ישראל יוסקוביץ
כ"ג טבת התשפ"ב
מחיר השעטנז: כשממשלה מורכבת מאסלאמיסטים ופציפיסטים טהרניים, קשה מאוד לנהל מאבק בנגיף מסוכן >> איך להרוויח זמן: מקורבי בנט מנסים להסביר את הרציונל שלו בהתמודדות הנוכחית >> וגם, שיחה מרתקת עם אמיר חייק, שנבחר לשגריר ישראל באיחוד האמירויות >> ועוד שיחה מדאיגה בעקבות פרסום דו"ח העוני השנתי
1.
יש משהו מאוד לא הוגן באופן ששרי הממשלה נוהגים ביושב בראשם. חולשתו הפוליטית מאפשרת להם להעבירו לפני כל החלטה מסכת ייסורים, והציבור מגיש על כך את החשבונית. הדברים אמורים באשר לכלל הנושאים הנפיצים העולים לדיון, וביתר שאת בנוגע להחלטות האמורות להתקבל במסגרת המאמץ להרחקת רגע התפרצות וריאנט האומיקרון בישראל.
תפקידה של ממשלה, כל ממשלה, להבטיח את שלום אזרחיה. גם מדינה הנחשבת למופת של דמוקרטיה, תנקוט צעדים שבימי שגרה מגבילים את זכויות החופש לפרט. לכן, העליהום שפרץ השבוע בישיבת הממשלה, שעה שבנט ביקש לבדל בין ילדים מחוסנים לאלו שטרם עשו זאת, חמור ומקומם.
ממשלת השעטנז המכהנת מורכבת (בין היתר) מאסלאמיסטים, פציפיסטים ומייצגי זרמים רדיקלים מתנגדי חיסונים. אלו מתואמים תיאום מלא עם האנרכיסטים והתימהוניים העוברים ממחאה למחאה ומממשלה לממשלה; אתמול הפגינו נגד ראש ממשלה המכהן בצל כתבי אישום, ועכשיו הוחלפו השלטים לטובת המאבק בחיסונים כשזעקות הגעוואלד העולות מהמגאפונים מבכות את קץ הדמוקרטיה.
הארגונים ההזויים שמתדלקים את הפוליטיקאים הנתמכים על ידם, נמנים ברובם עם מארגני 'מחאת בלפור'. מיעוט שרים, בראשם השר לענייני כלום ושום דבר אלי אבידר, מחויבים להם פוליטית ומסונכרנים איתם מלא-מלא. ומכיוון שבממשלת מיעוט עסקינן מתקשים קברניטיה לפסוע צעד קטן ללא תמיכתם.
חומרתה של התופעה מתבררת כשנחשפים לנתונים: לאורך השנים, מחלות שהיו על סף הכחדה התפרצו מחדש ביתר שאת במדינות שאזרחיהן הושפעו מתנועות ההתנגדות לחיסונים. המספרים מראים שבמקומות אלו זינקה התחלואה פי עשרה עד מאה בהשוואה למדינות שבהן שיעור המתחסנים נותר יציב. זאת ועוד: דו"ח ארגון הבריאות העולמי שפורסם בשנת 2019 מציב את המגפות הנובעות מסרבני חיסונים כאחד מעשרת האיומים הגדולים ביותר על האנושות.
אם נכונים הדברים באשר למגפות עבר, על אחת כמה וכמה נכונים הם באשר למגפה הנוכחית. וזאת מפני שההתנגדות לחיסונים בימים עברו נבעה מבורות שגררה חרדה ופחד, ואילו כיום, חלק לא מבוטל מתנועות ההתנגדות מייצגות אוכלוסיות משכילות ומבוססות, וכוונות אחרות מסתתרות מאחורי פעילותן.
בזמן שהעולם מוטרל בווריאנטים מתפרצים, מצאו הטהרנים זמן להאביס את הציבור במידע כוזב נגד התחסנות תוך ערעור הביטחון במערכת הרפואית. זה מתחיל במחאה נרגשת על הניסויים שנעשים בבעלי חיים, ממשיך בסיפורי עלי-באבא על תופעות לוואי, עובר בתחנות הזויות נוספות ובדרך כלל מסיים את המסלול באינטרס כלכלי כזה או אחר שאיכשהו תמיד מתגלה באיחור.
- מדינה מתוקנת, המתכתבת בראש ובראשונה עם טובת אזרחיה, צריכה וחייבת לכפות חיסונים על כלל האוכלוסייה. נקודה. זהו מהלך נכון, צודק והכרחי. מלחמת ההתשה שמנהל ראש הממשלה עם שרים בכירים, הפוזלים לבייס הפוליטי, מעוררת שאלות קשות על טוהר כוונתם ושיקול דעתם.
יושבים שרים בממשלה, הרואים את הנתונים, שומעים את המומחים ומבינים היטב באיזו סיטואציה אנחנו נמצאים, ובכל זאת, כדי לשמור את גרעין התמיכה הקולני שאולי ואולי יסייע להם ביום פקודה, הם גררו רגליים במשך שבועות ארוכים והקשו על ראש הממשלה להקדים חיסון לווריאנט וצעדים נוספים שיקדמו את פני הרעה.
חשוב להבין: הגלים ששוטפים את אירופה וארצות הברית עושים את דרכם אלינו בגלל גודלה המשמעותי של אוכלוסיית ה'לא מחוסנים' באותן מדינות. כשיגיעו לכאן, אם מספר המחוסנים יישאר כפי שהוא, אנחנו נחווה, כך לפי הערכות, התפרצות שטרם ראינו כמותה; גם לא בגל הראשון.
"מהרגע הראשון בנט חתר לקנות זמן", אמר לי השבוע שר בכיר. "הוא הניח בפנינו תוכנית עבודה מרשימה וביקש שניתן לו את ברכת הדרך. לצערי, היו שרים שגרמו לכך שהזמן שקנינו, באמצעות הבוסטר וסגירת נתב"ג לכניסת זרים, בוזבז לחינם; לא הצלחנו להעביר החלטות חשובות שהיו יכולות למנוע גל חמישי".
לפי המומחים השולטים בגרפים, אם מחר בבוקר יגיעו מאות אלפי אזרחים להתחסן, זה אמנם לא ימנע את ההתפשטות, אך כן ימזער נזקים. כלומר: הווריאנט ייאלץ להאריך בעוד פרק זמן את הסיבוב עד שיצליח להדביק מספיק חולים שיעמידו את בתי החולים באותה בעיית תפוסה שבה היו בגל הראשון. "כל יום נוסף", אומר לי כבוד השר, "הוא עוד יום לטובת עדכון גרסה לחיסונים והבאת התרופה לארץ; אנחנו משחקים על זמן".
יגידו מה שיגידו על נפתלי בנט, גורמים שהשתתפו בשבועות האחרונים בדיוני הקורונה התרשמו מהאופן שבו הוא מנהל את האירוע. "אתה רואה אדם שמגיע מוכן לכל ישיבה, מונח בפרטים ויודע בדיוק מה צריך לעשות", אומר לי אחד מהם. "התסכול הגדול הוא שמצבו הפוליטי הקשה עליו במשך כמה שבועות ליישם מהלכים שהיו יכולים למנוע את הגל החמישי".
"מגפה מורכבת כזאת חייבת ניהול של מפקד אחד", אומר משתתף אחר. "אי אפשר לנהל את המגפה עם כמה מפקדים כשכל אחד פוזל לבייס שלו".
ויש גם את השיקול הכלכלי. שר האוצר ליברמן, הגיע השבוע לקבינט הקורונה חדור רוח קרב ומטרה אחת: למנוע בכל מחיר סגר. לרגע נדמה היה שאלי אבידר, חברו בעבר ויריבו בהווה, מדבר מתוך גרונו. "אנחנו חיים עם האומיקרון כמו שאנחנו חיים עם שפעת", אמר.
האמת היא, שלא יריבו מדבר מגרונו אלא פקידי משרדו שדוחקים בו לעמוד כחומה בצורה מול כל ניסיון שיוביל לסגירת המשק. "אם יהיה סגר", אומר לי השבוע בכיר באוצר, "לא יהיה מנוס מחלוקת מענקים, וזאת תהיה טעות חמורה. אחרי שצלחנו את הגלים הקודמים ואחרי נתוני הצמיחה המרשימים בשנה האחרונה, אנחנו נאבד הכל אם נחזור על השגיאות שעשתה הממשלה הקודמת כשהטילה סגרים מיותרים שעלו לנו עשרות מיליארדים".
זה לא סוד שמאז שנכנס לתפקידו בחר ליברמן בגישה הפוכה מזו של קודמו ישראל כץ: הוא פועל בשיתוף פעולה הדוק עם הדרג הפקידותי ומתיישר לפי הרוח הנושבת מאגף התקציבים. "לא אסכים לתת פיצויים גם אם הקבינט יחליט על הגבלת התקהלויות", הודיע בישיבה.
בתחילתה גם הביא מספרים מופרכים המראים כביכול שרק שנים-עשר אנשים בכל העולם מתו מהווריאנט. רק אחרי שפרופ' שרון אלרעי פרייס עימתה אותו עם נתוני האמת מדרום-אפריקה – המראים ששם לבד נפטרו מהזן החדש תשע מאות איש ובהם שבעה ילדים – חזר בו מהנתון, תוך שהוא גוער באנשי משרד הבריאות ובשר ניצן הורביץ. "משרד הבריאות צריך לעדכן אותנו מידי יום על הנתונים", אמר. "ניסיתי הבוקר לברר במשרד הבריאות (את הנתונים) ונאמר לי שיש כשנים-עשר מתים מאומיקרון. אם יש נתונים אחרים בבקשה תעדכנו את השרים; גם במצב של חולים קשים, גם במונשמים וגם בתמותה מאומיקרון. לנו זה מאוד חשוב לדעת".
אם חשבתם שהטעות במספרים הביאה לשינוי בעמדתו, טעיתם. "כרגע", אמר, "אתנגד בתוקף לכל מגבלות התקהלות". כלומר, לא רק לסגר אלא לצעדים הרבה יותר מרוככים. איילת שקד המקורבת לשר האוצר ניסתה לשכנעו להתיישר עם יתר השרים. "אם זה יימשך", אמרה לו, "בחודש הבא ניכנס לסגר מלא". גם ראש הממשלה בנט ניסה לדבר על ליבו אך נתקל בבטון. "סגר", שב ואמר שר האוצר, "לא בא בחשבון ונכון לעכשיו גם לא מגבלות אחרות".
ואפרופו משרד האוצר ובכיריו, ממליץ לכם מאוד להאזין השבוע לפרק הפותח את סדרת הפודקאסט הכלכלי מבית 'משפחה', שבו מתארח אסף וסרצוג, סגן ראש אגף התקציבים באוצר, שלוקח אותי לסיור מרתק ובלעדי במקום הכי מסקרן במדינה: אגף התקציבים באוצר.
בין היתר, הוא מתייחס לחשיפה על כך שאנשי האגף השתתפו במשא ומתן הקואליציוני עם רע"מ; מדבר על המתח המובנה בין הפוליטיקאים לפקידי האוצר; חושף את מסכת הלחצים מצד הטייקונים על אנשי המשרד; ומנסה להסביר מה עומד מאחורי ההחלטה השרירותית להטלת מס קנייה על מוצרי החד פעמי. (להאזנה טלפונית חייגו: 02-6523820)
4.
חמש וחצי שנים שיו"ר שס, אריה דרעי, עובר מסע ייסורים בשידור חוזר. אחרי מאסר לא פשוט, גלות ממושכת מחוץ למערכת הפוליטית וקמבק שקרטע בתחילתו, הצליח בשנים האחרונות לחזור לימיו הגדולים. ובדיוק אז, כשמעמדו בתנועה חזר לימיו היפים, הפציעה העננה הפלילית.
בסבב הקודם, דרעי בחר בזכות השתיקה בחדרי החקירות ובזכות המחאה בעצרות ובאולפני התקשורת. הפעם נקט גישה הפוכה: בחדרי החקירות דיבר ואילו בחוץ שתק. אפשר להעריך שזה לא היה לו פשוט. ראינו בשנות ה-90' למה הוא מסוגל וכמה מנדטים גרף כשניהל קמפיין על הראש של הפרקליטות ומערכת המשפט. ואם נכונים הדברים באשר לפרשייה ההיא, על אחת כמה וכמה בפרשה הנוכחית שהיועמ"ש עצמו העיד בקולו כי אפילו עכבר לא הוליד ההר. "תיק דרעי בא אלי כתיק שחיתות מאוד חמור", אמר. "חקירה של נושאים ודברים כאילו שזה נראה וואו, גדול, כן? מהתיק הזה לא נולד אפילו עכברון… פשוט כלום".
העניין הוא, כך לדברי היועץ, שבמהלך החקירה גילו החוקרים סימנים לכאורה לעבירות מס והלבנת הון. משכך, אמר מנדלבליט שלא היה מנוס מלחקור זאת ולגבש החלטה.
בימים האחרונים, אחרי משא ומתן ממושך שקיים עם פרקליטו של דרעי, עו"ד נבות תל צור, גיבשו הצדדים מתווה לעסקת טיעון. במסגרתה, יודה יו"ר שס בעבירות המיוחסות לו – אבל יטען שאלו נעשו ללא כוונה פלילית – יפרוש מהכנסת אך יישאר בתפקידו בתנועה, ואילו הפרקליטות לא תדרוש מאסר בפועל והטלת קלון – בכפוף לכך שהיועמ"ש יסכים לקבל הודאה במעשה ללא כוונה פלילית (-אם ההודאה תכלול כוונה פלילית, חוקית הוא לא יוכל להימנע מהטלת קלון).
לפיכך, בהנחה ובתקווה שהסדר הטיעון יאושר בבית המשפט, נושא הקלון ייעדר ממנו, ועל כן יוכל לשוב ולהתמודד בכנסת הבאה ואף להתמנות לתפקיד שר.
מלבד העתירות שיוגשו לבג"ץ מייד אחרי החתימה על הסדר הטיעון, סביר להניח שיוגשו עתירות בעת שיבקש לשוב לזירה הציבורית. משפטנים שעימם שוחחתי טוענים, שדינן להידחות על אתר מסיבה פשוטה: ברגע שהתיק נסגר, ולא משנה מאיזו סיבה, ובהיעדר החלטה שיפוטית על קלון, אין שום דרך למנוע מאריה דרעי לשוב למערכת הפוליטית.
החשש הוא מפני לחץ תקשורתי שיופעל נגד עסקת הטיעון וישפיע על השופט לדחותה; או לחלופין, יגרום לו להשתמש בסמכותו להטיל קלון גם כשזה אינו מופיע בהסדר הטיעון.
היכרותי עם אמיר חייק, שגריר ישראל באיחוד האמירויות, מתחילה מהתקופה שבה שימש מנכ"ל התאחדות התעשיינים. לקומה האחרונה ב'בית התעשייה' השוכן ברחוב המרד התל אביבי, הגיע אחרי שורת תפקידים בכירים שמילא בשירות הציבורי; קודם מנכ"ל מכון הייצוא, אחר כך מנכ"ל משרד הכלכלה ואז גיחה קצרה לסקטור הפרטי כנשיא 'טסקום' ו'אלקטרוניקס-ליין' ומשם לניהול התאחדות התעשיינים, נשיאות התאחדות המלונות, יו"ר תאגיד המחזור אל"ה – ועם הקמת הממשלה החדשה מינה אותו שר החוץ לפיד לשגריר הראשון של ישראל באיחוד האמירויות.
חייק הוא אחת החידות הגדולות שקיימות במגזר הציבורי. הוא עשה כל כך הרבה תפקידים, קשריו העסקיים כל כך ענפים ואתה שואל את עצמך איך עדיין לא פגה התלהבותו משירות כל כך ממושך ולא מתגמל. כשאני שואל אותו על כך הוא מתקשה להבין על מה אני שח. "כשתגיע לביקור", הוא אומר, "תבין בעצמך איזו משימה מאתגרת וממלאת היא השליחות הדיפלומטית באמירויות. המשימה שלי היא למסד את היחסים בין המדינות ולתרגם אותם להיבטים כלכליים.
"האתגר שלי הוא להביא למצב שהרבה מאוד חברות קטנות ובינוניות, משתי המדינות, יעשו עסקים יחד. כדי שזה יקרה, אני פועל עם הצוות שלי בהרבה מאוד תחומים: חדשנות, סייבר, טכנולוגיה פיננסית, רפואה מרחוק, תרבות וחינוך.
"יש כאן הנהגה שאתה לומד הרבה מיכולת התכנון והביצוע שלה", אומר השגריר הישראלי באבו דאבי. "זה בהחלט גורם לאיזושהי תחושת החמצה על ההתנהלות הבירוקרטית המסורבלת שקיימת בישראל. באמירויות, לפני כל החלטה מתקיים דיון עומק, אבל כשהיא מתקבלת העסק עובר מאוד מהר לביצוע".
חייק מביא לדוגמה את 'איי התמרים' השוכנים בחופיה של העיר דובאי. "לקח לאמירותים חמש שנים לבנות את שלושת האיים הללו מהרגע שהוחלט על כך. לצערי, אצלנו רק הוועדות יכולות לארוך חמש שנים ורק אז יתאפשר להגיש ניירת.
"זאת לא מחלה רק של ישראל, אלא של מדינות רבות בעולם המערבי", הוא אומר. "הרבה מדינות, כולל אנחנו, לא השכילו להרוג את הבירוקרטיה כשהייתה קטנה. יש לנו הרבה מה ללמוד מבניית אסטרטגיה, תוכניות עבודה ויישום מהאמירותים.
"היה לי מרצה באוניברסיטה שהיה כותב על כל טופס בחינה: נא לקרוא את השאלה עשר פעמים ולענות פעם אחת ולא ההפך. האמירותים קוראים עשר פעמים, בונים תוכנית מסודרת, ועומדים בלוחות זמנים שקבעו. כבר היום הם מתכננים איך ייראו הערים שלהם בעוד חמישים שנה. זה מאוד מרשים.
"אני חושב שהקשר בין ישראל לאיחוד האמירויות יכול לתת ערך מוסף עצום לשתי המדינות, ובמקרה הזה אחת ואחת יכול להיות אחת עשרה ולא שתיים".
קשרי המסחר ענפים, אמרתי, אבל בהיבט הצבאי-מדיני אנחנו רואים התקרבות בין האמירויות לאיראן; זה לא אמור להדאיג אותנו?
"איחוד האמירויות", הוא אומר, "היא מדינה שסוברנית לנהל את יחסי החוץ שלה באופן שהיא מבינה. אני לחלוטין לא מודאג לקשר בינינו. יש לנו הרבה מאוד אינטרסים משותפים: כלכליים, אזוריים וגלובליים. אלו יחסים שמושתתים על מערכת רחבה של אינטרסים".
תאר לי בבקשה את סדר יומו של שגריר במדינה ערבית שזה עתה כוננה איתנו יחסים רשמיים.
"בימים אלו אנחנו שוקדים על הקמת הקרן המשותפת שעליה הכריזו ראש הממשלה בנט ויורש העצר השייח' מוחמד בן זאיד, בפגישתם בשבוע שעבר. לצד זאת, אנחנו מקדמים פעילויות בתחום הסטרטאפים והחדשנות, הרבה מחקרים משותפים, פרויקטים ומיזמים לצעירים וקשרי מסחר ענפים בין עסקים ואנשים.
"נוסף על כל זה, אל תשכח שאני גם עסוק בבניית שגרירות חדשה ובקליטת אנשים חדשים. ההכרזה על הנורמליזציה הייתה לפני קצת יותר משנה ויש הרבה מאוד נושאים שצריכים לדאוג להם; התחלנו הכל מאפס. לא רוצה להישמע מתבכיין, אבל בממוצע אני ישן שלוש שעות בלילה".
בבוקר שלישי, במסגרת יום דיונים מיוחד שקיימה הכנסת על מצב העוני בישראל, פרסם ארגון 'לתת' את דו"ח העוני השנתי.
הנתונים העולים ממנו קשים לעיכול: שש מאות חמישים ואחד אלף ממשקי הבית, הכוללים מיליון ומאה אלף ילדים, מוגדרים בהגדרה המחמירה – עוני. נוסף עליהם, כרבע מאוכלוסיית ישראל הידרדר ממעמד הביניים למעמד חדש שנמצא בסכנת גלישה אל השכבה החלשה בחברה הישראלית.
"אלו אנשים שהתפרנסו בכבוד ונמנו עם מעמד הביניים אבל בקורונה צברו חובות, איבדו פרנסה ונקלעו לקשיים שמעמידים אותם במצב כלכלי קשה מאוד" – אומר לי מנכ"ל 'לתת' ערן וינטרוב. "זאת תופעה שאנחנו חושבים שהיא מאוד משמעותית, מכיוון שאם תהיה התרסקות של אותן משפחות זה יחמיר את המצב הקשה ממילא שבו אנחנו נמצאים.
"ישראל נחשבת לאחת המדינות העניות ב-OECD", אומר וינטרוב. "זה היה נכון לפני הקורונה, ואחריה המצב החמיר עוד יותר: שיעורי האבטלה עדיין כפולים ממה שהיו בטרום המשבר, אלפי משפחות שנקלעו לחובות ולקחו הלוואות בתקווה שישובו למעגל העבודה לא הצליחו לעשות זאת והמצב לא פשוט".
מה לדעתך המדינה צריכה לעשות כדי לשנות את המצב?
"צריך להשקיע המון בהכשרות מקצועיות בהיקף הרבה יותר נרחב ממה שקיים היום".
איך אתם מגבשים את הנתונים שלכם?
"אנחנו מודדים עוני בצורה רב-ממדית. בין היתר, אנחנו בודקים מהי מידת המחסור של אנשים ביחס לצרכים שדרושים וחיוניים לקיומם – בתחומי דיור, חינוך, בריאות, התמודדות עם יוקר המחיה וביטחון תזונתי.
"מערכת החינוך למשל, לא משמשת כלי לצמצום פערים, וההוצאה הפרטית על חינוך עולה, וכך גם בנושא הבריאות. קיימת בשכבות החלשות בעיית נגישות לשירותי בריאות וחינוך. בתקופת הקורונה, שבעים וחמישה אחוז מ'נתמכי הסיוע' אמרו שהיה להם קושי בלמידה מרחוק, ושבעים ושלושה אחוז אמרו שיש להם מחסור בציוד לימודי. אלו דברים שהממשלה יכולה הרבה יותר לסייע".
מדברים הרבה על הצורך לטלטל את מערכות הרווחה אבל זה לא קורה; מה הסיבה לכך?
"בממשלות ישראל אף פעם לא היה גורם אחראי, מתכלל, על הטיפול בעוני; לכן אין תוכנית ואין יעדים. אנחנו מציעים כבר תקופה ארוכה לגבש תוכנית רב-שנתית שתכלול יעד ברור לצמצום העוני ושתופקד בידי גורם מתכלל אחד שיהיה אחראי על יישומה.
"קיימים מספר משרדי ממשלה שמסייעים בצורה כזאת או אחרת לאוכלוסיות מוחלשות: משרד הרווחה, המשרד לשוויון חברתי, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ומשרד החינוך. הבעיה שאין סינרגיה ביניהם. לדעתנו, מי שצריך לתכלל את כל הנושא הוא משרד הרווחה, או משרד ראש הממשלה או רשות לאומית ייעודית שתוקם לצורך כך.
"הייתה ועדה למלחמה בעוני שהגישה המלצות אבל רק כ-30% מהן ייושמו בפועל. זה קרה כי אין גורם מתכלל. עד שהוא יגיע, הצענו לחוקק את המלצות הוועדה ולחייב את משרדי הממשלה ליישם אותן".
