קופת שרצים

תוכנית ההתנתקות: איך הצליח אויב הציבור הנאור להפוך לאחד המאותרגים שבהם? • שלום חבר: איזה פוליטיקאי ישראלי הצליח לערער את שנאתו של נשיא טורקיה וכיצד? • פנים וחוץ: מה גורם לנשיא שהתחייב להיות 'עובד סוציאלי' להפוך למוביל מדיניות חוץ? • זו ישראל השנייה: שיחת טלפון מעניינת עם ח"כ דודי אמסלם

1.
המחנה הנכון

שר האוצר, אביגדור ליברמן, יודע טוב מאוד אלו שלדים חבויים בארונו. הוא יודע, שאין ביכולתה של זכות השתיקה בה השתמש במהלך שבע עשרה שנות חקירתו, לרוקן את קופת השרצים התלויה על גבו.

מה בכל זאת יכול להלבין את הכתם שדבק בו? ברור. לחבור למחנה הנכון. להתנתק מהברית ההדוקה עם החרדים והמפלגה שמייצגת את הציבור המסורתי-פריפריאלי. אני מספיק זקן כדי לזכור באיזה תיעוב התייחסו אליו בכירי התקשורת הכללית ונציגי ישראל הראשונה. הזיכרון הציבורי אולי קצר טווח, אבל הארכיון זוכר הכל: בשתים-עשרה שנות שלטון הימין, ליברמן ונתניהו חלקו ביניהם רוטציה בתפקיד הדמון התורן.

מה לא אמרו עליו במחנה השמאל. תשאלו על כך את הנשיא הרצוג. כיו"ר מפלגת העבודה, ניהל משא ומתן מתקדם עם נתניהו על כניסה לממשלתו. מי שניהל את השיחות מטעם הליכוד היה השר יריב לוין. רגע לפני החתימה על ההסכם, עלה על כך יו"ר הקואליציה זאב אלקין ומיהר לשכנע את נתניהו לנהל במקביל מו"מ גם עם 'ישראל ביתנו'.

מבחינת נתניהו, האחד לא חפף את השני. להרצוג הוצע תיק החוץ והאחריות על המו"מ עם הפלסטינים, ואילו לליברמן הוצע תיק הביטחון פלוס משרד קליטה עתיר משאבים וסמכויות. אלקין והאגף הניצי בליכוד ידוע ידעו שברגע ש'ישראל ביתנו' תיכנס לקואליציה, מפלגת העבודה תבחר להישאר בחוץ. מה שאכן קרה בפועל.

זאת ועוד: אבי גבאי, לימים יו"ר מפלגת העבודה, התפטר מתפקידו כשר להגנת הסביבה, רק בגלל כניסתו של ליברמן לממשלה. "זאת הייתה צפרדע שלא יכולתי לבלוע", אמר אז. גם הוא הבין, שהדרך מ'כולנו', מפלגת מרכז ימנית, להתמודדות על ראשות מחנה השמאל תהיה פוטוגנית יותר אחרי צעד כזה; ליברמן היה מושא השנאה של "המחנה הנכון".

והנה פתאום, בבוקר בהיר, הפך ליברמן ליקיר הצפונבונים. למרות שכינה את חברי הכנסת הערבים טרוריסטים, דרש להטיל עונש מוות על מחבלים, איים להפציץ את סכר אסואן והבטיח שלעולם לא ישֵב באותה ממשלה עם מרצ – הסירו החוגים הליברלים את החרם שהושת עליו רק בגלל מלחמתו בנתניהו ורטוריקת השנאה כלפי החרדים.

עכשיו, בתפקידו החדש, הוא מבקש "לדאוג" לעתידם הכלכלי של ילדי החרדים. שר האוצר, שכל כך חרד לכסף ציבורי, משום מה לא שמע ולא ראה את סכומי העתק שבכירי מפלגתו שלשלו לכיסם ישירות מקופת האוצר. כספי תמיכות ממשלתיות שניתנו להם במסגרת הסכמים קואליציוניים מצאו את דרכם לחשבונות הבנקים של האנשים הכי קרובים אליו.

בבוקר רביעי, פאינה קירשנבאום, ידו הארוכה של יו"ר 'ישראל ביתנו', קיבלה את העונש הכבד ביותר שהושת מאז ומעולם על איש ציבור ישראלי: עשר שנים מאחורי סורג ובריח על הרשעתה בנטילת שוחד. אבל ליברמן? הוא לא ידע.

שום קמפיין, מכוער ככל שיהיה, שמופק בידי כתובת מאוד ברורה, לא יהפוך את הלבן לשחור או ההפך: נפתלי בנט רחוק מלהיות נוכל. אבל בכל מה שנוגע להחלטה על הקיצוץ בסבסוד מעונות היום למשפחות אברכים, הוא מתנהל באופן מאוד לא הוגן. אני מאמין לו כשהוא אומר שלא עודכן על כך לפני כן. יש לי על מה להסתמך. אבל משעודכן, היה חייב לפעול.

נכון, ההחלטה של ליברמן איננה מותנית באישור ממשלה, אבל רה"מ נושא באחריות הכוללת. הוא לא יכול בשם הטיעון הזה לרחוץ בניקיון כפיו. בוודאי ובוודאי כשיותר מדי אינדיקציות מלמדות על כך שהמניעים של יוזם ההחלטה ושל אלו ששותקים בעקבותיה, נגועים בשיקולים פוליטיים, שנועדו ללחוץ על הנציגות החרדית לחלות את פניהם ולבטל את החרם שהטילו על הממשלה החדשה.

בשנת 2003 הטיל בנימין נתניהו קיצוץ הרבה יותר חד ונרחב בהיקף פגיעתו במשפחות חרדיות. עברתי השבוע על הפרוטוקולים מהדיונים שהתקיימו בהשתתפותו בוועדת הכספים. אפשר להתרשם שלמרות הפגיעה הקשה הייתה שם חמלה מסוימת.

הצעדים שנעשו בשעתו, באו מתוך מדיניות קיצוצים נרחבת שפגעה באוכלוסיות נוספות במטרה להבריא את המשק שנקלע בימים ההם למשבר חריף. לא כך הם פני הדברים כעת. הצעד של ליברמן נעשה ממניעים זרים. איך אני יודע? כי הוא עצמו אומר זאת בשיחות סגורות. כל מי ששוחח איתו בימים האחרונים הבין ממנו באופן ברור שמטרתו לכפות על החרדים הר כגיגית להיכנס לממשלה.

אם זאת הסיבה, ואנחנו יודעים שזאת הסיבה, הגורמים ההגונים בקואליציה חייבים להזדעק על כך. אם לא יעשו זאת, אות הקלון ידבק גם בהם.

2.
בליץ שיחות

יצחק הרצוג הוא איש של אנשים. כל מי שבא איתו במגע יודע את זה. מספר חברי הכנסת שבחרו בו, בהצבעה חשאית, מדבר בעד עצמו. לא היה עוד נשיא שנבחר בידי שמונים ושבעה חברי כנסת. הנתון הזה מתעצם עוד יותר נוכח המציאות העגומה ששוררת בימים אלו בבית הנבחרים הישראלי. האיבה התהומית שמופגנת מעל דוכן הנואמים, אמיתית. אותנטית.

מאז ומתמיד התקוטטו חברי הכנסת מול המצלמות והתחבקו כשהן כבו. בכנסת הזאת מה שאתם רואים או שומעים בנאומים תקבלו גם מחוץ לאולם המליאה. לכן, בחירתו של הרצוג במספרים כל כך מרשימים, והאופן שבו קיבלו אותו חברי הכנסת בטקס השבעתו מלמדים, שמבעד לתדמית החנונית של האיש מסתתר שועל פוליטי עם יכולת השפעה, כמעט מאגית, על המערכת הפרלמנטרית.

היכולת הבינאישית הזאת, מסבירה לא מעט את מבול השיחות שהוא מקבל בימים אלו ממנהיגי העולם; כולל מאלו ששכחו את ספרות הקידומת לישראל. הבולט והחידתי מכולם הוא נשיא טורקיה. שנאתו התהומית ליהודים, באשר הם והיכן שהם, מתחילה עוד משנות ה-70. התקופה שבה ביים וכתב הצגות לתיאטראות, וזמן קצר לפני שנכנס למערכת הפוליטית. דווקא הוא, מכולם, האריך בשיחה ממושכת, בת 40 דקות, עם הרצוג.

אנשי הנשיא שומרים על עמימות מסוימת באשר לתוכן הנאמר בה. הם מספרים שהיא עסקה בנושאים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים; אנטישמיות, יחסי ישראל-פלסטינים, קורונה, וסחר חופשי.

"הנשיא", אומר לי דוברו נאור יחיא, "מביא איתו ערך מוסף בתחום המדיני. הוא צבר ניסיון עשיר בזירה הבינלאומית, קשרים ויחסים קרובים עם מנהיגי העולם. זה אך טבעי שמתוקף תפקידו הוא יתבקש לסייע לממשלה החדשה. כל שיחה מתקיימת בתיאום עם ראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון.

"בשלושת הימים הראשונים שלו בתפקיד", אומר יחיא, "הנשיא הרצוג הספיק לשוחח עם מלך ירדן עבדאללה, עם יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ועם נשיא טורקיה ארדואן. הם התקשרו לברך אותו לרגל כניסתו לתפקיד, והוא ביקש לנצל את ההזדמנות במטרה לקדם גם את הזווית המדינית מעבר לשיחת נימוסין".

כשהרצוג עודכן על כוונת ארדואן להתקשר, הוא מיהר לטלפן לשר החוץ לפיד. כל מה שנאמר בשיחת ארדואן-הרצוג, מדגישים אנשי הנשיא, היה על דעת שר החוץ. להבנתי, תכליתה הייתה להשיב את היחסים בין המדינות למסלול תקין.

3.
שתי מטרות

מי שעוקב אחר תנועותיו של שר החוץ לפיד, יכול להתרשם שהוא מתאמץ להביא לאיזושהי פריצת דרך משמעותית בזירה המדינית. עוד לא חלף חודש מאז שנשבע אמונים, והאיש כבר הספיק לצאת פעמיים מגבולות הארץ למסעות חובקי עולם.

ירדן וטורקיה הן שתי הפייבוריטיות. הפגישה בין בנט לעבדאללה ברבת עמון, היא תוצר למאמצים מוקדמים שעשה רה"מ החליפי מול מקבילו איימן ספדי, שהביאו לסיום הנתק ששרר בין הצדדים בשנים האחרונות.

לדברי גורמים במשרד החוץ, גם שיחת הנשיאים, הטורקי והישראלי, עסקה באותו כיוון: השבת היחסים לתקינותם. בבית הנשיא מספרים שיצאו מופתעים לטובה. "אני לא יודע מה יהיה בפועל", אומר נאור יחיא, "אבל אני מניח שעוד נשמע בהמשך על השלכות של אותה שיחה".

טוב, הגענו לרגע שבו מגיע ה'אבל'. אפשר לסיים כאן, ברוח אופטימית, מפויסת, או להמשיך עם הדווקנות העיתונאית שלפעמים הופכת לבלתי נסבלת. שנמשיך? אוקיי.

יש כמה דברים מוזרים, ויש שיאמרו מעניינים, שלדברי בית הנשיא, עלו בשיחה עם ארדואן. למשל, הנושא האנטישמי. השאלה הנשאלת היא: איך אפשר לנהל שיח עם אדם שבשנת 2013 'מרכז שמעון ויזנטל', הגוף הבינלאומי למאבק באנטישמיות, דירג אותו במקום השני ברשימת האנטישמיים בעולם? מה בדיוק אפשר לצפות ממנהיג מדינה שעד היום מאשים את ישראל כמי שעמדה מאחורי ההפיכה במצרים?

אין צורך לאלתר תשובות. מבדיקה קצת יותר מעמיקה עולה שנושא האנטישמיות לא עלה בשיחת המנהיגים, שעסקה בנושא אחד, מרכזי: הפשרת היחסים בין ישראל לטורקיה.

אחרי הברכות ודברי הנימוסים, ארדואן מתח ביקורת חריפה על פעולות צה"ל בעזה, במהלך מבצע 'שומר החומות'. הסגנון הזה לא חדש לאיש בדרג המדיני. במסורת הזאת הוא החל מאז מבצע 'עופרת יצוקה'.

הנשיא הרצוג הגיע מוכן מהבית. הוא זוכר מתי החלו היחסים עם טורקיה להשתבש. זה קרה בכינוס הפורום הכלכלי בדאבוס, בשנת 2009, זמן קצר אחרי סיומו של מבצע 'עופרת יצוקה'. בפאנל שעסק במזרח התיכון, ישבו זה לצד זה, הנשיא הישראלי שמעון פרס וראש ממשלת טורקיה, ארדואן (כיהן אז כר"מ). כשהאחרון השמיע גינוי חריף על פעולות ממשלת אולמרט בזמן המבצע, השיב לו פרס בנחרצות. הטורקי לא אהב את זה, ובתגובה, תלש מעליו את האוזניות שדרכן האזין לתרגום הסימולטני ונטש בזעם את הכנס. זמן קצר אחר כך הודיע על החזרת השגריר מישראל ועל ביטול תמרונים צבאיים משותפים.

דה-פקטו, ההיתקלות עם פרס הייתה הטריגר הרשמי. רק מאוחר יותר נודע, שהייתה סיבה נוספת: ארדואן נפגע מכך שראש הממשלה אולמרט, שנפגש איתו ימים אחדים לפני פתיחת המערכה ברצועה, לא עדכן אותו על כך.

ובחזרה לשיחת השבוע. אין ספק שהנשיא החדש מביא איתו לתפקיד ניסיון עשיר בזירה הבינלאומית. רשת הקשרים שטווה בתקופת כהונתו כיו"ר הסוכנות היהודית, מרשימה. באחת הפגישות שקיימתי איתו, נחשפתי מקרוב ליכולת הנדירה שלו להרים טלפון לגורם בכיר במדינה מסוימת, ולסגור עניינים בשתי דקות.

יחד עם זאת, יש מי שמרים גבה על אובר פעילותו, כבר בשבוע הראשון לכהונתו, בזירה המדינית. בפרט, אחרי שהודיע במהלך המרוץ שיתמקד בענייני הפנים. "אני הולך להיות העובד הסוציאלי של הציבור הישראלי", חזר ואמר.

בהקשר לכך, היה מי שנזכר השבוע בנשיא שמעון פרס, שהביא לשיאים חדשים את האקטיביזם הנשיאותי בענייני החוץ.

4.
נציג ישראל השנייה

ח"כ דודי אמסלם יורק בשבועות האחרונים אש וגופרית כלפי סיעות הקואליציה. כשמדברים על איבה אותנטית בין חלקי הבית, מתכוונים ספציפית אליו ולנאומיו. יגידו עליו מה שיגידו, אבל אי אפשר לחשוד שהוא משחק את זה למצלמות. נראה שמשהו אמיתי כואב לו, מכעיס אותו.

נאומי הזעם שלו רוויים בטרמינולוגיה של 'אנחנו' ו'הם'. הם החלו בהיותו השר המקשר בין הכנסת לממשלה, ומאז שעבר לספסלי האופוזיציה זה הולך ומתעצם. הדמויות התחלפו. במקום אשכנזי (החצי מזרחי) הגיע סער (החצי כורדי); במקום גנץ (הרומני) בא בנט (האמריקאי), אבל הטיעונים אותם טיעונים. האשכנזים מצפון תל אביב, האליטות המתנשאות, מדירים אותנו המזרחיים.

יש לי הרבה מה לומר לאמסלם, אבל לפעמים צריך פשוט להקשיב. צלצלתי אליו השבוע וביקשתי להבין ממנו מה הרקע לטענותיו.

"כל ראשי מפלגות הקואליציה", טען, "הם צפונבונים; אשכנזים שמתגוררים בצפון תל אביב שבאו ממקום אחד מאוד מסוים. תעבור אחד אחד ותראה בעצמך: חוץ ממנסור עבאס כולם אשכנזים, אליטות.

"כשהיינו בממשלה היה לנו את אריה דרעי, את משה כחלון, את דוד ביטן, אותי. גם היום, חצי מהליכודניקים בכנסת הם ספרדים. אז מה אתה רוצה, שאגיד שאלקין ספרדי?"

אלקין לא, אבל יפעת שאשא ביטון, גדעון סער, מיקי לוי, מאיר כהן ומירב כהן, כן.  

"לא התכוונתי למוצא העדתי. ההתנהלות של כל מי שהזכרתי היא בסגנון אשכנזי. מדובר בצפונבונים, עשירים, שחיים בתוך הבועה של עצמם. לא מעניין אותם לא החרדים, לא עיירות הפיתוח, לא מסורת ישראל, לא כלום.

"יש כאן ממשלה שהוקמה בחטא. זאת ממשלה לא לגיטימית. פירורים של מפלגות, שאין בינן לבין עצמן שום קשר אידיאולוגי. כל יום מישהו אחר סוחט מישהו אחר, והערבים סוחטים את כולם. הממשלה הזאת היא נגד חרדים נגד מזרחיים ובעצם נגד כל דבר. רק נגד.

"הליכוד משלם מחיר כבד, באהבה גדולה, בגלל החרדים. בצד השני הם בנויים בעיקר על שנאת חרדים, לא על שנאת ליכודניקים.

"הבוחרים שלנו הם אנשים מסורתיים. זאת מפלגה שאוהבת את הדת ואת המסורת ותומכת בלומדי התורה. הליכוד הוא חומת המגן של המפלגות החרדיות, לא הפוך".

הצעת לנתניהו לזוז הצידה כדי להבטיח את המשך שלטון הימין?

"מה פתאום. על הפתק בבחירות היה כתוב: הליכוד בראשות בנימין נתניהו. אם היינו מתקפלים בזה לא היה לדבר סוף. כל פעם מישהו היה מגיע ומחרים מישהו אחר.

"בנט תכנן מתחילת הדרך את המהלך שלו. הוא רצה להיות ראש ממשלה עם שישה מנדטים. ואותו דבר סער, שרצה להיות במעמד מכריע בממשלה. הרי אם הם היו באים איתנו היינו משיגים עוד שני חברי כנסת ומקימים ממשלה. הם גנבו שלטון. אם הם היו מנצחים בכבוד הכל היה נראה אחרת".

אתה לא חושב שלהפרת ההבטחה עם גנץ יש חלק במצב שאליו הגיע הליכוד? אף אחד כבר לא האמין להבטחות שלכם.

"לאנשים יש זיכרון קצר. כשגנץ בא לשיחות איתנו הוא לא בא סתם. הכנסת הייתה בידיים שלו והוא רצה לחוקק חוק שמונע מנתניהו להתמודד בבחירות. הוא בעצם הגיע למשא ומתן עם אקדח ושם אותו על השולחן. על הרקע הזה הקמנו איתו את הממשלה. כשאתה בא ומחתים מישהו על הסכם עם אקדח ברקה, אל תבוא בטענות אחרי שהאקדח הוסר ומי שהרגיש ממך מאוים מסרב לקיים את מה שהבטיח כשהיה מאוים".