ובלבד שהרבנות תתפרק מכוחה.
את המשל המדויק ביותר למצב, הציג ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהגדיר את הדברים כך: "בדיוק כפי ששומת מס שיוציאו שני פקידי שומה בשתי ערים שונות אמורה להיות זהה – כך ראוי שדרישות הכשרות יהיו אחידות בכל רחבי הארץ. רק כך יוכל כל בעל עסק לדעת מה דורשים ממנו וכל צרכן יידע מה בדיוק הוא מקבל בכל רמה של כשרות".
סמוטריץ' מדבר על אחיזת העיניים הגדולה שמהווה את ליבת הרפורמה של כהנא – הרצון לחזק גופים ליברליים שרוצים לקדם סטנדרטים ליברליים מאלה שעליהם עומדת הרבנות הראשית. "לב ההפרטה הוא מתן האפשרות לשלושה רבנים שקיבלו תעודת כושר לרב עיר, וחלקם אפילו לא מכהנים בפועל, לקבוע סטנדרט של כשרות משלהם, ולשווק אותו בכל הארץ".
גם בבשורה הגדולה לכאורה, שהרפורמה נושאת בחובה – ההפרדה בין המשגיח למושגח (בעל העסק) – מסתתרת צביעות רבה. אגב, תחילה יש לציין, כי דווקא הרבנות הראשית היא זו שזעקה במשך שנים כי ראוי לקדם הפרדה ביחסי המשגיח-מושגח. אבל הרפורמה החדשה של כהנא אינה מנתקת את יחסי המשגיח והמושגח – היא רק מעבירה אותם מהמשגיח שמקבל את שכרו באופן אישי, לגוף הכשרות העסקי. תאגיד הכשרות הפרטי מקבל את שכרו מבעל העסק, וכאשר יבוא משגיח ויזעק כי בעסק פלוני לא נשמרים כללי הכשרות – חברת הכשרות הפרטית עלולה להגיד לו: 'אל תתערב לנו בביזנס ואל תסכסך אותנו עם הקליינט, כי הוא עלול מחר לעבור לחברת כשרות מתחרה'. וכך, גוף הכשרות העסקי הוא האחרון שירצה לסכן את שיתוף הפעולה העסקי בינו לבין העסק המושגח.
כדי לסקור את עצם עניין היחסים בין המשגיח למושגח, ראוי לבחון מה מקובל בתחומים אחרים: כך למשל, כשאנחנו מבקשים חתימת מהנדס על היתר בנייה, אנחנו משלמים לו מכיסנו, ואיש אינו חושד שהמהנדס מועל בתפקידו בשל התשלום המשולם לו. אותו הדבר לגבי יועצי תברואה וקציני בטיחות. מזמינים את שירותיהם, הם מעניקים את הליווי המקצועי ומקבלים את התשלום שלהם ממזמין הייעוץ והפיקוח. כך שגם אם נכון לנתק את יחסי המשגיח והמושגח – הרפורמה הנוכחית רק מעמיקה את היחסים הללו והופכת זאת ליחסים בלתי ניתנים לניתוק.
גם משגיח בודד, שעובד מטעם גוף כשרות – פרנסתו תלויה בבעל העסק הרבה יותר מאשר משגיח מקביל שמופעל על ידי מועצה דתית. המועצה הדתית מפעילה את המערך שלה ללא כוונת רווח. במצב של הסרת תעודת הכשרות מבית העסק – יעבור המשגיח לעבוד בעסק אחר. אמנם מבחינה טכנית עוברת משכורתו דרך העסק – אולם עבודתו אינה תלויה בבעל העסק, אלא במועצה דתית שכפופה לרבנות. במסגרת הרפורמה יהפוך כל הסיפור הזה לביזנס של תאגידי כשרות כלכליים, אשר להם אינטרס כלכלי למקסם את רווחיהם ולשלב ידיים עם בעלי העסקים.
שר הדתות החדש נתלה ב'מנגנון פיקוח', שלדבריו – יבטיח הקפדה של תאגידי הכשרות הפרטיים על כללי הכשרות. אולם גם כאן – החורים גדולים יותר מהחלקים השלמים. הרי לא ייקבעו סטנדרטים אחידים, והכל נתון לגחמותיו של כל גוף פרטי שיוקם.
שקר הוזלת המחירים
אחד הסיסמאות הקליטות שהפיץ כהנא – בפמפומו של בנט שסוף סוף מצא 'הישג' להתגדר בו, בעיצומו של דשדוש מסכן־חיים מול העלייה בתחלואה מהווריאנטים החדשים – היה עניין העלויות: "שוברים את המונופול של הרבנות, מוזילים את מחירי הכשרות", הכריז כהנא, הכריז ליברמן, והחרה־החזיק אחריהם בנט.
ובכן, גם זה נראה כמו שקר – השאלה היא רק האם זהו שקר ביודעין או שקר בתום לב. בניגוד להצהרות שלפיהן הרפורמה אמורה להוזיל את מחירי הכשרות – הרי שלפי כל חישוב הגיוני, מחירי הכשרות יהיו יקרים יותר. עתה ייכנס מערך חדש, עם עלויות גבוהות, שיצטרך להתחיל הכל מאפס, ללא תמיכה ממשלתית שממנו נהנות המועצות הדתיות. הרי לכל ברור שליברמן לא יממן את הרפורמה מקופת האוצר. ובכן, כל העלות של הקמת המערך המנופח מאפס – ייפול על כתפי הצרכן. מישהו מוצא כאן סיכוי להוזלה?
החלק החמור יותר, המופקר ממש – טמון בסעיף הפותח את אזורי הכשרות, תוך מתן אפשרות לכל גוף, מכל מקום בארץ, לחלק שירותי 'כשרות' בכל מקום בארץ. זהו אֵם כל חטאת. שהרי ליבת ההשגחה בנויה במידה רבה על היכרות אישית של נותן הכשרות עם בעל העסק. ישנם בעלי עסקים שהם יראי שמים. יש כאלה, שחשודים בהכשלת יהודים באכילת טריפה. מול כל סוג של בעל עסק – יודעות המערכות המקומיות להתמודד, על בסיס שנים של היכרות קרובה.
אי אפשר להתעלם מן העובדה הפשוטה: רבנות מקומית שמספקת שירותי כשרות במקומה לאורך זמן – מפתחת היכרות וניסיון, שעל בסיסם ניתן להתאים מענה מדויק ואמין לכל אחד מהעסקים. לא בכדי, בתי עסק לא יכולים לקבל רישוי עסקים מרשות מקומית בעיר אחרת, אלא מהרשות שבה הם מתגוררים. מתן האפשרות לכל גוף מכל מקום לחלוש על ענף הכשרות בכל מקום – היא פתח להאכלת יהודים בנבילות ובטריפות. לשבת באילת ולתת הכשר בירושלים – זה לא כשרות, זה פייק-כשרות. שלא לדבר על האיום התמידי של כל עסק מול גוף כשרות שיעמוד על קיומם של כללי הכשרות: "אם תעשו לי בעיות, אני אשכור שירותי כשרות מחברת כשרויות באילת".
והאסון הגדול מכולם צפוי לנקודות יישוב נידחות, שבהן אין כדאיות כלכלית לתת שירותי כשרות, בטח במחיר סביר. מי ייתן שירותי השגחה לקיוסק מקומי בנקודת יישוב מרוחקת, מקום שההגעה אליו מסובכת? או שלא תינתן כשרות, או שתינתן כשרות־דמה, תעודה פורמלית ללא כל פיקוח מאחוריה.
הזרזיר והעורב
אבל מתן כהנא דוהר קדימה. הוא אינו עוצר לשאול, לא מתרשם מדעת הרבנים, לא מתעניין בעמדת הרבנות. הוא מתרגש מקריאת ההתפעלות של ליברמן ("הוא כמעט התעלף מהתרגשות!") – יותר מאשר מחאה כאובה מצד רבה של צפת למשל, הג"ר שמואל אליהו, ורבנים נוספים מכל קצות הקשת.
המציאות הזו גרמה לנציגים החרדים להחיל את החשש מפני מהלכיה הדורסניים והאנטי הלכתיים של הממשלה הנוכחית – על השר מתן כהנא. "כהנא-קריב", הטיחו לעברו השבוע חברי כנסת מש"ס, לנוכח התיאום הגבוה מול השותף הרפורמי קריב, והכניסה החזיתית ברבני ישראל האורתודוקסים. כהנא הוא זה שהתנדב להיות הפרויקטור להריסת הדת, ואף דואג להתפאר בכך בריאיונות זחוחי־דעת לכלי תקשורת שמתענגים על הסיטואציה שבה שר חובש כיפה מתנדב לשחוט את כל הקדוש והיקר, בשחיטה רפורמיסטית למהדרין.
במפלגות החרדיות הבינו שעדיף לנתק מגע, ולהיאבק בכל הכלים המשפטיים והציבוריים במאמץ לבלום את דהירתו של סוס הפרא הזה, מאשר לשבת איתו במחשכים ולקדם מולו דילים במסגרת מאמציו לקבל הכשר ציבורי למהלכים לקעקוע הכשרות במדינת היהודים.
בין כלל רבני ישראל המוטרדים מאוד מפני השלכותיה האסונית של רפורמת כהנא, נמנה הרב הראשי הספרדי, הגאון רבי יצחק יוסף. בעשרת הימים האחרונים הזעיק הראשל"צ אל ביתו שורה ארוכה של רבנים ואישי ציבור, והפציר מהם מקרב ליבו שיקומו ויפעלו, בטרם יהיה מאוחר מדי והנזקים יהפכו לבלתי הפיכים. מפאת תפקידו הממלכתי, הגר"י יוסף נזהר מלהשמיע בפומבי את מה שהוא פורק בשיחות סגורות. אולם מבחינתו, מדובר ב"צעד לחורבן היהדות", לא פחות. זו הטרמינולוגיה.
כראש הרבנים הרשמיים בארץ, הראשון לציון רואה לעצמו חובה מוסרית לעצור את המפולת. אל המשימה נקרא אחד הרבנים הצעירים בארץ, כזה שאינו עושה חשבון ואינו ירא מפני איש. שמו בישראל – הרב דוד אוחיון, רב מקומי בכפר סבא ובמועצה המקומית אלפי מנשה. ממנו ביקש הגר"י יוסף לקחת אחריות, לאסוף את כל רבני ישראל ולצאת למאבק עולמי.
"רוצים להפוך את כולנו לחזנים בטקסי יום העצמאות", אמר לי הרב אוחיון בשיחה כאובה השבוע. "הסמכות שלנו תהיה להקריא פרק תהילים בטקסים וללכת הביתה. המטרה היא לעקור מאיתנו כל סמכויות ולהשאיר את תפקידו של רב בישראל ללא כל משמעות. הכל יעבור לידיים פרטיות וכל הרוצה ליטול לעצמו סמכויות – יבוא וייטול".
הרב אוחיון קובל, כי "כהנא מציג מצג שווא, לפיו הוא מפקיד את הסמכות להענקת רישיונות כשרות לגופי כשרות בידי מועצת הרבנות הראשית. זהו כמובן שקר מוחלט. בהצעת המחליטים המסתמנת – הסמכות תופקד בידי ממונה שימנה שר הדתות באמצעות ועדת איתור. מינוי פוליטי לחלוטין שיקבע מי הוא גוף כשרות ראוי ומי לא. עוד בתוכנית – ביטול סמכותה הקיימת של מועצת הרבנות הראשית להכיר בגופי כשרות מחו״ל והעברתה לידי אותו פקיד פוליטי ממונה.
"כך לא מבריאים מערכת כשרות", מסכם הרב אוחיון, "כך משחיתים אותה והופכים אותה לפוליטית".
עת לשילוב ידיים
כאן, גם אנחנו נדרשים לעשות הפרדה ולהתרחק מהכללות מיותרות ומזיקות. המאבק הנוכחי לא מתנהל בין הציבור החרדי לציונות הדתית. מי שאומר זאת, הוא טועה ומטעה, מפיץ שנאה בין השדרות התורניות של הציבורים שומרי המצוות בארץ ישראל, ועושה זאת דווקא בימים בהם אנו זקוקים לכל כתף תומכת ולכל דמות רבנית נחושה הנכונה לשלם מחירים אישיים עבור ערכיה.
כידוע, רוב מניין ובניין בציונות הדתית – רוב מצביעי 'ימינה' המקוריים וכל מצביעי 'הציונות הדתית' – כאוב ומתוסכל מהפניית העורף הדורסנית של בנט לכל הבטחות הבחירות שלו, ומהחלטתו למחוק את הציבור האמוני והימני במדינה, תמורת שנתיים וחצי של ישיבה מדומה על כס ראש הממשלה (במקרה שהממשלה תשרוד). גם במהלכים לקעקוע מוסדות הדת בארץ – רוב הציונות הדתית אינה שותפתה לכך, לא רעיונית ולא מעשית.
הקרב אפוא הוא לא בין חרדים לסרוגים. מי שמכיר יודע, כי בציבור הדתי לאומי פועלים מרכזים שלמים של תורה ויראה, עם כפיפות לתורה ולהלכה. אין להם כל כוונה לשתף פעולה עם מיזמי ההרס של הממשלה. ההיפך הוא הנכון: הם שותפים מלאים בהתנגדות ליוזמותיה.
ההתמודדות שלנו היא מול קבוצות ליברליות, שהחליטו לבחור בדרך הכדאיניקית, ומחפשים את הצד שבו מרוחה החמאה. הללו מבקשים כעת לשנות סדרי בראשית, להפקיע סוגיות הלכתיות מרכזיות מידיהם של רבני ישראל המבינים שתהליכים כאלה נעשים בשיקול דעת ולא במחטפים דורסניים, בטח לא בהודעות לעיתונות וריאיונות ליוסי ורטר.
מה שנדרש כעת הוא שילוב ידיים בין כל היהודים שיודעים כי ההלכה נפסקת בבתי המדרש ועל פי מסורת הלכתית, ולא בבליץ ליברלי עם גרפיקה יפה, תוך חיפוש רוח גבית באולפנים. להבנה לפיה המהלכים הללו שואבים את השראתם מתנועות ההשכלה באירופה אשר הובילו להריסתו של כרם בית ישראל – שותפים יהודים יראי שמים מכל גווני הציבור שומרי המצוות.
רוב מוחלט בבניין הציונות הדתית הוא שותף מלא למאבק. עלינו לשלב ידיים, לעמוד כחומה בצורה ולעשות ככל שהתורה והחוק נותנים בידינו, על מנת לבלום את חגיגת הרפורמות המסוכנת הזו.
חרם 100 רבנים
בשעת סגירתו של הטור לדפוס, מתגלגלת יוזמה לכינוס רבנים אשר יוביל למהפכה שתחל מלמטה. מעין מפקד של 'מי להשם אליי', שבו רבני ישראל יצהירו על נאמנותם להלכה, ועל התנגדותם לגחמות ליברמן־כהנא־לפיד.
הרבנים יחתמו על הצהרה שזו לשונה: "אנו מודיעים בזה במודעה רבה לאורייתא, כי רב שיפרוץ גדר לתת כשרות וכן להקים בתי דין לגיור מכל סוג שהם, ללא הסכמת המרא דאתרא, או הרבנות המקומית, או הרבנות הראשית לישראל – אין לו מרפא למכתו, ויהיה נדחה מקהילות הקודש של הרבנים בישראל, ותהיה נאמנותו לתת כשרות ולגייר – כעֵד הפסול אשר נפסל לעדות מחמת עבירה על חרם, ואיבד נאמנותו. ויהיה הוא באלת איסור 'ארור מסיג גבול רעהו וארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת". עד עתה חתמו על המכתב למעלה מ־100 רבני ערים.
"הם דוהרים קדימה, ומנסים לקשור את ידינו בחוקים ובפיתויים", אומר אחד מרבני ישראל שעומד בחוד החנית של הפעולה לסיכול ההרס. "אנחנו נשתמש בכוח שמעניקה תורת ישראל לרבניה. מי שרוצים להיות חברים במועדון החברים של ליברמן ולפיד – שיתכבדו לשבת עימהם, ושם יהיה מקומם. אולם הציבור התורני בישראל לא יראה בהם עוד כרבנים.
המהלך האמור, מבטא באופן חד וכואב את אובדן האמון מוחלט מצידה של ההנהגה הרבנית בישראל כלפי כוונותיה הפופוליסטיות של הממשלה. לא ברור להיכן עוד יידרדר אובדן האימון הזה – אולם דבר אחד ברור: נפתלי בנט לא יוכל עוד לומר 'לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי'. בריחתו מאחריות אינה מחזיקה מים. מידו נבקשנה. שום תירוץ של חוסר הבנה וחוסר התמצאות וידיים כבולות – לא יעמוד לו מול תמונה שבה הוא אוטם את אוזניו משוועת הרבנים והולך למהלך חזיתי ודורסני נגד רבני ישראל.
