פנים מאירות | צבא אחר

1.
אי אפשר להמציא את זה.
בתקופה שבה קשה למצוא מניין ביישובי יהודה ושומרון, כי הגברים נמצאים במילואים הרחק ממשפחותיהם (למעט חברי כיתות כוננות, תורמי כליה טריים ועוד כמה שעברו את הגיל), בטקס צבאי רשמי בהשתתפות הרמטכ"ל, עומד אלוף בצה"ל ומטנף על המתיישבים והרבנים שלהם.
"לצערי הרב, בחודשים האחרונים, הפשיעה הלאומנית הרימה ראש", הסביר אלוף פיקוד המרכז היוצא יהודה פוקס. "בחסות המלחמה ויצר הנקמה, זרעה הפשיעה פורענות ופחד בתושבים פלסטינים שלא היוו כל איום".
כל שורה בנאום הזה היא סערה בפני עצמה. אלוף פיקוד בצה"ל שאמון על ביטחון המתיישבים, מדבר על 'תושבים פלסטינים שלא היוו כל איום'. איפה? רק תגיד לנו איפה אפשר למצוא את אותם פלסטינים ש'אינם מהווים כל איום'. אולי נשקול לתקן שם את הרכב במחיר מוזל.
וזה ממשיך: "לדאבוני, ההנהגה המקומית וההנהגה הרוחנית ברובה, לא ראתה כמונו את האיום. היא מורתעת ולא מוצאת את הכוחות לצאת בגלוי ולפעול לאור ערכי היהדות שהיא מחנכת את ילדיה לאורם. גם אם הפורעים הם מיעוט, הרי שהשותקים נוכח פשעיהם אינם מוציאים אותם ואת מעשיהם מן הכלל, ומכניסים בכך את הביקורת כלפי כולם. זו איננה יהדות בעיניי – לפחות לא זו עליה גדלתי אני בבית אבי ואימי. זו אינה דרכה של תורה".
זהו. אין יותר מתנשא מזה. המתיישבים אינם מבינים בביטחון וגם לא ביהדות. כולם? כן. לא משנה כמה קטן המיעוט הנוקט באלימות, כל מי ששותק – שותף ל'פשיעה הלאומנית'.
אגב, הדיבור של פוקס על היהדות – בעיניו, ודרכה של תורה – בעיניו, והבוז המוחלט לכל מי שאינו ישר – בעיניו, נראים כאילו נכתבו על ידי פעיל השמאל הרדיקלי יאיא פינק. הטקסטים הביקורתיים של פינק (חובש הכיפה), נחתמים קבוע במשפט: "זו לא היהדות שלי". אם נתמצת בארבע מילים את נאום פוקס, נקבל: "זו לא היהדות שלי".

2.
אי אפשר להמציא את זה. אבל אפשר היה לקרוא את זה. הכתובת הייתה על הקיר. לא משנה כמה גינויים מקיר לקיר בימין נאמרו השבוע, אין קיר באיו"ש שלא היה כתוב עליו באותיות קידוש לבנה מהם המניעים הפוליטיים של יהודה פוקס בעודו מכהן בתפקידו.
צווי המעצר המנהליים האכזריים שעליהם חתם (גם ביום האחרון לתפקידו), הענישה הקולקטיבית למתיישבים, וכזכור, האימון הצבאי, בשיא המלחמה הנוכחית, המתרגל תרחיש שבו מתנחלים מחזיקים בן ערובה פלסטיני.
אז למה זה התפוצץ רק אחרי שפרש? כי אסור לריב עם צה"ל. 'אין לנו צבא אחר' זה משפט שכל דתי לאומי מסור גדל עליו. והמשפט המסוכן הזה נושא בחובו אישור דה-פקטו שהמצב בצה"ל לא באמת ישתנה. עופר וינטר שנאלץ לפרוש מצה"ל ומסתובב מזמן ללא מדים, עדיין לא יכול לשאת דברים בקהל עד שתושלם חופשת השחרור שלו. יהודה פוקס לבוש במדיו ועונד את דרגותיו, עומד לצד צמרת הצבא, בטקס רשמי, ובועט במתיישבים שאינם מבינים יהדות אמיתית מהי. הזיה? "אין לנו צבא אחר".
סיפור התרגיל המביים חטיפת פלסטיני על ידי מתנחלים שיזם פוקס, אירע בימים שבהם כמעט בכל יישוב באיו"ש ניצבים אוהלי אבלים על טובי הבנים שמסרו נפש במערכה. דווקא אז בחר פוקס להזכיר לפקודיו מה הסכנה האמיתית האורבת לפתחנו. בשל הסערה הציבורית שפרצה פוקס נאלץ להוציא התנצלות. דקה אחר כך יצאה הודעה משותפת ונלהבת של ראשי הרשויות ביהודה ושומרון ישראל גנץ ויוסי דגן: "אנו מעריכים את ההתנצלות ואת האמירה הברורה של הרמטכ"ל ואלוף פיקוד מרכז יהודה פוקס כי מדובר בשגיאה שלא הייתה צריכה לקרות ושתתוחקר. כיום יותר מתמיד ההתיישבות וצה"ל חד הם. ממשיכים לניצחון גדול בכל הגזרות. רק יחד ננצח".
השבוע, כשכבר ברור לכולם שיהודה פוקס הוא יאיר גולן החדש, עקבתי אחרי ההודעות שהוציאו האנשים שמיהרו לחבק (אין מילה אחרת) את ההתנצלות ההיא. ברור, האסימון נפל. גם דגן וגם גנץ התבטאו בחריפות רבה נגד האיש ומעלליו.
"הדם שנשפך כאן בשלוש השנים היה של יהודים שזעקו והתריעו", זעק נגדו ישראל גנץ. ויוסי דגן הוסיף: "כמעט אין אצלנו יישוב שאין בו נופלים, נגמרו לנו הדמעות מרוב בתי האבלים. הנאום הפוליטי הזה הוא יריקה בפרצוף שלהם".
איך זה לא קרה קודם? כלומר תכלס, מה עושים עם דומיו של פוקס שעדיין לובשים מדים כדי לקדם אג'נדות מסוכנות? התשובה היא: "אין לנו צבא אחר"/"ההתיישבות וצה"ל חד הם".

3.
כרית המצבה הריקה של הנופל ישראל יודקין מכפר חב"ד בשל סירוב צה"ל לבקשת המשפחה להוסיף את האותיות 'הי"ד' סמוך לשמו, הסעירה את הציבור האמוני. בסופו של דבר, אחרי שמשפחת יודקין דיברה עם הצבא עברית (כולל איום להעתיק את קבר הבן בלוויה רבת משתתפים), צה"ל נאלץ להתקפל. ראשי התיבות הי"ד יופיעו גם על מקום מנוחתו. משפחת יודקין סיפרה שיש מאגר של 15,000 משפחות נופלים המבקשות להוסיף הי"ד למצבות יקיריהן.
רגע, אז איך זה סודר רק עכשיו? התשובה העצובה היא: כפר חב"ד. ישראל יודקין לא גדל בציונות הדתית ומשפחתו אינה מכירה את המשפט "אין לנו צבא אחר". זה נתון עצוב. אבל אולי משפחת יודקין לימדה אותנו שצה"ל יכול להיות קצת צבא אחר?

גב' אריאלה מילר, אימו של רואי הי"ד (בתמונה) שנפל השבוע, נשאה מילים נרגשות על לומדי התורה מעל קבר בנה. מילות הוקרה בשבח עמלי התורה ברגעים קשים כאלה, הן לא משהו בנמצא. ודאי לא על ידי אישה שאינה מגדירה את עצמה כדתייה. אולי זאת הסיבה שאתם שומעים על הנאום הזה לראשונה כאן: "עם ישראל היקר, אנחנו לא עם כובש. אנחנו נלחמים על אדמה שהובטחה לנו מדורי דורות. לא מי שמתיימר לקרוא לעצמו מנהיג, מחליט. גם הוא בובה של אלוקים המנהל את כל המערכת כדי שנהיה מאוחדים וטובים יותר. אנא-אנא, כבו מכשירי החדשות מהנדסי התודעה המבקשים ליצור פילוג ושיסוע בינינו. לכל אחד מחלקי העם יש תפקיד. יש לחדול מייד מהיטפלות על החרדים. אנחנו זקוקים ללומדי התורה והתפילות ככיפת הגנה. יש לוחמים ויש לומדי תורה. יש האוחזים בחרב ויש האוחזים בגמרא. הניחו להם. אנחנו בתקופה מאתגרת וקשה".