"אנו מתקרבים לראש השנה אשר בו ייכתב גזר הדין של כל אחד ואחד מי יחיה ומי ימות, ועל הנידונים לחיים ייכתב מי יתייסר ומי ישלו מי ינוח ומי ינוע… הן אמת שבשעה שתוקעין בשופר בראש השנה הקדוש ברוך הוא עובר מכסא דין לכסא רחמים, אך על מנת לזכות לרחמיו של הקדוש ברוך עלינו להיות ראויים" (לעבדך באמת, הגה"צ רבי דב יפה).
לא מזמן, בתי בת החמש עשרה ישבה על הנדנדה בחצר ודיברה עם חברה להנאתה. זה היה לילה קיצי של סוף החופש. אני יצאתי עם בעלי והיא נותרה לשמור על הילדים. הכל היה נראה פסטורלי. החום נשבר, רוח נעימה נשבה ולטאה קטנה חלפה בין עצי הפרי שבחצר. אבל הלטאה רשרשה יותר מדי, והבת שלי קמה לבדוק מה יש לה ללטאה שככה היא בוחשת בין האבנים.
את הרגע הבא היא לא תשכח. בין העצים היה גוף שחור גלילי מאוד, גמיש וארוך. נחש! נחש ענק שזחל ממש לצידה. ובדיוק הבת הזאת, שמוכנה גם להוריד דמעות על פרפר לילה… היא לא יודעת איך היא עשתה את הדרך עד הבית, אבל היא עשתה זאת בפסיעה אחת ענקית, סגרה את כל הדלתות, החלונות והרשתות בכל הבית ורק אז התקשרה ובכתה בהיסטריה, אמא תחזרו, יש נחש ענק בחצר.
עד שבאנו הנחש הלך לדרכו לחיים טובים ולשלום, והלוכד הנחמד (באמת) שהתקשרנו אליו באמצע הלילה התחיל להסביר שאפשר ללכוד נחש רק אם שומרים על קשר עין איתו עד שבא הלוכד. "הנחש שלכם כנראה בסביבה", הוא אמר, "וכנראה יחזור. תתקשרו אלי בפעם הבאה שתראו אותו, ואל תורידו ממנו את העיניים".
התחלחלתי. בכל פעם שנצא מהבית נסתכן במפגש עם נחש חביב מסוג פתן שחור… ואפילו לא נוכל לברוח. כי נצטרך להשגיח על הוד מעלתו. בעין אחת לחפש באנשי קשר את המספר של הלוכד ולהתקשר אליו, ובעין השנייה להמשיך להסתכל על הנחש המתפתל בחן לאורך הגינה עד שיבואו לקחת אותו. אין סיכוי שבעולם. אני לא עושה בייביסיטר לנחשים.
אתה גוזר עלינו מצור? מאסר בית? שאלתי את הלוכד. אבל הוא צחק, ברור. מה זה בשבילו נחשים? חיות מחמד.
הייתי חייבת פתרון אחר. לא רוצה לראות נחש. לא אני ולא בני ביתי. לא לחלום עליו בלילה וודאי שלא לעקוב אחריו עשרים דקות.
פתאום היה לו רעיון אחר. "מה יש לכם בבית?" הוא שאל. "נחש מגיע לערמות פסולת, לגזם, לעשבייה גבוהה, לעכברים, לציפורים בכלוב". רגע, משהו נצנץ בי, אולי האוגרים? לבת שלי יש כלוב קטן עם אוגרים סיביריים. זה?
"זה", אישר הלוכד. "הנחש מריח את האוגרים. תיקחו אותם והוא לא יחזור".
נשמתי בהקלה. באותו הלילה האוגרים עברו בחשאיות לגור במקום אחר, וככה התפטרתי בבת אחת מהנחש וגם מהאוגרים…
"בספר חסידים יחד פרק שלם לסגולות ורפואות קלות המועילות לכפרת עוונות. בתחילת הפרק הוא מספר על שר אחד שבעת מסע ציד ננשך על ידי שועל וכתוצאה מכך נחלה מאוד ונטה למות. כמובן שטובי הרופאים עשו כל שביכולתם על מנת לרפאות את השר והשתמשו בסמי רפואה יקרים מאוד, אך העלו חרס בידם, עד שאחד ממשרתי השר ליקט מיני עשבים הידועים לו, בשדה, ויכתוש את העשבים במכתש וישם על רגל אדונו יום או יומיים. וביום השלישי נתרפא השר והלך על רגליו ויהי לפלא" (שם).
הדרך הרגילה לזכות בדין היא בלתי אפשרית עבורי, אישה מתרוצצת ועסוקה שכמותי.
יש נשים מורמות מעם שיכולות ללכת בדרך הרגילה. לטפל חזיתית בנחשים של היצר הרע, לשמור על עצמן, להתמודד, לחזור בתשובה בדיוק לפי הספר, לומר מחזור שלם של תפילות וכוונות…
ויש אנשים כמוני, שמבקשים להם דרך קיצור. הנחש הזה גדול עלי, אני צריכה משהו שפשוט יגרום לו לרדת מעל צווארי. אני צריכה עצה נוספת להצליח בדין, דלת אחורית כזאת שאפשר לדפוק עליה ישירות, ואין משמר שלם של טקס שצריך לעבור.
"וכתב ב'ספר חרדים' שכשם שבחולי הגוף יש תרופות פשוטות המיוצרות מעשבי יער ומועילות לרפא חולי קשה, כך גם בחולי הנפש הנגרם על ידי החטאים יש סגולות ורפואות קלות המועילות לרפא את חולי הנפש.
"ומביא ספרי חרדים את דברי החסיד שמבאר שהתנא מנה ג' מדרגות זו למעלה מזו הראשונה מי ששומע חרפתו ומשיב, אך אינו מעליב את חברו בתשובתו. השנייה שאינו משיב כלל, אך ליבו מר בקרבו. השלישי ששמח בייסורים של החרפה, כי אולי בזכותם יזכה לכפרה".
איזה כלי הבאת איתך לדין? כלי שיש בו ויתור ומציאת זכות? מחילה ולפנים משורת הדין? אז זו דרך הקיצור שלך. כי בכלי הזה ידונו אותך.
חפשי לך מישהי שפגעה בך. בת משפחה שאמרה משהו בנופש המשפחתי; חברה לעבודה שלא יודעת לפרגן; שכנה צרת עין.
יש לך משהו מרגיז? ילד שלא עשה מה שביקשת? ילדה שלא מגיע לה? משפט שרצית לענות?
מישהו שצריך להעמיד במקום? יש לך?
יש לך דרך קיצור. עכשיו תנסי להבליג. לסלוח. להתמלא חמלה. למצוא בה זכות. אפילו קצת זכות. להתנהג לפנים משורת הדין. לפניי ולפנים…
"ובאמת יש מעלה יתרה לזכות בכפרת עוונות על ידי שמעביר על מידותיו, משום שמעביר על מידותיו הוא סיבה שמצד הדין יוותרו לו מידה כנגד מידה על מה שהוא וותרן, ובאופן כזה הוא מרוויח גם שאין נהמא בכיסופא בוויתור על עוונותיו, היות שהוא במעשיו שלו גרם שיוותרו לו" (שם).
הנחש ילך מעצמו. אין לו מה לחפש אצלך…
אם את דנה בזכות, דנים אותך בזכות. אם את מבינה וחומלת ומוותרת, מוותרים לך. לא, לא מוותרים לך. מצד הדין דנים אותך ככה, בדיוק כמו שדנת אחרים.
שנה טובה.
