”וַיִּחַר אַף השם בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי… וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ” (ד יד).
“וברש”י: הלא אהרון אחיך הלוי שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה הלוי.
“חז”ל אמרו (קה”ר ז, ב) תני רבי שמעון בר יוחאי שלושה כתרים הן: כתר תורה כתר מלכות, וכתר כהונה זכה בו אהרון ונטלו. והנה, כי זה כדבר שנושאים ונותנים בו וראויה הייתה לצאת הכהונה ממשה רבנו אלא שאהרון במחיר לקחו, וביוקר די רב עלתה לו הלקיחה: ‘הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו’. וברש”י: ‘משם זכה אהרון לעדי החושן הנתון על הלב’” (“דעת תורה” הגאון רבי ירוחם ליבוביץ זצ”ל).
“את יודעת כמה עולה לקנות את שמלת הכלולות של מלכת אנגליה?” שאלה אותי מישהי.
“האמת שאין לי שמץ של מושג. בטח כמה אלפי דולרים, לא?”
הצחקתי אותה מאוד. מיליון וחצי שקל!
וואו, חשבתי לעצמי, בטח שמלה ישנה בדוגמה לא עדכנית ועוד משומשת. למה שמישהו יקנה אותה במחיר של דירה?
“זו לא מכירה בחנות”, הבהירה לי הידענית הצעירה, “זו מכירה לאספנים, לאנשים שמעריצים את בית המלוכה. אנשים שיש להם כסף. והם לא קונים את השמלה כי יש שם יהלומים או עיטורי זהב, אלא בגלל העניין הרגשי. המלכה לבשה את השמלה בחתונה שלה, תארי לעצמך!”
”כבר עמדו האחרונים בעניין מכירת הבכורה מעשיו ליעקב כנאמר: וימכור את בכורתו ליעקב. איך חלה המכירה? מה המה הקניינים? ובכלל, מה שייך קניינים ברוחניות? והנה מצינו בפסוק במשלי (ד, ה) ‘קנה חכמה קנה בינה’ הנה כי גם בחכמה שייך עניין של קניינים. והלא כן מפורש אמרו חז”ל (אבות ו, ו) והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, גם תורה בדרכי קניינים היא נקנית. ועוד מצינו ‘כי לקח טוב נתתי לכם’ הנה כי כבר יש כאן גם מוכר וגם לקוח. עניין של מקח וממכר ממש, ועוד יותר, יש עליה גם הכרזת שער: ‘חכמות בחוץ תרונה, ברחובות תיתן קולה’ ובמחירים גדולים היא נקנית” (שם).
לפעמים אני מתלהבת מרעיון יפה שקראתי, הסבר מרגש ששמעתי או סתם משהו שידעתי תמיד ופתאום מחזקים אותי בו. “את יודעת”, אומרים לי, “שבת היא מקור הברכה, יש משמעות עצומה להקדמת קבלתה”. או: “אם תברכי את ברכת המזון בכוונה מתוך הברכון לא יחסר לך לעולם מאומה. וכשתלמדי שתי הלכות בשמירת הלשון תראי ישועות, אלו דברים מפורשים”.
הא, זה קל, אני חושבת לעצמי ומרגישה כמו ציפור שנוסקת מעל ענן. להקדים את כל ההכנות לשבת בעשר דקות זה אחד הדברים הכי קלים. צריך פשוט להתחיל הכל ביום חמישי עשר דקות קודם. גם ברכת המזון נשמעת לי כמו עניין פשוט מדי. ברכונים מאירי עיניים ממלאים לי את המגירה. ארבע דקות להתרכז ולקיים בהידור מצוות עשה דאורייתא. איך לא עשיתי את זה עד עכשיו? ועל זה הדרך עוד אלף רעיונות יפים.
איכשהו, שעה לפני שבת אני מגלה שעשר דקות הן הר גבוה עד אין חקר. מי בכלל יכול להגיע עדיהן כשיש עוד כלים בכיור, עניינים על השיש, רצפה במטבח שחייבים לעבור עליה שוב, ילדה קטנה שמוכרחים לסרק ולהלביש, וכמובן, אני בעצמי שעדיין לא מאורגנת?! ריבונו של עולם, גם שעה לא תספיק לי, אז חמישים דקות?!
תובנה חדשה מכה בי בכל הכוח: עלה המחיר!!! ברגע שהתחלתי לנסות ליישם את המילים הקלילות בנפשי פנימה, הן הפכו לפריט מהמחלקה היוקרה – מחלקת קנייני הנפש. הם הופכים להיות שלי, ואז צריך לשלם הרבה יותר…
על הנייר זה היה זול, אבל כשזה הופך להיות אישי שלי, זה מתייקר. כשזה שלי, אני צריכה לשלם בקשב ובריכוז שלי, בקושי בארגון, ביצר הרע שמבקש ממני לדחות, בחברה מסביבי שלא מעודדת, ובהרגלים שקשה לנצח. עכשיו קונים ביוקר.
”בספרים מובא דברי הזוהר שכל מצוה ומצוה המזדמנת לו לאדם דורנא (דורון) הוא דשדר (ששיגר) קוב”ה לאדם. ואמרו חז”ל שמא תאמר כל הקופץ נוטל? תלמוד לומר מה יקר חסדך אלוקים, אינה כלל כדבר של הפקר, אלא מתנה היא, ולא כל כך בנקל זוכים במצווה. מחיר יקר עד מאוד צריכים לשלם בזכייתה, ואולם לא כל עת ולא כל הזמנים שווים. המחירים משתנים לפי מספר הקונים. אם רב אם מעט. אמרו בירושלמי אם ראית דור שמתרפים מתורה עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כנגד כולם, כי במיעוט הקונים המחיר פחות ותזכה במחיר יותר זול” (שם).
תמיד אומרים שמצוות הן יהלומים, שמידות טובות הן פנינים ומרגליות, ומשהו בתוכנו רוצה להאמין שיהלומים הם משהו שאוספים בקלות מצידי הדרך, גוחנים רגע אחד וממלאים מהם את התרמיל של החיים. מעולם לא עצרנו לחשוב שיש גם תשלום ויש גם קופה, שהרי קנייני הנפש הם וצריכים לשלם עבורם בשטרות יקרים, מהסוג שרק אם עובדים קשה משיגים אותם.
ואם עלה לך יקר יותר, זה אומר שמשהו כאן פשוט שווה יותר…
”הם הם תחילת דברינו שמעלות דרגות וכל ענייני רוחניות דווקא בקניינים רוכשים אותם, יש מוכר ויש לקוח ויש דבר הנקנה ורבים הדרכים והקניינים לזכות אותם, ואשרי מי ששם דרכיו ועמל נפשו בקניינים האמתיים והנצחיים” (שם).
להקדים את השבת בעשר דקות – בשבילי זה קשה. קיץ או חורף, מתארחים או מארחים. לברך ברכת המזון בכוונה – אצלי זה מאמץ אדיר. שני עמודים וחצי שצריך לרשום עבורם צ’ק ענק של עבודה קשה. וכל הפעמים הללו שאני מרגישה שקשה לי מדי, שאני לא מבינה איך אחרים מצליחים ואני נתקעת; כל הפעמים האלה שבהן שמלה רגילה הופכת להיות שווה מיליון דולר, אלה הזמנים שאני מבינה שהפכתי מלכה.
