צבע אדום-לבן

"אנחנו פורשות לרגע, מנגבות דמעות וחוזרות למלחמת החיים". מונולוג מטלטל של ד"ר רלי אלון

"מספיק עשרה בחורים שמתנהגים בצורה שלילית כדי לפגוע בכולם", מאשים מפקד המלוניות

  וגם, הדו"ח החריף של מבקר המדינה שמעניק ציון מורכב לפעילות השב"כ

המונולוג שתקראו בשורות הבאות נאמר בדם ליבה של ד"ר רלי אלון, סמנכ"ל אגף הסיעוד ומקצועות הבריאות במרכז הרפואי 'הדסה' בעין כרם. אחרי הדברים שלה, אין בעצם כמעט מה להוסיף.

"אני מביטה מהחלון הסמוך לחדר המיון, רואה את האמבולנסים שנכנסים לרחבה ומוציאים אנשים בסרבלים לבנים שמובילים אלונקות לתוך הבניין, ויודעת שעוד חולה הגיע. רק כעת, בבוקר שגרתי של יום שלישי בבוקר, אני רואה שלושה אמבולנסים כאלו.

"אנחנו בעיצומו של הגל השלישי של הקורונה, שמתנשא מעל הגלים שקדמו לו. יש יותר חולים, יותר חולים קשים, יותר חולים צעירים והרבה נשים צעירות לפני לידה שמגיעות למצבים קשים ביותר. הן מופרדות מהבעל, מהילדים וגם מהתינוק החדש שנולד להן, והמראות הללו קשים מאוד.

"למרבה הכאב, רוב ברור של החולים שמאושפזים במחלקות הקורונה מגיע מבני הציבור החרדי.

"הבוקר פתחנו מחלקה שמינית של קורונה שמתווספת לשבע המחלקות הקודמות, שתי יחידות טיפול נמרץ ועוד יחידה לטיפול ביניים. הבוקר הזה, שהוא שגרתי לגמרי, נפתח עם 130 חולי קורונה מאושפזים אצלנו, מתוכם 24 מונשמים ו-40 במצב קריטי. זה הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים להכיל.

"הצוותים שלי שחוקים ועייפים מאוד, גם פיזית וגם נפשית. כמעט כל יום מודיעה לי אחות במחלקת קורונה שהיא מבקשת לשחרר אותה לאחת המחלקות הרגילות בבית החולים שממשיכה לעבוד, כי היא כבר לא מסוגלת יותר לעבוד במקום כזה. הבעיה היא, שאין לי את מי לשבץ במקומה. חוץ מקורונה יש גם מחלקות רגילות שצריך לתפעל, וגם שם צריך אחיות. גם אם משרד הבריאות ייתן לי מחר תקנים למאה אחיות, זה לא יעזור. יש צורך להכשיר אותן לעבוד עם חולים מונשמים ועם חולים קשים, וההכשרה אורכת זמן.

"ברגע זה, יש בשני בתי החולים של 'הדסה', עין כרם והר הצופים, מאה אחיות בבידוד. שימו לב למספר. מחצית מהאחיות חולות, לאחר שנדבקו בבית החולים. ולכל אחות כזו צריך למצוא מחליפה, כאן ומיד.

"את הטיפול הקשה בחולים אנחנו עושות תוך כדי התעלמות מוחלטת מהשאלה אם נקבל משכורת עבור חודש העבודה הנוכחי. חוסר הוודאות הכלכלי מקשה מאוד על העבודה השוחקת, אבל השבר הנפשי הוא הקשה מכולם.

"כן, לא פעם כל אחת מאיתנו חשה שאיננה יכולה עוד לכלוא את הרגשות. אנחנו פורשות לרגע הצידה, מנגבות דמעות של צער ותסכול, וחוזרות למלחמה על החיים של כל אחד ואחת מהמטופלים במחלקת הקורונה.

"לי אישית זה קרה פעמיים. הפעם הראשונה הייתה כאשר תמכתי וסייעתי לאבא של כלה שהחתונה שלה התקיימה, בגלל המצב הקשה שבו הוא היה, בסמוך למחלקת הקורונה מתחת לחלון החדר שבו הוא מאושפז. במקום להיות מתחת החופה הוא צפה בה מבעד לחלון, כשהוא מחובר לבלון חמצן. לא היה איש צוות אחד שצפה במחזה ולא הוריד דמעה.

"במקרה השני זה היה אבא מהמגזר החרדי שישב ימים ארוכים ליד מיטת בתו, ילדה שנדבקה בנגיף וסבלה ממחלות רקע נוספות. כל בני המשפחה נדבקו בנגיף הקורונה מלבדו, והוא במשך ימים ארוכים התמגן וישב בסמוך אליה וסעד אותה בביגוד החם והמחניק כל הזמן. נגשתי אליו כמה פעמים והצעתי להחליף אותו כדי שייצא להתאוורר מעט. הוא סירב. ידעתי את מה שהוא ידע: כל יום של שהייה לצידה הוא מתנה. לאחר ימים ארוכים של מאבק בין החיים למוות, הילדה נפטרה והוא נפרד ממנה, לבד, בכאב שאין לי מילים שיכולות לתאר אותו".

כוס תה אחרונה

ד"ר אלון מדברת באומץ ובגלוי גם על הקשיים. "יש קושי נפשי בטיפול בחולים שמצטרף לחוסר הידיעה הקשה מנשוא מתי ייגמר הגל הזה. למרבה הכאב יש אנשים שלא רוצים להתחסן ולא שומרים על ההנחיות הפשוטות והקלות ליישום שמונעות הדבקה בנגיף הקטלני.

"יש לי ילדים צעירים בבית שכמו כל אמא אני רוצה לראות אותם. אך יש ימים שאני מסתגרת במחלקה ונמנעת לחזור הביתה תוך שאני מתגברת על הקושי שלא לראות אותם. אני עושה זאת בימים שיש סגר במחלקה ואסור לבקר. במטרה להגן ולשמור עליהם מפני הנגיף הקטלני, אני נשארת כאן, ממשיכה לטפל בחולים ומתגעגעת לילדים.

"כחלק מהשמירה וההגנה מפני הנגיף עלינו ועל החולים אנחנו לא מאפשרים לצוותים שלנו לשבת ולאכול יחד. זה קשה, אבל הכרחי. רק כך נמנע הדבקה".

בזהירות רבה ובעדינות היא משמיעה מתוך כאב כמה מילים של ביקורת על המתרחש: "אם אנשים היו שומרים על כל כללי הסגר, לא היינו רואים משפחות רבות כל כך שכולן חולות בנגיף בדרגות שונות. פעם אחר פעם אני שומעת בני משפחה של חולים שמדברים בתדהמה והפתעה כיצד הנגיף הקטלני פגע בהם בצורה קשה כל כך. אני מקשיבה ושותקת. זה היה בידיהם. הנגיף הקטלני יכול היה לפסוח עליהם.

"קורונה היא סכנת חיים כמשמעותה. אנחנו, הצוות הסיעודי והרפואי, מנסים להקל על החולים ככל יכולתנו, אבל מדובר בדרך כלל במאבק על כל נשימה. הבדידות של החולים קשה מנשוא. אנחנו ב'הדסה' היינו מהראשונים שאפשרנו למשפחות וגם למתנדבים להיכנס למחלקות הקורונה, אבל עדיין יש משפחות רבות שהן בבידוד, והמציאות היא שחולים נמצאים לבד במרבית הזמן.

"כואב לראות את החולים המתייסרים. כואב לראות את אותם חולים שחוששים להתאשפז, ממתינים בבית עד לצאת השבת ואז מגיעים אלינו במצב נשימתי קשה, כשהם בין חיים למוות. לא תמיד אפשר להציל אותם. אנחנו נלחמים על החיים של כל חולה בלי להתחשב במצבו הרפואי, אך לא אחת אין עוד מה לעשות.

"במחלה הקשה והנוראה הזאת, ההתדרדרות במצב יכולה להיות תוך שניות ממש. הלב והריאות קורסים בתוך שניות. היה לנו חולה שרחצנו אותו והגשנו לו כוס תה. כשהגענו שוב למיטה שלו אחרי כמה דקות, הוא כבר לא היה איתנו. ולצערי הרב אלו מעשים שבכל יום".

על הטרגדיה הקשה שידעה בשבוע שעבר משפחת חרזי מתל אביב היא אומרת. "האירוע המצער במרכז הרפואי איכילוב בשבת שעברה, שבמהלכו ניתק צניור הנשמה מחולה בן 47 והוא נפטר, מדיר שינה מעיניי. רק אנחנו שנמצאות בחזית המלחמה הזו יודעות עד כמה מקרה כזה יכול לקרות בכל מרכז רפואי, ואין צוות רפואי בטיפול נמרץ שמוגן מפניו.

"אנחנו מבחינתנו עושים הכל כדי שזה לא יקרה, אבל אני מתחננת לציבור שלא יעמיד אותנו בניסיון.  אנחנו רוצים לעשות בשבילכם הכל, אבל לא תמיד זה אפשרי.

"אנחנו מתחננים: תשמרו על ההנחיות. זה לא קשה.

"אנחנו נלחמים עבור כל אחד מהחולים, אבל עוד מעט האלונקה עומדת לקרוס עלינו, ולא יהיה מי שיסייע".

מי שפך את הדם

המילים הקשות בנושא נגיף הקורונה שהתפרסמו בשורות אלה בשבוע שעבר, עוררו שיח רב. יש מי שהזדהו והיו מי שהסכימו עם הדברים אך ביקרו את כתיבת הביקורת בפומבי. לאלה כמו לאלה אגיד תודה. לא. אינני מתחרט על אף מילה אחת. המטרה בכתיבה הייתה הצלת חיים.

במהלך השבוע שחלף מאז פרסום הדברים עקבתי אחר שורה ארוכה וכואבת של דיווחים שפורסמו על אנשים ונשים, בהן גם יולדות, הנתונים בסכנת חיים. ממשתתפי חתונות שחלו הגיעו פניות. חלק מהאירועים הללו הרגו משתתפים או הורים של משתתפים. לא מעט מאנ"ש נזקקים לחמצן וזמן שיקום ארוך. מי ישלם את הנזקים למשפחות שמטה לחמן נשבר?

ויש גם עדויות קשות. מתנדב באחד מארגוני הסיוע הרפואי תיאר מקרה מזעזע שבו הוא פינה ביום שישי האחרון לבית רפואה אברך כבן 50 עם סטורציה (חמצן בדם) ברמה של 60%. קשה לחיות עם רמה כזאת. "אמרתי לאברך", תיאר המתנדב, "בוא, תברך את הילדים לכבוד שבת לפני הפינוי לבית הרפואה. הוא בירך ונסענו. האברך נפטר אחרי יומיים. מי מוכן לעמוד מול היתומים ולהתחייב בפניהם שהכל יהיה בסדר?

"מחסני החירום של עשרות ארגוני הסיוע הרפואי, שמשאילים מחוללי חמצן, נותרו ריקים לחלוטין. מלאך המוות מסתובב עם חרב שלופה ברחובות הערים, ואנשים ממשיכים בשגרת חייהם בלי להסתכל מה מתרחש סביבם".

השתתפתי בצער רב בכאבם של שניים שליוו למנוחת עולמים, בהפרש של מספר שעות, את הוריהם שנפטרו מהנגיף הקטלני.

יהודה משי זהב, יו"ר ארגון זק"א ירושלים, הוא אדם שבמהלך השנים הארוכות שהוא בארגון ראה ונחשף גם למראות קשים. אנחנו מכירים שנים רבות והיינו בכמה זירות קשות. מעולם לא ראיתי אותו מזיל דמעה. תמיד נשאר בפנים חתומות. ביום שני בשעות הערב המאוחרות ראיתי אותו לראשונה דומע ובוכה בהלוויית אימו, שרה זיסל ע"ה, שנפטרה מנגיף הקורונה שעות אחדות קודם לכן.

ביום שלישי השבוע, לאחר ההלוויה, הוא סיפר לי כשהכאב ניכר בקולו: "שנה שלמה שמרנו על ההורים כמו אתרוג. חזרנו והזהרנו שלא יצאו מהבית. בחנוכה לאחר שהייתה ירידה משמעותית בתחלואה עשינו מסיבה משפחתית. חשבנו שהסכנה ירדה. חלף זמן קצר וזה הכה בנו בכל העוצמה. כולנו נדבקנו. הייתי במחלקה. המראות בה מזעזעים. הנגיף ממלא את הריאות והוא חונק את האדם כמו שזה נשמע.

"אמא שלי הייתה אישה בריאה וחיונית עד שהנגיף פגע בה. היא לא הצליחה להתגבר ולנשום בכוחות עצמה. בריאות שלה התפתחו דלקות שהלכו והתגברו. מי שעדיין יש לו איזה ספק בנושא עד כמה הנגיף מסוכן אני מזמין אותו לגשת לבתי החולים. רק לראות את הצער והכאב של המשפחות. רק משמיעת הצעקות של החולים שמחפשים אוויר לנשימה הלב מצטמרר ומזדעזע".

דודי שוומנפלד, איש תקשורת, הוביל ביום שלישי השבוע לקבורה את אביו, הרב נחום לוי שוומנפלד ז"ל, מחשובי חסידי בעלזא, שהיה בן 90 בפטירתו. הסיפור שלו מצמרר. מטעמים שונים אביא אותו ללא פרטים מזהים.

מאז פרצה מגפת הקורונה בחודש אדר בשנה שעברה נמנע אחד מבני משפחת שוומנפלד מתפילה במניינים, מלבד במניין מסוים שבו הקפידו על כל כללי הזהירות. כל זה כדי שיוכל להגיע אל הרב שוומנפלד הקשיש. בשבוע שעבר חרג בן המשפחה והתפלל במניין אחר שבו ההקפדה והשמירה בנושא הקורונה הייתה רופפת. לאחר מכן פגש ברב שוומנפלד הקשיש. חלף זמן קצר ובן המשפחה שחרג החל להרגיש לא טוב. גם הרב שוומנפלד והסובבים אותו חשו ברע. הוא הובהל לבית החולים. ביום שלישי הוא נפטר.

את המשמעויות והמסקנות אני משאיר לכם.

ויש מחלימים למופת

גל התחלואה בנגיף הקורנה הולך וגואה בערים השונות ברחבי ישראל. על פי הדיווחים, רבים מהחולים מרוכזים בערים החרדיות. מהפרסומים השונים נעדר מידע על הפעילות של חיילי פיקוד העורף שבגל הראשון זכו להרבה הערכה והוקרה על פעילותם ברחבי הערים החרדיות. בדיקה שעשיתי השבוע העלתה שחיילי פיקוד העורף פועלים רבות בערים השונות. אין כמעט צורך בחלוקת מזון כפי שהייתה בגל הראשון כיוון שהציבור למד להיערך לקראת הסגרים, וחנויות המזון פעילות ללא הפוגה, אך יש קשישים בודדים שזקוקים לתרופות וסיוע, וחיילי פיקוד העורף עומדים לצידם ומסייעים להם במלוא המרץ.

השבוע קיימנו שיחה עם אל"ם (מיל') ניר בר-און, מי שמפקד על מרכז השליטה והבקרה של המלוניות, שבימים אלו חזרו לפעילות. לדבריו בימים אלו פועלות 5 מלוניות החלמה ו-2 מלוניות בידוד שמיועדות למי שמגיעים מדרום אפריקה ומדינות נוספות שהממשלה החליטה שיש חובת בידוד לשבים מהן.

3 ממלוניות ההחלמה מיועדות לציבור החרדי. מתוך כ-2,377 אורחים במלוניות ההחלמה 1,949 מהשוהים הם מהמגזר החרדי.

33,000 בתי אב מטופלים על ידי פיקוד העורף במסגרת תוכנית 'בני חיל'. התוכנית כוללת סיוע במתן מארזי מזון, קניית תרופות ואוכל וצרכים בסיסיים נוספים. המשמעות היא 200,000 איש באותם בתי אב שמטופלים על ידי חיילים פיקוד העורף.

לדברי בר-און, הגל השלישי של הנגיף מאופיין בעלייה במספר המאומתים אך הוא דומה מאוד לשניים הקודמים. ההבדל הוא בחולים. "אנחנו רואים בגל הזה תחלואה בעיקר בקרב נשים בגילי 40-30 ותלמידי ישיבות.

"אם אני משווה לגל הקודם, היו לנו אז בערך 5 ישיבות שפינינו למלונות ועוד 40 ישיבות שאיתן יצרנו פתרון קבוצתי פנים ישיבתי בשיתוף עם אלוף (מיל') רוני נומה ומיקי אדלשטיין. הן הפכו ל'מתקן קורונה', כאשר אנחנו מאפשרים להן להמשיך לקיים את שגרת הלימודים בישיבה ככל שניתן. ראשי הישיבות קיבלו עליהם את האחריות על בריאותם של תלמידי הישיבות.

"בגל הזה המצב הפוך: יש רק 5 ישיבות עם 1,050 בחורים שמתבודדים בתוך הישיבות. מתוכם, 40% חולים והשאר מבודדים. שאר הבחורים נמצאים במלוניות. יש כרגע 63 ישיבות שיש להן תלמידים במלוניות".

בר-און חשף כי מבחינת צה"ל מתווה הקפסולות קרס. "ההיפוך הזה בנתונים אומר משהו על המתווה הזה שהיה. אולי משהו שם התפספס והייתה ציפייה אחרת. אנחנו לא מצליחים להגיע למצב שהבחורים נשארים בישיבות שלהם".

והייתה לו גם ביקורת שהייתה מאוד לא נעימה לשמיעה על התנהגות בלתי מכבדת מצד תלמידי ישיבה. "אני פוגש בימים האחרונים דברים שהם לא מקובלים. פגיעה בציוד של המלון, השחתה, הברחת משקאות חריפים, פריצה למטבח ולמקררים. אני לא מדבר על מספרים גדולים מאוד, מספיק עשרה בחורים שמתנהגים בצורה פחות מכבדת וזה פוגע בכולם".

לצד הדברים הקשים הוא חזר ואמר: "יש 900 מחלימים שמתנהגים למופת. הם לומדים, מתנהגים כמו בחורים שבאים ללמוד ולהחלים. אני לא מתחרט שפתחנו את המלוניות לבחורי הישיבות. אני מתעסק רק בקטיעת שרשראות ההדבקה, וזה אחד מהכלים שלנו לקטוע את שרשרת ההדבקה ביעילות".

איכון כושל

שירות הביטחון הכללי חשף השבוע כי איתר 90,000 חולים בקורונה בעקבות היכולות הטכנולוגיות שלו וכך נמנעו כ-50 אלף נדבקים חדשים, למעלה מ-1,000 מקרי תחלואה קשה ו-400 מתים. אנשים שמבינים בתחום אמרו כי הם מקווים שהפעילות הביטחונית של השב"כ אינה ברמה זהה ליכולות האיכון.

דוגמאות לא חסרות. בליל שבת קודש האחרון נשמעו נקישות בבית משפחה חרדית בשכונת רמת שלמה בירושלים. כאשר הם פתחו, מצאו מולם איש משרד הבריאות עטוי בבגדי בידוד מלאים. "אני מחפש את אודי", אמר. בני הבית לא ידעו במי המדובר שכן אין להם בן משפחה העונה לשם הזה.

לאחר כמה דקות של שיח חרשים הם הבינו שמדובר בבן של השכן שגר בכניסה הסמוכה. לבקשת נציג משרד הבריאות התלווה השכן מכניסה א' לביתו של השכן מכניסה ב'. כאשר נפתחה הדלת הסביר איש משרד הבריאות שהוא מחפש את אודי. השכן פרץ בצחוק קצר וסיפר שהבן שלו אודי, שאובחן ימים אחדים קודם לכן כחולה מאומת, נמצא זה למעלה מחודש בישיבה והם כלל לא פגשו אותו. חלפו כמה דקות עד שלנציג משרד הבריאות היה ברור שהמשפחה של אודי אינה צריכה בידוד בניגוד למידע שהגיע מאיכון השב"כ.

סיפור נוסף פורסם השבוע על ידי רוני לינדר ב'הארץ'. בתחילת חודש ינואר קיבל רם נצר הודעה מהמערך האפידמיולוגי ומקופת החולים שלו כי הוא נמצא חיובי לקורונה בבדיקה שנעשתה יומיים קודם לכן. הבעיה היחידה בהודעה הזאת הייתה שנצר לא עשה כלל בדיקת קורונה באותו יום או בשבועות שקדמו לו.

בהתאם לנוהל איכוני השב"כ, מרגע שהוכרז נצר חיובי לקורונה – כל מי ששהה במחיצתו בימים שקדמו לכך קיבל הודעה על חובת כניסה לבידוד. בשלב הראשון עשו נצר והאנשים שנכנסו בעקבותיו לבידוד את מה שאמור לעשות מי שמקבל הודעה שגויה: ניסו לערער. הם ניסו שוב ושוב ליצור קשר עם מוקד משרד הבריאות ולהסביר שמדובר בטעות, אך לא הצליחו להגיע למענה אנושי, וכשכבר הצליח – הקו התנתק. ניסיון לערער באמצעות טופס מקוון גם לא הצליח, מכיוון שלא היה מקום לטקסט חופשי שמסביר את התקלה החריגה.

כשבסופו של דבר הצליח לתפוס את נציגי הקופה, הם הפנו אותו למשרד הבריאות, וכשהצליח לבסוף להגיע למענה אנושי במשרד הבריאות – הוסבר לו שההגדרה שלו "חולה מאומת" כבר מוזנת במערכת ואי אפשר לתקנה. רק ארבעה ימים לאחר המקרה, ואחרי פניית כתבת העיתון, קיבל נצר שיחה ממשרד הבריאות שבה הודיעו לו כי אכן מדובר בטעות: "אמרו לי שהם יודעים שיש תקלה ועובדים על התיקון שלה, ושבימים הקרובים אקבל עדכון שזה תוקן", הוא מספר. עדכון כזה לא הגיע אליו.

נצר החליט להסתפק בשיחת הטלפון ולהמשיך בחייו. ביום רביעי לפני שבוע התרחש החלק השני בסיפור. הוא לקח את אחד מילדיו למרפאת קופת החולים לתור שנקבע מראש. התור היה רשום גם על שמו. יום לאחר מכן הודיעו לו שמכיוון שהיה במרפאה והוא רשום כחולה מאומת – המרפאה כולה תיסגר.

נצר התקשר למשרד הבריאות, ולאחר זמן רב כשהצליח לשוחח עם נציג המשרד נמסר לו שהוא כבר אינו מופיע כחולה קורונה וכי עליו לעדכן את קופת החולים שלו. הבעיה הייתה שהמרפאה כבר נסגרה "בגללו" והוא לא הצליח להשיג בה איש. רק לאחר התערבות התקשורת התברר שהיה עיכוב בעדכון הסטטוס של נצר כבריא במעבר בין מערכת המידע של משרד הבריאות לזו של קופת החולים.

נצר סיכם את ה"חוויה" במילים הבאות: "הרגשתי שפתאום החירות שלי נעלמת בשנייה, שהחיים שלי לא בשליטתי. טעויות יכולות לקרות, אבל הקושי הגדול הוא שאין מה לעשות עם זה ואין תיקון מהיר של הטעות. המחשב עשה טעות – ואין לך עם מי לדבר".

ירידה בעוצמה

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם השבוע דו"ח חריף על התמודדות המדינה עם נגיף הקורונה. בין היתר הוא נדרש לנושא איכוני השב"כ שנועדו לאתר מגעים עם אנשים שנדבקו בנגיף.

בדו"ח קובע מבקר המדינה כי "הכלים שהפעיל השב"כ לא אפשרו לעמוד במלוא משימה שהוטלה עליו". אנגלמן מבהיר שעל השב"כ הוטלו שתי משימות: לגבי חולה – זיהוי נתוני מיקום ונתיבי תנועה ב-14-10 הימים שקדמו ליום האבחון, והמגעים עם החולה, הכוללים זיהוי אנשים שבאו במגע קרוב (ככל הניתן ברדיוס של שני מטרים ולמשך 15 דקות לפחות) עם החולה.

בדו"ח נטען, כי בפועל, בידי שב"כ לא הייתה יכולת לספק, ביכולות שאותן הוא הפנה למשימת הסיוע, איכונים ברזולוציה הנדרשת. עוד נטען, כי הדבר השפיע ישירות על יעילות פעילותו ועל ההיקף המספר הגבוה יחסית של האנשים שנדרשו להיכנס לבידוד, ובכלל זה גם כאלו שלא היו במגע קרוב עם חולה.

עוד עולה מהדו"ח, כי בתקופת הביקורת, כ-3.5% מהאנשים שנמצא שהיו במגע עם חולים, ולפיכך נדרשו להיכנס לבידוד, התבררו בסופו של דבר כחולים.

בדו"ח נטען עוד, כי למרות פעולות רבות שהשב"כ נקט כדי למזער ככל הניתן את הפגיעה בפרטיות, התרחשו ארבעה אירועים שבהם השירות פעל בניגוד לכללים ולנהלים ובדרך שהיה בה כדי לפגוע באופן לא מידתי בזכות לפרטיות. בביקורת גם עלה, כי עשרות עובדים בשב"כ נחשפו ישירות לפרטי המידע שהתקבלו.

אנגלמן גם טוען כי ייתכן שהפעילות השוטפת של המחלקה בשב"כ שעסקה בפעילות לאיתור מגעים עם חולי קורונה נפגעה בשל העיסוק בקורונה, וחשיפה מסוימת של יכולות השב"כ עלולה לפגוע בארגון בעתיד. לאור כל זאת, מבקר המדינה המליץ לבחון את אופן ההסתייעות בשב"כ במלחמה בנגיף הקורונה, ולחלופין לוודא שסיוע השב"כ למשרד הבריאות ישולב באופן יזום עם חקירה אפידמיולוגית יסודית ומעמיקה על ידי תשאולו של החולה.

השב"כ פרסם גם סיכום של עבודתו הביטחונית במהלך השנה החולפת, ועדכן כי סיכל כ-430 פיגועים, מתוכם כ-283 ניסיונות לבצע ירי, 70 ניסיונות דקירה, עשרה ניסיונות לביצוע פיגועי דריסה, 62 הנחות וזריקות מטענים וחמישה ניסיונות חטיפה. עם זאת, הארגון לא הצליח לסכל כ-56 פיגועים, 48 מתוכם ביהודה ושומרון ושמונה נוספים בירושלים, שבהם נהרגו שלושה אנשים ו-46 נפצעו. לפי הארגון, נגיף הקורונה תרם לירידה בהיקף אירועי הטרור, נוכח מגבלות התנועה וצעדי האכיפה המוגברים שהיו בשטח.

עוד הוסיף הארגון, כי "השנה התאפיינה בירידה בעוצמת החיכוך בין חמאס לישראל נוכח התקדמות בתהליך ההסדרה והסטת הקשב של התנועה לניהול משבר הקורונה".