אהבת התורה, אהבת השם יתברך
"ויאמרו כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע" (כד, ז)
"אומות העולם אינן מסוגלות לתפוס כיצד ניתן להקדים נעשה לנשמע'. כיצד הביעו כלל ישראל את הסכמתם לחיות את כל מהלך חייהם על פי מה שיורה להם הקדוש ברוך הוא ולא חששו שמא יכתיב להם הבורא יתברך צורת חיים שלא תנעם להם.
"הטוען טענות אלה, אינו יודע מיהו השם יתברך ומהי יהדות כלל.
"כי התורה אינה רק לימוד תורה וקיום מצוות, אלא היא תפיסת חיים כוללת המשפיעה על כל חיי היהודי…" ('תפארת שמשון' לגר"ש פינקוס)
הסיפור של קופוש, הילד הבלונדיני מקרקוב (מתוך 'הרוח שגברה על הדרקון'), תמיד נגע לליבי. ילד טהור שמסתתר בגטו לאחר שרוב הילדים כבר נלקחו באקציות הקודמות, ואימו פרידז'יה מסתירה אותו במסירות אצל חברות בגטו. כל פעם כששבה מהעבודה הוא היה מכסה את פניה בנשיקות. הוא ידע שהיא חירפה את נפשה כדי להביא לו פרוסת לחם או פלח תפוח עץ.
יום אחד עמדה להתבצע אקציה נוספת. פרידז'יה חששה להותיר אותו בגטו והחליטה להבריח אותו אל הצד הארי של העיר, שם הייתה פולנייה שהסכימה לשמור עליו תמורת תכשיטיה של פרידז'יה. קופוש הקטן הביט בה בעיניים גדולות וכחולות שעה שהסבירה לו איך עליו להיכנס לתוך התרמיל, להניח את ראשו בין רגליו ולשכב שם ללא נוע עד שתבוא הדודה. היא הבטיחה לילד שלה שמיד כשתוכל תחזור לקחת אותו, אבל עכשיו עליו לבוא איתה לעבודה ומשם תיקח אותו הדודה הפולנייה.
קופוש ידע שאימו עושה הכל למענו, הוא היה בטוח שאת כל אשר לה היא תיתן לו, ושהוא יקר לה יותר מהחיים שלה עצמם. הוא היה כה בטוח בכך, עד שהסכים בהתלהבות רבה.
זה הרגע שנגע לליבי. ילד שוכב מצונף על גבה המתנועע של אימו. מסביב צרחות ונביחות כלבים, הדי יריות ופחד מוות. אבל הוא יודע שלאן שלא ילך, אימו תביא אותו אל הטוב ביותר עבורו.
"כאשר בא הקדוש ברוך הוא לבני עשו ושאלם אם רוצים הם לקבל את התורה, שאלוהו בני עשו: 'מה כתוב בה?' תשובת הקדוש ברוך הוא הייתה: 'לא תרצח!'
"במבט שטחי נדמה לנו כי כוונת הקדוש ברוך הוא הייתה כביכול לתת להם 'דקירה' בלב.
"אך כוונת בני עשו בשאלה: 'מה כתוב בה' לא הייתה על מצוות תפילין או מצוות מזוזה וכיוצא בהן, אלו הן מצוות מהתורה אך לא התורה בעצמותה. השאלה הייתה מהי תפיסת החיים של התורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא כי אם ברצונם לקבל את התורה – עליהם לשנות את כל תפיסת החיים שלהם במהלך של 'לא תרצח'.
"על זה ענו לו: ריבונו של עולם לקיים אנו יכולים, אך לשנות את תפיסת החיים שלנו איננו יכולים" (שם).
לראשונה בחיי, אחרי הרבה שנים שבהן שרתי להנאתי את שירו של אברהם פריד על המלאך מטיסת המרתון, אני מבינה את עומק השאלה שהציגו אנשי האומות בפני המלאך. הם לא שאלו מה כתוב בתורה מבחינת התוכן המעשי שלה. הם לא ציפו להקראת החוקים. הם שאלו רק איזו תורה זאת, מה המהלך הפנימי שלה, איזו תפיסת עולם היא מייצגת, והשם ענה להם "לא תרצח". אתם צריכים לשנות תפיסת עולם מהרצח – האם אתם מסוגלים?
לא, הם ענו. לא, איננו יכולים לשנות את תפיסת העולם שלנו. נולדנו כאלה וכך נישאר.
"ישנם יהודים שנוסח תשובתם על השאלה האם מוכנים הם לקבל את התורה, יהיה בערך כך: 'אנחנו מוכנים לקיים כל מה שיאמר לנו הקדוש ברוך הוא, גם אם ימרר לנו את החיים, ואפילו למסור את החיים עצמם עבורו יתברך – הננו מוכנים, כי מכירים אנו בגדלותו הנוראה והעצומה'. אך עדיין אין זו התשובה המדויקת" (שם).
בני ישראל הקדימו נעשה לנשמע. הם קפצו מתוך שמחה לתוך העול הזה, המגביל, התובעני והקשה לפעמים רק כי הם ידעו כמה בורא עולם אוהב אותם, כמה הוא ייתן להם את הטוב ביותר, כמה החיים הללו הם המתוקים והמעונגים ביותר עלי אדמות. וגם אם מסביב יהום הסער, העולם יתהפך על עצמו, הם יישארו מגוננים בתוך התורה האהובה, בתוך דרך החיים המדויקת ביותר, הטובה מכולם.
"התשובה האמיתית שיש לענות לאומות העולם היא: מכירים אנו את השם יתברך שהוא בבחינת 'חיכו ממתקים וכולו מחמדים'. כל צורת החיים שמקורה מאיתו יתברך, אף אם בתחילה נדמה שישנם קשיים מסוימים בקיומה, אך בטוחים אנו כי בסופו של דבר יהיו אלה החיים המתוקים ביותר שישנם בעולם" (שם).
רגע, רגע, אנחנו רוצים לומר לפעמים, יש לי משהו אחד שבו אני מבקשת שלא יתערבו לי. כאן אני מבקשת שהתורה לא תחליט בשבילי. לא בבגדים, לא בחסימה של המחשב, לא בהתנהלות הפנימיות שלי, ודאי לא כשאני עצבנית…
"כל אחד מאיתנו יודע מהי אצלו הנקודה האישית שלו שבשום אופן הוא אינו מוכן להתנתק ממנה. הוא מוכן לקיים את כל התורה כולה, רק באותה נקודה מבקש כביכול מהשם יתברך 'אל תיגע'" (שם).
אבל קבלת תורה של יהודי שונה מזו של גוי. גוי שואל – מה כתוב בה? מה מתאים לי ומה לא? אבל היהודי פורש זרועות ומקבל את כולה בהתמסרות טוטלית. נעשה ונשמע. הכל. הכל. הכל.
"אך הקדוש ברוך הוא דורש מאיתנו שינוי בכל צורת החיים, להיעשות בן תורה אמיתי ולהקדיש את כל מציאותנו לבורא-כל-עולמים. ואמירת נעשה ונשמע על ידנו אין כוונתה שמוכנים אנו למות על קידוש השם, אלא שנמצא את האושר הטמון בחיים של תורה ומצוות" (שם).
נעשה ונשמע זה לא למות או לסבול למען האמת, אלא לחיות באמת! להיות מאושרים לזכות לקבל את התורה שהיא כולה לטובתנו. להרגיש מחובקים בתוך אהבתו יתברך ולדעת שמשם הוא נתן לנו את התורה, מהמקום האוהב ביותר שאין כמותו בעולם כולו! ומשם לצעוק אליו: "כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע!"
