קרובים לנקודת הכרעה

1.

תכף ישובו חברי הכנסת מפגרת הקיץ אל החום המהביל של חוקי הרפורמה ומתווה הגיוס. מכולם, הסדר מעמדם של בני הישיבות יעמוד בחזית הסערה שתלווה אותנו בחורף הקרוב.

בנימין נתניהו מפציר בנציגות החרדית להניח לחוק. ממילא, טען, כשיגיע לפתחו של בג"ץ ייפסל. אם כך, עדיף להימנע מחקיקה ולגלגל את תפוח האדמה הלוהט לפתחו של ראש אכ"א האלוף יניב עשור. כשזה יגיע להכרעתו, מעריך רה"מ, הוא לא ימהר לחתום על צווי הגיוס. ואם יחתום, הפקודה תעצור בלשכתו של שר הביטחון גלנט.

החרדים, בדגש על יהדות התורה, בדגש על אגודת ישראל, לא מוכנים לשמוע. ההצעה הזאת, אומר לי השבוע מי שאומר, מלמדת לא מעט על מציעה: נתניהו ירחיק ממנו את הביקורת הציבורית, אבל יהפוך הלכה למעשה את כל בחורי הישיבות לעריקים.

מעבר למשמעות החוקית, את ההסתה התקשורתית זה בוודאי לא ימנע. מעתה היא תכונה בשם: עֲרִיקוּת.

הטייסים סרבנים; החרדים עריקים.

2.

קשה היה שלא להיתקף סחרחורת נוכח מתקפת הודעות הדוברות, שיצאו השבוע מטעם ראשי הסיעות החרדיות.

בצהרי יום שלישי התבשרנו על דרישה אולטימטיבית שהגישו לרה"מ במשותף דרעי, גולדקנופף וגפני לחדול מקידום הרפורמה. אם לא, התריעו, כשהחוקים יגיעו להצבעה במליאה – נתנגד קולקטיבית. חמש דקות אחרי קיבלנו הודעת תיקון מטעם יו"ר שס; מייד לאחריה שיגרה גם יהדות התורה הכחשה גורפת.

שלוש ההודעות טומנות בחובן מחלוקת עמוקה, שהולכת ומחריפה, בין השלישייה.

דרעי סבור כי רפורמת לוין היא זאת שעומדת בדרכו של חוק הגיוס ובגללה, ורק בגללה, תלמידי הישיבות יהפכו בקרוב לעריקי צה"ל. עמיתיו למפלגה האשכנזית חלוקים עליו. השקפתית וטקטית. לשיטתם, מה שלא יקרה, הציבור הכללי, בסיועה הנדיב של התקשורת, לא יקבל את מתווה השירות החדש.

עם רפורמה ובלעדיה.

דרעי מתחפר בעמדתו: בימים רגילים, הוא שב וטוען, הביקורת הייתה מוכלת והשיירה הייתה עוברת. עכשיו, בגלל המחאה, יהיו לא מעט חברי כנסת בליכוד שיתקשו לתמוך במתווה ההסדר. בראייתו, המסקנה המתבקשת היא לגנוז את הרפורמה.

השבוע גם נפגש בנושא עם שר הביטחון.

גלנט פועל בשבועות האחרונים לבלום את המשך החקיקה. הוא חשוף למספרי הטייסים שהפסיקו התנדבות וחשוף לממדי הפגיעה בכשירות הצבא. שבועות בודדים מהיום, הוא אומר, צה"ל יעמוד בפני מציאות שכמותה הייתה, אולי, במחדל יום הכיפורים.

המשמעות ברורה: אם תפרוץ, חלילה, מלחמה בצפון, חיל האוויר יתמודד עם אתגר לא פשוט. מטעמי צנזורה לא נרחיב מעבר לכך.

הפגישה עם דרעי נועדה לרתום אותו למאמציו להוציא עבור נתניהו את הערמונים מהאש. לצורך כך, גלנט עושה שימוש אפקטיבי במקל וגזר. הוא מתחייב לתמוך במתווה בתנאי אחד: שהחרדים יהיו שותפים למאמציו. אחרת, הוא מתריע, לא אוכל לחתום על החוק. אם הרפורמה תוקפא, המחאה תירגע ואז אתמוך במתווה.

דרעי סבר וקיבל. למיטב ידיעתי, אנשיו הם אלו שהדליפו את הידיעה הראשונה על דרישת החרדים שמעתה ואילך החקיקה המשפטית תקודם אך ורק בהסכמה. ולא, יתנגדו לה.

3.

לפני שנמשיך לגולל כרונולוגית את האירועים, חשוב לומר: הרציונל שעומד מאחורי התנהלות דרעי מבורך. זה עדיין מוקדם לאמוד את ממדי האסון – לא פחות – שהמיט לוין על הציבור החרדי. מה שטומי לפיד, יוסף פריצקי ושולמית אלוני לא הצליחו בשעתם לחולל ליהדות החרדית, מצליח עכשיו שר משפטים רדיקלי, עיקש ופתלתל, שבדרכו לשרוף את המדינה כולה החל קודם כל ביבנה וחכמיה.

אלו העובדות. לכן, גם אם יו"ר שס שגה טקטית, כוונתו רצויה וכולנו צריכים לברך עליה.

אם תרצו, זאת ליבת הפער ההיסטורית בין יהדות התורה לשס. בעוד שהראשונים התמקדו תמיד בצורכי המגזר ונמנעו מהתערבות בעניינים המתרחשים מחוץ לשטעטל, התנועה הספרדית, ברוח הנהגתו של מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל, שקלה את שיקוליה בהתאם לסדר היום הכללי. אין כאן מקום לחלוקת ציונים: שתי המפלגות פונות לקהלים שונים והתנהלותן בהתאם.

הדיווח הראשוני הכעיס מאוד את ראשי הליכוד. נתניהו ולוין, שבניגוד למה שמצטייר מתואמים ביניהם, התקוממו. לטענתם, הודעה כזאת, היוצאת מטעם שותפה קואליציונית בכירה, גוזרת דה־פקטו את גורלה של הרפורמה להמתה. אם ממילא אין רוב, יגידו ראשי האופוזיציה, אין סיבה להידברות; אין טעם לפשרה.

דוברו של רה"מ דרש גם מאנשי שס וגם מאנשי יהדות התורה להוציא הכחשה. דרעי ניאות ולשכתו הבהירה כי הוא שותף למאמצי הפשרה שעושה נתניהו.

ביהדות התורה זיהו את הלחץ והחליטו לנצל את המומנטום. בהכחשתם הודיעו כי מעתה ואילך לא תקודם חקיקה קואליציונית לפני שחוק הגיוס יעבור.

הנוסחה הזאת הצליחה להכעיס עוד יותר את לוין ונתניהו. מה זה תורם לקידום האינטרסים שלכם? שאלו בזעם את ראשי המפלגה.

הפעם, לשם שינוי, הם נתקלו בחומת סרבנות. משלא יצאה הודעת תיקון, נכנע הליכוד והוציא הודעה מטעמו המתחייבת לקדם גם את חוק הגיוס וגם את רפורמת לוין.

ואף על פי כן, קצת תמוה שמדיניותה של יהדות התורה נשמרת באדיקות גם בתקופתנו הכאוטית. הזעם שהביעו כלפי התדרוך של אנשי דרעי, נבע אומנם מכך שתוכנו לא תואם איתם, אבל בכל זאת יכלו לנשוך שפתיים ולהחריש. לגמרי לא מובן מדוע בער להם להוציא מייד הכחשה גורפת, כדי להוציא מליבם של צדוקים כוונה חרדית להוריד את גובה הלהבות.

איזה אסון יתחולל אם החרדים, שהיו הראשונים להיפגע מתוכנית החקיקה, יעמדו בפרץ ובכך ירוויחו שתי ציפורים: גם את העברת החוק באקלים פחות רעיל ומסית שמאפשר לחברים מתנדנדים בליכוד לתמוך, וגם להיתפס כמבוגר האחראי.

באגודת ישראל טוענים בתגובה: אנחנו לא מתערבים בנושאים שאינם קשורים אלינו. הגענו לכנסת לקדם את הדברים הנחוצים עבור הציבור ששלח אותנו. בראשם הסדרת מעמד בני הישיבות. החוק היה אמור לעבור כבר בראשית כהונת הממשלה. המתנו, הבלגנו, לא עוד. החמצן אזל. בחורי הישיבות תכף יהפכו לעריקים ואת זה לא נאפשר במשמרת שלנו. באשר לרפורמה, אנחנו מחויבים להסכמים הקואליציוניים ולכן אין לנו אפשרות להתנגד לה.

זאת ועוד: בכירים בסיעה החסידית מספרים כי המחיר שגלנט דורש מהם אינו קשור רק לנושא המשפטי. לדבריהם הוא מנסה לקדם פשרה, עם דרעי, גם במתווה הגיוס עצמו. לכן, הם אומרים, היה חשוב לצאת לתקשורת ולהבהיר שאין פשרה. לא במהות ולא בלוח הזמנים שהציבו לקואליציה. כלומר: המתווה יוגש כפי שסוכם, ועד שיוגש יהדות התורה לא תתמוך באף הצעת חוק ממשלתית אחרת.

רשמית, בליכוד מצהירים כי הם מחויבים להעברת המתווה.

נתניהו מבין שאזלו התירוצים. בלי החוק אין לו ממשלה. כעת, הנעלם הגדול הוא אם יצליח לגייס את כל חברי הקואליציה. נכון לעכשיו, במפלגת השלטון קיימים מספר חברים שתמיכתם בחוק מוטלת בספק. גלנט, דיכטר, דלל, קיש, גמליאל ואדלשטיין. אם הם יצביעו נגד, אין חוק. "ואם אין חוק", אומרים ביהדות התורה, "גם אין ממשלה".

עם כל הכבוד למחאה, מה שעלול באמת להפיל את הממשלה, כבר במהלך החורף הקרוב, הוא המתווה להסדרת מעמדם של לומדי התורה.

החרדים לא מוכנים יותר לשמוע תירוצים. "המתנו מספיק זמן", הם אומרים, "דחינו ודחינו. מעכשיו, זאת בעיה של נתניהו. אם הוא לא יודע להביא פתרון שימנע מתלמידי הישיבות להפוך לעריקים, אולי השותפות איתו לא מתאימה".

מספיקות אומנם שבע אצבעותיהם של ח"כי המפלגה האשכנזית כדי להפיל הצעות חוק קואליציוניות, אך ככל הידוע לי, גם תנועת שס תצטרף לדרישה האולטימטיבית. החברים החדשים ב'מועצת חכמי התורה' נמצאים בקשר הדוק עם גדולי האדמו"רים וקיים תיאום מלא בין בתיהם של גדולי ישראל. הקו המנחה ברור: בלי גיוס, אין ממשלה. "למה מחכים", אומרים האומרים, "שיעצרו לנו את הבחורים?"

לפי שעה המלכוד שאליו נכנס רה"מ גדול. הוא יודע שלא יהיה פשוט לשכנע חברים במפלגתו לתמוך בנוסחת החוק שדורשים החרדים.

כדי לגייס את קבוצת המורדים בליכוד, תכלול הצעת החוק מענקים מפליגים למשרתים בצה"ל.

האם זה מה שישכנעם? הכל תלוי ועומד בתגובה הציבורית. חזקה על נבחר ציבור שלפני שירים את אצבעו במליאה, יוציאה מחוץ לחלון ויבדוק להיכן נושבת הרוח. אם הפיצוי הכספי ימתיק את גלולת הפטור מגיוס, הסכנה לשלמות הקואליציה תחלוף. אם לא, הממשלה תסיים את דרכה.

5.

יובל אוזנה הוא יזם הייטק חרדי.

גדל בשכונה ירושלמית, בבית דתי לאומי, ואת השירות הצבאי עשה בחיל הים. כשהשתחרר החל לעבוד במחלקת המכירות של אחת מענקיות הטכנולוגיה בעולם.

אופיו האוונגרדי הוביל אותו מהר מאוד לזירה העסקית. הוא חבר לכמה שותפים ויחד הקימו חברת סטראטפ בועטת. ודווקא אז, כשהקריירה החלה לנסוק, הציץ בעולם החרדי ונפגע. או כפי שנהוג לכנות זאת בימינו: הציץ ונשרף.

"לא קרה אירוע מכונן", הוא אומר. "היה לי חבר, גם הוא סרוג, שהתפלל איתי בבית הכנסת והפך לחרדי. ראיתי את התהליך שהוא עובר והתעניינתי. הוא סיפר לי שאבא שלו לומד באיזו ישיבה שבראשה עומד רב מסוים. אמרתי לו 'קח אותי איתך; מעניין אותי לראות במי מדובר'. הגעתי לשם, ולא התלהבתי במיוחד. הייתי שם חצי שעה-שעה וירדתי. למטה היה בית מדרש. נכנסתי וחטפתי הלם תרבות. עשרות זקנים ישבו ולמדו בקול ובהתלהבות עצומה. קיבלתי מכך חלישות הדעת. היה להם ריח של פעם והוא תפס אותי. זה היה הרגע שבו החל אצלי המהפך".

שני עשורים חלפו. מאז אוזנה מתקדם בציר מקביל: חצי יום הוא מקדיש ללימוד תורה, מהצהריים ואילך מתמקד בעסקיו. כולם בתחום החדשנות והטכנולוגיה.

הוא נמנה עם מייסדי WalkMe (ווקמי), שמתמחה בפישוט טכנולוגי לתוכנות מורכבות. לפני כשנתיים הונפקה בוול סטריט לפי אומדן של 2.6 מיליארד דולר.

אם יש משהו שעל הקמתו הוא ממש גאה, זאת חברת התוכנה שהקים, OZ, שבה הוא מכהן כבעלים יחיד. החברה נותנת שירותים למשרדי ממשלה, בנקים, ענקיות הביטוח ותעשיית החדשנות. האזרחית והביטחונית.

הנחת והסיפוק נובעים לדבריו מהזכות שניתנה לו לפרנס עשרות משפחות בני תורה. "במשך השנים", הוא אומר, "דיברו הרבה על שילוב נשים חרדיות בהייטק. לצערי, מלבד דיבורים כמעט דבר לא נעשה. היו מזמינים אותי לשולחנות עגולים, לוועידות רבות משתתפים. דיברו שם תמיד על מה חסר אבל אף פעם לא הציעו פתרון מעשי.

"אותי זה מאוד תסכל. כשהתחלתי להציע פתרונות, לא מצאתי פרטנרים. הרגשתי שמאוד נוח לכל אותם ארגונים להישאר בפוזיציה שמנציחה את הבעיה ולא פועלת לפתרונה. היה להם חשוב להמשיך ולספר 'למה זה לא עובד'. להם זה אולי יצר הרבה עניין וכסף, אבל למגזר החרדי זה לא הביא בשורה. יש כל מיני עמותות שמרוויחות מלספר מה לא בסדר. זאת התוכנית העסקית שלהן. את המחיר משלם הציבור".

אוזנה החליט להרים את הכפפה. "הקמתי ועדת היגוי עצמאית וחיברנו אלינו מנהלים בכירים בחברות ההייטק המובילות. ישבנו על גיבוש תוכנית אופרטיבית למצוקת התעסוקה ויצאנו לדרך".

13 שנה אחרי שהוקמה 'עוז תוכנה' מעסיקה כיום יותר מ־100 נשות אברכים. מלבד הפרנסה המכובדת, מנהליה מקפידים על השמות במקומות המתאימים לאורח החיים החרדי. "אני נחשף", הוא אומר, "למקרים מצערים שגבו מחירים רוחניים כבדים מעובדים חרדים. כשייסדתי את החברה, היה לי חשוב לדאוג למקומות עבודה שלא רק מתגמלים אלא גם שומרים על העובד או העובדת בהיבט הערכי".

בתוך עמו הוא יושב. קולות המחאה נשמעים היטב מבעד לחלון משרדו. חבריו, ראשי ההייטק, נמנים גם עם ראשי המוחים. אוזנה חש לא בנוח. "אנשים כאובים, מפוחדים", הוא אומר, "אולי לא בצדק, אבל מפוחדים. צריך לזכור: הם לא האויבים שלנו. אלו אנשים שלחמו במלחמות ישראל, הקימו מאפס את תעשיית ההייטק, ועכשיו מרגישים שהמדינה כפי שהם הכירו אותה משתנה לנגד עיניהם.

"הנהגה חכמה הייתה מטה אוזן. בוודאי שלא הייתה שועטת קדימה וממשיכה בחקיקה חד צדדית. אני לא מבין מה כל כך בוער. אם יש כאן פלח אוכלוסייה שעבורו מדובר בקטסטרופה, היה מתבקש לקיים איתו הידברות".

שלא תטעו. הוא סולד מפוליטיקה. אין לו עניין בהבעת עמדות בנושאים קוֹנְטְרוֹבֶרְסָלִיִּים. אולם, כשזה נוגע לפגיעה אפשרית בתעסוקת האוכלוסייה החרדית, הוא מרגיש צורך לומר את שעל ליבו. "יש כשל מתמשך", אומר אוזנה, "בהנגשת העמדה החרדית. אי אפשר לנקוט צעדים, להתעלם מהאופן שהם נתפסים בציבור, ולחשוב שעולם ימשיך כמנהגו.

"הציבור החרדי לא מדוברר נכון. בתור מישהו שלא גדל כחרדי וכיום מגדל את ילדיו בחינוך חרדי, חי אורח חיים חרדי ומאמין בהשקפה החרדית, אני יכול לומר שכל מה שחסר לנו הוא הסברה נכונה. כשאני מתקשר עם בכירי המשק ומתווך להם את הדברים בשפתם, הביקורת מתפוגגת. כמעט לא נותרות נקודות חיכוך מהותיות. לכן אני סבור שהבעיה המהותית היא בעיית תקשורת".