צומו וצלו

הקשר בין פרשת ואתחנן לשבוע שאחרי תשעה באב. מחשבות

הרמב"ם בהלכות קריאת התורה מלמד אותנו שחוץ מהמבנה הכללי של קריאת התורה, שבמסגרתו מסיימים את התורה מדי שנה בשמחת תורה, יש הקפדה מיוחדת לקרוא את פרשת ואתחנן בשבת שאחרי תשעה באב.
שמעתי בשם הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל ביאור לעניין הזה: עשרת הדיברות הכתובים בפרשת ואתחנן, הם הנוסח של הלוחות השניים, כפי שידוע מחז"ל. אחרי שנשברו הלוחות כתוצאה מחטא העגל ונסתלקה שכינה מישראל, התחנן משה לפני הקב"ה עד שנענה וחזרה שכינה בנתינת לוחות שניים.
הלוחות השניים הם ביטוי נפלא לאפשרות תיקונה של הגלות, ואפשרות החזרה למצב הטוב הראשוני. כמו שחטא העגל תוקן וחזרה הידידות בין הקב"ה לישראל, כך נזכה בעתיד לתיקון חטאי ישראל ולהשבת שכינה לישראל באהבה שלמה. הלימוד על נתינת הלוחות השניים יהיה בסיס לנחמה מן האבלות ולאמונה בעתיד הנפלא המצפה לנו בגאולה השלמה.
בשבת פרשת ואתחנן אנו מתחילים לקרוא בהפטרה נבואות נחמה מספר ישעיהו, משך שבעה שבועות, וככל הנראה קריאת פרשת ואתחנן היא פתיחה טובה לדרך הזו, של הנחמה.

ייתכן שיש הבנה נוספת לקריא בפרשת ואתחנן אחרי תשעה באב, משום שיש בה פרשת 'שמע ישראל', העוסקת בייחוד השם. המעיין בדברי הנבואה העוסקים בנחמה, ימצא שהנביאים מקשרים את הבטחות הגאולה השלמה לייחוד השם ולשליטתו המוחלטת בעולם. כך גם בשירת האזינו הכוללת את כל העתיד לבוא על ישראל. בבואה לתאר את הגאולה העתידה, מתחילה השירה בייחוד השם:
"ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלוקים עמדי, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל".
וכך בנבואת ישעיהו הנקראת השבוע: "כל הגויים כאין נגדו, מאפס ותהו נחשבו לו. ואל מי תדמיון ק-ל ומה דמות תערכו לו".
ובהמשך: "היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים, הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת".
הידיעה על ייחוד השם היא מקור מהימן ויציב לאמונתנו בגאולה העתידה. ככל שידע האדם שהבורא הוא אחד ויחיד, הוא ברא את העולם כולו והוא מנהיג את העולם ומוביל אותו אל מילוי רצונו, כך יבין בוודאות שרצונו היחידי של הקב"ה הוא להיטיב. הידיעה על ייחוד השם מביאה גם לוודאות שרצונו יתברך יתבצע בלי ספק, וכיוון שהמגמה היא להיטיב, ההטבה הזו תצא אל הפועל על כל פנים.
את הנקודה הראשונה, שייחוד השם מלמד על כך שרצונו להיטיב, מבארת התורה בעצמה.
"ועתה ישראל, מה השם אלוקיך שאל מעמך, כי אם ליראה את השם אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות השם ואת חוקותיו אשר אנוכי מצווך היום, לטוב לך. הן להשם אלוקיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה, רק באבותיך חשק השם לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה".
לפי פירוש הרמב"ן המילים 'כי אם' אינן מתייחסות למיעוט הדרישות המתוארות בהמשך. המילים 'כי אם' מתייחסות למילים 'לטוב לך'. אין לקב"ה דרישות שהן לצרכיו שלו, הכל לצורכנו ולטובתנו. התוכן של כל דרישות התורה ומצוותיה הוא לטוב לנו כל הימים, לחיותינו כהיום הזה. התורה איננה מסתפקת בהצהרה שהמטרה היא הטבה, אלא מביאה לכך ראיה: 'הן להשם אלוקיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה', לאמר: הכל שלו והוא אינו צריך לשום דבר ממך. לא ייתכן שצורך כלשהו של הבורא גרם לו לדרוש מאיתנו את דרכי העבודה לפניו. זה מוכיח שרק אהבתו היא שהביאה אותו לתת לנו את המצוות כולן, לטוב לנו.
המאמין בייחוד ומבין את משמעותו, יודע שהקב"ה רוצה רק טוב. מי שהוא שליט יחיד איננו צריך כלום, וממילא כל פעולותיו הן בשביל להיטיב. זהו המקור הפנימי למה שלימדו אותנו רבותינו, שתכלית הבריאה היא ההטבה, וזהו גם התוכן הפנימי של ההנהגה האלוקית, כל ימות עולם. כל זה מתבאר מתוך ידיעת ייחוד השם. כך נודע שהרצון להיטיב הוא יסוד הבריאה.
ידיעת הייחוד מכריחה גם שהמגמה האלוקית תצא בהכרח לפועל. מי שמבין מי הוא הקב"ה, ושהוא בעל הכוח היחיד, מבין גם שאין אפשרות שרצונו ייכשל. הוודאות שלנו בגאולה ובניצחון המובטח של הטוב, נובעים מאמונתנו וידיעתנו בייחוד השם ובשליטתו המוחלטת.
דברים אלה נתבארו על ידי כמה מרבותינו, שמהם למדנו שתכלית הבריאה היא להיטיב ומהם למדנו כיצד גאולת ישראל והעולם היא מובטחת. רבנו הרמח"ל הוא שערך לפנינו שולחן ערוך ומסודר שייחוד השם הוא הנושא הפנימי של הבריאה ועליו מבוססת אמונתנו הוודאית בגאולה. הוא לימדנו שדרך השם בהנהגת העולם היא להחזיר כל רעה לטובה ולהביא בריותיו לרצונו. שני דברים אלה: הגשמת רצון השם ותיקון הרעות, הם שני צדדים של אותה מטבע, שהרי אין רצונו של השם אלא הטוב, ואין צד שרצונו של בורא העולם לא יתממש. ספר 'דעת תבונות' לרמח"ל עוסק בביאור מקומו של הטוב בעולם, ובוודאות שבסופו של תהליך הטוב הוא שיתגלה וינצח, ושכל זה מגיע מאמונת הייחוד.
לפי הבנה זו, פרשת ייחוד השם, שנמצאת בפרשת ואתחנן, היא השורש האמיתי לנחמה. הדבקות שלנו בייחוד השם ממלאת את ליבנו בוודאות בגאולה ובתיקון כולל של העולם. פרשת 'שמע ישראל' היא בשבילנו מקור להבנה שכל קשיי הגלות אינם יכולים למנוע את התיקון מלהתגשם. אולי לכן אנו פותחים את שבועות הנחמה בפסוק 'השם אלוקינו השם אחד'. על ידי בירור ידיעתנו על ייחודו של הק-ל, ניטעת בתוכנו הוודאות שבברית, ונצחיות הקשר שלנו איתו. תזמן לנו הגלות מה שתזמן, לעולם נדע בליבנו לאן המציאות הולכת, ומה יהיה סוף הדברים.
מידיעת סוף הדברים באחרית הימים בגאולה שלמה ובתיקון כולל ונצחי, אנו למדים על תוכנם של האירועים הזמניים, גם הקשים והכואבים. כולם הם דרכו הנפלאה של אלוקינו להוביל אותנו ואת המציאות כולה אל הטוב.
בנבואת ישעיהו נאמר כך:
"כה אמר השם מלך ישראל וגואלו, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיי אין אלוקים".
וביאר מו"ר הגרי"ש זילברמן זצ"ל:
'אני' – רצוני, 'ראשון' – התחיל את הכל. כל המתרחש בעולם נובע מכוח הרצון הראשון שלי להיטיב לנבראים.
'ואני אחרון' – רצוני יתגשם בשלמות ובמלאות והוא שיהיה נוכח בסיום הסיפור.
'ומבלעדיי אין אלוקים' – מן ההתחלה והסיום אפשר ללמוד שהדרך, על קשייה וכאביה כל ההיסטוריה, השם הוא שפועל בכולם והכל נעשה מרצונו להיטיב.
הקב"ה מנהל את הכל, והוא מוביל את המציאות אל הטוב השלם. זאת נחמתנו בעוניינו, ואיתה אנו יוצאים מאבלות ירושלים. גם אם המציאות שלפנינו מסובכת ומורכבת, ואיש אינו יודע כיצד נצא ממנה, בסופו של דבר כל האירועים הללו הם הדרך האלוקית לגאולה שלמה וקרובה.