פורש בודד

צהרי יום שני השבוע בכנסת, בעיצומה של חופשת הפסח, האהובה שבפגרות הכנסת והנחגגת שבהן. את מזג האוויר האביבי, חברי הכנסת מעדיפים לחוות מחוץ לבניין, ועדיף גם מחוץ לגבולות המדינה. בפגרה שמתסיימת רק אחרי ימי הזיכרון והעצמאות, הם משתדלים שלא לשהות בין הכתלים המחניקים של המשכן, ואפילו המזנון עובד במתכונת פסח גם בתום החג ונסגר בשעת צהריים מוקדמת. אבל השבוע האווירה המנומנמת – חושמלה. באוויר עמדה עננה של ביעור חמץ ותכונה של ערב פסח. המסדרונות המו מחברי כנסת, ובקומת הוועדות התארגן מניין נוסף באחד מחדרי הסיעות, מפאת הצפיפות בבית הכנסת.

הדיון על הפרשת ח"כ שיקלי הפר את הפגרה המנומנת והפך את המשכן לקרקס ססגוני. השחקן הראשי לא היה הח"כ המופרש, אלא עורך הדין חד הלשון ובעל העברית הצחה, גיא בוסי, שייצג את הח"כ מ'ימינה' ולא נשם בין פסקה לפסקה. שיקלי הזכיר את בית המדרש של 'המורי התימני' שממנו בא, אך לחברים הוותיקים הוא הזכיר נשכחות מימי אלוף הפיליבסטרים במשכן השר לשעבר מיקי איתן.

את הדיון יזם ראש הממשלה נפתלי בנט בתפקידו כיו"ר 'ימינה' – תואר שהוסר לרגעים מהרשתות החברתיות במהלך חול המועד, בסוג של התכחשות למצביעים והדחקת המצב בסקרים. המטרה לא הייתה הח"כ שפרש מ'ימינה' אי שם לפני כשנה, תכף ומייד עם כינון הממשלה. הפורשת החדשה, שאומנם עבר עליה הפסח אך פרישתה עדיין טרייה, היא שהועמדה על הכוונת כדי שתראה מה קורה לשיקלי ותתיירא. וכבר אמר ינאי המלך: "אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין". ובמקרה שלנו, הפורשים וגם אלו שאינם פורשים לפי שעה, אינם ליבת הסכנה לסטטוס-קוו. לא מהם יש לחשוש, אלא דווקא מאותם צבועים מגלגלי עיניים לשמים, המבקשים לקעקע את חומת הכשרות ולהרוס את ביצורי הגיור.

ובחזרה להפרשת שיקלי השבוע. המסר שביקש בנט להעביר היה ברור: מחבר כנסת שהוכרז עליו בוועדת הכנסת כפורש, נשללות זכויות בכנסת המכהנת, אך בעיקר נמנעת האפשרות לרוץ ברשימה שמכהנים בה חברי כנסת מסיעה קיימת. המטרה המוצהרת של החוק היא מניעת כלנתריזם ומכירת קולות תמורת ג'ובים ושריונים, סטייל אלכס מיצובישי בימי ממשלת רבין. במקרה של שיקלי, ההפך הוא הנכון. שיקלי הפורש לכאורה, הוא האידיאולוג היחיד במפלגת הכיסאולוגים 'ימינה'.

לא בפעם הראשונה, הממשלה הזאת הפכה את החוק קרדום לחפור בו. כל עוד מדובר היה בשיקלי לבדו, בנט היה מוכן לבלוע את העלבון, אך מהרגע שסילמן חצתה את הקווים ובעקבותיה סומנו חברים נוספים, יו"ר 'ימינה' הבין שהוא מוכרח לסמן תג מחיר.

לעלילות הסילמנים והפורשים המסומנים כיעדים לקיץ הקרוב, עוד נחזור פה תכף ומייד, אבל אי אפשר שלא להתעכב על הדיון עצמו, שאמור היה להתנהל כהליך מעין-שיפוטי, ובפועל נראה כמו פתיחת מערכת הבחירות הבאה. לעו"ד בוסי שייצג את שיקלי חשבון ארוך עם ממשלת ישראל המכהנת, יועציה, שריה וגם ראשיה. במהלך המשא-ומתן הקואליציוני הוא ייצג את 'יש עתיד' ובסביבתו של מנהיג המפלגה אף דובר בו נכבדות לתפקיד ניהולי בכיר במשרד ראש הממשלה. את הסיבות לחתול השחור שעבר בין האישים, רק שניהם יודעים ואולי עוד כמה מקורבים. את היללות במשכן והציפורניים שנשלפו לעומת זאת, כולנו שמענו וראינו השבוע בדיון.

משחק מכור

כמי שעשה את הסטאז' בחדר 'המורי', בוסי עמד על משמרתו במבט בוחן. הוא התיש את החברים, צלף בהם בחי"ת ועי"ן גרוניות, כשלעזרתו התייצבו ח"כי הימין ובעיקר חברי הכנסת החרדים. כשביקש להרטיב את הגרון היבש לשבע דקות של הפסקה, ח"כ יעקב אשר הרעים בקול בס צרוד מסיגריות ושירת חג גדיא, נגד יו"ר הוועדה ח"כ איתן גנזבורג מ'כחול לבן', בחור סימפתי ונחמד שגם הוא איבד לרגעים את הסבלנות וקור הרוח.

בוסי ביסס את טיעוניו המשפטיים על שתי העילות הקבועות בחוק להפרשת ח"כ מכהן. הראשונה: פעילות הח"כ נעשית בהלימה בניגוד לעמדת הסיעה. השנייה: קבלת דבר בתמורה לפרישה. שני הסעיפים הללו – טען בוסי בלהט שסחף בעיקר את חברי האופוזיציה המשוכנעים ממילא – לא מתקיימים לנוכח העובדה שאת הקשר עם ההבטחות של 'ימינה' לבוחר, ח"כ שיקלי הוא היחיד שמשמר. ובאשר לעילה השנייה, גם קוראי התיגר מ'ימינה' לא הצליחו להציג בדל של ראיה לכך שניתנה לשיקלי הבטחה כלשהי בתמורה להחלטתו להתנגד להקמת הממשלה ולמהלכיה.

אם אפשר לשים את האצבע על טעות טקטית, הרי ששיקלי שגה במורד הדרך עד להפרשה, כשהצביע באופן גורף נגד החלטות הממשלה. בכך אפשר ל'ימינה' להוכיח כי לא רק בליבת ההפרה של ההבטחות לבוחר הוא עשה דין לעצמו, אלא פעל הלכה למעשה כסיעת יחיד אופוזיציונית בכל ההצבעות שעמדו על הפרק.

הנרטיב של הפורש ופרקליטו היה ברור. במקום לעסוק במגננה הם התמקדו בהתקפה: כמעט מאה סעיפים ספציפיים של הפרת התחייבויות מטעם בנט, הוצגו לפני הדיון ובמהלכו, במטרה להוכיח כי הפורשים האמיתיים הם אלה שנותרו מאחור ומכהנים כיום בממשלה בניתוק מבסיס האם של המצביעים.

הדוגמאות להפרת ההבטחות מצד 'ימינה' ובנט, כולל חילופי מסרונים בין בנט לבין עיתונאים מהימין, הוצגו במהלך הימים האחרונים והביכו פומבית את ראש-הממשלה. אבל בשורה התחתונה ובסופו של יום מתיש ומייגע, הבקשה להפרשת ח"כ שיקלי התקבלה ברוב של שבעה מול אפס מתנגדים. חברי הכנסת מגוש הימין אומנם גדשו את המסדרונות ומחאו כפיים לח"כ שיקלי כשחתם וקבע כי "לבנט אין אלוקים", אך ברגע האמת הם לא הרימו את ידם והצביעו נגד, ושימרו את הקו של החרמת הוועדות מצד האופוזיציה.

את הטענות המתריסות כי הפקירו את שיקלי, כאשר גם על המעט שיכלו לפעול למענו – להתייצב ולהצביע נגד – ח"כי האופוזיציה ויתרו, דחה השבוע האיש הדומיננטי בכנסת מטעם האופוזיציה ח"כ יואב קיש. "גם אם חבר הוועדה ואליד טאהא מרע"מ היה מחרים את הדיון", הצטדק קיש והסביר, "היחס שהקואליציה ביקשה לקבוע בוועדת הכנסת – של תשעה ח"כים לקואליציה לעומת שישה לאופוזיציה, היה גורם לכך שהמשחק יהיה מכור ותוצאותיו ידועות מראש".

בדיוק כפי שאפשר לומר לגבי ההצבעה בוועדה כי הכתובת הייתה על הקיר, כך ניתן להעריך בסבירות גבוהה למדי בנוגע לתוצאה בהליך המשפטי. הסיכוי ששופטי ביהמ"ש יהפכו את החלטת ועדת הכנסת, נמוך מההיתכנות שמשפחת בנט תזמין לביתה ברעננה ארוחה על חשבונה.

"אני לא בטוח שבמקרה הפוך, אם בכנסת הקודמת לדוגמה 'העבודה' שהצטרפה לקואליציה הייתה מכריזה על חברת הכנסת מיכאלי כפורשת, השופטים לא היו הופכים את ההחלטה", אמר לי ח"כ משה ארבל במהלך הדיון. ארבל אומנם מדבר מהפוזיציה של האופוזיציה, אך בהתחשב בממלכתיות היתר שהוא עוטה על עצמו כל אימת שהאיש נדרש להתייחס להחלטות שיפוטיות, זוהי בהחלט אמירה מעניינת ואבחנה מזוקקת. לא רק בכנסת אלא גם בבית המשפט, ההכרעות מתקבלות בבית.

זכות אב

הח"כ גלוי הראש שהופרש מ'ימינה' דיבר על מנהיג המפלגה חובש הכיפה שאיבד את אלוקיו, בסוג של עולם הפוך שרק ממשלת הכלאיים הזאת יכולה לייצר. מי שהתייצב בוועדה מטעמה של 'ימינה', לא היה יו"ר המפלגה וגם לא אחד מח"כיה המכהנים, אלא שר הדתות מתן כהנא. החבר מהסיירת שמחפה על בנט בכל פורום אפשרי, בכנסת ובממשלה, נראה לעיתים כמו טייס רוסי שיורה על כל מטרה נייחת שנוגעת לסטטוס-קוו, ללא כל אבחנה והבחנה.

"אני מתבייש בך", אמר פנדרוס לכהנא, אך שר הדתות שנלחם בחלק הארי של רבני ישראל בארץ ובתפוצות, ממש לא נראה כמי שבוש במעשיו. אין רגע שמזקק את עזות הפנים של האנשים שהפרו את כל הבטחותיהם לבוחרים, ועם קוז'אק מיניסטריאלי על הרכבים מתנהגים כקוזק נגזל, כמו הרגע שבו הטיח הטיח כהנא בשיקלי את השאלה מה יאמרו חניכי העבר שלו במכינות הקדם צבאיות על מעשיו. "בקורס טיס היית עף בגלל בעיית אמינות", השיב לו שיקלי.

הח"כים החרדים הוותיקים נזכרו בהבטחות העבר של שקד בממשלת לפיד הראשונה, ובהתפארותה בפניהם כי מילה שלה היא מילה, כמי שנשואה לטייס ובפיה "מילה של טייסים". לנוכח העובדה ששרי הממשלה עושים את מרבית זמנם בחו"ל – לא מטיסים אלא טסים – אפשר להגדיר את ההבטחות של החבורה המשונה הזאת כ"מילה של תיירים". מה שבטוח הוא, שמטיסת החירום של הממשלה הרעה הזאת, שום דבר טוב לא יֵצא לישראל. מה שיחקק זהו המסר הבעייתי שמעביר כהנא לכל שר שיבוא בעקבותיו, וינופף בכך ששר דתות חובש כיפה שקדם לו, החשיב כעפרא דארעא את עמדתם של רוב מניין ובניין רבני ישראל.

ובעניין הזה, שמבדיל בין קודש לחול, אפשר בהחלט לתת סימנים ולהבחין בין כהנא ואורבך לבין עידית סילמן שקמה ועשתה מעשה. תשמעו סיפור: בחול המועד האחרון, בשטיבלך הצמודים למעונו של הרבי מקרעטשניף ברחובות, דובר על אודותיו של יהודי תלמיד חכם תושב שכונת קריית דוד הסמוכה, פיזיקאי בחברת אל-אופ ביום, החובש את ספסלי בית המדרש באורח קבע בשעות אחר הצהריים.

הפיזיקאי המדובר, יהודי בר אוריין, הוא לא אחר מאביו של שמוליק סילמן, וחמיה של הגברת המדוברת שערקה ממחנה האויב ושבה הביתה. בנט טעה בבחירת החיילים ברשימה. אם את כהנא היו מדיחים מקורס טיס על בעיית אמינות, הרי שאת בנט היו מדיחים ממגלן בגלל טעות בניווט. הוא פספס כמעט אחד-אחד, בבחירת הנציגים, ולא מדובר במספרים גדולים. כמי שידע מלכתחילה לאן מועדות ומיועדות פניו, היה עליו לבחור את כולם בפינצטה. לבחון איתם אם ילכו איתו עד הסוף לממשלת שמאל – ולדאוג שהתשובות לא יזלגו לפני פתיחת המעטפות, מתן בסתר מהודר.

בנט הביט בשמוליק סילמן וראה את בן דמותו, חובש כיפה קטנה על ראש חלק, בלי שבדק מהו דיוקנו של האב. אל תסתכל בקנקן הגבעת-שמואלי אלא במה שיש בו. ומשפחת סילמן, מתברר, מחוברת לשורשים התורניים הרבה יותר מלתרבות התל-אביבית. סילמן וגם רעייתו, תיארו לחבריהם תושבי השכונה הדתית-לאומית ברחובות, שהבן והכלה חשו בחג הזה כמי שיצאו מעבדות לחירות, בתוך הקהילה.

מחתרת ימין

תדמיתית, בנט עשה השבוע את כל הטעויות האפשריות. כפי ששגה בתגובתו לתחקיר של איילה חסון שחשפה את מימון הארוחות המפנקות למעון ברעננה, כך טעה כשהעניק לשיקלי את הבמה להציף מחדש את כל שקרי ראש הממשלה.

ההשוואה שערך בינו לבין נתניהו ובין שתי הרעיות – חזרה אליו כבומרנג והדהדה את תחקיר הארוחות שנדחק לפני כן לשולי הכותרות. גם השיח היה מבזה ולא ממלכתי. "גילת אינה שרה", אמר בנט וירד לשפל חדש, נמוך יותר משיט הקיאקים של מתן כהנא בים המלח.

"לפחות בעניין הזה הוא צודק", אמר לי השבוע גורם בלשכת יו"ר האופוזיציה. "שרה לעולם לא הייתה משפילה את בעלה וממריאה עם הילדים לחו"ל רגע אחרי שהוא קרא לתושבי ישראל לא להמריא לחו"ל בגלל הקורונה".

את הטעות בעניין תחקיר הארוחות אפשר להגדיר כאפס ביחסי אנוש וביחסי ציבור. כך נראה ראש-ממשלה שרעב למעט אהדה בסקרים ופועל מתחושות בטן מקרקרת.

המהלך מול שיקלי, מנגד, אומנם פוגע בתדמית אך מובן פוליטית. ראש הממשלה הבין שסילמן עשתה את הבחירה שלה בהתאם למאזן הנוחות, וגרם לה להפנים השבוע שהצבעה סדרתית סטייל שיקלי נגד הממשלה תביא לכך שגם היא לא תוכל להשתריין ולהשתחל לרשימה קיימת או לחבור לח"כ מכהן, בבחירות לכנסת הבאה. חיילת של בנט כמו בשנת הכהונה הראשונה היא כבר לא תהיה, אך אם תהפוך רשמית לפעילת מחתרת ימין, תבוא גם פעולת תגמול.

כמה-כמה ייגמר ומתי זה יסתיים, שואלים כיום בכל מפגש – ומכוונים כמובן לאורך ימיה של הממשלה. במעין ביבי-מאניה דפרסיה לא נגמרת, התרוממות הרוח שאפפה את הרחוב הימני בערב החג, עם הודעתה הדרמטית של עידית סילמן, מפנה את מקומה למפח נפש של אלה שהשעה דוחקת בהם.

באווירת הגאולה של ערב פסח, כולנו ראינו את המורד הבא, עובר בים שנהפך לחרבה עם קפיצתה של סילמן לתוכו. אבל המים העכורים ממשיכים להציף את היבשה לעת עתה. הסיפורים על שריון משותף לשלישיית שקד, נראים כמו עוד פרק במשחק הבלתי נגמר של שקד מול הציבור הימני, שכולם יודעים איך הוא מתחיל וכיצד הוא מסתיים. בכל נקודת זמן בה הייתה לשקד האפשרות לפרק את החבילה ולהפוך את הסדק לפתח – היא נעלה את השערים וביצרה את החומות.

"זו לא שרה נתניהו שמנעה ממנה לעבור צד", אמר לי השבוע ח"כ אלי כהן, לשעבר איש 'כולנו', כששאלתי אותו מה נשתנה בין 'כולנו' של כחלון שקיבלה שריונים נדיבים, לבין שלישיית הפורשים התאורטיים של ימינה בראשות שקד שמבקשת שריונים דומים. "שקד דורשת להיכנס כסיעה נפרדת שגם לא תהיה לה מחויבות כלפינו רגע אחרי הבחירות", גילה כהן. "יום אחרי הבחירות היא תפרק את החבילה ותעביר את הקולות לצד השני של המפה. זו לא שרה אלא הליכוד. אנחנו פשוט לא ניתן לזה לקרות. יש גבול כמה אנחנו מסוגלים לספוג".

יד באוויר

כמו בכניסה לשטיבל רב-גוני וא-מגזרי לתפילת שחרית: המסלול ידוע, רק הנוסח לוט בערפל. גם התזמון המדויק של אורך התפילה, ייוודע רק בדיעבד עם סיומה. הממשלה הזאת לא תמלא את ימיה, ואת זה כבר כולם מבינים. המסלול ידוע, אך יעד ההגעה, תלוי נסיבות ופעולות.

גפני שרואה את נתניהו חותר כל הדרך לבחירות, נזכר בארבע מערכות הבחירות הקודמות, כשנתניהו דהר מבחירות לבחירות באותו ביטחון עצמי שהוכח כמופרז, ולפיו ביכולתו להכריע את המערכה ולהשיג את הקול ה-61. ואם אז, כשבנט ושקד נספרו ביחד עם אצבעות מחנה הימין המשימה נכשלה, בבחירות קרובות, עם בנט בצד השני של הגדה – המערבית והערכית – על אחת כמה וכמה.

הבעיה הגדולה היא, שהאמירות הפומביות של גפני מחזקות בעקיפין את הקואליציה ולא את האופוזיציה. גפני לא מפסיק להזכיר לרעה את בצלאל סמוטריץ' כמי שחשף את הקלפים של נתניהו ואפשר לח"כי 'ימינה' ו'תקווה חדשה' לחצות את הקווים, אחרי שהבינו והפנימו כי אין לנתניהו אלטרנטיבה להקמת ממשלה עם רע"מ.

"המתמטיקה פשוטה", אמר לי השבוע גורם בלשכת יו"ר האופוזיציה. "אם גפני באמת ובתמים רוצה למצות אופציה של הקמת ממשלת ימין בכנסת הנוכחית, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות, זה לשדר שיש אופציה ממשית לפיזור הכנסת והליכה לבחירות. הלחץ שייווצר על חברי הכנסת מ'ימינה' ומ'תקווה חדשה', שיושבים בממשלה ומבינים שיתרסקו בבחירות, יכול לגרום להם לעשות חושבים כבר בכנסת הזאת. אבל כל עוד הם מקבלים מסרי הרגעה מגפני ומבינים שאופציית ההליכה לבחירות לא רלוונטית בחסות 'דגל התורה', אין שום סיבה שימצמצו ראשונים ויוותרו על המנעמים, הג'ובים והמשרדים".

גפני מצא מולו השבוע מן העבר השני לא רק את נתניהו, אלא גם את חבריו מהמפלגות החרדיות, שאיתם לא תיאם מראש את ההתבטאויות. "מכאן והלאה זה תלוי בנו", אמר לי השבוע יו"ר שס אריה דרעי, מפוכח ודרוך, כשהוא מסרב להתייחס במישרין לחילופי המסרים, ואולי יש לומר לחיצים המחודדים, שמשגר גפני לנתניהו. "בתחבולות תעשה לך מלחמה, וגם ממשלה. צריך לשדר אחדות וביטחון, לעבוד קשה מאחורי הקלעים ולמעט בדיבורים. בואו נזכור שרק לפני חודש כל הפרשנים דיברו על כך שהאופוזיציה לא מחוסלת והממשלה מחוסנת, ותראו איפה אנחנו עומדים כעת".

אפרופו דרעי ועסקת הטיעון, שנחתמה גם עם האח שלמה: אי אפשר להתעלם מהעובדה כי בעוד מועד המשפט לאישור עסקת הטיעון של ליצמן נדחה עד אחרי החגים, הרי שבעניינו של דרעי, היועמ"ש היוצא מנדלבליט היה להוט ובהול לאשרר הכל בבית המשפט תכף ומייד, טרם פרישתו מהתפקיד. "כשדרעי כיהן כח"כ, הבענו בו תמיכה בהצבעת אי האמון הקונסטרוקטיבית שבה נדרשת האופוזיציה להציג אלטרנטיבה מוסכת", אמר לי בשעתו ח"כ אחמד טיבי. הרגע שבו דרעי חתם על עסקת הטיעון והתפטר, הפך גם לרגע שבו הוסר השם היחיד שכל ח"כי האופוזיציה היו יכולים להסכים עליו כמועמד לצורכי הצבעת אי אמון מוסכמת. ניסיון שנעשה השבוע להציב את מרגי כמועמד שכזה, לא עלה יפה.

"תעשו לי טובה ואל תבואו אלי עם שמות כאלה, כי הרי ברור שמרגי וכל ח"כ אחר מלבד דרעי זה בעצם הצבעה לביבי", אמר טיבי. בהתחשב בכך שדרעי היה המועמד שאפשר היה לגבש סביבו הסכמה זמנית בין ביבי לטיבי, אפשר להבין היטב בדיעבד, מה גרם ליועמ"ש לשעבר לזרז את עסקת הטיעון של דרעי וליישם מיידית את התפטרותו מהכנסת, אל מול הסחבת שנקט בעסקה דומה לחלוטין כלפי ליצמן שעודו ח"כ מכהן.

לא היה ראש-ממשלה בתולדות ישראל, שמידת האמון והגיבוי שלה הוא זוכה מהמערכת המשפטית, מצויה בהיפוך מוחלט לרמת האמון הציבורי בו. משפטית, תקשורתית ומנהלית, בנט נהנה מכיפת ברזל, אך די ברסיסי המידע שחודרים דרכה כדי לגרום לאזרח הישראלי מן השורה לסלוד מהאיש ולבוז לפועלו. על משקל אמרתו של צ'רצ'יל על מחליפו האנמי בראשות ממשלת הוד מלכותה: "מכונית ריקה עוצרת בדאונינג 10 וממנה יוצא קלמנט אטלי", אפשר לומר שהנשיא האמריקאי ביידן שמתעתד לקפוץ לישראל בחודשיים הקרובים כדי לסייע לשמאל הפרוגרסיבי הישראלי, יפגוש על השטיח האדום את ראש הממשלה בנט, אך יושיט יד פתוחה לחלל האוויר.